עומדים בשער

מיום ליום נראה שהמאבק הופך להיות קשה יותר ויותר. אם עד היום התעסקנו על בסיס יומי (כמעט אובססיבי) בייגר ובצמד רוסק, הרי שהיום הרצון לסתום פיות גובה קורבן נוסף במאבק על חופש הביטוי. אמיר ענבר שעבד ארבע שנים "באתר הספורט" וואן ובשנה וחצי האחרונות כתב בלוג ביקורת תקשורת הספורט בספורט אנטר החליט גם הוא לתלות את המקלדת אחרי שנה וחצי של עשייה מבורכת. מקווה לראותך במגרשי הביצה בהקדם.

ההכנות בערוץ 1 לאולימפיאדה בשיאם

בעוד יומיים ימלאו שלוש שנים ליום בו החליף ששי אפרתי את אורי לוי כמנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון. אפרתי שהביע את רצונו להתפטר אינו מעוניין להמשיך בתפקידו עקב חיכוכים מיותרים עם לוי. כתבה על המחזור האחרון באנגליה היא זו שיצרה חילוקי דעות אודות זהות הכתב שיבצע אותה (אפרתי נתן את המשימה למירי אלייקים בעוד שלוי העדיף שהורסקי יכין את הכתבה המיוחלת). מעניין יהיה לראות מה יחליט אפרתי לעשות, כמו שזה נראה אורי לוי בדרך חזרה לנהל את מחלקת הספורט של הערוץ הממלכתי.

צביקה ושתי הכיסאות

על קריסתה של מכבי מה לא נכתב, אבל במסגרת השקט התעשייתי צביקה שרף הפרשן שוכח את מקומו. מאז הפך לחבר פאנל כמעט קבוע ב"יציע העיתונות" (לפני שמונה למאמן מכבי) נסחף צביקה בזרם הביקורות של הקוף ושלמה שרף והחל גם הוא לירות לכל עבר. הפרשנות של שרף הייתה נוקבת ולעיתים ממש לא מתפשרת, אך חוסר הרצון שלו להתראיין בימים האחרונים הוא גול עצמי לפרשן שהיה קוטל את מי שהיה נוהג כדרכו. שרף שוכח באיזה כיסא הוא יושב עכשיו והיכן יישב בימי חמישי החל מעוד חודש…צביקה לטיפולך.

בשנה הבאה אצל הכח עמידר

לאחר ניסיונות רבים אמש להיכנס לאתר שבשיתוף רדיו 99, הצלחתי במשימתי, אך הייתי בטוח שהמחשב שלי השתגע. כותרת צהובה עיטרה את דף הבית בניחוח הזכייה של בית"ר ירושלים, לטעמי הכיוון נחמד מאד, אך ריח לא כל כך טוב עולה מהעניין (היות שהקבוצה של גאיידמק זכתה). קשה לי להאמין שהייתי רואה כותרת סגולה במידה והכח עמידר הייתה זוכה בגביע. אני מניח שנצטרך להמתין עד לשנה הבאה.

הופעת הבכורה הקצרה בהיסטוריה

שלשום באתר של אופירה אסייג (למדתי ממר' ברגר) פורסמה ידיעה "הופעת בכורה ללירון כהן ב-WNBA" מיד קפצתי משמחה, אך מסתבר שזה היה במשחק טרום עונה. למחרת כבר שוחררה כהן מהקבוצה מבלי לשחק משחק רשמי אחד…להבא קצת דיוק בכותרות.

דוז פואה למעריב

גלעד שוברט ואיתמר ענברי הם ללא ספק זוכי פרס ייגר היומי (נכון לכתיבת שורות אלה). למרות פירסומים חוזרים כי השר מג'אדלה אינו מעוניין להגיב לאירועי אמש, הם מביאים ציטוטים פיקנטיים ביותר מראיון של השר לעיתון המתפרסם בנצרת.

מילה טובה גם לוואלה

בין כל פתיתי הקונפטי ופקקי התנועה שליוו אותנו אמש, היה זה וואלה הראשון להתייחס לתביעתו הצפויה של יואב גליצנשטיין המאבטח מאירועי מלחה.

בית ספר לבילוש

פרסום ראשון: במסגרת בית הספר לחוקרים פרטיים בשיתוף אתר המאמי קיבלו החניכים משימה לזהות את הכוכב מאחורי הסמיילי. אחד החניכים המצטיינים גילה תושיה רבה והוכיח שעל מכסה המנוע של הרכב משתקפים פניו של השחקן. החניך המצטיין נשלח לאתר כתובות IP כחלק מפרוייקט הגמר של הקורס.

מעיתוני היום

אחרי המחמאות של אתמול (והספקולציות שהגיעו בעקבותן) חיוך מר עלה על פני כשפתחתי את המהדורה האינטרנטית של החינמון. עדי רובינשטיין לא ניצל את הבמה שקיבל לאחר שהניתוח שלו למשחק אמש היה די משמים. מישהו חייב היה להשלים שעות שינה שמה ברמת החייל. אין פירוש אחר לטור המוזר של שלמה שרף שלא קשור לכלום – מלל שמופיע פעמיים, ציטוטים מהכדורסל וכתבה רעה על הפועל ב"ש דווקא לאחר שלוש ניצחונות מנקודת מבט של מאמן הפועל עכו (כנראה טור של אייל לחמן בעבר), לא ברור. רביב שכטר בעוד טור קליל מציל מעט את הכבוד האבוד של פתיחת המדור. רונן דורפן החזיר את החיוך על פני עם ניתוח מעולה של השפעת ההגנות בליגה האנגלית על השליטה באנגליה ובכדורגל האירופי, בראבו. אקורד הסיום של העיתון פשוט מעולה, אבי סגל בכתבת צבע נהדרת על פרטיזן בלגרד בכדורסל, עמית לוינטל בניתוח מעמיק של זניט הסוס השחור של גביע אופ"א (חבל רק שישנה טעות בתקציב הקבוצה…) ועדי רובינשטיין שמתייחס לצ'אנס האחרון של הקיאקיסטים הישראליים להשיג כרטיס לאולימפיאדה מסכמים עוד יום מצויין עבור החינמון.

בהארץ פותחים בסערה. ניר וולף, איתן בקרמן ואלעד ליפשיץ בטורים שנונים ובזווית לא צפויה מביעים דעה על גמר הגביע מאמש. אין ספק ששלושת הטורים הם חוד קדמי טוב במיוחד בבוקר אנמי זה של סיקורים משמימים על גמר הגביע. אלי שווידלר מנסה לתת פייט לעמית לוינטל בכתבתו על זניט, אך ללא הצלחה. כתבה חמודה לא מעבר. חסרונם של עוזי דן ושאול אדר מורגש בגיזרת הכדורגל העולמי. גם שאר ענפי הספורט מאכזבים בהארץ והיום העיתון אינו עונה על הציפיות הגבוהות שבד"כ מלוות אותו מדי יום, וחבל.

בידיעות, ארבעה וחצי עמודים מסקרים את גמר הגביע מכל זווית אפשרית. "שבחי ירושלים" טוען שער מדור הספורט, בפועל התוכן משובח כמעט כמו הכותרת. "הרכב מנצח לא מחליפים" זוהי סיסמה שכל אוהד כדורגל מכיר, וכך גם ברחוב מוזס החליטו ללכת עם שני טורים אורחים של אוהדים. יהודה יערי (שכתב גם אמש) המצד הצהוב ויואב בירנברג (במקום יהונתן משעלי) בצד האדום עשו את העבודה. גם מליניאק התגייס לטובת הגמר ובטור טוב (שהסתבך מעט לקראת הסוף) משלים סיקור סביר לגמר. כשראיתי את הכותרת "רוב שחקני בית"ר לא לחצו את ידו של השר מג'אדלה", אמרתי לעצמי הנה הזבנג של ידיעות לבוקר הזה, אך שיינמן, צנציפר ובן שימול לא נגעו כמעט בנושא הרגיש ורוב הכתבה התעסקה בהכל חוץ מבכותרת – מאכזב. ניקי לוי בעמוד שלם מספר על הטיול של הילדים אספני קלפי ה"סופר גול" לצ'לסי, נחמד מאד, אבל מה זה קשור לספורט? תקדמו את הפרוייקט בעמוד האחורי. גאסן ואקד כרגיל מספר את כל מה שלא רצינו לשמוע על גמר גביע אופ"א היום בערב (פתחו ויקיפדיה ותקבלו את הכתבה). עידו אשד בטור נהדר על טענותיו של גיא פניני שהפועל חולון לא התאמנו לפני נהריה, סוגר את היום של ידיעות בתחושת ראובן עובד (החמצה…)

 במעריב ניצלו את גמר הגביע ובצו 8 גייסו את כל מי שרק היה פנוי בבורסת הכתבים. אייל לוי פותח מצויין את המשחק עבור מעריב, אם בידיעות או בחינמון היו גישושים, אז בקרליבך רוצים לנצח וכמה שיותר מהר. לאחר מכן הגיעו כמה דקות של הנעת כדור רוחבית בראשותו של יניב טוכמן, אך אבי אורנן ביכולת טכנית מעולה סוגר את המחצית הראושנה כשמעריב ביתרון ברור על כולם. גם המחצית השנייה הייתה בשליטה קרליבכאית, רון עמיקם ואבי רצון לא עוצרים למרות היתרון וממשיכים להגדיל את הפער בביטחה, את שער היום ללא ספק כובש אביעד פוהורילס שעל רקע צילום של אוהדי בית"ר מביא טור אישי נהדר ומשלים ניצחון של מעריב בגיזרת גמר הגביע. יעקב זיו לא מצליח להתעלות לרמה של עמית לוינטל בכתבתו על גמר גביע אופ"א היום. חבל ששאר ענפי הספורט היום לא הביאו שום דבר חדש.

לפניות, טענות, מענות והרשמה לבית הספר לחוקרים פרטיים themistopoloi@gmail.com .

במסגרת שבוע המאבק לטובת חופש הביטוי באינטרנט החליט דורון ברגר עורך TELESPORT להביע את דעתו בנושא בפוסט אורח משלו. פוסט ביקורת יעלה בהמשך היום.

לפני כשש שנים בעיצומו של הקרב הגדול של כלי התקשורת נגד ערוץ הספורט ועליית הערוץ החדש ערוץ ספורט 5 +, התראיין מיילן טנזר, אז מנכ"ל הערוץ בגלי צה"ל, בתוכנית "עושים ספורט".

את התוכנית הנחתה אז מירי נבו כמגישת אורח יחד עם מנחה נוסף שאיני זוכר את שמו. נבו פתחה את הראיון עם הבוס שלה ב"גילוי נאות, אני עובדת בערוץ הספורט" . הראיון היה כמובן מתחנף וממש לא מרתק (טנזר דיבר אז על פריצת דרך או משהו כזה). לאחר השידור שוחחתי עם אחד מכתבי גלי צה"ל וחוויתי את דעתי שאין כאן שום עניין של גילוי נאות. נבו, כמו שאר עובדי הערוץ לא יכולים לראיין באופן אובייקטיבי את הבוס שלהם, לעולם. גם אם יאמרו את צמד המילים "גילוי נאות" 50 פעם במהלך הראיון.

התחלתי בסיפור הנ"ל כדי לנסות ולפרשן מעט את פצצת הברנז'ה שהונחתה אלינו בעודנו חגגנו במנגלים בשבוע שעבר. התביעה התקדימית של ראשי ONE נגד רביב שכטר, עודד קרמר ושלמה מן, גרמה ללא מעט זעזוע בביצה. מן כבר שילם על כך בכיסאו. על שכטר וקרמר יעברו ימים קצת לא נעימים של ישיבות מתישות עם עורכי דינם והמסקנה הסופית תוסק בתוך כמה חודשים או שנים, אז יקבעו הכללים הברורים של מה מותר ומה אסור ובינתיים לנו נותר רק לחוות דיעה.

דעתי בנושא ברורה. התביעה של ONE  קנטרנית, אם כי במידה מסוימת, הגיונית. הביקורות בבלוגים מועילות, אם כי גם מגעילות וכשהן נעשו בדרך בה נעשו, הן פשוט לא אתיות.

אין לי כוונה להתעמת עם אופירה אסייג. לאסייג יש דרך שאינה דרכי ואינה דעת רבים. אני מכיר את אסייג היטב לא מעט שנים, מדובר בעיתונאית סופר כשרונית שמכוונת, לדעתי, לעיתים, למקומות הלא נכונים. בינתיים, לצערם ולהפתעתם של רבים, זה מצליח לה.

אסייג (יש לה שם, האדונים תמיס ומן)  עשתה את מה שאחרים עשו לפניה במדיות שונות. היא הפכה את אתרי האינטרנט לגורם החשוב מבין כלי התקשורת היום, לפחות בתחום הספורט. רבים וטובים יכולים להתלונן, אך למשל, את תופעת האין ספור מקרופונים בנמל התעופה אימצו כמעט כולם, שלא לדבר על מדור הרכילות שהפך לנחלת הכלל (כמעט. אנחנו ב-TELESPORT מעדיפים לתת למשה ביטון לחגוג לנפשו לבד).

 מותר לבקר כל אחד וכל אחת, אך יש לכבד. וגם אם אין ברצונו של הבלוגר לכבד אותה, כדאי לו לזכור שבבית בסר עובדים עוד עשרות עובדים, חלקם כבר עשו דבר או שניים בחייהם, אולי סיימו תואר, חלקם נשואים, בעלי משפחות. הכי קל לרמוס את כבודם של העובדים ב-ONE  או ב-TELESPORT או בערוץ הספורט. זה מצחיק לכנות את מעדכן הלילה ב-TELESPORT כקונוס, אבל יש דרך לכתוב ביקורת. וזלזול בבני אדם, עלול להוביל גם לתביעות ואת זה, מן אולי לא לקח בחשבון.

גם אם מן היה כותב באותיות של קידוש לבנה כי "גילוי נאות – אני עובד מעריב" ושאר הטקסט היה נכתב בפונטים כל כך קטנים שאפילו ביל גייטס לא חלם עליהם, הטור לא היה בעיני לגיטימי. מבקר אמור לבקר ולכן שכטר (שהיה בחופשה בזמן כתיבת הבלוג) וקרמר היו לגיטימיים בעיני. מן חטא לאורך כל הדרך וכל בר דעת הבין שמעריב  ו-NRG מקבלים אצלו עדיפות.

מן אינו בוגד בלב האומה ולהבדיל מהטור הארסי מעט של אשר גולדברג (שעבר מאז פרסומו שינויים קלים) איני חושב שיש לחרוץ את גורלו. אבל מן היה חייב להיות אמיתי עם עצמו ולהודות שאין לו היכולת לבקר את מתחריו ובטח שלא את מקום העבודה שלו. עד כמה שידוע לי עילוי שכזה שמור רק למשיח בן דוד ולא נראה לי שבזמנו החופשי, המשיח מגיע למכתש.

לפניות, טענות, מענות ותיאום הגעה עם השליח themistopoloi@gmail.com