עומדים בשער

קטע הוידאו הבא שיובא לפניכם הוא לא פחות מיצירת אומנות משובחת. לא ארבה במילים כי הקטע הבא מתאר בצורה המצחיקה, השנונה והמקורית ביותר את מה שכולם יודעים כבר מזמן.

יש לבחור את הקטע מתכנית 10 שנקרא "בישבן של גאידמק". לצפייה בוידאו .

על אפם וחמתם של הרשעים והמלעיזים

אחרי ש"כל הרשעים וכל המלעיזים" ניסו ללא הצלחה להוריד את מכבי פ"ת ליגה, הגיע יו"ר של מכבי (ההתאחדות לכדורגל) פ"ת אבי לוזון לתובנות חדשות בדבר עתיד נבחרות הנערים והנוער בנבחרת ישראל. ב-nrg פורסם לראשונה על מועמדותם של חזן, ברקוביץ', איווניר ולוזון לתפקידים בנבחרות הנערים והנוער. כמובן שבאתר "המינויים והמקורבים" העלו "פרסום ראשון" משלהם על כך שגיא לוזון יהיה מאמן נבחרת הנוער. במידה ואכן יתברר כי המינוי נכון, זוהי לא פחות משערורייה שאין דוגמתה. אם הנביחות של לוזון לעיני המצלמות ביום שבת האחרון והתדרוכים השונים לפני משחקים שהיה מעניק לשחקני קבוצתו לשעבר לא מספיקים, אז הבושה הזו בדבר מינויו של גיא לוזון (מה הוא כבר עשה בכדורגל הישראלי?!?!?) היא חציית כל קו אדום אפשרי (אפילו כאלה שמופיעים בכותרות של אופירל'ה).

כך יעשה לקוסם שגברת התוכן חפצה ביקרו

על פי אותה כתבה אמור אייל ברקוביץ' להתמנות למאמן נבחרת נערים א'. גברת התוכן עמדה בציפיות ופירגנה לברקו כאילו אין מחר. מעבר לעובדה שהוא המאמן היחיד מבין המינויים החדשים שמופיעות עליו שתי פיסקאות (אחת על עברו כשחקן והשניה ליקוק עצבני על היותו "ציוני"), אי אפשר להתעלם מהכתיבה מלאת הריר של גברת התוכן בכל הקשור לשותף שלה לתכנית הרדיו. ברקו שתומך נלהב בשחקנים צעירים כחול-לבן אפילו איבד את העשתונות כאשר אחד מהם לא שיחק. התקיפה והאיומים על חייו של דני עציוני הייתה מתוך ציונות, כי אין ציוני מברקוביץ'. על הסיפור הזה לא שמעו בבית בסר. או יותר נכון, לא רצו לשמוע.

* נק' למחשבה –  למרות שבכתבה של אופירל'ה נכתב כי שגיא לוזון הוא שיאן ההופעות באירופה כמאמן ישראלי, אני הייתי שם את כספי על יצחק שום שהגיע עם מכבי חיפה לליגת האלופות (12 משחקים 2 סיבובי מוקדמות, שלב בתים והפסד כפול לא.א.ק אתונה באופ"א), הצעיד את הפועל ת"א לשלב הבתים בגביע אופ"א, העלה את פנאתינייקוס לשלב הבתים בליגת האלופות ונחל עם בית"ר אכזבה מול קופנהאגן. מפאת חוסר זמן, לא בדקתי לעומק את הנושא – אשמח לקבל מידע מדוייק.

ארבייטמן עבר מתיחת פנים

באתר הבית של בית"ר ירושלים, פירסמו כי אבירם ברוכיאן חתם לארבע שנים נוספות בטדי. באותה ידיעה סופר על הגעתו של דריו פרננדס לבית"ר ירושלים שמעוניינת גם בשלומי ארבייטמן לאור העזיבה הצפוייה של בן שושן ותמוז. מרוב שמות, ספינים, ספקולציות וקידום שחקנים לא ידעו בבית בסר מי לעזאזל השחקן שבתמונה מבין אלה שדיברנו עליהם.

מדורי היורו:

כשאספתי לידיי את שלושת מוספי היורו של ידיעות אחרונות, מעריב והארץ חשכו תחילה עיניי. בשלושתם החליטו ללכת על כריסטיאנו רונאלדו בשער (בידיעות ובמעריב יש גם כתבת צבע על הקשר בעמודים הפנימיים), נכון מדובר בסופרסטאר הכי לוהט בעולם הכדורגל כיום, אך עדיין ציפיתי להרבה יותר יצירתיות משלושת העורכים המוכשרים שהרכיבו את המוספים הללו. הבנאליות בבחירה זו היא כל כך שטחית ופשוטה בעיקר שאין בה שום אמירה אמיתית שלא נאמר מושכלת לקראת היורו הקרוב וחבל. שלושת השערים כאילו נבנו עבור הקוראים הפשוטים יותר של העיתון הדבר בולט בעיקר לאור העובדה שברגע שפותחים את המוסף אותן אמירות עמוקות יותר כן צפות אל מעל לפני המים. לסיכום הנושא אומר כי בשערים אין שום דבר שימשוך את העין יתר על המידה ויגרום לי לפתוח את המוסף עם ריר עסיסי על שפתיי, נחירה קלילה אל תוך הבוקר נרשמה.

המוסף של ידיעות אחרונות

לאחר קריאה מעמיקה בשלושת המוספים אפשר לומר בפה מלא כי המוצר של ידיעות אחרונות הוא החלש ביותר, הוא היה היחיד שנכתב כולו על ידי כתבי המערכת וללא עזרה מעיתונאים זרים, לפחות לא אחת כזו שמצוינת בקרדיטים. התוצאה היא מוצר אשר נח על זרי בינוניות ההבנה של הכתבים הישראלים בכדורגל האירופי מסקנדינביה ועד התפתחותו ביוון וטורקיה. אישית אני חושב כי בעידן בו לחצי מאוכלוסית צורכי העיתונים בארץ יש אינטרנט וגישה לכתבות בשפה האנגלית, הבחירה של עורך המדור אמיר אפרת להישען על ניתוחיהם של כתבים ישראלים אשר לא מכירים כל נבחרת על בוריה וכפי שאני מכיר את דרך העניינים לרוב שוזרים את אהדתם או סלידתם מנבחרת זו או אחרת היא בחירה מוטעת. ייתכן דרך אגב שהיא נעשתה בגלל אילוצים כלכליים. יש שיטענו מנגד כי הבחירה ללכת עם הכתבים שלך הינה סוג של הבעת אמון מלאה בכישרונם, מישהו פעם אמר לי שהבעות אמון לא נותנים בשדה הקרב הגדול, אלא בהכנה לקרב…

יחד עם כל מה שנכתב מעל, במוסף של ידיעות ישנן כמה דברים מהותיים ששווה להתעכב עליהם. הראשון ואולי הכי בולט לעין הינו עמודי הפרסום המועטים יחסית שיש במוסף ביחס לשניים האחרים. מדובר כמובן בניצחון קטן לידיעות אשר מונע מקוראיו את הסלידה הטבעית שהושרשה בנו בשנים האחרונות מפרסום מאסיבי ואגרסיבי בכל שני עמודים. הפיתרון של ידיעות היה בהצגת הסופנסרים של המוסף על ידי לוגו החברה שלהן אשר מתנוסס בקטן בתחתית כל עמוד ועמוד של המוסף. כאמור זה לא אומר שאין בכלל פרסומות במוסף, אך פחות. חברה אחת, פנאסוניק קיבלה שטח פרסום משמעותי לאחר שמימנה את יצירת עמוד הכרומו של משחקי האליפות, נו טוב צריך עזרה לפעמים. באשר לטקסטים עצמם, אין משהו חדשני כמעט באף אחד מהם, אלדד בק, גאסן ואקד ומנחם גנץ שלושת העיתונאים הפזורים ברחבי אירופה מטעמו של העיתון הביאו את הערך המוסף הקטן שלהם לכתבות שלהם אך לא יותר מזה, עמודי הנבחרות בכלל נראו אנמים יחסית ופרט לכתבה הגדולה על הנבחרת המדוברת, טבלת סגל השחקנים ומעט פרטי טריוויה על המדינה לא היה בעמודים אלו משהו שיצית את הדמיון.

לסיכום: למה כן? בגלל כתבתו של אוריאל דסקל מכלכליסט על השפעת היורו הקרוב על כלכלת אירופה. למה לא? אם הבונוס הגדול ביותר שמספק המדור הוא לוח המשחקים היפה כנראה שיש בו בעיה, אתם לא חושבים?

המוסף של מעריב

המוצר שיצרו בקרליבך הוא ללא ספק המוצר האיכותי ביותר מבין השלושה. נכוןף גם הוא חוטא בהישארות בתבנית הכוכב של רונאלדו עם כתבת צבע על הפורטוגזי (כפי שציינתי יש עוד שחקנים ביורו הקרוב חבר'ה, עוד סיפורים), אך בסך הכל מדובר במוסף טוב ומהנה. ההנאה מגיעה לא רק מהמלל אשר נלקח חלקו מכתבי העיתון המקוריים וחלקו מכתבים מקומיים בכל רחבי אירופה שמאמריהם תורגמו במיוחד למוסף, אלא בעיקר מצורת ההגשה של הדברים. במעריב כמו במעריב כל עמוד נבחרת זוכה לטיפול בכמה רבדים, ניכר כי עורך המדור לא הסתפק בלתת לעורכי העמודים את העבודה הקלה של בחירת תמונה מתאימה ויישום הטקסט שהתקבל במייל מכתבים אירופיים, אלא ביקש מהם למצוא עבורו מספר פרמטרים שהופכים את הקריאה על כל נבחרת למעניינת. כך יוצא שהקורא מקבל את מערכי כל נבחרת ונבחרת כפי שהם ידועים לכולם מעלה העמוד, כל נבחרת מקבלת את הסיבה מדוע היא תזכה בטורניר (כן גם הנבחרות הקטנות) ומדוע לא. שני הטורים הקצרים שנוספים לכל עמוד נבחרת (כדאי לדעת ויעשה את היורו) מוסיפים גם הם למרקם של העמוד כמו גם הנתונים היבשים כממוצע גיל השחקנים ושוויים הכולל בשוק אשר נותנים את האקסטרה הדרושה ומצופה ממוסף שכזה.

ובכדי שלא נחשוב שכותבי המאמרים הרגילים של העיתון לא עבדו, המוסף מתובל כולו במספר טורי דעה ופרשנות של מיטב כתבי הצבע של מעריב. האמת היא שמחלקם התאכזבתי קשות, אייל לוי ואליענה שפר ניסו באמת להלהיט מחדש את הקרב בין איטליה לצרפת שמצטייר כידוע כקרב על ראשות בית ג' באליפות, אך כתבת הצבע של השניים נופלת יותר מידי פעמים אל התעסקות בדברים שכולנו מכירים ויודעים, אין בה את שפיכת האור הנדרשת מכתבה שכזו ערב היורו בטח שלא מאחת שמתפרסת על גבי שני עמודים.

אבי רצון הפקיר את כל העמוד שניתן לו לכתיבה על אהובתו נבחרת איטליה, ברור לי שההחלטה לכתוב רק על הבחורים מארץ המגף התקבלה על ידי רצון ועורך המוסף בצוותא. ההחלטה הזו לבטח נעשתה משום שרצון כותב הכי טוב כשהוא מביע את אשר על ליבו (ופחות טוב שהוא מנסה להיות אנליטי ומחושב  כפי שהיה כשכתב לאחרונה על ההנהלה של מכבי ת"א בכדורסל) וליבו מלא רק בנבחרת איטליה והכדורגל האיטלקי. הטור של רצון הינו טוב, על כך אין לי ויכוח, אך יהיה מוטב להבעה וכבר באליפות עצמה שרצון ידע להשתמש בידע הרחב שלו גם בניתוח כולל של האליפות ולא רק דרך משקפי נבחרתו האהודה.  

לסיכום: למה כן? בגלל כל מה שנכתב ממעל, מדובר במוסף שמגיש את החומרים בצורה הכי טובה מבין השלושה. למה לא? מכיוון שמבחינת עריכה, דווקא הצבתם של כתבות הצבע במרכז לאחר ניתוח שמונה מתוך שש עשרה הנבחרות קוטעת רצף טוב וכמו כן בגלל עמוד לוח המשחקים שנראה הכי פחות מושקע מבין שלושת המדורים ואף לא מכיל את לוח השידורים בתוכו.

המוסף של הארץ

מוסף היורו של עיתון הארץ הגיע לידי יממה שלמה לפני שני המוספים האחרים משום שפורסם אתמול בבוקר. בניגוד לשני מוספי האליפות של ידיעות אחרונות ומעריב, מוסף היורו של הארץ הגיח אל אוויר העולם כבר אתמול בבוקר, היה זה ניסיון מעניין של מקבלי ההחלטות בהארץ להקדים ביום את יציאתו, אף על פי שלנוכח האיכותיות הטמונה בו ספק אם ההחלטה עצמה נבעה מתוך פחד מתחרות מול שתי היריבות העיקריות על ליבם של קוראי המוסף. מבחינה עיצובית מדור במדור הפחות מושקע, הבחירה להישאר עם נייר עיתון רגיל ולא לעבור לכרומו הופכת אותו ישירות לפחות יוקרתי בעיני רבים, אך ניכר כי בהארץ שתמיד דגל בתוכן איכותי על גבי הגשה טובה לא יתרגשו יותר מידי מדעה זו. לפני שאגע בדברים החשובים אציין כי קבלת הפנים של שני העמודים הראשונים של המוסף (פרסומת ענקית) הינה סוג של פתיחת עיניים לגבי כל המדור ששופע מיותר מידי פרסומות לטעמי.

עיצוב דפי הנבחרות די מזעזע בעיניי ומוריד מערכן הרב של הכתבות שמופיעות בכל עמוד ועמוד. אין בהם את הערך המוסף שיצרו במעריב (למרות שיש ניסיון ליצור אחד שכזה על ידי שלוש עובדות שונות הנוגעות לכל נבחרת בתחתית העמוד). סגל השחקנים רשום בכתב כל כך קטן עד שמיד וויתרתי על התענוג הקצרצר לעלעל בו, פעם הבאה אולי עדיף יהיה לפרסם את הסגלים בצורה שפחות תקשה על הקורא. אפשר לראות כי לפחות בבחירת הכתבות מחו"ל בין אם מוזמנות ובין אם מתורגמות נעשה ניסיון ללכת על קו של התעסקות לא רק במערך הקבוצה ובשאיפות שלה, אלא לצייר עולם שלם סביבה, ניסיון שהצליח. עמוד המשחקים הינו טוב בצורה יחסית עם לוח שידורים ברור ואף התייחסות קלה לאצטדיונים השונים, דבר שלא ראיתי בידיעות למשל.

לסיכום: למה כן? בגלל הכתיבה הרומנטית של איתן בקרמן בפתיח של המוסף והמקצועניות שבאה אחריו. למה לא? כי אין בו את החגיגיות הנדרשת ממעמד שכזה.

מעיתוני היום:

בנחותון של המדינה אשר שב לעיצוב הישן והמזעזע שלו, הכריזה הכותרת של אמיר אפרת כי היורו כבר כאן. קשה לדעת האם מדובר בתחושת בטן כללית שעדיין לא עברה בי, טעות במבט שלי על התאריך הבוקר או פשוט הודעה לכל מי שרוצה לדעת כי אמיר אפרת נחת בשוייץ אמש. אני הולך על האפשרות השלישית, מה איתכם? למרות השער ובניגוד לאמש מה שפותח את המדור עצמו הינו עונת המלפפונים והתפרעויות של הכדורגל הישראלי מבין אינספור הידיעות שמופיעות בשני העמודים הללו דווקא תגובתו של טוטו תמוז לדבריו של קאלה בראיון מאמש באי – תון של המדינה נבלעות במהרה. מה קרה ללקיחת קצת קרדיט כשמגיע, חבר'ה? צמד העמודים הבא שמוקדש כולו ליורו המתקרב ובא, מאכזב במקצת אולי בעיקר משום שאפרת שנחת אמש בשוויץ מספר ומקטר על כך שעדיין אין במדינה תחושת אליפות (מוזר דווקא בשער ניסו לשדר תחושת חגיגה לא?) מי שמציל את המדור הוא זאב אברהמי שעושה עבודה טובה עם מתן הסבר לכל חובבי ה-nba  הצעירים שעדיין לא מבינים מה משמעות סדרת גמר בין הל.א. לייקרס לבוסטון סלטיקס עם סקירה של מפגשי העבר, לפעמים כך צריך לנהוג ולזכור כי כל יום נולד אוהד ספורט חדש. בידיעות יכולים גם להתגאות בכך שאבינועם פורת הוא היחיד שמביא הבוקר את סיפור הבדיקות סמים שיערכו לספורטאים הישראלים לפני היציאה לבייג'ין, אך פחות להיות מרוצים מכך שמה שהיה הסיפור החם עד כה של השבוע – מנויו של אפי בירנבוים למאמן מכבי נדחק לעמד האחורי.

בניגוד לידיעות השער במעריב מוקדש כמעט כולו למוני הראל שהתראיין לעיתון שם המשחק בבעלות מעריב רגע לפני שהוא עוזב את הכדורגל הישראלי. מדובר כמובן בקידום ידוע מראש לירחון הכדורגל ולא בידיעה מרעישה מידי ונראה לי מעט הזוי שיומיים לפני היורו זה מה שבחרו להתמקד בו בקרליבך. אולי בגלל זה נפתח המדור בראיון מתורגם שהעניק סלבן ביליץ' לעיתונאי אנגלי לקראת היורו, בנושא זה, הרעיון של הבאת הראיון הוא טוב, אך צריך במקרים כאלו תמיד לזכור כי חשוב לא רק מי המרואיין אלא מי המראיין. במקרה שלפנינו קיבלנו ראיון מלוקק של ביליץ' לעיתונאי בריטי ובו הוא שב וחוזר וטוען עד כמה אנגליה תהייה חסרה ביורו הקרוב. עמוד הדעות טוב כרגיל, כשמעל כולם בולט טורו של ניר שועלי על חוסר הכבוד שהפגין הועד שחילק פרסים לנבחרי הספורט בכל הקשור להישגיו של הכדוריד הישראלי. כשזה מגיע לטורי דעה אני בעד שכל אחד יביע את דעתו עד הסוף כפי שעשה שועלי כאן. ההתעסקות בשאר הנושאים משאירה את ידיעות מאחור, טורו של עפר שלח לקראת סדרת הגמר הינו טור לחובבי הענף יותר מאשר טורו המקביל של אברהמי בידיעות, חגי סגל חוגג עם היעדרותו של רפאל נאה מסביבתה של מכבי ת"א ומביא בפני קוראי העיתון את האפשרות שאנדרה בארט יצטרף לסגנית האלופה בעוד במדור מדווחים על משחק האליפות בליגת כדוריד לנשים שיערך הערב ומתכוננים בצורה יפה ורצינית לתחילת משחקי ליגת הקיץ בכדורגל חופים, בכתבת ניוז מעניינת.

בחינמון ישראל היום יכולים לחייך ובגדול. נכון, העיתון לא הוציא מהדורה מיוחדת לקראת היורו שממתין לנו ממש מעבר לפינה, אך מדור הספורט שלו היום הוא פשוט תענוג צרוף. טור בינוני של שלמה שרף קיבל את פני לצד מסגרות "סייד קיקס" שלא ידעתי מה משמעותן, אך מהר מאד העניינים הסתדרו ואלי סהר יכול לסמן לחיוב את התאריך של היום. במוסף היומי אין זכר לכדורסל, הרולאן גארוס קיבל משמעות של טנ"ש באנגולה וסדרת ה-N.B.A נשכחה במגירה בדסק הכדורסל. היום הלכו בכל הכח על יורו 2008, וטוב שכך. שיר זיו בכתבה נהדרת על בני המין היפה שמיועדות לסבול לא מעט ביורו הקרוב וכיצד עליהן להתנהג כדי לשרוד את השלושה שבועות הקרובים בשלום, רונן דורפן מביא את סיפורה של אוסטריה כמולדת הכדורגל האירופי בכתבה מרתקת, עדי רובינשטיין עושה לנו היכרות עם באנל ניקוליצ'ה מנבחרת רומניה וליאב נחמני שמספר על דרך בחירת השחקנים של ריימונד דומנק סוגרים סיקור מעולה, תמציתי ומהנה ליורו הקרוב. גם לוח המשחקים, סגלי הנבחרות והמגרשים השונים (פרטים שמופיעים במוספים המיוחדים שהוצאו) לא נעלמו מדפי העיתון שחיפה באופן יפה על היעדר מוסף מיוחד.

לעיתון הארץ יש את ניחוח הכדורסל העז ביותר מבין עיתוני הבוקר. כתבתה של שירה ספרינגר מהבוסטון גלוב "לעשות היסטוריה" מתייחסת לסדרת הגמר ב-N.B.A מהזווית של הספסלים והעומדים בראשם. פיל ג'קסון יכול לזכות באליפות עשירית ולעקוף את רד אאורבך המנוח שרוחו (ע"פ ג'קסון) עדיין מרחפת בגארדן. סיפורו של פול פירס שהתחיל כילד אוהד לייקרס ושונא בוסטון, מתגאה בירוק לקראת הגמר שיחל לפנות בוקר בהחלט מעולה. את גיזרת הכדורסל נועל טורו של ביל קלאהאן מהבוסטון הארלד שטוען שקובי בראיינט הכי קרוב לאלוהים (מייקל ג'ורדן), טור מעולה וענייני. שני הבזקים נוספים הצליח להוציא העיתון הבוקר, הראיון של מתן קרקוב עם טוטו תמוז וכתבתו של עוזי דן על שינוי מבנה המשחקים ביורו הקרוב סוגרים יום נהדר עבור מוסף הספורט של העיתון.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .