עומדים בשער

על אף שהמילים הבאות מתפרסמות ברבים הן מכוונות לליבו של עורך הדין שי אליאס. מר אליאס במכתב שהעברת לי בתאריך ה-7 במאי, ציינת מקרים רבים בהם לדעתך, פגעתי במרשתך, הלא היא אופירל'ה. לטענתך כיניתי את גברת (התוכן, סליחה אבל הייתי חייב) אסייג בכינוים בלתי הולמים כ-"גברת התוכן", "אשת התוכן", "אופירע", "העוזרת של מילשטיין" (לא שזה דבר רע דרך אגב) והוספתי לא לכבד את מקום עבודתה כשקראתי לו בשמות כמו: "אתר הריכולים והמסיבות", "אתר הרפש" ו"צהובון אינטרנטי".

ובכן מר אליאס אני מוכן לקחת את כולן חזרה, להוריד את כל הכינויים הפוגעניים הללו מהפוסטים שהתפרסמו עד כה ולהבטיח לך באופן אישי כי הם לא יחזרו בשנית. את כל זה אעשה בתנאי אחד, שראשי אתר one "פורטל הספורט מספר 1 במדינה" ובראשם גברת אסייג יבטיחו להתנצל בעמוד הראשי על הטעות המביכה הבאה:

עכשיו ברצינות, איך האנשים בבית בסר רוצים שמישהו ייקח אותם שם ברצינות. ברגע של בדיחות הדעת אומר כי זו טעות כתיב שאפילו תמיס לא היה עושה…אך עם כל הצער שבדבר זוהי ערוותו של האתר שאתה מייצג, מרוב שרצים אחר הצהוב שוכחים שם לשם מה הם בכלל הגיעו למוסקבה הרחוקה.

כרגיל, זה בטח דרוגבה

אמש בדקה ה-45 של משחק הגמר הרבה צעקות של "שיט…סססעמק, הנה התחת התחיל לעבוד" נשמעו ברחבי הארץ, אך מנגד גם הרבה ידיים הונפו באוויר משמחה. העורך שעבד אמש ב-Ynet התרגש כנראה ושהחזיר ידיו למקלדת הקליד את השם הראשון שעלה לו בראש. אם דובר לאחרונה על כך שיורם ארבל צריך להפסיק לשדר בטענה שהוא אינו מזהה שחקנים. מה אפשר להגיד על אי הבחנה בין למפארד לדרוגבה?

רמז עבה

חרושת השמועות בנוגע למשרת המאמן בהיכל נוקיה בעונה הבאה, גרמה למעט התלתלים שעוד נשארו למוני פנאן להתייצב מול הרכלנים הנוראים. "הראיון הבלעדי" עם פנאן הוא לא יותר מגול עצמי לגברת התוכן שכן הוא בא בטענות אליה…אז במה יש להתגאות? דמיינו לכם ראיון עם ספורטאי כלשהו שבא בטענות על זליגת התכנים והכתבה תופיע בדף הבית של ספורט5…"אתר הריכולים והבריתות" מצטט את פנאן "שהרכלנים יירגעו, שרף הוא מאמן מכבי ת"א". אופירל'ה את יכולה לישון בשקט (ולרוחב) ולהיות רגועה…

הזיגזג של ברקו  

כידוע, פרט לרכלניות יש גם קוסם באתר "ימי ההולדת ופתיחת המסעדות". ברקו שהתאושש מהפרסומות הסמויות והגלויות באתר של עו"ד שי אליאס התפנה לנגח את אברם גרנט. "אברהם, יצאת לוזר" כך טוען ברקו לאור העובדה שגרנט לא השיג ולו תואר אחד העונה. אין זה משנה האם בעד גרנט או לא, עובדתית יש ריח לא טוב לטור הביקורת. נכון, צ'לסי אכן הפסידה בגמר גביע הליגה לטוטנהאם, אך היא לא הפסידה את האליפות (מתי היא הייתה שלה). בכל אופן, אמש במוסקבה העולם כולו קיבל הוכחה שגם לצ'לסי הגדולה יש ברוך דגו קטן משלה. מעניין אם ברקו חושב שגם חברו הטוב אלי גוטמן לוזר על הדרך בה הפעול הפסידה בגמר הגביע.

ואיך אפשר בלי…

איך אפשר להעביר יום בלי פינת "הפרסום הראשון". הפס האדום הפך לנכס צאן ברזל כמעט כמו אור שפונדר. הפעם (תתפלאו) מגיעה השטות היומית מאתר של העריצים. מה לא נכתב על יניב קטן בימים האחרונים, אך דווקא כשחשבתי שהכל כבר נכתב מגיע הדבר הבא:

פרסום ראשון: השלטים היו ארוכים במיוחד והגראפיטי שעליהם הוא בצבע ירוק בקבוק. את מי זה מעניין?!? מזל שלא נתתם ראיון בלעדי, מיוחד או משהו לרגל החג עם אחד האוהדים על הדרך בה הכין את השלט. עלוב.

טל-ביזיון

לפני כחודש וחצי, אי שם בימיו הראשונים של כתיבת הפוסט שלח לי בחור אנגלי טור דעה מאד לא מפרגן על שידורי ליגת האלופות בארצנו. הטור פורסם (מי שרוצה מוזמן ללכת לארכיון) כמובן ואמש בשעת לילה מאוחרת חזרתי אליו שוב. תבינו, אינני נוהג לקרוא בארכיון הפוסטים שלי סתם כך, אך לאחר השידור הביזיוני מאמש, הייתי חייב לדעת האם בדבריו היו איזושהי ראייה של הנולד.

ביזיון – זו המילה היחידה שיכולה לתאר את משדר ליגת האלופות שהפיק עריץ הספורט לרשת אמש, בחירה בכל מילה אחרת תהייה בריחה מהמציאות הכואבת אליה נפלו מיליוני חובבי כדורגל אתמול בין שבע בערב לחצות (רק מהדורת החדשות נתנה לאירוע נופח של התרוממות). לפני הביקורת הנה דעתו של פז חסדאי על השידור מאמש. ועכשיו לעניין לשמו התכנסנו. זה כבר כמה שנים שבעריץ מנסים לשלב את אירוע גמר ליגת האלופות במסיבת חוף תל אביבית, מה אני אומר לכם חבר'ה? זה פשוט לא עובד. כי כשלוקחים ממודי, מלר, יעקובי וזוהר את האולפן הדבר דומה לתינוק שטרם יצא מבטן אימו וכבר השתחרר מחבל התבור שלו, מה שאמור לתת לו את המרכז והשקט.

הירידה אל החוף הביאה לכך שבמשך שעה וחצי (טוב סליחה בכל זאת מדובר בערוץ שתיים) במשך 55 דקות תמימות, ראינו את שלל החברים מעריץ הספורט מזיעים על החוף, מדברים בחצאי משפטי סלנג ולא אומרים דבר או חצי דבר שקשור לכדורגל נטו. שום ניתוח, שום טקטיקה, שום יצחק (תסמכו על שלמה ששמו של חברו ייכנס לכל שידור בו הוא מופיע…). כשכבר דיברו על כדורגל יחסי הכוחות בגזרת הפרשנות היו - 10:90 לטובתה של צ'לסי, הקבוצה שהחל מהעונה כבר התגיירה כולה. אני מבין את ההתרגשות של כולם, (כולל זו שלי) מהמעמד אליו הגיע גרנט, אך עדיין לפרקים היה נדמה כי מול קבוצתו של האיש והתחת מתייצבת קבוצה שהקשר שלה למילה "אהדה" בארץ הינו כמו הקשר בין הרוקדים והכוכבים שהופיעו במתחם ה-vip ונדרשו לראיונות בלתי נסבלים כחלק מתעמולת ה"תראו תראו אותי" מבית רשת לכדורגל. קצת איזון לא היה מזיק למעמד השידור, ואולי לא דיברו על יונייטד משום ששיחה עליה דרשה התייחסות לדבר הזה שבכל הפרי גיים לא התייחסו אליו בכלל – כדורגל נטו.

אך כל האשמות הללו הינם כלום ושום דבר לעומת עוגמת הנפש שהערוץ השני העביר את צופיו במהלך מופע המחצית. מי לא היה שם? כל החברות, כל החנויות. חמש עשרה הדקות שחלקן יכלו להיות מוקדשות לדבר הזה שבעריץ הספורט לא אהבו לדבר עליו אמש – כדורגל, ניתנו בפשטות ובקלות לעשרות פרסומאים שכמו הגיעו לנחלה והחלו לפזר בנו ג'ינגלים, סלוגנים ומכל הבא ליד. שכן יש רייטינג ולכן צריך לעשות קופה. עד כדי כך העניין היה בוטה ששמעתי שהבוקר החליטו במפעל הפיס להצמיד להגרלה של הערב משחק חדש בו יכולים המנחשים לנחש כמה כסף שלשלה רשת לכיסה מברייק הזהב הארוך ביותר בהיסטוריה?

מעיתוני היום

לאחר שצפיתי בתת תרבות האברהם גרנטית מתפחת בטלביזיה, לא ציפיתי לדבר או חצי דבר מעיתוני הבוקר. ראשון נחת על שולחני מדור הספורט של ידיעות אחרונות. בואו ונאמר כי כתם הקפה שניתז עליו במהלך הקריאה רק עשה עימו חסד. דווקא הכותרת (נגמר בבכי) עדיפה על זו במעריב (נגע בשמיים) אך תכולת המדור מלאת רגש שלא היה מבייש טלנובלה וחסרת כל התייחסות לפרשנות כדורגל. כל כותבי הטורים טענו כי לגרנט הגיע ושהוא היה קרוב, כולם פרט לאחד, אמיר אפרת שניסה להגיד משהו על גדולה של מועדון כמו יונייטד ולבסוף הלך לאיבוד בין פני ליין לשדות התותים של ליברפול האגדית של דאגליש. אוהדי יונייטד שינסו למצוא מילים על אלופת אירופה החדשה לא ימצאו אותן כאן, תנסו במקומות אחרים…ההברקה היחידה שהייתה לזאב גולדשמיט בסיקור המשחק הייתה התגובה שהובאה מברוך דגו שהפך לפרשן לחמצת פנדלים חשובים. מי שישרוד את הרי המלל על המשחק יגלה לקראת סוף המדור את כתבתו המצוינת של דניאל בטיני שטוען כי השווייצרים לא מתרגשים לקראת היורו, כתבה שפותחת באופן רשמי את מבצע היורו של ידיעות ומפנה מראה חשופה לדעות בגנות הכדורגל, כאלו  שחלק מאיתנו למדנו להתעלם מהם רק משום שהם עלולות לפגוע בנו. למה כן? בגלל הכתבה של בטיני. למה לא? כי את הפרסומת לגניבה בגב האחורי לערוצים הגבוהים של העריץ אפשר לראות גם במעריב.

רגע, גם אל תרוצו לקנות מעריב, כי גם שם העבודה לא נעשתה כמו שצריך אמש. מישהו בקרליבך הלך לישון מוקדם אתמול והשאיר את הכותרת של הניצחון בשער – "נגע בשמיים", נו באמת אולי באדמה? אותי תמיד למדו כי הזוכים נוגעים בשמיים, אבל ככה זה שמדפיסים את עמוד השער במהירות פתאום הכותרת האמיתית של המדור מופיעה בעמוד השני – " הקפטן הודיע הספינה טובעת" היה הרבה יותר ראוי. כמו באי – תון של המדינה גם כאן סיקור הגמר הינו מאבק ומשחק פוליטי של מי קרוב יותר או רחוק יותר מגרנט. רק אייל לוי הצליח להציל את עיתונו מההתעלמות המוחלט מאלופת אירופה הטרייה בטור חביב. כמו אצל המתחרים דווקא העמוד שאחרי סיקור הגמר טוב יותר מקודמיו, ראיון עם דוד פיזנטי הינו תמיד אופציה מעניינת, עכשיו כשהתמנה לעוזרו של מתיאוס אין זמן טוב יותר להחלפת מספר מילים עם האיש ואגדת החומוס. הראיון הזה כמו גם כתבתם של ערן סורוקה ויצחק ויסהוף על קנדיס פארקר הינם רק חימום לכתבת השבוע – זו של אייל לוי המביא את סיפורה של צופית בן-ארי הפסיכולוגית של עירוני רמה"ש. למה כן? בגלל כתבות הצבע שמופיעות לאחר סיקור המשחק מאמש. למה לא? כי גב המדור זהה לעמוד האחורי של ידיעות.  

אפילו בעיתון "הארץ", זה שמשווק את עצמו כעיתון עולמי יותר, נרשמה התעלמות קלה עד לא קלה מהאלופה יונייטד (לא אינני אוהד שלה תרגעו). שלומי ברזל ניסה להסביר מדוע לגרנט מגיע להישאר וגם בסיקור המשחק של אלי שווידלר יש נטייה ברורה לטובת צ'לסי. רק עוזי דן מספר את האמת לקוראיו, אילו אברהם ילך הביתה עכשיו הוא טוען, הוא ייזכר כמאמן באיירן מינכן לשעבר (שמו שמור בדפי הארץ) שלקח שני גביעי אירופה עם כדורגל לא אטרקטיבי. מעבר לסיקור הגמר, בהארץ כמו במעריב משאירים די מקום לשאר הידיעות. למה כן? בגלל כתבתו של מתן קרקוב על דעיכת הפועל ירושלים בכדורסל. למה לא? כמו תמיד, בגלל המחיר. 

החינמון לא נגרר אחרי כולם ומסתפק בכפולה ממוצעת על גמר הצ'מפיונס מאמש. עמית לוינטל לא הצליח להביא משהו אחר מסיפור הגמר, גם הטורים של שלמה שרף (היה אובייקטיבי) ויואב לימור היו חלק מהנוף הממש לא מעניין של עיתון היום. כנראה שחוסר ההתמקדות בגמר ליגת האלופות הביא לפריחה במחוזות אחרים. ליאב נחמני מביא את סיפור ערב הפרידה מרלף קליין, מרגש. אבי סגל בראיון חביב עם רוני בוסאני גורם להשכחת הלוזריות הנצחית של נהריה ויהודה ספרא בניתוח מקצועי, יסודי ומפורט על הדראפט הקרוב ובחירתה של שיקאגו. אלי סהר שיחרר לקוף את הרסן שהחל להתשלח בהתאחדות לכדורגל בהשראת דו"ח מבקר המדינה, העצבים דיברו מבעד לדף, אך סה"כ לא משהו שעדיין לא שמענו. לקינוח, עדי רובינשטיין מביא את סיפורה של אינגריד פטיג'ין השייטת הבכירה של צרפת שכנראה ולא תשתתף באולימפיאדה עקב התמוטטות עצבים שעברה. למה כן: בגלל רובינטיין וכי העיתון חינמי, למה לא: כי המוסף ידע ימים יפים הרבה יותר

לפניות, טענות, מענות והערות על שגיאות כתיב themistopoloi@gmail.com .