עומדים בשער

קמתי על צד ימין

אין לי דרך לתאר את הרצון שלי לפרגן כבר בתחילתו של הפוסט. לא לדאוג, הנשיכות, הביקורת והעקיצות יגיעו בהמשך, אבל דווקא אפתח במספר כתבות חיוביות שרציתי לציין לטובה (גם לפרגן מותר, לא?).

1.Ynet מול המנהלת – אהרל'ה וייסברג היה היחיד שחשף אמש את סיפור סדר המשחקים בפיינל פור. אין ספק שההפסדים של מכבי טרפו את כל הקלפים עבור ראשי המנהלת שכרגע נמצאים בשעת מבחן. האם ידבקו בתקנון המקורי (מקומות 2-3 ישחקו קודם) או ששמעון מזרחי שוב יצליח לכופף את המנהלת (מישהו אמר איירון מן?).

2.Ynet באיים הקריביים – אהר'לה וייסברג סוחף איתו את אהוד כוהנים לעוד כתבה ייחודית. השניים היו היחידים אמש שטרחו להתייחס לנושא הקדמת המשחק של מכבי ת"א מול גלבוע עפולה ליום ד' בגלל התכנית הישרדות. הכתבה היא ללא ספק הרמה להנחתה עבור אנשי הכדורסל, היות שבימים בהם מדברים בכדורגל על שעה אחידה וכו', אפשר היה לנגח את המנהלת בקלות על הזזת מועדי משחקים…

3.גם להם מגיע – בעודי מצפה שהחמ"ל של מוטי פשכצקי באיגוד השופטים יניב כתבי מורס, אותות מלחמה וממצאים מרעישים היו אלה דווקא חייליה של אופירל'ה שהביאו את הסיפור על כך שנעצר משבץ מבקרי השופטים בטענה לקבלת שוחד (איפה הפרסום ראשון שצריך אותו ?!?!), יפה.

אחרי הפרגונים נעבור לקצת אקשן. למרות שניסיתי להמנע (כדי שלא יגידו שהביקורת מגמתית) מחיפוש בשלא למצוא את הבעיות, שקפצו עליי כמו פופ אפ לפרסומת של משחת שינייםעיות באתר של מנהלת התוכן הדגולה, לא יכולתי .

1.טבלאות ליופי – כחלק מחיפוש כתבות אודות רעש האדמה בסין והשלכותיו על הכפרים האולימפים והאצטדיונים השונים הגעתי לקטגוריית "ספורט אחר" באתר של הגברת אסייג (איך זה אליאס?). ישר תקפו אותי טבלאות ליגת הכדורעף והכדוריד ומהר מאד הבנתי מדוע הספורט באיזור זה הוא אחר… אשמח לדעת מהי שיטת הדירוג בליגות אלה, תודה (ע"פ דברי דואב/ת).

2.תפילת 18 – אחרי הפרסום הראשון המצוין על המעצר של משבץ המבקרים, הועלתה כתבה נוספת בה מספר בן ציון סלמן על המהפכה הצפויה באיגוד השופטים. חבל שמישהו בבית בסר עוד היה ברוח התפילה של הבוקר, כי מי שבתמונה הוא משה אשכנזי ולא שופט העבר מנחם אשכנזי ז"ל שנפטר לפני שמונה שנים. (ועל זה נאמר מרפא חולים ומחייה מתים…)

3.שיעור בגיאוגרפיה – טקס בחירת מצטייני העונה של ארגון השחקנים הוא הדבר הכי גדול בכדורגל הישראלי (כך מסתבר) . רק מוזמנים יגיעו לאירוע החגיגי וצפוי ברקס חזק בכניסה לכל המסתננים. אי לכך, כנראה שהחליטו בבית בסר להטעות את כל אלה שרצו להתפלח לאירוע הנוצץ. אני לא הצלחתי למצוא הסבר הגיוני יותר למיקום של היכל התרבות…

מי ייקח עכשיו את שלומית?

בשקט בשקט נפרדה אמש שלומית גיא מכתיבת הטור שלה באתר ערוץ הספורט, ללא כל הרעש והצלצולים שליוו את פרידתם של כותבי טורים אחרים באתר של העריץ בשנה האחרונה (זכורה היטב לדוגמה פרידתו הכמעט דרמטית של עמית פרבמן). גיא, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה , כתבה במהלך השנה האחרונה טור דו שבועי על התפתחותו של הכדורגל האנגלי בעידן המודרני כחלק ממחקר שעשתה. עכשיו, שחזרה למולדתה סיימה גיא את כתיבת הטור מאנגליה וכעת כל שנותר לשאול הוא האם אורי דגון ימצא את הדרך אל יסוד תשוקתה של גיא בכדי שתמשיך לכתוב עבורו טורים או שמא האתר של אופירל'ה יקפוץ על המציאה. כך או כך – דג שמן השתחרר למים העמוקים והחכות של כולם צריכות להיות מוכנות.

נו זה ההוא אלוף העולם במשהו…

אתר עריץ הספורט ממשיך להתבזות פעם אחר פעם במקום אחד ומיוחד – "תמונת היום". לאחר שראינו כי לעורכים של האתר יש חוש הומור עלוב עם תמונה של שוער באייר לברקוזן מנואל נויר שלטענתם "שב למקורות", הגיעה אמש עוד הברקה מרחוב קרמניצקי. לידיעת עורכי התוכן של האתר, פביאן המבואכן אינו עוסק בהתעמלות אומנותית, אלא נודע בידי רוב כאלוף העולם בהתעלמות מכשירים. מה לעשות, ככה זה באתר שהינו שלוחה של העריץ בו מועסק שלמה שרף – אם זה לא כדורגל, זה לא מעניין אז מי ישים לב…

האנטי מכביזם נוגע כבר בכל דבר בוואלה

לקראת הפיינל פור האירופי החלה מחלת אנטי מכביזם באתר וואלה ובזמנו ביקרתי אותה. לאחר שרבים התייחסו לנושא בטוקבקים וטענו טענות חצי נכונות על כך שלא כולם צריכים להתפאר ביצירה של שמעון מזרחי, עזבתי את הנושא לנפשו. הרי אני עוסק בין השאר בחופש הביטוי ולכן מותר לעורכי וואלה לעלות כתבות אנטי שמעון מזרחיות ככל שיחפצו, כל עוד מדובר בכתבות (או במקרה הבא בכותרות) שעוסקות בנושא. מאידך, אין שום סיבה שכתבה על פיטוריו של מאמן פארמה, מחזור אחד לסיום הליגה האיטלקית, תלווה בכותרת שכזו:

כתבה טובה על קו הבסיס של העיתונות

הבלוג הזה לרוב לא נוגע באתרי נישה (ויש הרבה כאלה בתחומי הספורט) אך מדי פעם קורה שאתר זה או אחר מצליח לתת אותות חיים בכתבה ראויה. כזו היא כתבתה של ליאור קלינגר בספסל שדנה בכמות המשחקים הבלתי אפשרית המשחקות נערות בארצנו בשלל הליגות השונות.

מעיתוני היום

אתמול בשעת לילה מאוחרת חשבתי לי אילו כותרות וכתבות צפויות לי מחר בבוקר, בכל זאת, גמר גביע המדינה מחר. לצערי, כל חששותיי התאמתו. שני העיתונים הגדולים הצליחו ליפול לבורות של בנאליות בעוד ישראל היום היה היחיד שמעט הפתיע בסיקור שלקראת המשחק. הנה הסיפור של שמעון גרשון, שוב פעם יש פסגה ובסיומה לחיצת יד עם נשיא. אולי לאחר שישים שנה הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסא? מה היה קורה אילו העורכים היו מחפשים סיפורי גמר גביע של שניים מהזרים בשתי הקבוצות – משהו בסגנון הגמר הראשון של דרק בואטנג בגאנה ושל טלקיסקי בבולגריה?

החינמון מביא את כתבתם של רותם גרוסמן ועדי רובינשטיין בפתיחת המדור והכתבה המצויינת שלהם על היריבות בין בית"ר להפועל (או מה שנשאר ממנה) בהחלט ראויה לפרס אדלסון היומי. הטורים של רביב שכטר ,שהניח בצד לכמה דקות את כתב התביעה ממר אליאס, ושל אלי סהר משלימים חוליית התקפה נהדרת שמסקרת את גמר הגביע מכל הכיוונים, חוץ מהכיוון הצפוי והבנאלי. שאפו.

גם איזור הכדורסל לא מאכזב. אבי סגל מחפש את מי ש"יציל את המציל". טורו על צביקה שרף ללא ספק מהנה ולמרות שנושא מכבי נלעס עד מיאוס בשבועיים האחרונים, סגל גורם לקורא להרגיש שזוהי הפעם הראשונה שהוא שומע על הנושא. אולי בהשראת ייגר, או שמא בפחדנות מעו"ד שי אליאס, לא ברורה הסיבה מדוע בכתבה המעולה על בחירת אנשי הכדורסל של העשור מי שמקבל את הקרדיט הוא "כתב ישראל היום". עמית לוינטל הוא ללא ספק הדובדבן בקצפת החינמית של אדלסון וכתבתו המעניינת על ספרטה פראג ללא ספק חותמת את המדור עם טעם של עוד.

במדור הספורט של הארץ קיבלה את פניי כתבתם של משה בוקר ויניב קובוביץ' "משומשת במצב טוב חייבת להימכר". הכותרת גדולה, אך טבעתי בבליל המילים שמילאו את הכתבה המקיפה, שלטעמי, עייפה מאד את הקוראים ולא הצדיקה את הכותרת המעולה. לעומת זאת, מתן קרקוב בכתבה נהדרת על תפקידו של גיורא שפיגל בבית"ר שופך אור על מהות תפקידו (או חוסר תפקידו) של היועץ בבירה. בדקה ה-63' עוזי דן הצליח לעורר בי משהו עם כתבה טובה על ראיין גיגס ופרישתו המתקרבת, מעבר לכך שום דבר מעניין.

במדור הספורט של מעריב מנסים להתאושש מפרשת ייגר, אך הכותרת, "משחק חייו", עם תמונתו של שמעון גרשון מניף גביע במדי הפועל ת"א שלחה אותי לבדוק את תאריך העיתון שמא רכשתי עיתון שיצא מהארכיון של רחוב קרליבך. הכפולה על גרשון בפתיחת העיתון לא קשורה לכלום. עם כל הכבוד לעבודתו הרבה של יניב טוכמן, אני הפסקתי לקרוא באמצע. גרשון כבר פגש את הפועל ת"א לפחות שש פעמים בשנתיים האחרונות כך שהכתבה אינה מגיעה בעיתוי הנכון. חגי סגל ועופר שלח בכפולה אמצעית נותנים פייט ראוי לחינמון בניתוח על התדרדרותה של מכבי תל אביב כולל סטטיסטיקה מעניינת שחושפת עוד טפח במצבה העגום של מכבי. מברוק לגולן גם על כך שמגמת אי הזנחת ענפי הספורט הזניחים ממשיכה במדורו. עמוד אחד, אחורי ככל שיהיה, הינו די והותר בכדי לסקר בצורה טובה ויפה את משחק הכדוריד מאמש, כמו גם את סיפור אליפות הכדורמים וכדורסל הנכים. פרס המקוריות ללא ספק נוחת ברחוב קרליבך, ההתייחסות הראשונה של מעריב לפרשת ייגר מופיעה דווקא ב"מכתש" בעמוד האחורי, אך אינו מדבר לקורא הממוצע.

בידיעות עמדו בציפיות. "ועידת הנשיא" צועקת הכותרת המשעממת כשברקע בנאדו ובאדיר לוחצים ידיים. הסיקור של גמר הגביע יצא מוצלח איכשהו בזכות ארבעה טורים לא שגרתיים. טועמה וברק יצחקי בגיזרת השחקנים ויהודה יערי ויהונתן משעל בגיזרת האוהדים. חבל מאד שלא הצליחו למצות את הנושא דרך כתבים מהבית. בגיזרת הכדורסל, אריה מליניאק במילון המונחים לכישלון מכבי תל אביב מצמק מעט את הפער ממעריב והחינמון. הראיון של נדב צנציפר עם פיני גרשון אינו מחדש דבר, היות שהמאמי מבית בסר הביאה בדיוק את אותם דברים אמש בתכנית הרדיו ובאתר שלה (יצאתי מזה בסדר, לא?).

לפניות, טענות, מענות, הערות והשגת כתובות IP :

themistopoloi@gmail.com

במסגרת שבוע המאבק נגד סתימת הפיות ולטובת חופש הביטוי באינטרנט מובאת גירסת מורו ופוליצר לאירועי הימים האחרונים. ללא כל קשר, יעלה בהמשך היום כרגיל פוסט ביקורת תקשורת.

 לפני שנתחיל, נודה לתמיס על האפשרות לפרסם את פוסט ההבהרה הזה בבלוג שלו. כל זאת למרות שאנחנו היינו ממש מגעילים וירדנו עליו בצורה מאוד לא מכובדת כשמורו ופוליצר יצא לאוויר העולם. תמיס מוכיח גדלות נפש, ואנחנו מודים לו על כך.

השבוע האחרון היה אחד המעיקים, המכוערים והעצובים בחיינו המקצועיים כעיתונאי ספורט. אחרי קרוב לחודש של כתיבה בבלוג ביקורת תקשורת הספורט שפתחנו במקביל לתמיס, החלטנו בצער רב לסגור את הבלוג. במהלך השבוע הזה קיבלנו, גם במייל וגם בטוקבקים באכסניה הזו של תמיס, הודעות נאצה, קללות, האשמות קונספירטיבות כאילו אנחנו שליחיה של אופירה מאמי כפרה עליה, בן פורת יוסף.

מה לא אמרו עלינו. יעקוב הגדיר אותנו כחארות ושלח אותנו למיין אשפה בחיריה. אחרים האשימו אותנו בשיתוף פעולה ובאחריות לגילוי זהותו האמיתית של ייגרמאיסטר. זה לא היה רחוק מהטלת האחריות על רצח ארלוזרוב ושותפות להונאת הבנק למסחר עם משפחת מקסימוב המקסימה.

בפעם האחרונה בהחלט נבהיר שוב – אין לנו שום קשר לממלכת בסר, לא היה לנו שום קשר כזה, וכל עוד נשמה באפינו גם לא יהיה לנו בעתיד שום קשר למקום הזה. אנחנו מעדיפים לקטוף סירפדים בידיים חשופות ולקלף סברסים עם השיניים, מאשר להיות ביחסי עובד-מעביד, שולח-שלוח עם הסוכנת של יניב כהן, יניבי בשבילכם.

הסיבה המרכזית לסגירת הבלוג היא במילה אחת: פחד. כן, צוות השליחים של השף אליאס הצליחו לסתום לנו את הפה. זמן קצר לאחר שהשליחים המסורים הניחו את ספרי התביעה בביתם של קרמר, שכטר וייגר (אנחנו עדיין מעדיפים את הניק) ביום רביעי בצהריים כבר חשבנו לסגור את הבלוג. היה לנו ברור כבר אז שמשפחת מנקין-אסייג המורחבת (בקרוב, בן בן פורת יוסף) הסיגה גבול והשיגה את פרטיו וזהותו של ייגר בדרך לא דרך. לאחר שיחות עם מקורבים דחינו את הקץ, אך החלטנו לדחות את פרסום הבלוג של יום חמישי, כדי לעשות חושבים.

במשך יממה התחבטנו מה לעשות, וממש לא היינו שלמים עם עצמנו. מצד אחד, ידענו שהסיפור הזה מתחיל לחלחל ולהגיע לאנשים רבים בברנז'ה. מצד שני, יש לשנינו הרבה מה להפסיד אם ניחשף. בדיוק כמו מה שהיה לייגר להפסיד, כשפוטר השבוע ממעריב.

אז העלנו פוסט ביום שישי לפני הצהריים ובו גילינו את המהלך הכוחני והמכוער הזה של אליאס-מילנר-מנקין ושות', אך אז כבר התבהרה לנו התמונה ומבירור קצר שערכנו גילינו כי אין שום סיכוי שאנשי בסר השיגו צו בית משפט לחשיפת זהותו של ייגר. בהתייעצות קצרה בינינו החלטנו שסוגרים את הבאסטה, וזאת למרות התדמית הפחדנית שעלולה להיווצר וההצלחה היחסית של הבלוג, שלמרות חשיפה מוגבלת בישראבלוג זכה לאלפי גולשים בשבועות הספורים בו פורסם ולפידבקים טובים מאנשי הברנז'ה במיילים, ומבכירים באתרים אחרים שהביעו התעניינות בהעברת הבלוג לשורותיהם. שנאמר: קיבלנו הצעות גם מאירופה וגם מספרד.

מלכתחילה טעינו באכסנייה שבה בחרנו. אין לנו שום טענות לישראבלוג, אולם מהדיאלוג שלנו איתם היה ברור שאותן בעיות שהיו לייגר מול תפוז בשלהי הבלוג שלו, עלולות לצוץ גם אצלנו. בדומה לתמיס, היינו צריכים לבחור פלאטפורמה אחרת לחלוטין כדי לפרסם את הבלוג. אנחנו עדיין לא שוללים על הסף קאמבק במקום מוגן שומר ונטול מכתבי אליאס, אולם זה יקרה רק לאחר מחשבה מעמיקה, בדיקה יסודית ועם שוך הסערה הנוכחית.

אנחנו מרימים ידיים ומודים, שלנו הצליחו לסתום את הפה, לפחות זמנית. זה לא אומר שאנחנו חושבים שצריך להפסיק את המאבק הצודק הזה למען חופש הביטוי, למען תקשורת ספורט בריאה ומקצועית, למען עולם שבו אנשים כוחניים לא גורמים לבן אדם לאבד את מקום העבודה שלו.

על איזה קרקע עומדים טיעוני הג'נרל-מנג'רית של התוכן בבסר? באיזה זכות היא מעיזה לפגוע בפרטיות של ייגר? היא, שהפכה את סימן השאלה לאומנות בגליצ'ים? זה המקום לקרוא מכאן לכל נפגעות אופירה בגליצ'ים, וביניהן לפחות 2 עיתונאיות שעבדו פעם בוואן ורחמנא ליצלן ערקו לשורות האוייב מקרמנצקי, ועוד עיתונאית אחת לפחות מערוץ הספורט. הפצצה האיראנית, זאת עם הריח מהפה, המרירה מאזור הצפון והזקנה המרירה עם חתיכת סטטיסטיקה הם סימני השאלה המבחילים ביותר שהיו ברורים לכל מי שנמצא בברנז'ה במי מדובר. אז בחייאת אופירה, הבלוג של ייגר ועכשיו של תמיס מיועד לאנשים בברנז'ה. בדיוק כמו שסימני השאלה שלך מיועדים לאנשים בברנז'ה. אז כשיש מישהו שמאחורי הזהות שלו יש סימן שאלה, אין לך שום זכות מוסרית ושום קייס לתבוע את ייגר. מה גם שאולי שכרך ייצא בהפסדך, ואם אכן השגתם את הפרטים של ייגר בצורה לא חוקית, אולי עוד תשלמו על זה.

לסיום: נהננו מאוד מכתיבת הבלוג, אך בצער רב נאלצנו לסגור אותו. מבחינתנו לא מדובר בסוף פסוק. נפרגן לעצמנו בשבוע-שבועיים של מחשבה, בדיקה וכיוונים, ואז נחליט אם, איך ואיפה לחזור אל המקלדת. נאחל לתמיס הצלחה בהמשך הדרך (בן בן בן פורת יוסף), נחזיק אצבעות לרביב שכטר, עודד קרמר וייגרמן לקראת המשפט העסיסי, ונמשיך להיות כאן ברשת. אתם מוזמנים לפנות אלינו: murrowpulitzer@gmail.com

לפניות, טענות, הערות, הארות ותביעות  themistopoloi@gmail.com