עומדים בשער

תופעת הקווים האדומים ידועה לכל גולש בר דעת ואפילו שי אליאס היה מתקשה להגן על אתר ה"ראיונות המיוחדים והפרסומים הראשונים" בבית המשפט המחוזי לקווים אדומים. אחרי שסאגת בוזגלו הפכה לעניינה העיקרי של אופירל'ה הגיעה הכותרת הבאה שגרמה לריגוש רב בבית בסר. ההתרגשות גרמה לחוסר תמימות דעים בנוגע לקו האדום שצריך למתוח כדי לפאר את הידיעה, והתוצאה שהתקבלה מביכה מאד את אתר "הסוכנים, המו"מים והחוזים", לא נגעתי.

ואם הכתבה הזו אינה מספיקה כדי להעיד ולו במעט על איכותו של הבייבי של מנקין, אז סיפור בוזגלו פיצץ לאופירל'ה בפנים את ניפוח החוזה שלו. "בואו לקבל הצצה לחוזה החלומי של מאור בוזגלו השחקן הכי אטרקטיבי בישראל" (תשאלו את ברקוביץ'..) כך פחות או יותר קיבלה אופירל'ה את פני גולשי האתר, מעל חצי מיליון דולר פלוס מענקים כך הובטח למושא הליקוקם של אופירל'ה ודורון בן דור, אך כרגיל, לא חוזה חלומי ולא נעליים. סה"כ 330 אלף דולר (שבימים בהם הדולר הוא 4 שקל מסתכמים ב-250 אלף דולר) ולא כפי שפירסמה גברת התוכן, באותה הצצה שווה לתחת.

ולסיום, הגיע לידי העיצוב החדש של אתר "הכניסות למועדון" ואני בטוח שלא תופתעו. כמובן שצילום המסך המופיע בתחתית הפיסקה אינו באמת העיצוב החדש, אך אם עד עכשיו רוחו של ארקדי רק ריחפה מעל בית בסר, אז היום רשמית אפשר לשנות את אותו כינוי מפורסם של ייגר "אתר הריכולים והמסיבות" ל"אתר הבית של בית"ר ירושלים". נכון, אין זה חדש, אך הכתבה הבאה רק נתנה את הגושפנקה הרשמית לכך. נבחרי העונה של היציע המזרחי, פשוט ביזיון. ואין ספק בכלל שארקדי גאידמק (שקרא ליוסי מזרחי "אפס ומנוול") הוא הבוס של העונה, ככה זה באתר "הפירגונים והליקוקים", עסקים כרגיל.

מילה טובה לליאור בוגנים וצל"ג ל-nrg הישנים בעמידה

ראשית, אני רוצה לציין לחיוב את כתבת התחקיר של ליאור בוגנים. כתבתו של בוגנים על כך ששר הספורט מג'אדלה גרם לשינוי מועד קיום משחק והמגרש בו ייערך משחק המבחן לליגה א' היא זכר לעיתונאות טובה שנעלמת אט אט ממחוזותינו. לעומת זאת, לפני כשלושה שבועות העלה nrg את הגירסה האינטרנטית החדשה שלו. לצד תכנים טובים יותר טובים פחות, אי אפשר להתעלם מבעיה חוזרת שפשוט מעידה על חוסר מקצועיות. בעוד ששאר אמצעי התקשורת האינטרנטיים נלחמים בשיניים על כל ידיעה באמצעות "פרסומים ראשונים" ושאר ירקות, בקרליבך ישנים בעמידה ועדיין מנסים לזעזע את עולם הספורט עם ידיעות מלפני שבועיים. ת-ת-ע-ו-ר-ר-ו !!

משדרים חינם, אבל מוציאים את המיץ

בוואלה ספורט פורסם שאת משחקי ה-NBA  ישדרו ברחוב קרמניצקי באופן מלא בערוץ החינמי, אך מיד עם צלצול הבאזר ישאיר עריץ הספורט את צופיו עם שידורים חוזרים של ליגות קונגולזיות ואוזבקיות ויעביר את מסיבות העיתונאים של מאמני שתי הקבוצות בערוץ הגניבה. זוהי פשוט שערורייה בשידור ישיר. יגמרו לשדר את המשחק, אבל מסיבת העיתונאים היא לא חלק מהשידור ומיועדת לעשירים בלבד. ולכן יעבירו אותה לערוץ הלייב. זה בדיוק כמו שבתוכנית של חיים כהן יראו איך הוא מבשל, אבל את השלב של האכילה יעבירו בערוץ 33 וייקחו על זה כסף. לא ייאמן כמה חסר מקצועי אפשר להיות. ערוץ הלייב יעביר גם תוכנית דו שבועית בימי שני וחמישי שתעסוק בסדרה, בהגשת ירון טלפז, עופר שלח ושימי ריגר ובהשתתפות אורחים מהאולפן.

מעיתוני היום

רבים התאכזבו קשות מהעיצוב הגרפי החדש שהשיקו אתמול ברחוב מוזס, הלוק החדש של המדור הכי נקרא במדינה היה לשיחת היום בכל מערכות העיתונים וברובם, כך מסתבר (לפי מיילים שקיבלתי) המילה אכזבה קיבלה נכללה יותר מפעם אחת. אחרי הטררם הגדול של העיצוב מאמש, החלטתי היום בבוקר לא לתת לדעה קדומה אחת להפריע לי בבואי לנתח את העיתון של היום. "תעסוק בתוכן" שיננתי לעצמי כל הדרך למכולת השכונתית ממנה אני אוסף את עיתוני הבוקר כבר למעלה מחודשיים. שיננתי ולפחות בהתחלה זה הצליח, אני יכול הבוקר להביט במראה ולומר לעצמי בפה מלא כי הבעייתיות שבחוסר המסגרות לכותרות, החיצים המצחיקים שמופיעים בתחילת כל כתבה ואי הסדר הכללי שעמודי המדור משדרים לא השפיעו עליי הבוקר כשהתיישבתי לכתוב את הבלוג. ההבדל העיקרי בין מעריב לידיעות הבוקר הינו כמובן הבדל הגישה, בעוד שבידיעות הלכו על מדור שמתעסק ברובו בניוז ישן (העזיבה של ניקולה וויצ'יץ', ראיון עם טברטקו קאלה וכו'…) במעריב מציגים מדור שמתייחס ברובו אל העתיד, כשבמרכזו סיפורו של מאמנה המיועד של מכבי ת"א אפי בירנבוים כשבשער מצוי מאור בוזגלו שעוד בטרם חתם במכבי ת"א כבר הפך לסיפור הצהוב ביותר של הקיץ. 

בידיעות כאמור עשו כבוד ענקים לניקולה וויצ'יץ', תמונתו של הענק מופיעה על גבי רוב שער העיתון ומסמלת יותר מכל את תחילתו של מסע פרידה שתערוך כעת התקשורת לקרואטי (צפו לעשרות שידורים חוזרים בערוץ הגולד). מתחת לפניו העצובות של וויצ'יץ' מביט עלינו קאלה ולצידו כותרת שמבטיחה כ השוער מסיר את הכפפות ויורה לכל עבר אי שם בעמודים הפנימיים של המדור. מהרגע שהיד פותחת את המדור מתחילה האכזבה, אחרי הבילד אפ הדרמטי של השער פוגשות עיניי כפולת יורו יחסית אנמית אשר מנסה להישען על טענות של ניקולאס אנלקה, אולי השחקן הכי מבוזבז בהיסטוריה הצרפתית כנגד אברהם גרנט… ציטוט יש, אך גם בגוף הכתבה נכתב כי הדברים נאמרו רגע לפני תחילת משחק נבחרתו של החלוץ מול קולומביה אמש. כן, כן כך הפכו בידיעות מילה קטנה שנזרקה לפני משחק לכותרת של עמוד שלם , מה לא יעשו בכדי להשיל את שמו של גרנט למדור שם? צמד העמודים הבאים שהוקדש לעיסקאות שסובבות את הכדורגל המקומי מחטיא במעט את המטרה, התחושה הכללית היא שיש בהן יותר מידי אינפורמציה שנבלעת מעיניי הקורא בגלל העיצוב החדש, הכל נכנס בהכל וחבל. בעמודים אלו גם נרשמת ההחמצה של ידיעות הבוקר, שם הקדישו לתוצאות ניסוי מכירת הכרטיסים המוזלים של ההתאחדות ובני יהודה מעט מידי אינצ'ים, הדבר צרם לי תחילה משום שאני זוכר כי כאשר הנושא עלה לראשונה הוא זכה לכותרות גדולות וכמו כן בשל העובדה שמדובר באינפורמציה שמשפיעה על אלפי אוהדי כדורגל. הראיון עם קאלה משיג את חלק ממטרותיו וגם הן הושגו בעיקר משום שהמרואיין סיפק את סחורה והפך את עבודתם של ערן להב ודוד בן-שימול לקלה. רק אחרי כל אלו מגיעים בידיעות לפרידה של וויצ'יץ' ממכבי, זו שהופיעה בכותרת הראשית של המדור. העניין חוזר ומראה בשנית את חוסר הפרופורציה שיש לפעמים בין שערי המדורים לתוכנם, זו שיש להימנע ממנה כמה שאפשר. נראה כי נדב צנציפר נסע להיכל נוקיה והביא משם הרבה מאד רגש, מצרך נדיר בעיתונות הספורט של ימינו, הטור של פיני גרשון הינו סוג של ניסיון לחימה כושל של החבר'ה בידיעות כנגד סוללת כותבי הטורים המיומנת של ענף הכדורסל במעריב. הדבר האחרון שהפריע לי במדור של ידיעות היה המיקום שלא נאמר השטח שניתן לידיעה על כך שמייקל ג'ונסון החליט להשיב את אחת ממדליות הזהב האולימפיות שלו לועד האולימפי לאחר שאחד מחברי מרוץ השליחים בו השתתף הודה כי השתמש בסמים ממריצים. לאחר סיפורה של מריון ג'ונס ורגע לפני האולימפיאדה, נדמה לי ששוה היה לתת לכותרת הזו יותר במה ולהימנע מעוד תמונה של שריריו של רפאל נדאל, כן אפילו ביום הולדתו.

במעריב תפסו הרבה אומץ והחליטו ללכת על כותרות העתיד כשתקפו מכל זווית אפשרית את שני הסיפורים הבוערים של הספורט הישראלי בימים הקרובים. המעבר של מאור בוזגלו למכבי ת"א ונחיתתו הצפויה של אפי בירנבוים במחלקת הכדורסל של אותו מועדון. כמו במקרה של ידיעות קשה לי להבין את הצבתו של שער ענק המתייחס לבוזגלו כאשר סיפור בירנבוים מופיע בעמודיו הראשונים של העיתון…הכתבה של חגי סגל אודות בירנבוים לא מחדשת דבר, אך הכרחית ומטובלת בהרבה מדעותיו של סגל בנושא. הטור המשלים של עפר שלח מנסה לתת את הקונטרה של הצד של מכבי לעיסקה אך, מעט מפספס את המטרה עם התפלספות יתר לטעמי. את ההתקפה הכוללת על נושא מינויו הצפוי של בירנבוים סוגר אבי אורנן עם טור אישי על אישתו של המאמן הצפוי, טור שבו אפשר לראות חשיבה עיתונאית נכונה וראייה לעתיד. מאידך, טורו של אבי רצון נראה מעט מידי אנליטי הבוקר, מאז שרצון החל לכתוב על כדורסל לפני מספר ימים נראה כי הכתיבה מגיעה ברובה מההיגיון ולא מהבטן שלו ולכן מאבדת מהזרימה הקלילה שלה כמו גם מהרגש. בנוסף, חבל שאת הידיעה על פסק הזמן שלוקח מתן נאור לא הצליחו לשרבב לעמודי הכדורסל האלו ובכך דחקו אותה לעמוד האחורי. בניגוד למתחרה, הכתבות לקראת היורו מובאות במעריב רק בעמודים הכמעט אחרונים בעיתון ושוב בניגוד לידיעות יש בהם יותר מרק ידיעות יבשות עם כתבת מגזין על יואכים לאב, שוב לא משהו שלא קראנו בעבר אך אחת כזו שנותנת את הערך המוסף למדור הספורט של החבורה מקרליבך.

בהארץ התרחקו במתכוון כך נראה מהחגיגה התקשורתית סביב בוזגלו ובירנבוים והחליטו ללכת על כתבות יזומות שלהם בדוגמת שני ראיונות ססגוניים עם אלי אוחנה (שמדבר על הכל) וזאביק זלצר (שמסמן את המטרה אבל לא יורה). בשני המקרים מדובר בחשיבה מחוץ לקופסאת היומיום, אחת שיש להעריך את הארץ עליה. בשאר הידיעות החדשותיות כתבי הארץ עושים את העבודה, אך לא יותר. מי שרוצה לקרוא לפרוטות על העזיבה של וויצ'יץ' או ההחתמה של בוזגלו מוזמן מבחינת הארץ לקרוא עליהם במדורי ספורט אחרים. לאחר שסקר אמש את עניין הביטחון, מנסה עוזי דן לתקוף את נושא הפרסים ביורו הקרוב. הטבלה שמובאת בנוסף לכתבה מושכת את העין יותר מאשר המלל למרות איכותו ועושרו החדשותי בכל הנוגע לבונוסים שמובטחים לכל נבחרת ונבחרת.

בישראל היום ניסו לעשות דבר מה שדומה במקצת לרעיון שראיתי במעריב, הפעם מדובר בהשוואה נכונה בין אפי בירנבוים לפיני גרשון שני מאמנים שהיו לא רצוים במכבי ולבסוף הגיעו אליה. ההתייחסות לעניין בירנבוים כמאמן הבא של מכבי יכולה גם כאן עוד להפוך לבעייתית עבור העיתון, אם הוא לא יסגור את תנאיו במועדון, אך מצד שני ברור לי שבכדי לפרסם כתבה מהסוג זה כנראה שיש לאבי סגל מספיק ידע בכדי לכתוב אותה. עמית לוינטל כישרון טוב לכל הדעות שוב נכנס הבוקר לנישת הבנאליות של אמש עם עוד כתבה שתוקפת הפעם את נבחרת ספרד מהזווית הידועה והמוכרת – מוכשרת, אבל, אפשר וצריך למצוא דרכים חדשות לכתוב על הנבחרת של הזו. מנגד ובדיוק כמו אתמול עומדת כתבת הצבע של עדי רובינשטיין על אקיקו מוריגמי ככתבה טובה בה הוא חושף אפשרות שהטניסאית הפסידה בכוונה משחק זוגות בטורניר הרולאן גארוס האחרון. באגף הכדורסל מופיע לוח הזמנים לסדרת גמר האן.בי.איי. רעיון נפלא, ביצוע הרבה פחות. הלוח מונה את שבעת המשחקים, כולל אלו שלא בהכרח יתקיימו. לצד משחקים מס' 5 ו-6 מופיעה כוכבית אשר מסמלת כי המשחק יתקיים במידת הצורך. את משחק מס' 7, ע"פ שרוליק, יאלצו הסלטיקס והלייקרס לשחק בכל מקרה (בתמונה למטה). פלא שאף אחד לא חתום על הביצוע?

נ.ב. כן אני יודע, מוסף היורו של הארץ התפרסם הבוקר כפי שציינו חלק מהמגיבים, בחרתי שלא להתייחס אליו בפוסט של הבוקר אלא רק מחר, אז יהיו בידיי גם המוספים המיוחדים של ידיעות אחרונות ומעריב.

לפניות ,טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .