עומדים בשער

ראשית ארגיע את הטוקבקיסטים השונים ואת עמיתיי שדרשו בשלומי, לא נחשפתי והכל בסדר. סה"כ יומיים של חופש. הפוסט עלה באיחור בשל סיבה מצחיקה ביותר שאולי יום אחד אספר לכם אותה ללא חשש…

אחת השאלות המרכזיות שעומדות בפני עורכי הספורט השונים בכל דקה ודקה היא היכן למקם ידיעה זו או אחרת. סדר העדיפויות באתרי הספורט בארץ ,נקבע לרוב על ידי מספר גורמים (ולא, עזבו אתכם מכל תיאוריה שלמדתם בחוג לתקשורת) ובראשם האינטרסים העיסקיים ואהבתו של העורך למושאי הדיווח שלו. בסוף השבוע האחרון הדגימו מספר אתרים מהו סדר עדיפויות נגוע באינטרסים אישיים ועיסקיים, ובכך אף אוהד לא זכה לסיקור הוגן של ממש לאירועי הספורט שהתרחשו כאן ומסביב ליבשת. מיותר לציין כי הדוגמאות הבאות, הינם רק מדגם שבועי מייצג לחוסר ההיגיון העריכתי שנמצא באתרים השונים במהלך כל יום ויום.

חפש את המטמון בערוץ הספורט

באתר של ערוץ הספורט החליטו שלא מספיק שהם מדווחים על אירועי ספורט שונים, עליהם גם להפוך את הקריאה באתר שלהם לאירוע ספורטיבי למידי. הבה נשחק במשחק שהתחולל באתר בשעה 19:01 אמש: הגעתם למדור הכדורגל העולמי כעת מצאו את הניוז הכי טרי:

האם הצלחתם לעלות על זהות מחזיקת הגביע האנגלי החדשה? אכן זו היא פורטסמות', מסתבר שכאשר המתחרים – דיינו צ'רלטון מראים את המשחקים המדוברים קשה לחבר'ה בעריץ הספורט לספר לקוריאהם כי המשחק בכלל התקיים בלונדון הרחוקה. ככה זה ששיקולים של ביזנס נכנסים לשיקולי עריכה פשוטה, ושאיש מהחבורה של אבי בר לא יספר לי אחרת, הידיעה הזו מוקמה במקום כה רחוק מהעין רק בכדי להמעיט את מחשבותיו של האזרח הקטן על כך שצ'רלטון אוחזת באותן זכויות שבערוץ רוצה לעצמו, אלו של הליגה והגביע האנגלי. במאבק התמידי שבין העורך למנכ"ל 1:0 לאבי בנושא הזה.

דרך אגב, ייתכן וכי בשבועות הבאים אוכל לספר לכם על קירוב בין האתר שנתבע ע"י ייגר לבין האתר שמזליג תכנים. שכן בדיוק כמו ברחוב קרמינצקי גם בבית בסר לא הבינו כי זהות הזוכה בגביע האנגלי חשובה יותר ממשחק הפרידה של רייקארד מברצלונה.

החברות של אשר גולדברג מעל לכל…

הרבה מאד דברים חשובים ומעניינים קרו בשבת האחרונה בספורט הישראלי והעולמי. בית"ר ירושלים למשל זכתה בדאבל באופן רשמי….גם אלופת צרפת נקבעה, בגרמניה נפרדו משוער ענק ובאנגליה חילקו גביע. אבל כל אלו הינם כאין וכאפס מבחינת טלספורט כמו הפרידה של אוהדי מכבי ת"א מאבי נמני, כן ההוא שכבר לא משחק כמה חודשים ואמש עלה לשחק לדקה וחצי בכדי להפוך את הידוע לרשמי.

קשה שלא לעשות את החיבור הפשוט בין מיקום הידיעות (מדוע צריכים כל כך הרבה ידיעות על משחק אחד) לבין הקרבה של כותביהם לסופר סטאר הישראלי. הקשר בין אשר גולדברג כתב הכדורגל הבכיר שלא נאמר היחיד של טלספורט למועדון הכדורגל הצהוב ידוע לכל (גולדברג משמש כדובר הקבוצה). אני רק יכול לשער כיצד גולדברג העביר אמש בהתרגשות כל מילה שנמני סיפק לעיתונאים על כר הדשא ודחק בעורך התורן לדחוק את סיפור האליפות של בית"ר לצידי העמוד. "מה זאת אומרת בית"ר אלופה? המלך פורש סופית" הוא בטח שאג לתוך האפרכסת, רק מי שנע סביב קו האוהד – כתב יכול לייצר סדר יום בו האלופה מופיעה כידיעה משנית באתר ספורט.

וזה לא שלטלספורט היה הרבה במה להתגאות בו בסוף השבוע האחרון. ביממה האחרונה פרצו למערכת האתר האקרים שהשביתו אותו פעם אחר פעם. האדם ששלח לי את תצלומי המסך הללו טוען כי לא היה לו קשר לאירוע החמור (שלא תטעו מדובר בתקלה חמורה של מערכת ההגנה של חברת טלליין), אך לפי טענתו, ואני מצטט מהמייל: "תודה שהאתר נראה טוב יותר ככה". מודה.

שתי מילים טובות לוואן

1. עורך הדין שי אליאס אולי הפך זאת למנהג בוקר לחפש אחר ה-ip שלי בחרדה שלא אפגע עוד באשת התוכן ובנוסף מקדיש די הרבה זמן בכדי לקרוא את הבלוג. אז בשבילך מר אליאס הנה מספר כתבות טובות, שהתפרסמו בוואן – חלקן אף באופן ראשוני וזאת על אף שלא נצבעו בצבע אדום בכותרתם.

בשבת בבוקר היה זה העורך התורן בוואן אשר היה הראשון להציץ בכותרת עיתון הג'וייש קרוניקול הלונדוני בכדי לגלות כי בשבועות האחרונים נשלחו לתיבת הדואר האלקטרונית של אברהם גרנט בלונדון עשרות מכתבי נאצה כשביניהם מופיעה גם האימרה כי ידיו של גרנט מגואלות בדם ערבים. כל הכבוד לעורך על היוזמה של חיפוש כותרות גם שלא בין עיתוני בריטניה הגדולים, מעניין יהיה לראות האם גם בעתיד ינקטו בוואן באותה שיטה של לקיחת אינפורמציה מעיתון לונדוני קטן.

2. אתר וואן היה היחיד אמש שדיווח על כך שאוסקר פיסטוריוס האצן הנכה יהיה רשאי להתחרות באולימפיאדה הקרובה. כנראה כי באתרים השונים טרם החליטו מי יהיה הכתב האולימפי שלהם שלוש חודשים לפני פתיחת המשחקים. כך קטף אמש האתר של אופירה ניצחון קטן חשוב בדרך לסיקור האולימפיאדה.

 מעיתוני היום

אחרי מחזור מעניין בליגת העל, ציפיתי גם לעניין במילים שממלאות את דפי העיתונים.
בחינמון כאילו מתאמצים לא לעניין בפתיחת המדור. ריבוי תמונות, כותרת בנאלית וטור מיותר של שלמה שרף קיבלו את פני בסבר פנים לא ממש יפות. עדי רובינשטיין בניתוח מעניין של המחזור בליגה הלאומית הוריד מעט את מדד התסכול. ואז זה התחיל, כשידור חוזר ליום חמישי האחרון (בו פתח החינמון בקול ענות חלושה וסיים בקול תרועה רמה) החלו העיניים שלי סוף סוף להתעניין. ליאב נחמני מספר את סיפור העלייה של מכבי חיפה בכדורסל בצורה מעניינת ונותן מידע על הקשר של שחקני הקבוצה עם הקהל. עמית לוינטל מנתח את מחזור הסיום באיטליה מהזווית של מרקו מטראצי, יפה (רק חבל שמישהו טעה בטבלה האיטלקית…). גם גמר הגביע האנגלי סוקר בצורה קלילה דווקא מעמדת המנג'ר הארי רדנאפ ולא קיבלנו עוד סיקור בנאלי ומשעמם. רונן דורפן בהחלט משאיר טעם של עוד עם כתבה מצויינת על אצני ה-100 מטר תוך כדי חיבור לאצן קטוע הרגליים שקיבל אישור בסוף השבוע להשתתף באולימפיאדה.

בהארץ מנסים להחזיר את כח ההרתעה והשליטה הברורה שהייתה לעיתון בגיזרת הפרינטים. פתיחה מצויינת לעיתון של היום. אלעד ליפשיץ, שלומי ברזל ואיתן בקרמן בשלושה טורים מעולים על האליפות של בית"ר ירושלים ופרישתו של נמני גרמו לי לחשוב שהנה זה קורה, הארץ חוזר למקומו הטבעי. אור שדה וניר וולף בסיקור קצר, אך קולע, של הליגה הלאומית ממשיכים את הפתיחה הנהדרת של מוסף הספורט. בגיזרת הכדורגל העולמי קיימת אכזבה. זהו יומו הגדול של עוזי דן, אליבר קאן פרש, ליון זכו באליפות (כמו גם אולימפיאקוס ושחטיור דונייצק), פורטסמות' זכתה בגביע ובאיטליה מחזור הסיום לפנינו, אך מכל אלו לא הצליחו דן ושאול אדר להוציא משהו ראוי וחבל. אקורד הסיום הפנטסטי של העיתון מגיע מעבר לים. כתבתה של קרן קרוז מהניו יורק טיימס על פאו גאסול מסיימת מוסף מוצלח של הארץ שהיה יכול להגיע הרבה יותר גבוה. 

"צ'מפיונס" זועקת הכותרת בשער של ידיעות על רקע שחקני בית"ר מבצעים הקפת אליפות. משום מה גם דייויד בלאט נדחף לשער, למרות שפורסם לפחות לפני שבועיים כי הוא אחד המועמדים המובילים למשרת האימון בהיכל נוקיה. כפולה ירושלמית קיבלה את פני כשפתחתי את העיתון, לא משהו שחובה לקרוא. ראיון סתמי עם זנדברג שהיה שתוי בזמן הראיון וניתוח של מלמיליאן שנשמע כמו הקלטה של מישהו אחר לא הראו סימנים חיוביים. אבינועם פורת בטור על הצלחתם של שירזי ואסייג כפונקציה של חוסר לחץ, אמיר אפרת על החלפת המאמנים בקבוצות התחתית ואהרון קפיטולניק שניתח מה צריכה הכח בעונה הבאה המשיכו את השיממון ברחוב מוזס שגרם לי לפהק יותר מפעם אחת. גם משה מרקוס שניסה לנתח מה נשאר לקבוצות התחתית לא הגיע לתובנות מרחיקות לכת, והרעיון הנחמד לא נוצל במלואו. בגיזרת הכורגל העולמי מופיעה בחירה גרועה לכותרת בכתבתו של גסן ואקד, הארי רדנאפ זוכה בתואר ראשון אחרי 30 שנות אימון, אך סשה גאידמק זוכה מן ההפקר. ואקד החליט לנתח מהיום את סיכוי צ'לסי והיונייטד לקראת גמר הצ'מפיונס. הרעיון נחמד, אך אינו מתאים שלושה ימים למפגש בנוסף מה הקשר בין היתרון שיש לצ'לסי בעמדת המנהלים והבעלים על התוצאה במוסקבה. סלחו לי, אך את העמוד האחורי כבר לא התחשק לי לקרוא, עם דיוויד בלאט הסליחה.

מעריב היום הפתיע אותי לרעה. שתי כפולות ירושלמיות לא נסקו לגבהים המצופים למרות שרון עמיקם אחראי לשני טורים. גם טורו של אבי רצון היה מיותר הבוקר והפעם אני אומר זאת בלי ציניות…יניב טוכמן מספר על מה שאמא נמני רצתה וגם מהרעיון הזה (ניתן היה לפתחו) כבר לא יצא כלום. אייל לוי מתאר את מהלך המשחק של מכבי ת"א כסוג של הכנה טקסית לכניסתו של המלך הצהוב, בהחלט שונה ומבורך. שאר הידיעות, כתבות שמובאות בעיתון של היום בהחלט מהווים ירידה ברמה ממה שהורגלנו אליו בשבועיים האחרונים.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com