עומדים בשער

לו רק יכולנו בכל משחק ליגה לזכות ליחס כה מרנין, אכפתי ומתחשב מצד אוהדי בית"ר. יכול מאד להיות שתפיסת העולם בכדורגל הישראלי תשתנה ולא נצטרך יותר לשלם סכומי עתק למשטרה ולסדרנים. מסתבר שכתבה אחת באתר "האזהרות והשמירה על החוק" מספיקה כדי לגרום לאוהדי בית"ר להתנהג כראוי. אני רק מדמיין את הסיטואציה המוזרה בה עשרת אלפים אוהדי בית"ר רוצים לקלל את מג'אדלה, אבל גיא בן זיו מאיים עליהם "אם תקללו, אני אלחץ ENTER וכתבה עם איום על הפחתת נקודות תעלה לאתר"…פאתטי.

תכנית הספורט ברדיו 99, הסוף? + חוב קטן

בשאלה הבאה אין שום ניסיון של הקנטה מצידי מר אליאס, אלא רק שאלה חשובה. אתר וואן ורדיו 99 עבדו קשה מאד בכדי שעשרות אלפי מאזינים ידליקו כל ערב את הרדיו בכדי לשמוע את ההגיגים הגרועים וגרועים פחות של גברת התוכן ועוד סלבריטאים בתוכנית הספורט המשותפת לשני הערוצים. אך עכשיו נודע כי הגביר ארקדי גאידמק יאלץ לנתק כל מגע עם התחנה בשל רצונו לרוץ לפוליטיקה. אז מה? האם נוכל להשיב את אטמי האוזניים למגירה בקרוב או שמא ימצא פיתרון עם בעל הבית החדש? מי שזה לא יהיה, הכסף שלו יעזור בכדי להמשיך את הצחוקים והלקקנות שיש בתדר ההוא כל ערב.  

חוב מאתמול : שלשום, נותרה אופירל'ה לבדה בשעה השניה בתכניתה ברדיו 99 כאשר אייל ברקוביץ' עזב את בית בסר ופסע רגלית לעמדת השידור עם בוני גינצבורג בערוץ הראשון. אופירל'ה העלתה לשידור את רענן כץ. ושימו לב לחוסר הבקיאות (רציתי להשתמש במילה אחרת..אבל שמעתי דפיקות בדלת). מעבר לעובדה שהוא סיפר לה משהו על האימפריה הרומית וזה ממש לא עניין אותה, הוא הסביר לה מדוע הוא יגיע רק יום לפני הפיינל-פור: "הבוס שלי אר.קיי לא משחרר אותי", הוא סח לה. אופירל'ה התעקשה להבין מדוע העבודה שלו חשובה יותר ("אתה רוצה להגיד לי שהמיתון בארה"ב והבוס שלך חשובים יותר ממכבי?") ורענן, הגמגמן, ממשיך להסתלבט עליה עם "הבוס שלי אר.קיי" והיא לא מבינה, וכנראה שגם לא תבין.
R K זה רענן כץ… ומרוב שהוא כזה מגלומן, כך הוא מתייחס לעניין.אבל היא לא מבינה.

שחר פאר נגד התקשורת

עברו כבר שבועיים וחצי תמימים מאז מופע ה"אני נעלבת" של שחר פאר בחדר התקשורת של אצטדיון קנדה במהלך מפגש גביע הפדרציה מול צ'כיה . כזכור המחבט מספר 1 של ישראל, עזבה בזמנו את מסיבת העיתונאים בכעס לאחר שנשאלה שאלה אחת יותר מידי על נושאים שהיא לא הייתה מעוניינת להגיב עליהם (לגיטימיים ככל שהיו). מאז פאר החליטה להחרים את כלי התקשורת בארץ ומוכנה להתייצב מאחורי כל מקרופון שעליו מופיע הלוגו של יורוספורט או כל כלי תקשורת שאינו כחול לבן.

אז מה קורה בין פאר לתקשורת המקומית מאז? ובכן, בשבועיים האחרונים חל מרוץ של ממש מאחורי הקלעים בין עיתונאי הטניס השונים המנסים להשיג ראיון ראשון ובלעדי (?) עם פאר לאחר סך הכל שבועיים של דממה. בידיעות, מעריב, הארץ וכל אתרי האינטרנט השונים מנסים בכל יום מחדש לפנות אל אנשיה של הטניסאית בתקווה לקבל מהם את האישור המיוחל לראיון הבלעדי (?), לכל מי שנמצא במרוץ ברור כי ההכרעה של פאר למי להעניק ראיון שכזה תיפול בין ידיעות אחרונות אשר בעבר היו אלו שהשיגו את הראיונות המיוחדים עם פאר (צלילה עם דולפינים בארה"ב כמדומני) או ב"אתר הספורט וואן" (רואה? למדתי משהו אליאס) שם שילמו לטאלנט הרבה מאד כסף בעבר עבור טורי דעה. מי יזכה במרוץ? נעקב ונראה.

עוד רגע תחל עונת המלפפונים האמיתית

ליגת העל הולכת ומתקרבת לקו הסיום ובעוד שלושה מחזורים היא כבר תחשב להיסטוריה. אז תחל עונת המלפפונים הלוהטת של …צ'רלטון. כן, כן בעונה האחרונה הפכו ב"ערוצי הגניבה מזן אחר" את צירופם של מאמנים מתפטרים או מפוטרים מליגת העל לעמדת הפרשן למנהג, כשקלטו לעמדה זו העונה את גיא לוזון, ניצן שירזי, אלון חזן ומוטי איווניר. גם הקיץ נראה כי נוכל לצפות לראות את ערוצים 53 ו-54 בממיר הופכים ללשכת התעסוקה הרשמית של הענף בחודשי הקיץ. מוזר כיצד מאמנים שלא סיימו את העונה בליגת העל שלנו פתאום נחשבים לפרשנים לגיטימיים שמעבירים ביקורת על גרנט, ונגר, פרגוסון ואחרים בליגה האנגלית?

פרס הצניעות הולך ל…

החיילת יעל מרגלית דיווחה בהתנשפות קלה על הדרמה שהתחוללה בהיכל נוקיה – טל בורשטיין סירב להיכנס למשחק בחמש הדקות האחרונות. רץ העורך התורן בבית בסר למקלדת, רשם את דבריה של מרגלית וצבע אותם בצבע אדמדם ובכלל לא חגיגי. נעזוב לרגע את העובדה שהידיעה של מרגלית עלתה בשעה 22:11 כחצי שעה לאחר האירוע ובאיחור של עשרים דקות יותר מהכתבה של עמר בנוביץ' ויעל שחרור באתר ערוץ הספורט. נדמה כי העובדה שהכל שודר בלייב אמש בטלוויזיה בעריץ הספורט לא מנעה ממרגלית או ממנהליה לחשוב שאולי זוהי לא ידיעה כל כך בלעדית…. 

תמונה שכונה

מישהו באתר עריץ הספורט כנראה נרדם בשמירה. לאחר שתי הטעויות שדווחו כאן בפוסטים הקודמים בנוגע לנושא תמונת היום המופיעה באתר של העריץ, החליט אתמול מישהו פשוט להפוך את אחד האתרים הנצפים בארץ לשכונה כאשר בכותרת לתמונה של אצטדיון הסיטי אוף מנצ'סטר לקראת גמר גביע אופ"א הוא רשם – "הערב אצל ניצן לצפייה המונית, הרצל 24 רחובות. פיצוחים עליו".

אין לי מושג כמה אנשים הופיעו אתמול בערב בכתובת הנקובה, אישית החלטתי להישאר בבית למרות ההזמנה האדיבה.

מי לא נוסע עדיין לבייג'ין?

משמועות שהגיעו אליי בימים האחרונים, האנשים בקומת ההנהלה בבית בסר מעט בלחץ. מסתבר שבזמן שאנשים אחרים שעליהם מדווח יום וליל בגליצ'ים הצליחו להשיג תגי עיתונאים לאולימפיאדה בבייג'ין דרך מקום עבודתם, "לאתר הספורט המוביל במדינה" אין ולו תג אחד לרפואה. שוב אני מסייג את דבריי בזהירות – אלו הן רק שמועות (שמועות מר אליאס). כל היודע דבר בנושא ורוצה לאשר אותן או לא מוזמן לפנות אליי במייל. 

מי ישדר לנו את היורו ?

ערוץ 10 שרכש את זכויות השידור ליורו הקרוב בשווייץ ובאוסטריה ישלח את יורם ארבל לשידור משחקי היורו. לצד ארבל ניסו גורמים בערוץ לשלוח את רמי וייץ כשדר שני. ארבל לא היה מוכן למהלך שכזה ואחרי הרבה מאד כאבי ראש שיצר לערוץ, החליטו לתת את המפתחות לשרון ניסים שאמנם משדר בצ'ארלטון, אך בערוץ 10 משמש כשדר קווים. 

מעיתוני היום

בחינמון מסרבים לחלק גלידות. אחרי יומיים מצויינים, מדור הספורט שלו היום אינו נשא בשורה. פרט לטור המשתלח של הקוף (לו יכל היה משתלח גם על עצמו…) לא שווה לקחת את העיתון אפילו בתחנת רכבת. נודע לי שבאדלסוניה מתכננים להגדיל את מס' העמודים של העיתון, אם מדור הספורט יגדל הוא יצטרך לעמוד בסטנדרטים גבוהים יותר מהמדור של היום.

גם בהארץ אין שום דבר מיוחד היום, פרט לכתבתו של עופר מתן על המאמנים הישראליים המשמים מאמני נבחרות כדורסל באירופה. דווקא בימים חלשים אלה, יש מקום לכתבות צבע / מגזין שיכולות לתת קונטרה לעיתונים האחרים. לא חייבים אפילו לכתוב אותם, אלא לייבא מהגרדיאן, גזטו או מכל מקום אחר כמו שעושים בד"כ בעיתון.

בידיעות הכותרת של המדור היום היא ברירת המחדל ביום נטול ספורט זה, "סוגר קריירה" כשברקע אבי נמני מודה לאוהדים זה הרע במיעוטו. ענייני הגביע בידיעות עדיין בכותרות. יוסי אהרוני ועמיר פלג בשני טורים קולחים הם האוויר לנשימה של הכפולה הראשונה בעיתון. עוד כפולה משמימה עם שמעון גרשון גורמת לריחות גביע המדינה לערבל את קיבתי, ופוקד אותי רצון עז להקיא. הכפולה האמצעית סוגדת לנמני, אמיר אפרת, אריה מליניאק ורז שכניק מסכמים את הקריירה של מספר 8 בצהוב בקול ענות חלושה (בדיוק כמו סיום הקריירה שלו). גם ידיעות אינו מביא בשורה כלשהי בגיזרת הכדורגל העולמי, וחבל. נדב צנציפר לא מפספס הזדמנות לסכם את הקריירה של ז'סטין הנין, לא משהו שעדיין לא קראתם. אלון קרן הוא נקודת האור היחידה בעיתון כשבעמוד האחורי הוא מעלה כתבת פרופיל יפה (ובעיתוי מתאים) על כריס פול.

הגול העצמי של העיתון מגיע דווקא משחקן הרכש דני אדינו אבבה שמפרסם (כמדור החדשות) כי אוהד בית"ר דוד מלול מת במהלך הפנדלים בגמר הגביע כתוצאה מדום לב. בפורום אוהדי בית"ר ירושלים פורסם ע"י העיתונאית לשעבר חנית אטדגי : "ידיעות אחרונות מטומטמים……מי שנפטר זה לא דוד מלול…..כמו שכבר כתבתי כאן….. אני יודעת על הנפטר.קוראים לו יוסף לוי ז"ל והוא גר בגילה. דוד מלול הוא זה שביצע בו את ההחייאה, מחר ידיעות יפרסם התנצלות…אלוהים כמה סתומים אנשים יכולים להיות".

מעריב הוא הזוכה הגדול של היום. בכותרת יצחק שום מופיעה עם שלל ציטוטים מכתבתו של יניב טוכמן. הכתבה עצמה מעולה ולא זכור לי שהופיעה במקום אחר. הראיון של אלישע לוי מהגיליון "שם המשחק" והטורים של אבי רצון, רון עמיקם ואיתי גורביץ' משאירים אבק לשאר עיתוני היום שקריאתם מסתבר הייתה מיותרת. אייל לוי בכפולה לא צפויה על ערן קוליק מחזק את החותם שמשאיר מעריב היום. יונתן הללי בכתהב קצרה ממשיך לחמם את גיזרת רוני לוי שעושה תחבולות מאחורי גבו של אלישע לוי. אלמוג שריד, ציפי שמילוביץ' וניר שועלי מקנחים תענוג של עיתון. שריד בראיון עם ציפי אובזילר (כן, יש טניסאית כזו…), שמילוביץ' בטור דיעה ענייני על פרשיתה של הנין וניר שועלי בכתבה היחידה שראיתי על אולגה לנסקי אליפות בתי הספר לאתלטיקה מוציאים אותי לסוף שבוע במחשבה אחת, "מה זה ידיעות אחרונות?"

לפניות, טענות מכתבי אזהרה ותמיכה:  themistopoloi@gmail.com

שינוי קל בתכנית. למרות שפוסט הביקורת היה עתיד לעלות בשעה 16:00 בחרתי להעלות את הפוסט של עודד קרמר על חופש הביטוי. פוסט הביקורת יחכה שעתיים לטובת אחד ממייסדי הבלוג שזכה להכיר את השליח של מר אליאס מקרוב.

ביקורת היא פונקציה של מקור כוח – מאת עודד קרמר

בתקשורת המסורתית ביקורת היא פונקציה של מקור כוח. כשאתה כותב ביקורת בכלי תקשורת אתה נהנה מהמעמד שנותנת לך הפלטפורמה. יש לי תחושה די מוצקה שחלק גדול מקוראי ביקורת הטלוויזיה של ידיעות אחרונות, לא יוכלו לנקוב בשמו של ירון טן ברינק. וזה לא באמת מפתיע. העניין הפרסונלי הוא אמנם חשוב, אבל לא חשוב כמו הפלטפורמה.

עולם הבלוגים לא משחק בכללים של התקשורת הישנה. כאן אין פלטפורמות (כלומר יש, אבל הן טכניות בעיקרן). אין עורך בכיר שחושב שהוא יודע יותר טוב מכולם מי ראוי לכתוב ביקורת. כל אחד יכול לכתוב. ואז הכול הופך לפרסונלי. אתה מי שאתה. אתה לא נציג, לא שליח ולא דובר של אף אחד. רק של עצמך.

וזה יותר מסתם עניין סמנטי. זה קשור לצורה שבה אנחנו כבני אדם נוטים לקבל ביקורת. בצורך הראשוני שלנו להתגונן. לנסות ולמצוא הקלות. להסביר שיש למבקר אינטרס אישי. שהוא "אומן מתוסכל". שהוא "פועל מקנאה". הכול כדי שלא תצטרך להקשיב לביקורת.

כתיבה אנונימית היא הדרך היחידה ל"הכריח" אנשים להקשיב למה שיש לך בבלוגים. לא לאפשר להם להיאחז במגננות ולבטל את הביקורת בתירוצים שונים. כשאתה לא יודע מי המבקר אתה חייב להקשיב כי אולי מאחורי הכינוי המוזר מסתתר מישהו ששווה להקשיב לו.

פלטפורמות התקשורת הוותיקות, העיתונים ואתרי האינטרנט, יעשו הכל כדי לקעקע את הלגיטימיות של המבקר האנונימי שלוקח מהם את המנדט על הביקורת. כי היום  "גרון עמוק" כבר לא צריך את וודוורד וברנסטיין. הוא יכול לפתוח בלוג אנונימי. וזה מה שמפחיד אותם כל כך. בגלל זה הם מדברים על בעיות אתיות. על אי האמינות. על אינטרסים אישים שעלולים להיות מוסתרים.

אבל אנחנו לא נשתוק. ולא ניתן לאף 1 להשתיק אותנו. כי גם אתר אינטרנט יכול ליפול באמינות. גם לעיתון יכולים להיות אינטרסים סמויים. גם באתרי אינטרנט יש פה ושם בעיות אתיות. ויכול להיות שאני טועה, אבל נדמה לי שאפילו בעיתונים פגשנו פה ושם ביקורות שנכתבו בעילום שם. ובעיתון, בניגוד לבלוגים, אתה אפילו לא יכול לכתוב תגובה.

המסר שלנו היום הוא פשוט לא לפחד. לא מתביעות משפטיות. לא ממחיר אישי. אז אם יש לכם ביקורת עניינית תגידו אותה. תכתבו אותה. עם שם או באנונימיות.  בבלוגיה של תפוז, בישראבלוג, או בוורד פרס. זה לא חשוב. כי הזכות לבקר את האנשים והגופים שמרכיבים את הציבוריות הישראלית, נמצאת על הכוונת. והדרך היחידה לשמור עליה היא להשתמש בה כמה שיותר.

* לבינתיים המאבק ממשיך וייגר הגיש במשטרה תלונה כנגד האתר של אופירל'ה על חדירה לפרטיות – לכתבה.

מצורפים קישורים לפוסטים וכתבות בנושא חופש הביטוי באינטרנט :

מאת אייל דץ – אף 1 לא ישתיק אותנו

מאת עופר קפיטן – "הילדים של היום כבר שואלים למה"

מאת usharf – ייגרמאיסטר והמלחמה על חופש הביטוי ברשת

מאת וולוט – ייגר, אופירה אסייג וחופש הביטוי

למה לי פוליטיקה - ייגרגייט ומאבקנו לחופש הביטוי בישראל

כחלק מיום חופש הביטוי אני מפרסם היום את מה שלכם יש להגיד בנושא.

את הכבוד להתחיל מקבל ייגר.

ללא מורא, ללא משוא פנים / ייגר מאיסטר

בסיפור הידוע של הנס כריסטיאן אנדרסן, "בגדי המלך החדשים", מי שצועק "המלך עירום" הוא ילד. סביר להניח שאם מקורב למלך או "מבוגר אחראי" אחר היה חושף בציבור שהתלבושת החגיגית שהחייטים הנוכלים תפרו עשויה מאוויר – הוא היה נשלח מיד אל הגרדום, וקריאתו היתה מתקבלת על ידי ההמון בקול דממה דקה, או בנאצות והכחשות.

אם היה עיתונאי חצר בקהל שהצטופף לראות את החליפה החדשה של המלך, סביר להניח שהוד מלכותו היה מטיל עליו לפצוח מיד בתחקיר מקיף על האיש המשונה הזה, שצועק "המלך עירום", למרות שיש לו לכאורה רק מה להפסיד. הוא היה מנסה לגלות מה הם המניעים הסמויים שלו לעשות מעשה התאבדותי כזה. מי יודע, אולי יש לו איזה עסק לא גמור עם המלך? אולי הוא עובד לשעבר בחצר המלך, שפוטר אחרי שביצע איזה חטא? אולי הוא משוגע, אולי הוא סוכן כפול, עובד בשביל חייטים מתחרים ששילמו לו בניסיון להביא לכליונם של עמיתיהם הערמומיים?

סביר להניח שהעיתונאי הזה היה עושה עבודה טובה, ולמחרת איש כבר לא היה זוכר שהמלך אכן היה עירום, וכולם היו מתעסקים בגיבור התקשורת החדש, שאיבד את כל עולמו בגלל רגע אחד שבו לא הסכים לשחק את המשחק. רגע אחד שבו הוא הפסיד את כל עולמו – אבל הרוויח את חירותו הפנימית. 

הילד מוגן מהגרדום ומזעם הקהל כי הוא לא בר שיפוט, כביכול. תמימותו, שחשפה את ערוות המלך, פוטרת אותו מהחשד למניעים סמויים מלוכלכים. הוא מדווח על מה שהוא רואה כי אין לו סיבה שלא לעשות כן. הוא לא מפחד, עדיין. אין לו מה להפסיד.

בשבילי "ההסתתרות" מאחורי הניק ייגר מאיסטר לא נועדה לאפשר לי, כפי שרבים חושבים, להסתתר מעצמי. להיפך, היא נועדה לשחרר אותי מכל התוויות שהיו עלולות לעמוד בין הדברים שהיה לי להגיד ובין הקוראים. זה אני: עיתונאי ספורט, שמכיר את המערכת מקרוב ומבפנים, שרוצה שהדברים שיש לי להגיד יישמעו כמות שהם.

במובן מסוים הילד של אנדרסן הוא הניק של שנות האלפיים. כל עוד הייתי ייגר מאיסטר אפשר היה לקרוא את הדברים שכתבתי כהווייתם ולשפוט אותם לגופו של עניין. זו היתה המטרה. השומר היחיד שמיניתי לעצמי הוא המצפון שלי. בחרתי באנונימיות שהרשת האינטרנטית מאפשרת לכל אדם, כדי שאוכל לצעוק "המלך עירום" בלי שאני, הצועק, יהיה מוקד תשומת הלב, אלא האמירה הפשוטה שלי, זו שכל אחד יכול לבחון בעיניים פקוחות.

*אתם מוזמנים להמשיך ולשלוח את מה שלכם יש לומר.

** פוסט ביקורת תקשורת יעלה ב-16:00

שלום שותפים!

אני כל כך גאה בבלוג הזה.

נעזוב לרגע את העובדה שהשבוע הבלוג הגיע ליותר מ-4,000 כניסות ביום (מספר 1 בארץ) מה שבאמת מיוחד ויפה פה אלו האנשים הקוראים את השורות האלו (זוהי לא חנופה, חלקכם חארות!) (-:

אנשים אינטיליגנטים, דעתנים ובעיקר איכפתיים!

המעורבות שלכם בבלוג גבוהה מאוד וזה מתבטא לא רק בכמות התגובות היומית אלא גם בנכונותכם לעזור בכתיבתו, בחומרים שאתם שולחים ובביקורת שאתם מעבירים, כל אלו מעידים על הרצון המשותף של כולנו לראות תקשורת ספורט מקצועית וטובה הרבה יותר. 

תודה לכם.

היום הוא יום מיוחד, יום בו אנחנו רוצים לומר גם למי שגדול וחזק מאיתנו שגם לנו מותר פשוט לומר.

כמה פעמים קרה באינטרנט שגולשים התאגדו בכוחות עצמם ויצאו למאבק?

השבוע אין אדם בתקשורת הספורט ואין אדם בעולם האינטרנט שלא הכיר ושמע על המאבק, חלק הסכימו ותמכו, חלק התנגדו ומחו, לכולם היה מה לומר ולכולם היתה האפשרות לומר את זה.

כל השבוע פרסמתי כאן דעות של אנשים, כל יום דיברנו כולנו בטוקבקים, היום אנחנו נכנסים לישורת האחרונה.

בהנחה שהמשפט לא יתקיים בשנה הקרובה, היום אנחנו חותמים את החלק הראשון במאבק וכמו בכל מרוץ טוב באולימפיאדה, בהקפה האחרונה נותנים את הכל…

אני מזמין כל אדם שחשוב לו הנושא לכתוב על זה. לאו דווקא על רוסק, ייגר ווואן אלא על חופש ביטוי בכלל.

אפרסם כאן שרשרת של מילים שיכתבו על ידכם.

אנחנו מבקשים מכל בלוגר לכתוב פוסט 1 על חופש הביטוי ולפרסם כאן את הלינק אליו.

טוקבקים – הדבר הכי קטן הוא הכי גדול. נשטוף את הרשת, כל פורום, כל אתר ספורט וכל "אתר ספורט", כל מקום שאתם רוצים פשוט כתבו כמה מילים ותוסיפו ש"אף 1 לא ישתיק אותנו!"