עומדים בשער

עקב בעיות טכניות בחברת הספק, הפוסט הועלה באיחור רב. מצטער על אי הנעימות. לגבי הגליץ' המדובר – נכון, נראה שעל פניו שום דבר לא קורה, אך הסבלנות משתלמת. אין זה ניסיון למשוך קוראים (שכן אין לי רווח מהנושא), אך בעיה משפטית שרובצת על פרסום הנושא מעכבת את פרסומו.

מדי שנה עונת המלפפונים של הכדורגל הישראלי מניבה שלל תארים אודות מעברים אפשריים של שחקנים מקבוצה אחת לאחרת. "סיכם את תנאיו", "סיכם עקרונית", "השחקן בדרך ל…", "הקבוצה מעוניינת בשורותיו" ועוד, מעטרים את עיתוני ואתרי הספורט מדי קיץ (באתר מסויים גם מוסיפים "פרסום ראשון" לכל ידיעה, אבל זה כבר עניין אחר). היום בבוקר נדהמתי (מוזר, בכל יום אני נדהם מהם מחדש) לגלות כי ביטוי נוסף הגיח משום מקום וזאת לאור פירסומה של הידיעה הבאה "יניב קטן קיבל איתות ממכבי תל אביב". אני לא יודע אם רן בן שמעון קרץ לקטן בבר מצווה של הבן של רוני לוי, אולי היה זה אביב בושינסקי שעשה לקטן צלצול ניתוק או שעוזי שעיה צפצף לקטן כשעמדו ברחוב אלנבי. בכל מקרה באתר ה"איתותים והסימנים" שברו הבוקר שיא חדש.

בסרטו של דני ענבר "מי מפחד מגאידמק?" הצליח שמה של אופירל'ה אסייג להשתרבב באנגלית-עברית-רוסית שדיבר ארקדי. גאידמק לקח את ענבר לתחנת מוזיקה רוסית שבבעלותו ובמהלך הראיון ביקש מהמגישה לעלות לשידור כדי לשאול את המאזינים אם הם מעוניינים לשמוע ג'אז (מוזיקה שהתחשק לו לשמוע). ארקדי ההמום קיבל ברקס והמגישה לא נתנה לו לעלות לשידור (על זה היו אומרים בגליצ'ים אאוטש), איני יודע אם אותה בחורה עדיין עבדת ברדיו של ארקדי, אך גאידמק טען שברוסיה עלייה שלו לשידור ברדיו שלו אינה חוקית, ואילו בישראל אופירה אסייג אומרת לו "תעלה ותדבר מה שאתה רוצה", יחי ההבדל הקטן.

שיא עולמי בחוסר עניין

אוסיין בולט קבע לפנות בוקר שיא עולם חדש בריצת 100 מטר בתחרות בניו יורק. ההישג המרשים מציל קצת מהכבוד האבוד של האתלטיקה שנרמס בשבועות האחרונים (הפרשיות של מריון ג'ונס וטים מונטגומרי). התוצאה המדהימה לא פסחה גם על מחוזותינו שניסו להגיב במהרה. בוואלה ספורט הבינו את הפוטנציאל של הכתבה (בכל זאת, שנה אולימפית) ופינקו את קוראיהם בכתבה ראשית בנושא. לעומת וואלה ספורט, באתר של העריץ, ב-nrg וב-Ynet לא נשארו אדישים להישג ומיקמו אותו בדרגה 2 (בהחלט סביר).

    הכותרת של וואלה ספורט

הלוזר הגדול של הבוקר יצא אתר "האיתותים והסימנים". כתבתה של גליה סגל עלתה ב -9:08 בבוקר בעוד שבסבב האתרים שעשיתי לא נמצא זכר לכתבה כשהאורלוגין הראה 09:40, עד שהכתבה הופיעה היא נזרקה אוטומטית לאיזור ה"ספורט נוסף" בתחתית העמוד. משום מה אני לא מופתע…מעניין אם האצן הג'מייקני היה מקבל איתות מהפועל חדרה אז הכתבה הייתה מופיעה בכותרת?

אוחנה ירד ליגה?!?! לא שמענו…

עכשיו זה רשמי. כותב הטורים לאתר, חברה של אופירל'ה ומגיש תכנית הרדיו של ספורט 99 הצליח לשמוט כ-20 נק' יתרון והוריד את קבוצתו ליגה. אז בתקשורת ספורט מעוותת בה שותים לצביקה שרף את הדם עם קשית, מפרמטים את דן שמיר, קוטלים את אלי כהן שכמעט הוביל את בני יהודה לאסון לאומי ומנגחים את רוני לוי בכל הזדמנות, יש כאלה שיוצאים נקיים מכל העניין. אליענה שפר ממעריב הייתה אולי היחידה שביום חמישי בטור נוקב הסבירה מדוע אוחנה הוא האשם הבלעדי במצב הקבוצה. לעומתה החל אתר "הפירגונים וזריקת מילה טובה לחברים" לעודד את אלי אוחנה ולתת לו טיפים. "בגלל הדמות של אוחנה כל האשמה תיפול עליו" טוען ברקו ששוכח שקבוצה שניצחה רק פעמיים בבית בכל העונה היא כישלון טוטאלי ורק עיוור לא היה רואה את הכתובת על הקיר.

לא רוצה שתי יורדות, אני מוכן רק לשתי יורדות

אחרי הפיינל פור הנפלא, חברי הועדה המקצועית של איגוד הכדורסל נפגשו בשושו במטרה לשנות את ההחלטה על כמות היורדות והעולות מליגת ווינר. מינהלת הליגה נשארה בשלה ועדיין רוצה לגרום לכך שבכל עונה תרד קבוצה אחת לליגה הלאומית ותעלה קבוצה אחת לליגה הבכירה, בעוד שבאיגוד מעוניינים בשתי יורדות ושתי עולות. סיפורו של אור שקדי כנראה בילבל את העורך התורן שלא הבין בדיוק מי נגד מי וכמה עולות ויורדות מאיפה… (תודה לשמעון מורמי וסאלים וארזה).

מעיתוני היום:

שוב כמו בהרבה מאד בקרים מאז שלקחתי על עצמי את כתיבת הפוסט הזה, הוכיח יואב גולן הבוקר כי בניגוד לעמיתו בידיעות הוא יודע מהו הסיפור הגדול של סוף השבוע ומה פחות חשוב. בקרליבך החליטו כי סיפור הבנייה מחדש (או פירוקה, תלוי איך מסתכלים על זה) של מכבי תל אביב הוא הסיפור שעימו צריך לפתוח את המדור. ההחלטה הזו עומדת בקנה אחד עם המציאות, שכן למרות שאמש התקיים מחזור הסיום בליגת העל בכדורגל אשר הבטיח הרבה, הוא קיים מעט, ולכן קל היה לאנשי מעריב לבחור ללכת על סיפור מכבי ת"א בעוד בנחותון נאחזו בקרנותיו של אלי אוחנה כל עוד יכלו בעיקר משום שדסק הכדורגל שלהם טוב בהרבה מדסק הכדורסל הצנום שמופיע בקצה המסדרון של המדור.  

ניכר כי את מירב תשומת הלב נתנו אמש במעריב לטיפול בנושא הכדורסל, הראיון עם וויצ'יץ' היה ממצה בהרבה מזה לו זכו קוראי ידיעות ועצם זה שהוא פתח את המדור מוכיח בפעם המי יודע כמה שבמעריב יודעים לזהות מה הנושא הכי בוער בסיפורה של סגנית האלופה. בכלל, הפרידה מוויצ'יץ' פותחת תשעה עמודים המוקדשים לסיקור גמר הפיינל פור, היום שאחרי כשבכל פעם מחדש מצליחים כתבי מעריב שלא ליפול לבנאליות (למשל ראיון עם מיקי דורסמן שהופיע בידיעות) וללכת על חידושים. מעל כולם ניצב חגי סגל שמחליט לסגור כנראה חשבון או לפתוח אחד שכזה עם רענן כץ אותו הוא מאשים בעקיפין במפולת שיכולה להיווצר בהנהלת מכבי וחבל. לצד עוד ראיון מעט משעמם עם עמית תמיר ואבישי גורדון מציג יצחק ויסהוף הברקה חמימה בדמות ראיון מעניין עם מאמן הכדורסל דני גוט שהחל את העונה לצידו של דורסמן בחולון ועזב לטורקיה בשביל לשמש כעוזרו של דיוויד בלאט. מדובר בנקודת מבט מעניינת  להתבוננות באליפות של חולון. דווקא בדסק הכדורגל כנראה שלא נרשמה התרגשות מירבית ממחזור הסיום של ליגת העל. כותרות לא יצירתיות, כתבות סתמיות וטורים סטנדרטים של רצון ופוהורילס לא נתנו לכתבות הכדורגל שום מעוף הבוקר. למה כן? בגלל שאוהדי הכדורסל מקבלים הכי הרבה מהמדור של מעריב הבוקר. למה לא? כי מדור שדוחק את פיטורי המאמנים של שחר פאר, משחקי ההכנה ליורו ולא מעדכן על תוצאות היומיים האחרונים ברולאן גארוס לא שווה קריאה אמיתית.

"המסך והנסיך ירדו", מספרת הכותרת של ידיעות אחרונות כשתמונתו של אלי אוחנה ברקע. בעיתון של המדינה החליטו ללכת עם כל הכוח על הכדורגל הבוקר למרות שאמש לא נרשם שום שיא מיוחד וכל מה שהיה ידוע מראש קרה. הם עשו זאת על ידי כך שניסו לפמפם את סיפור הילד אוחנה שכשל כמאמן, מישהו ברכבת לתל אביב כבר זרק לעבר השכן שלי את הביקורת הכי נכונה לכל זה כשטען: "בואנה היינו בסיפור הזה כל כך הרבה פעמים, אין, אין להם פשוט מה לכתוב"… לצד הסמי ליקוק לאוחנה, ישב לו טורו של עמיר פלג כצדיק האחרון בסדום פינת מוזס ולא פחד לרטון על כך שתוצאות המחזור היו ידועות מראש. קצת כתיבה אמיצה (לא שאני חושב שיש יותר מידי אומץ בלהגיד את המובן מאליו) אף פעם לא הזיקה לעיתונות. אם בידיעות מחפשים משהו טוב על סיקור הכדורגל מאמש, אציין גם כי המדור היה היחידי שהתייחס לדבריו של אחמד טיבי שהקרא לאוהדי בית"ר "פרימיטיבים וחלאות" בזמן ששאר העיתונים בחרו להסתיר את החצי מהומה שהתפתחה בטדי שלשום.   

אלו שאולי יוכלו ללמוד מפלג הם שלל הכתבים הצעירים וחדשים שהחלו הבוקר את עבודתם בידיעות באופן רשמי. יאיר קטן שהיה כתב צומת השרון במשך מספר שנים, החל הבוקר לסקר את ידיעות העולם במדור הכדורגל עם מספר טעויות מעט מביכות (פראנק ריברי אינו חלוץ ידידי). בניגוד גמור למעריב פיטורי המאמנים של שחר פאר והרולאן גארוס זוכים לחצי עמוד מכובד בידיעות. מנת הכדורסל של ידיעות קטנה בהרבה מזו שיש במעריב אך עדיין מכילה דובדבן אחד שכביכול חסר בעיתון המתחרה – ראיון עם מיקי דורסמן. למה אני כותב כביכול? משום שיואב בירנברג ויאיר קספריוס יכלו להוציא הרבה יותר מהתשובות הבנאליות שנתן להם דורסמן. לפעמים צבעו של ראיון נצבע על ידי השאלות שעליהן הוא עומד במקרה הזה השניים לא הצליחו למצוא זווית חדשה לתקוף את התופעה וחבל, דורסמן הינו אדם בעל דעה רחבה על הרבה נושאים ואפשר היה לעשות די הרבה עם הזמן שהיה לכם עימו. לא היה קורה כלום למשל אם הייתם מאפשרים ליואב גליצנשטיין לראיין את דורסמן, תארו לכם איך ראיון כזה היה מתקבל?

בצד החדשותי של הכדורסל העיתון מעניק לקוראים את מה שכולם יודעים. מתיחות בהנהלת מכבי, שחקנים ומאמנים שאולי יעזבו או יצטרפו ועוד קלמנטינות קלות של תחילת הקיץ. לצידם עומד ראיון חפוז שנעשה עם ניקולה וויצ'יץ' או לפחות כך מורגש מכתיבתו, בטח מדובר היה בשיחת טלפון מאוחרת לקרואטי רגע לפני סגירת העיתון חשבתי שקראתי אותו. טור נחמד של אריה מליניאק (ההתעכבות על כל שחקן ושחקן במקום וטובה לשם שינוי) סוגר את סיפור הכדורסל הישראלי, כמה טוב שהעונה הסתיימה בטח חושבים לעצמם בידיעות ונושמים נשימה אחרונה של בורות. למה כן? חובבי אוחנה ושונאיו יתענגו על פולחן האישיות שעשו לאיש במדור. למה לא? הביטו בביקורת שוב ותבינו.

בהארץ מנסים (ומצליחים חלקית) לתפוס מעט מכל דבר שקרה בסוף השבוע, כתבות הכדורגל אינן משעממות יותר מידי (כבר אמרנו שהמחזור עצמו לא היה כל כך מעניין) ורק טורו של שלומי ברזל שמנסה למרוד באוחנה המאמן עם קריצות של סליחה אלי מעוררות באופן די פאטתי את עמודי הכדורגל. בכלל במדור היום יותר מתמיד ניסו להגיד הרבה דרך הטורים אך נכשלו פעם אחר פעם. ארי שמאי ניסה לשחק אותה בתפקיד האוהד המאוכזב של הפועל ת"א, אך שמאי כבר שנים הינו כתב שאינני מחשיב אותו יותר מידי וחבל…הציניות שלו במקרים מסוימים עולה על הרגש ולכן כשהוא כותב מהלב נדמה כי משהו נאבד. ההברקה של הארץ הייתה בכותרת למשחקה של מכבי פ"ת שטוענת: "בין החוגגים יו"ר ההתאחדות לכדורגל" בעוד איתן בקרמן שב לשופטת בית הדין שבעלה הוא אוהד מכבי פ"ת כאנקדוטה נאה ועסיסית. למה כן? בגלל סיקור נחמד של אריה לבנת לאירועי סוף השבוע בכדורסל. למה לא? כפי שטענתי ביום שישי, לצד המדורים האחרים להארץ חסר הצבע בלחיים לעיתים.

מי שהכי עניין אותי בתחילת הבוקר היה מדור הספורט של ישראל היום, כיצד הם יסתדרו שם עם העובדה שביום שישי לא היה להם עיתון והם איבדו את כל מומנטום הניצחון של חולון? שאלתי את עצמי. כשפתחתי את העיתון הבנתי שההתמודדות לא הייתה קלה. כל הכתבים רצו לכתוב משהו בנושא ולכן יצא לאלי סהר מדור מעט הזוי. אבי סגל כתב את הדבר הכי בנאלי שיכל (אילו היה סרט על דורסמן הוא היה מתחיל כך…) מה נאמר? הדברים הללו נאמרו עוד בסיום השידור של ערוץ 10 ביום חמישי…שלמה שרף לא נמנע מלהגיב לניצחון החולוני אך נדמה כי גם הפעם כמו בכל פעם ששרף כותב ע כדורסל מדובר בחצי דעתו וחצי מה שאמרו לו שכדראי לו לכתוב. היחיד שכן מתעלה הוא אלי סהר שבטור מבריק מצליח להשתלח באחד מעובדיו (רון קופמן) כששאל כיצד היה מתנהג הקוף אם מאמן מכבי לא היה צביקה שרף? למה כן? בגלל הטור של קופמן שמגדיר את הכדורגל הישראלי בשפתו הציורית…למה לא? כי את רוב הדברים קראנו כבר ביום שישי.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .