עומדים בשער

בתגובות הרבות שמושארות כאן כל בוקר אנשים תמיד מבקשים ממני לספר להם משהו אודותיי. אז הנה קבלו סקופ – אין לי בבית את ערוץ הגניבה המתכנה גם כ"לייב". אמש לאחר שמכבי עשו שניים – שלושה ניסים, צסק"א הרדימה את משחקה של טאו ואני נאלצתי לעבור כשבע שעות תמימות של שידור המשחקים בערוץ 10,  נסעתי לחבר עשיר ברמת השרון, וראיתי את הפרי גיים של הגזלנים…רק בשבילכם.

האמת היא כי למרות שהניסוי שלי נמשך עמוק אל תוך השעות הקטנות של הלילה, דווקא הצפייה בפרי גיים של העריץ השאירה לי טעם טוב בפה, יחסית לאנמיות של השידור המקביל שראיתי בזמן אמת בערוץ 10. בכלל לא ניתן להשוות בין שידוריו של עריץ שכל ייעודו הוא להביא את הספורט לבית שלנו לבין ערוץ אחר שמתגאה בתחת של מרינה ומתקיים מחלוקת עוגת הפרסום הצרה שקיימת במדינתנו.

אין ספק כי הפרי גיים (וזה נכון גם לגבי הפוסט גיים) של העריץ היה עשיר יותר מזה בערוץ המתחרה. שם ניהלו דיונים מהותיים על הקבוצה של שרף ועל יריבתה עם מספר אנשי כדורסל בעוד שבערוץ 10 ניסו לדחוס לנו מעט ראיונות עם הגיבורים הצהובים בין פרסומת אחת למשנה. אין מה לעשות עופר שלח הוא אמנם אחד הפרשנים הטובים שיש כיום בשידורי הכדורסל של ישראל, אך אי אפשר לשמוע רק את דעתו במשך כמעט שעתיים. מי שצפה בשידור בלייב קיבל עשרות זוויות התבוננות על המשחקים ולעולם לא הרגיש את מה שלעיתים השידור בערוץ 10 שידר – "יאללה שיתחיל כבר המשחק אנו מתים כאן", או משהו בסגנון.

בלי הפרשנים הרבים, יכל ערוץ 10 להישען על העברת ניוז מהשטח בכדי להשאיר את הצופים עימו, אך גם כאן הצליח עריץ הלייב לנגח בו פעם אחר פעם במהלך המשדר. נדמה היה כי כל מרואיין עבר קודם כל בעמדת הראיונות של העריץ לפני שהגיע לבקי גריפין שדובבה (בעילגות יש לומר) את אנשי מכבי. כנראה שיש מספר עובדות שלעולם לא ישתנו: כשיש לך שני אנשים "על הקווים" (עמר בנוביץ' ומאיה רונן) מול בחורה אחת (בקי גריפין) אתה תמיד תנצח את הקרבות הקטנים של חטיפת המרואיין הטוב. תוסיפו לכך שמהשידור אמש נראה כי שחקני ומאמני מכבי אוהבים יותר להתראיין אצל בנוביץ' ורונן, כנראה משום שהם יודעים מי השניים מבין השלושה שמשדרים ביותר מקצוענות, ותגלו כי כל הראיונות הטובים נערכו לנגד מצלמות העריץ. רונן אפילו הצליחה להשיג סקופ קטנטן בפרי גיים וליצור מתח מדומה בין שניים מבעלי המניות של הקבוצה, דיוויד פדרמן ורענן כץ, כשכל אחד מהם טוען כי תפקידו של צביקה בתחילת העונה הוגדר בצורה שונה. כל זאת הודות לעיתונות טובה של עיתונאית אשר שמה לב לפרטים הקטנים שנאמרים לה בתשובות לשאלות שלה ולא חושבת על השאלה הבאה.

שאלה לבקי גריפין

באמת שאין לי כוח להיכנס לטיב שידור המשחקים עצמם מאמש, לפחות לא לזה של צמד השדרים. הכל כבר נאמר בקשר לזקנתו של ארבל אשר מביישת את נעוריו וכולם יודעים כי שלח ניחן בהבחנות כדורסל טובות או רעות תלוי את מי שואלים. אני כן רוצה להתעכב שנייה על בקי גריפין, אשת הקווים של ערוץ 10 בספרד. תקשיבי בקי, אולי תתכונני יותר טוב לשידור? במהלך חצי הגמר השני עלו לעמדת השידור בה ישבה הגברת שחקני מכבי בזה אחר זה, כולם זכו לקבל את אותן שאלות, וכולם הפלא ופלא ענו את אותן תשובות פחות או יותר. בכדי להשיג משהו ממרואין צריך לעבוד יותר קשה גברת גריפין. אה… ועוד דבר, באמת היית צריכה לעצבן את צביקה שרף בשאלות שלא במקום רגע לאחר שהוא העלה את מכבי לגמר? איפה החוכמה בשאלה כמו: "אתה יודע שכל מאמן שחזר מפרישה והגיע לגמר מעולם לא ניצח בו? איפה השאלות על המשחק שכרגע נגמר? טקטיקה? תרגילים? משהו? לא בערוץ 10, נסו בלייב.

 הגאווה הקטנה של אתר עוואנטה

בתחילת השידור של ערוץ 10 אמש, סיפרה בקי גריפין בהתרגשות כי הצילומים ממצלמת הוידאו הפרטית של מרקוס פייזר יעשו את דרכיו (לפי הסכם אני מניח) לידי הערוץ שישדר אותם ככל הנראה בעתיד. גברת התוכן ישבה לה בתל אביב ושמעה על הדבר ומיד ראשה הפך אדמדם מקנאה וכעס. "איך? איך ייתכן שלהם יש משהו בלעדי ולי אין"? אצה רצה הגברת למכשיר הסלולארי והתקשרה ליעל מרגלית נציגת אתר הריכולים והמסיבות לנפש במדריד, "תשיגי לי עכשיו משהו בלעדי מהחדרים של השחקנים" בטח זעקה. מרגלית כחיילת ממושמעת הצליחה לחדור לחדרי החדרים של השחקנים, החומרים ששלחה הופיעו באתר הצהוב לפנות בוקר. הבעיה בוידאו הקצר ששלחה החיילת של אופירע הינה כי בדומה למקרה עם בקי גריפין נדמה כי שחקני מכבי לא ממש אהבו את החדירה הבוטה שלה לפרטיות שלהם. בשיתופי הפעולה הקטנים שהיא כן השיגה (ליאור אליהו למשל) לא הצליחה מרגלית לשפוך אור חדש על דברים שלא ידענו מהמלון של השחקנים. מה שקיבלנו זה את אותן שאלות שראינו לאחר המשחק נענות בפיג'מות על ידי שלל שחקנים. אכזבה זו מילת המפתח שרצה בראשי כשראיתי את הכתבה שהבטיחה הרבה ואפילו לא קיימה מעט.

כמה עולה כתבת פרופיל טובה?

לעיתים אני נתקל בכתבות פרופיל בעיתונים השונים שמהם יוצאת תחושה כי מערכת היחסים בין שני האישים שישבו בחדר ישיבות היכן שהוא הינה הרבה יותר מורכבת מזו שאמורה להיות בין כתב למושא סיקורו, הם למשל יכולים להיות חברים. מי שקרא אתמול את כתבתו של איציק אהרונוביץ' על אברהם גרנט בזמן מעריב חיפה יכל היה לחשוש כי כך המצב גם כאן. זהו המקום לאשר את כל מה שחששתם ממנו, גרנט קיבל אמש כתבה טובה ומלוקקת שנפרסה על פני שני עמודים תמימים הודות לכך שבשבוע שעבר אירח את אהרונוביץ' במלון הקבוצה ונתן לו כרטיס חינם למשחקה מול מנצ'סטר יונייטד. ככה מתרגלים עיתונות טובה בארצנו.