עומדים בשער

אתמול בלילה זכיתי לראות את השילוב הקטלני של "הראיון המיוחד" עם "המיוחד" שהחליף את מוריניו בלא פחות מארבעה מקומות שונים. ב-Nrg אסי קוטין (עורך האתר) הטריח את עצמו עד למוסקבה כדי לראיין את גרנט ב"ראיון מיוחד" שהעניק לו, לא ברור מדוע יעקב זיו לא יכול היה להיות שליח העיתון/האתר במוסקבה (אם הוא אכן שם, מדוע לא ראיין אותו?). גם הבית של "הראיון המיוחד" הביא אחד כזה עם גרנט, אופירל'ה ראיינה את אברהם שלא חידש דבר מאותו ראיון של ניב רסקין באתר של העריץ שעתיים קודם. העריץ היה הראשון שהעלה את "הראיון המיוחד" ועוד בוידאו, אך ב-Ynet העלו את אותו "ראיון מיוחד" (עודד שליו ורסקין ראיינו את גרנט לסירוגין) באיחור של שלוש שעות בהשוואה לעריץ. בקשה קטנה לי אליכם, מספיק עם הראיון המיוחד הזה שנדחף בכל הזדמנות כמו אוהד עם טלפון סלולרי בשידור ישיר. Ynet היה היחיד שלא כתב "ראיון מיוחד", אבל ראיון שעולה 3 שעות אחרי המתחרה הוא באמת אינו מיוחד בכלל (על אחת כמה וכמה שזה אותו ראיון).

We Care about You

אתר "הגדלות החזה והסרת השיער" החל לפזול אל עבר תחום חדשני שאינו מוכר לאדונים מנקין ומילנר. תחום רפואת העיניים מסתבר מושך את טובי בנינו וגם את הבעלים של אתר "חאפלות במסעדת גחלים" שפירסמו ידיעה על ביקורם של וונטיגו קאמינגס וויל ביינום במרפאת עיניים. על הדרך גילה החוקר הפרטי של עו"ד שי אליאס את הסיבה האמיתית שבגללה קאמינגס קולע באחוזים של יוגורט דיאטתי, הוא פשוט לא רואה טוב, כנראה ש"אתר הספורט" וואן דואג לשחקני מכבי ולכן החליט לפנק את המרפאה בפרסומת סמויה בצורת כתבה. בואו נראה אם תצליחו לספור כמה פעמים מוזכרת שמה של המרפאה…בושה.

אתיקה? מה זה?

תתפלאו, אבל צמד המילים הנפוץ ביותר באתר של אופירל'ה הוא לא "פרסום ראשון", אלא "נודע ל-ONE". הרבה מאד דברים נודעים לאתר המהולל, אך לדאבוני מרביתם אינם נכונים. ברגע שידיעה של אופירה נכונה (ראה ערך מינוי מתיאוס), מופיע ישר "כפי שפורסם לראשונה ב-ONE", אבל (וזה האבל הגדול) ידיעה אינה נכונה שפורסמה באתר "הפרסומים הראשונים" זוכה לאיזכור של "למרות פרסומים שונים", אנחנו פרסמנו? מה פתאום…זה היה נו, ההוא מה…זה. לראיה הכתבה הבאה :

רק חודש חלף מאז אותה ידיעה "רשמית" שלוותה איך לא בקול חצוצרות ה"פרסום ראשון". מסתבר שהזיכרון של אופירה ועדי חנוך קצר מאד ועליהן להיפגש דחוף עם זכרונולוג (זו לא טעות…) היות שאמש העלו את הידיעה המוזרה הבאה:

מילא, לנתק טלפונים לכל העולם ואשתו כשרוצים לראיין אותך אופירל'ה בפרשת ייגר, אבל קצת, טיפה, ככה בלי לשים לב אפשר להודות בטעות ולהמשיך הלאה זה רק יגרום לכם להיראות טוב יותר, כי בינינו מי עוד מאמין ל"פרסום ראשון".

ליגה א': יבוריאן בבלאגן תחבירי בקופסא

הכותרת היא פחות או יותר תמצית מביכה של צילומי המסך והסיפורים הבאים מבית היוצר של גברת התוכן (אופס…). בבית בסר מתהדרים בכל הזדמנות בעובדה שהם היו הראשונים שעלו על מינוי מתיאוס ועל שכרו המפלצתי. חן מישל שבד"כ מכבבת בקליפים ה"מעניינים" של גליצ'ים על הורסות ושוות במיוחד, הגיעה למשחק חוץ בתחום הספורטיבי ומיד התבלבלה בזהותו של המאמן הגרמני.

 מגיפת הפירסום הראשון לא פסחה גם על כתבת השוחד מליגה א'.אממה… המשחק אינו שייך לליגה א' ולא לליגה ב'. המשחק שבוטל בין בית"ר חיפה להפועל איכסל היה עתיד להיערך במסגרת משחקי המבחן לליגה א' ולא כפי שמופיע בכתבה. עד שבאמת פירסמת ראשונה אופירל'ה הצלחת להרוס זאת בקלילות בלי הרבה מאמץ.

בחקירה שערך ויצמן-יער התגלה כי "הפרסום הראשון" פגע גם בכתבה על יבוריאן וארבייטמן. במשפט וחצי שתיכף תראו קיימות לפחות 19 שגיאות. אני הייתי בטוח שיבוריאן יבוא לבית"ר בספרות או היסטוריה, אך מסתבר שהפירסום ראשון הוא בכלל על כך שהוא יגיע "בחשבון", כנראה סוג של רכב חדש. מעבר לכך אשמח להסבר על מעברו לבית"ר אם וכאשר אקפלה יגיע/לא יגיע לבירה, תודה.

פרסומת סמויה באתר של מסיבה

בואו ואגלה לכם סוד, לא באמת כיף לי לנגח את אתר ה"איומים ומכתבי עורכי דין", באמת שאני מנסה בכל יום מחדש לגלות משהו טוב באתר שמריצים בבית בסר. אבל מה לעשות שיש להם שמה הרבה טעויות. אם על טעויות עוד יש כאלו שיכולים לסלוח, על פרסום סמוי – כן אותן צמד מילים שועדת האתיקה לא ממש אוהבת אי אפשר שלא לומר דבר. אתמול הפך "אתר הריכולים והמסיבות" לאתר הבית של חברת לאומי קארד.

טוב, אולי באמת לאיש מחברת כרטיסי האשראי לא היה חלק בדבר, אבל כאשר מנהלת התוכן ראתה שברקוביץ' (ההורססס) מפרסם משהו עבור החברה היא הייתה חייבת לכתוב על זה ב"וואן ביזנס". אז נכון, כללי האתיקה של עיתונות אינם חלים על האינטרנט ולכן כלל מספר אחת במסמך כללי האתיקה, זה אשר דורש להפריד בין פרסום ידיעה לפרסומת לא חייב להגיד דבר לראשי וואן, אך עדיין מן הראוי שהאתר של אופירל'ה יעשה לעצמו את הכבוד הצנוע של לא לחשוב את קוראיו למפגרים ולפרסם תוכן שיווקי מובהק תחת הכותרת ביזנס.

תמונה אחת שווה אלף מילים

אין לי הרבה מה להוסיף לעניין הבא מאשר מה שרשמתי בכותרת לקטע זה. ככה נראתה הכתבה הראשית באתר עריץ הספורט הבוקר.

מעיתוני היום

בידיעות אחרונות מציגים בשער שני דברים – העתקה בוטה וניסיון קלוש לרכב על גל מדומה של רגשנות. תמונת השער בה נראים חצי הפנים של אברהם גרנט וחצי הפנים של אלכס פרגסון לקוחה היישר משידורי פלייאוף ה-NBA של רשת TNT. אולי יש איזה אמריקני בסביבה שיוכל לספר לאמריקנים על הדבר…גם בלעדיו צריך להזכיר לחבר'ה מידיעות כי לאחר ששואלים מי מספר 1 בכותרת צריך לשים את הסימן הזה…נו…?…כן זה… סימן שאלה. הקידום לראיון עם אביו של גרנט הוא במילה אחת פאתטי, כמו הראיון עצמו, אותו ניהלו גידי ליפקין ומשה שיינמן. אותה כותרת מתייחסת להיסטוריה של העם היהודי – "60 שנה אחרי שגירשו אותי לרוסיה כדי למות – הבן שלי ינצח שם" ולא ניתן אלא לחוש כי לאחר מופע ערב יום השואה של גרנט והפסטיבל התקשורתי שבא אחריו, כבר קראנו או שמענו את המילים הללו עשרות פעמים בחודש האחרון. שום חידוש ושום כלום. ההחלטה להפקיד את כל סיקור המשחק בידי גסן ואקד שהתקבלה לפני מספר ימים כנראה נגוזה לאחר השעמומון שיצר הכתב – סוכן אמש. מי שיצליח לגבור על עוד כתבה חסרת צבע של הנציג האנגלי של העיתון יוכל לספוג קצת אווירה מאורי משגב שהוחש למוסקבה במהירות. גמר ליגת האלופות, כמו גם המשחק בטדי אמש ועוד שלל ידיעות חשובות אודות מלפפונים שטרם הבשילו עד לגוון ירקרק דחקו את סיקור המחזור האחרון בליגה המשעממת הזו…נו זו שהכל היה גמור בה כבר הרבה לפני אתמול…ליגת הכדורסל לעמודים האחרונים של המדור. כל זאת כאשר סיקורי המשחקים מובאים ללא כל ערך מוסף. למה כן:  דלגו… למה לא? כי המדור שהנפיקו הבוקר ברחוב מוזס הוא ללא ספק המדור הכי בוטה בתת רמתו מאז שהתחלתי לכתוב כאן. הזלזול באינטילגנציה של הקורא, חוסר הפרופורציות בין הדברים ושאר ירקות הביאו למצב בריאותי חדש אצלי בו הדף נהדף חזרה למדף העיתונים בקיוסק השכונתי.

לצד שער המדור של ידיעות, השער במעריב נראה כמו פאר היצירה. נתחיל בכך שבמקום סיפור אחד כפי שמסופר בידיעות, במעריב מדווחים לנו הקוראים על שלושה סיפורים שונים כבר בשער (ליגת האלופות, מחזור הכדורסל ומהשחק מאמש בטדי). אחר כך מגיעה ההברקה של יואב גולן, במרכז השער כובע נייר של צ'לסי עם סימני גזירה למקרה שבו העיתונאים יצטרכו לאכול את הכובע ומתחת הכותרת: "לאכול את הכובע? תשובה סופית הלילה בחצות". אין דבר יותר מרנין מקצת הומור עצמי שכן כזה תמיד מגיע עם חצי הודאה בטעות. מפתיע הינה מילה קטנה מידי בכדי לתאר את מה שחשתי הבוקר כשראיתי את השער. בפנים מנסים אנשי מעריב לצייר תמונה יותר ברורה לקראת הגמר, אך לפחות בתחום כתבות הניוז הם מספקים בדיוק את מה שמספקים כתבי ידיעות עם מעט יותר סגנון וצבע. ירון שפירא, אבי רצון, ניצן חורש, הרכש מאסימו פראנקי ויונתן הללי מנסים כל אחד בטורו לצבוע את הגמר מעט אך אלו הם דווקא רסיסי הידיעות בחלק העליון של העמודים שמביאים את הערך המוסף ולא שום דבר אחר. הדיווח על מחזור הסיום בליגת העל בכדורסל הוא הרבה יותר מעמיק מאשר באי – תון של המדינה וניתנת בו אף התייחסות לסיפור שידור משחקי הפיינל פור, סוגייה בה דנתי פה בעבר. לבסוף הוחלט כי משחקה של מכבי ת"א מול בני השרון יהיה המשחק המרכזי על אף שמדובר במדורגות השנייה והשלישית. מעריב כמו במעריב ממשיכים הבוקר לתת כבוד לענפי הספורט שאינם כדורגל או כדורסל, לאחר שאמש ניתן שער המדור לסיפור האליפות בכדוריד הבוקר תוכלו למצוא במדור את כל הריקושטים ממנו כולל טור אורח של חבר הכנסת אופיר פינס, חובב כדוריד ידוע. ספורט אולימפי כמו גם חובבני מעטרים גם הם את דפי המדור. בדומה לידיעות מאמש, במעריב הפעם התמקדו גם הם בסיפור סדרת חצי גמר המערב בין ניו אורלינס לסאן אנטוניו וערן סורוקה מביאה את סיכומה בזווית חביבה. למה כן? בגלל ההתייחסות לספורט הכולל ראיונות עם אליס שליזניגר למשל… למה לא? לפעמים אין ממש סיבה

אם מישהו חשב אחרת, אז כמו בשאר הימים בהם מתקיימים אירועים המיוחדים מגיע מוסף הספורט של "הארץ" הבוקר וטורף את הקלפים. אין מה לעשות למעריב, ידיעות ולחינמון קשה להתמודד עם העושר התרבותי שמביא עימו מוסף הספורט של הארץ כשהוא מביא תרגומים של כתבות שונות מהעולם לקראת הגמר הערב. מעל כולן כמובן עומדת הכתבה של כתב עיתון הגרדיאן היוקרתי שניסה לספר את הסיפור שאיש עדיין לא סיפר על חייו של רומן אברמוביץ'. שלושת המפתחות של דיוויד פליט לניצחון מנצ'סטר יונייטד או צ'לסי הערב הינם גם בגדר בונוס ענקי שנותן "הארץ" לקוראיו. בגזרה המקומית מנסים הכתבים השונים לשמור על הרמה הגבוהה שהוצבה בתחילת המדור. הדיווחים מטדי ואולמות הכדורסל השונים מאמש הינם הולמים וראויים, לא יותר ובטח שלא פחות. למה כן?  בגלל שעיון קצר במדור מביא לך את מכלול הסיפורים מזוויות אחרות ולא רק לפי האינטרסים הפנים ישראלים של האשראם של אברהם. למה לא? בגלל המחיר…

אם התעצבנתי מהיחס לקורא שהפגין האי – תון של המדינה הבוקר, אפשר לומר כי התאכזבתי מאד גם ממדור הספורט של "ישראל היום". בעוד שציפיתי למפולת מרחוב מוזס, דווקא מהחבורה של אלי סהר ציפיתי להרבה יותר. אסור למדור ספורט כה קטן וצנום כמו זה שבישראל היום להכיל חומרים יבשים ולא מקוריים מידי. הכתבה של עמית לוינטל המסכמת את תקופת גרנט יכולה להיות מסופרת על ידי כל אוהד כדורגל אנגלי ממוצע. לוינטל מביא את סיפור העונה של צ'לסי ללא כל הבעת דעה אמיתית של עצמו, רק מבט רופף על האירועים. למזלו של העיתון אחריו מגיע רונן דורפן שבטור מעולה (הדבר היחיד הטוב באמת הבוקר במדור) מסביר כיצד השתלבותו של קרלוס קירוש עזרה ליונייטד לבנות קבוצה בינלאומית יחסית לקבוצה שזכתה בתואר ב-1999. יופי של חשיבה, עומק ופרשנות, חובה לכל אוהד כדורגל. דווקא דיווחי הכדורסל שבדרך כלל טובים במדור של סהר לקו הבוקר בחסר. סהר עצמו לא הבריק בטור מעט סתמי על העונה הבאה של ירושלים והשתלחות חסרת רסן (מוצדקת ככל שתהייה) בדיוויד בלות'נטאל שלמרות אזרחותו טרם שיחק משחק אחד במדי הנבחרת. אלי עזור לי, מהיכן המילים האלו הגיעו? הרי לבלות'נטאל לא היה משחק מבריק אמש, העונה טרם הסתיימה, אז מה גרם לך פתאום לזעוק? למה כן? כי עדיין דורפן הוא דורפן. למה לא? כי בניגוד לימים עברו מדובר במדור יחסית סתמי

 לפניות, טענות, מענות themistopoloi@gmail.com .