עומדים בשער

"שימו קסדות, שריון קשקשים, קחו איתכם חרבות וצאו למלחמה". אלו היו פחות או יותר דברי המוטיבציה שנאמרו לכתבי התקשורת השונים אתמול בבוקר כחצי שעה לפני פרסום החלטת בית הדין. בספורט5 גייסו לא פחות מארבעה כתבים שהביאו מוצר יפה וטוב עם תגובות מכל קבוצות התחתית. גם וואלה שגייסו שלושה כתבים בצו 8 העלו אייטם יפה שמסקר את העניין. באתר "הפרסומים הראשונים והראיונות המיוחדים" נחו על זרי הדפנה, אופירל'ה (באותו זמן מרחה לק בציפורני רגליה) ודורון בן דור (היה באמצע משחק שש-בש עם אלישע לוי) העלו כתבה תמציתית, יבשה וללא תגובות מצד הגורמים השונים. ואולי מה שהפריע לעובדי בית בסר להוציא כתבה ראויה היא השמפניה שנשפכה כמים היות שהקבוצה של בעל בית קיבלה חזרה שלוש הנקודות לרפואה.

השעה: 12:30, המקום: זירת הקרבות הוירטואלית של תקשורת הספורט, המטרה : עדכון טבלת ליגת העל לאחר ביטול הניצחון הטכני של הרצליה. בהתאחדות לכדורגל, ב-Ynet ובאתר של גברת התוכן עמדו על המשמר ומיהרו לעדכן את טבלאות ליגת העל. לעומתם, החוטאים הגדולים הם ספורט5, nrg ווואלה שנרדמו בעמידה ולא עדכנו את טבלת הליגה גם שעה לאחר פסיקת הדיינים. אולי הצפי לדיון נוסף בעניין, גרם להם להשאיר את הטבלה כמו שהיא…לעולם לא נדע.

נערות הליווי של עריץ הספורט

אם אמש ציינתי את העובדה שב-Nrg וב-Ynet תמכו בקו של העריץ ולא סיפרו לקוראים היכן ישודר המשחק בין צ'לסי לליברפול, אז אתמול בצהריים מערכות האתרים הגדולים החלו לחדד לשונות. אבי בר עשה את עסקת חייו, גם הוא לא האמין שבעבור חופן תקצירים יצליח לקנות את נשמתם של הגופים הגדולים שכבודם הרמוס נמצא באיזה מגרש מכוניות נטוש בדרך מנחם בגין. פרומואים כאלו לערוץ הגניבה והגולד לא נראו אפילו ברחוב קרמניצקי. אם עד עכשיו נגעלתי מההתרפסות של Ynet  ו-Nrg כלפי העריץ, אז היום רשמית בא לי להקיא מההתחנפות הלא מוסברת הזאת אשר נותנת יד לגנבים והופכת את נערות הליווי של העריץ לשותפים לפשע.

החמישיה הפותחת של אופירה

1.האתר "הפרסומים הראשונים" הפך רשמית את המושג צמד המילים "פרסום ראשון" לביזיון אמיתי. מילא שהמקצוע "כתב" כבר לא מה שהיה (דוגמה : דורון בן דור), אבל כל כך נמוך לא האמנתי שגם בבית בסר הגבוה יכולים לרדת.

אז, הנה קונטרה בשבילך אופירל'ה. פרסום ראשון: מעניין לתמיס את התחת מהחתונה של ברוך דגו, תתחילי להתעסק בספורט. דווקא ממך ציפיתי שתעברי חפיפה כמו שצריך. 

2.מה הקשר? – "מכה למכבי: 5 טיסות למדריד בוטלו", אכן מכה קשה. הצהובים ינסו להתאושש מהמכה הקשה. עדיין לא ברור מהי חומרת הפציעה של הטיסות שבוטלו והאם הם גמרו את העונה. מסתמן שהטיסות שבוטלו יטוסו לד"ר מרטנס כדי לקבל טיפול. ככה זה שאתה שולח את הבלונדה והמאמי של וואן למדריד כדי להתעסק בספורט מקצועני שאין בו נשנושים, לחשושים ואבי עבדי.

3.עוד מדינה לאוסף – לידיעת המתקל הפרוע, הגליץ' הבא הביא לגול עצמי. "יום העצמאות של האפריקאים", כן, יש את אלה נו…הזרים האלה של חיפה…אז היה להם שם יום עצמאות לאיזה מדינה. "חגגו בשגרירות אפריקה בישראל", אני בהחלט מבין לליבם, ראיתי שבוע שעבר עשרות תאילנדים בוכים היות ששגרירות אסיה נסגרה ביום שישי.

4. במדור של החופפת ישנם טוקבקים דוחים באופן קבוע (מין מצא את מינו) ועזות המצח שיש להתלונן עליה. אופירל'ה, תראי מה קורה בבית המלוכלך שלך. אודי מילנר וגיל מנקין – תראו לאן הבייבי שלכם יורד. תתביישו גם אתם. יש את הדבר הזה שצריך להפעיל במקרים האלו…נו איך קוראים לזה…. נו אני צריך עזרה…סלים וארזה אולי אתה זוכר? דואב? s&m? ארתור הלוחם?

לא מתאים להם

ערב יום השואה אשר מאמש התדפק על דלתות בית ישראל דאג להזכיר לכולנו את חשיבותו של היום עבור העם היהודי שמחפש הזדהות בכל חור אפשרי על פני הפלנטה. דווקא אתמול, הועלתה כתבתו של רונן גיל הדביל (סליחה, אבל הייתי חייב) "יום אסונכם הוא יום ששוני" (כותרת גרועה ביותר). לא ברור למה כתבה מסוג זה עולה דווקא ביום רגיש שכזה (לטעמי אין לכתבה כזו מקום באף נק' זמן, בנוסף אפשר היה לחכות עימה לצאת יום השואה). חבר'ה מישהו חייב לשים את המפתחות וללכת הביתה. אלפי ניצולים מחפשים נחמה, כתף תומכת והזדהות בכל מקום אפשרי. בימים בהם כל צלב קרס הוא מסמר בליבם של אותם גיבורים, מגיע דביל אחד ומעלה זכרונות שאפילו השטן היה מתקשה לזכור.

מתאים להם מאד

השורש "גרנט" הופיע בכל ואריאציה אפשרית אמש בכותרות אתרי האינטרנט. עם הרבה התחנפות יאדירו הכתבים השונים את שמו של אברם בעיתונות המקומית משתי סיבות: א.כי מגיע, ב.כי מי לא רוצה להגיע לגמר הצ'מפיונס ללא תשלום. חלוקת המספרים החלה והדחיפות בין הכתבים השונים בשיאם, כולם רוצים לגעת באגדה שנקראת אברם גרנט. אנחש שהמילה "תחת" לא תוזכר ולו פעם אחת, היות שהצלחה של אברם זו לא רק הצלחה ישראלית, אלא הצלחה של כל עיתונאי מקורב שאם היה יכול, לבטח היה פוקד את התחת של אברם שלוש פעמים בשנה. הצדיקים היחידים בסדום היו וואלה ספורט שהלכו על קו שונה לגמרי והתעלמו מהבנאליות המרחפת באוויר. "הצוללן הטביע את ליברפול" (בכתבה עצמה הכותרת שונתה), הכותרת המתוחכמת מגיעה כקונטרה לדבריו של בניטז בנוגע לצלילות של דרוגבה ברחבה, איזכור קצרצר לאברם רק ב"משנה", אפילו התמונה המופיעה היא של דרוגבה, יפה מאד. 

מעיתוני היום

ביחס לעמודי החדשות, מעטות הן הפעמים בהן נדרשים עורכי מוספי הספורט השונים במדינתנו הצנועה ליצור כותרת שמנסה לתפוס רגע באמת היסטורי – למשל העפלה של מנג'ר ישראלי לגמר ליגת האלופות – למשל כשזה קורה בערב יום השואה כשהוא עונד סרט שחור על זרועו הימנית. ברור לכל כי הכותרת צריכה להתאים לתמונת השער, רק שילוב מנצח בין השתיים יצרו מזכרת של ממש מהאירוע. באי – תון של המדינה החליטו הבוקר ללכת על הכותרת הפשוטה – "היסטוריה" רק שזו מתמסמסת לנוכח התמונה של גרנט לוחץ את ידו של ג'רארד בסיום המשחק. הבחירה במעריב הייתה הרבה יותר נכונה, תמונת קלוז אפ של גרנט כורע על בירכיו, סרט שחור על זרוע הימנית והמילה – "שהחיינו". בכל הקשור לתפיסת הרגע דרך תמונה במעריב נתנו הבוקר שיעור מאלף למנהלי המערכת ברחוב מוזס. רגע לפני שניצלול לעמודים הפנימיים צריך לציין כי מאמרו הקצר של גרנט אשר פורסמו הבוקר בכותרת העמוד הראשי נלקחו ממנו עוד בטרם החל המשחק, כמובן שאת העובדה הזו שכחו לספר לקוראי מעריב שאולי טעו וחשבו כי רגע לאחר כיבוי האורות אמש בסטמפורד ברידג' רץ גרנט לחדר וכתב עבורם מכתב מרגש. במעמקי המדור הוכיחו הבוקר שוב החבר'ה מקרליבך כי הם יודעים כיצד לבצע את העבודה, הסיפור מאמש ניצב בתחילת המדור (לעומת עמודים 10-11 במעריב) בידיעה כי לפעמיים אירוע היסטורי אחד (עלייה לגמר ליגת האלופות) גובר על האחר (פיינל פור היורוליג). דווקא דורון כהן שליח מעריב ללונדון היה זה שהניב את הכי מעט תוצאות בעוד שסיקור המשחק של אייל לוי וטור הדעה של יעקוב זיו השאירו אותי עימם עד למילה האחרונה. מאמרו של אביעד פוהורילס היה בדיוק במקומו ובכלל נראה כי יואב גולן ידע מה הוא מבקש מכל אחד מכותבי הטורים שלו לקראת הבוקר וקיבל זאת מהם ללא חריגה מהכללים, כל אחד כתב על משהו אחר,איש לא דרך על האחר או חזר על רעיונותיו במילים אחרות.

על היתרונות הברורים של מעריב בנושא הסיקור לקראת הפיינל פור ובמהלכו כבר הרחבתי אתמול (כתבים טובים יותר וכו'…) גם הבוקר שווה לכם להשאיר לעצמכם חצי שעה פנויה על כוס קפה בכדי להתענג על הראיון עם שארפ, טורו של שלח המצביע על אלו שמועמדים להוביל את מכבי לגביע והפנינה של הילה קובו במקור מזמן ת"א שתפסה את רפי וירושבסקי הפיזיותרפיסט של הצהובים לשיחה אחד עח אחת. בעמודים האחרונים מטפלים שאר כותבי הטורים בכישרון רב בעניין החלטת בית הדין על משחק חוזר.  למה לפתוח את העיתון: בגלל הכדורסל, בגלל המגוון ומשום שמול המדבר שמייצרים ברחוב מוזס זה עדיף. למה לא: אין הרבה סיבות, עניין של תחבורה עד לקיוסק הכי קרוב לביתך…

בניגוד למעריב באי – תון של המדינה החליטו הבוקר לסקר תחילה את הגעתם של הצהובים למדריד ורק אחר כך לטפל בגרנט. זכותם, אבל הבעיה מתחילה כאשר מגלים כי אין לעיתון מספיק כתבי כדורסל מוכשרים שלא לדבר על כותב הטורים היחיד של הענף אריה מליניאק שהועבר הבוקר לתחום הכדורגל. לאור כל הדברים הללו  קיבלנו בארבעת העמודים הראשונים של המוסף כתבת ניוז נרחבת של דובר האגודה  הצהובה, רפאל נאה וראיון צפוי עם מסינה מאמן צסק"א. רק רז שכניק הצליח לערער  מעט את עמודי הכדורסל עם כתבת צבע מהרחוב במדריד, זה שלטענתו הכדורסל מעניין כקליפת השום. הסיקור מסטמפורד ברידג' אינו ראוי ליותר מידי מילים ממני, יבש מידי לעומת המתחרים, גם הניסיון של ניצול חברו של גרנט גיא לוזון שהיה ביציע לכתיבת טור לא עולה בקנה אחד עם הטורים המוצעים במעריב. הדבר היחיד שאפשר לציין אותו לטובה הינו לוח השנה המפורסם במרכז המוסף ובו כל האירועים החשובים בספורט העולמי בחודש הקרוב. למה לפתוח את העיתון: כי אין לי לוח שנה בבית. למה לא: כי את הגירסה הפחות טובה של מעריב אני יכול למצוא באינטרנט – קוראים לה nrg.

בהארץ מביאים שוב כתבת רכש והפעם מהגארדיאן. ריצ'ארד וויליאמס בכתבה נפלאה על הבחור הג'ינג'י והשקט העונה לשם פול סקולס מסית את האש מהעלייה של גרנט לצ'מפיונס ומביא לידיעת הקוראים את הסיפור המרגש הקשור באותו גמר ב-99. עוזי דן לוקח קילשון ומתחיל לנקות את האורוות בקאמפ נואו עם כתבה על שחרור השחקנים הצפוי, נחמד אבל מצוץ. איתן בקרמן יכול ללמד את הקוף איך עושים זאת נכון, טור הביקורת שלו על דייני ההתאחדות בהחלט עושה את העבודה. כמו כן, כתבתו של בקרמן יכולה להוות מודל לחיקוי לרונן דורפן שאמש העלה כתבה מייגעת בהשראת יום השואה. משה הרוש מספר על המתרחש בהפועל חיפה לקראת חלומות העלייה של יואב כץ, בהחלט לא שגרתי ומבורך בימים צהובים שכאלה. למה כן: שוב, בגלל הרזומה, למה לא : בגלל העליונות של מעריב היום

בחינמון, הכותרת בכתבה של  עמית לוינטל "ז'וז'ה who?" מתגרה באותו כתב אנגלי שזילזל בגרנט בתחילת השנה, אך היא אינה מקורית (אייל לוי במעריב, שאול אדר בהארץ). הקוף בטור נושך על החלטת הדיינים נשמע כמו הקלדה של פרוטוקול מיציע העיתונות, לא מחדש כלום. אלי סהר בטור אישי מפרגן לאברם ומודה שטעה בנוגע לשרידותו הל המאמן בלונדון. באופן מצחיק, אך מתבקש, הוא מגלה כי הפרגון הוא טהור, והוא לא הוזמן / יוזמן למתחם האימונים של צ'לסי מטעם אברם. אבי סגל ואלי סהר מנסים לקבל את הפיינל פור בזווית נוספת. סגל בכתבה מעניינת על הסטטיטיקה של מכבי מול סיינה וסהר שמספר את סיפורו של המגרש בו ייערך הפיינל פור אינם מצליחים למצות את פוטנציאל הטמון באירוע הגדול (במיוחד לאור העובדה שמחר החינמון נח). לעומת זאת, סהר וסגל מביאים ראיון מצויין, מרתק וראשוני (עד כמה שאני זוכר בכל אופן) עם ארז אדלשטיין מאז פיטוריו, שאפו. איני יודע איך העיתון נראה פיזית, אך הגירסה הוירטואלית שלו מאד מורה (הכותרת של המדור בסוף העיתון…עמ' 32). למה כן: הראיון עם אדלשטיין, למה לא: כי העיתון פרווה וחסר בו בשר.

לקורא הנאמן ייגר – אמש פוטרה דבורית שרגל (הידועה כמבקרת התקשורת וולוט אנדרגראונד) מתפקידה כעורכת של הפורטל תפוז. אפילו בתגובות שואלים אם ייגר מחייך…מה אומר?

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmai.com .