עומדים בשער

תבלו

כבר עברו מספר שבועות מאז הודעתי על פרישתי ועדיין איש לא הרים את הכפפה וחבל. אני מזכיר שוב כי יש צורך בשמירת הבלוג הזה פתוח ופועל לעניות דעתי וכי כל מי שרוצה לכתוב פוסט אורח שלא לדבר על לקחית הפוסט על עצמו מוזמן לשלוח לי את בקשותיו למייל.

והבוקר טור אורח של אחד מיקירי הבלוג, סלים וארזה:

אני ראשון
הרבה גופי תקשורת רושמים לעצמם מחמאות על כך שפרסמו מראש שמועות על החתמות. האם זה באמת משנה לגולש או לקורא המצוי היכן שם כלשהו עלה לראשונה? הרי כמעט על כל שם נכון שעלה יש לפחות שלוש שמועות של החתמות שבסוף לא תצאנה אל הפועל. אפילו כאן בטוקבקים ישנה התנצחות היכן פורסמה קודם שמועה כזו או אחרת עם לינקים כאלה ואחרים. האם זה באמת משנה?
לי כצרכן תקשורת ספורט חשוב יותר שהשמועות תהיינה מבוססות מאשר שיקפיצו לי שלל שמות מועמדים בתקווה שאחד מהם יבשיל לכדי עיסקה.
זה מגיע למצב בו כתבים רוצים להצדיק את קיומם ולכן הם מפרסמים כל בדל שמועה גם אם הוא מגיע מאינטרסנטים כמו הסוכנים של השחקנים או השחקנים עצמם. לכאורה אין קל ופשוט מלפנות לקבוצות ולברר אם יש אמת בספקולציה, אבל אז קיים הסיכוי שמישהו אחר יקדים עם פרסום השמועה וכך תלך פייפן האופציה ל”פרסום ראשון”. מה שאני כצרכן מקבל לבסוף זה בליל של מידע כשאני יודע בוודאות שחלקו פשוט אינו נכון.
זה קורה גם בעיתונות הכתובה ולא רק באתרי האינטרנט. גם שם אוהבים לטפוח לעצמם על השכם בכל הזדמנות ולטאטא את הפאדיחות והשמועות הלא נכונות אל הפחים למחזור נייר.
יש סקופים ראויים כמו מה שקורה בהתאחדות לכדורגל, או מאמני הנבחרות השונות, אבל אם יניב גרין במגעים עם מכבי ת”א בכדורסל, או שהשכר של מאור בוזגלו יגדל, זה ממש לא משנה היכן זה פורסם לראשונה ומי הקדים את מי. יותר חשוב שיפרסמו כשזה באמת קורה.
לעיתים הפרחת השמועות לאוויר הופכת לחשובה יותר מאשר אירועי ספורט ותוצאות שאשכרה קורים. לא כך צריכה להתנהג תקשורת הספורט שלנו. הלא כן?

כפי שפורסם בספורט 99

בספורט 99FM נוהגים לצאת למבזקי ספורט. לכאורה שירות למאזין, אך למעשה מדובר בפינת יחסי ציבור לאתר ONE. במבזק ממוצע מוזכר השם המפורש “ONE” בין 4 ל-6 פעמים. לרוב צמוד למילים: “כפי שפורסם לראשונה ב…” או “כפי שראויין בלעדית לספורט 99FM בשיתוף עם…”
תוצאות ספורט, החתמות, פרומואים למשחקים יועלו למבזק גם אם הם לא פורסמו לראשונה באתר ONE/ספורט 99. לעומת זאת שמועות כמעט לעולם יועלו במבזק אם ורק אם פורסמו קודם בממלכת בסר.

שיעור בלשון

ביום רביעי התראיין אורי מנצור לספורט99 כשאופירה אסייג וחגי סגל המראיינים ואלי אוחנה מדי פעם משחיל חצי שאלה או חצי אמירה. בסיום הראיון אופירה הוציאה את הלשון והעבירה אותה על אורי מנצור עם תודות משתפכות שאחרי הרבה זמן הוא מתראיין לתקשורת ונותן ל-ספורט 99FM את הכבוד. הנה היום בגלי צה”ל בתוכנית “עושים ספורט” עולה לשידור אותו אורי מנצור ומדבר על הכל בלי ליקלוקים של הצוות.

ב-ONE רואים את הנולד

בשידורי YES ישנו ערוץ 50 שמביא את ערוצי הספורט המובילים בחלונות קטנים (ספורט 5, 5+, 5+ לייב, 5+ גולד, ספורט 1, ספורט 2 ועוד). על חצי המסך העליון. בחצי המסך התחתון מובאים מבזקי ספורט שמובאים מאתר ONE. לא יצא לי לצפות בערוץ הזה הרבה. והנה אתמול סביב שעה 7 בבוקר הסתיים המשחק השישי בין בוסטון סלטיקס ללוס אנג’לס לייקרס. ערוץ הספורט שידר את המשחק וטקס הענקת הגביע בספורט 5 הרגיל, אבל בסיומו העביר ל-5+ לייב את השידור של מסיבת העיתונאים שהתקיימה לאחר מכן. כך יצא שכדי לשמוע את מסיבת העיתונאים עברתי לערוץ 50 (לא קניתי ואני לא מתכנן לקנות את ערוץ הלייב שמתמחה בשידורים חוזרים). על המסך הופיעה ידיעת המבזק של ONE שבוסטון סלטיקס אלופה, אבל השעה של הידיעה הזו היתה 04:00. מעניין שדווקא הפעם ב-ONE לא הצמידו לידיעה הזו “פרסום ראשון”?

לתגובות, תלונות והצעות לכתיבה: themistopoloi@gmail.com

שפכו את אשר על ליבכם.

נ.ב.

סלים – אם אתה רוצה לעלות טורי אורח שלח לי אותם למייל ואעלה אותם…

לצערי, עדיין לא קיבלתי אף פנייה רצינית מאיש בכדי לשמש כמחליפי. לפחות הבוקר יש שניים שהרימו את הכפפה, הם היו כאן לתקופה מאד קצרה והחליטו להוריד את הבלוג שלהם בישראבלוג, עכשיו הם עושים גיחה קצרה לכאן. קבלו פוסט אורח של מורו ופוליצר.

אם אתה לא יכול לנצח אותם, תשתיק אותם
 
אייל ברקוביץ' יאמן את נבחרת הנערים. אלי אוחנה ידריך את נבחרת הנוער. בקרוב גם נשמע על מועמדותן של מיכל גרונדלנד (עד שחופפה מהרדיו) ואופירה לאמן את נבחרת עובדי ההתאחדות. כי ככה אבי לוזון עובד. במסווה של רצון לשלב שחקנים עם עבר מפואר בהדרכת השחקנים הצעירים, הוא בעצם קונה שתיקה מוחלטת של שניים שאמורים למתוח עליו ביקורת רהוטה ומנומקת, ועכשיו כבר לא יכולים, בתחנת הרדיו "צדק חברתי".
 
כה אמר ברקו לעיתון של המדינה רק לפני מספר ימים: "אני מבקר ומפרשן אלף נושאים, אז אוותר בשביל תפקיד שמאתגר אותי על נושא אחד, ההתאחדות לכדורגל, מה קרה?". בהחלט רואים שהשהייה במחיצתה של אופירה אסייג לימדה את האחד והיחיד דבר או שניים על אתיקה עיתונאית.
 
ושלא תחשבו שעם אוחנה זה הולך להיות אחרת. מדי יום שני הוא יפציע באולפן וישמור על שתיקה, גם אם ההתאחדות תקבל את ההחלטה המטופשת בתולדותיה. כי איך יכול עובד למתוח ביקורת על הגוף שמעסיק אותו ומשלם לו את המשכורת?
 
מאחר שהבלוג הזה מתמקד בתקשורת, אנחנו מאוד סקרנים לשמוע מה עמדתם של ראשי רדיו 99 (שלא קוראים להם ארקדי) על הסוגיה האתית הזו. האם הם לא רואים שום פסול בעובדה שצמד הפרשנים שלהם יסבול מניגוד עניינים ברור? האם זו לא סיבה להוציא להם כרטיס אדום כמנהג עדות גליצ'ים בישראל?
 
אז אם להתאחדות זה לא מזיז, וכנראה גם לקברניטי הרדיו זה לא ממש מפריע, מה שנותר הוא לנו, ציבור חובבי הספורט וצרכני תקשורת הספורט זה לפעול. הנה לכם לינק למדור פניות הציבור באתר האינטרנט של הרשות השנייה. אתם מוזמנים להפיץ אותו ויראלית כדי להתריע נגד התופעה הפסולה הזו.
 
טים סיסטם
 
נהגים שחלפו ברחוב קרמניצקי ידעו לספר על זיקוקים ופרצי שמפניה כבר בשעות הצהריים של יום שני. מנגד, נהגים שחלפו ברחוב אבא הלל בסמוך לבית בסר התקשרו למשטרה לדווח על צרחות כמוהן לא שמעו מחלונות הקומה ה-21 מאז שיקיר המדור, יוסי מילשטיין, הגיע למשרדים עם ג'ינס מעצבים חדש ויוקרתי. הפעם, בניגוד לאז, אלה היו צרחות של עצבים.
 
אם ננסה לרגע (אבל רק לרגע) למחוק את חיוך שביעות הרצון מהפנים שלנו, ונתייחס לעסק בצורה עניינית, נגיד מספר דברים. בסופו של יום, הרייטינג של מנקין&מילנר עדיין יותר גבוה מזה של ספורט 5, ויקח זמן, אם בכלל, שהפער ייסגר או שהמספרים יתהפכו. בכל מקרה, הסקר המקיף הזה מסמן את הכיוון, בעיקר לאנשי וואן. והכיוון שלהם כרגע נראה רע מאוד.
 
יהיו כאלה שיאשימו את רוסק, ייגר ותמיס במהפך הדרמטי הזה כמותו לא היה. תרשו לנו להטיל ספק גדול בתזה הזו. לבלוגים הללו היתה אמנם חשיבות גדולה בחשיפת ערוותם של אנשי בסר, אולם אנחנו דווקא חושבים שהאחראים הבלעדיים למצב הם אנשי וואן בעצמם. גם בהתנהלות היומיומית שלהם באתר, וגם בטעות האסטרטגית שעשו בפתיחת המאבק נגד ייגר ורוסק, שקומם עליהם את כל הרשת, ופתח תיבת פנדורה, בעיקר לגבי חשיפת זהותו של הייגרמן.
 
אתר שמעלה לידיעה ראשית ציטוטים של קאקה שנלקחו מתוך פורום של אוהדים צריך לסגור את המערכת לכמה שעות, לנקות את האורוות, לגייס עובדים מקצועיים ולחזור לעבודה. אתר שמעלה ידיעה על כך שאלכס שניידר הציע לרוני מאנה לחזור (תנחשו מי הדליף את זה, תנחשו מי לא הצליבה את המידע) ואחרי שעתיים מעיף את הידיעה אל סל המחזור, יהפוך אחרי כל ידיעה כזו לפחות ופחות אמין, עד שיגיע אל פי תהום. הדוגמאות רבות, מתרחשות מדי יום ביומו ומלוות בלוגואים אדומים ויפים.
 
אם לא יגיעו באתר למסקנה המתבקשת, שהיא גיוס עורך ראשי אמיתי, מנוסה, מקצועי, נטול פניות ואינטרסים ומקורבים, כזה שיזיז הצידה את אופירה למה שהיא היתה קודם – כתבת ורכזת גליצ'ים, מסע ההידרדרות יימשך. יהיו ירידות, יהיו גם עליות, אך הכיוון הכללי יהיה למטה.
 
הציור השבועי לילד (הגרמני)
 
יומיים חלפו מגילוי הפרשה שהסעירה את המדינה. לותאר מתיאוס נעלם, אתר הפרסומים הראשונים העלה את זה לכותרת ראשית. האינטרס? אנחנו מהמרים שזה קשור, איכשהו, לרוני לוי. שעה לפני פרסום הידיעה נחשף כי נתניה רוצה את לוי כמנהל מקצועי, ואולי כגיבוי למקרה שמתיאוס יחליט שמדינתנו הלבנטינית לא מתאימה לו.
 
היום, בידיעות אחרונות, מגיב מתיאוס: "אני לא מבין מה המניעים סביב כל הפרסומים האלה אצלכם בתקשורת שכביכול נעלמתי. יש לי קשר טוב עם דניאל יאמר, והכל בסדר. כל הדברים מתנהלים כשורה ואני לא מבין מה רוצים ומה מחפשים אותי ואת המועדון. זה לא מעניין אותי". לותאר נשמה, לפני שאתה שוכר מתורגמן מגרמנית לעברית, אנא לך על מישהו שיתרגם לך את גליצ'ים, וילמד אותך את מפת האינטרסים של האתר שפרסם שנעלמת. אנחנו, בכל מקרה, נשמח לראותך בין אורחינו. ואם אתה רואה מולך פלאשים כשאתה יוצא מהקיוטו, תדע לך שהאדם שעומד מולך גם צילם, וגם נשנש!!!

יורם, תגיד לנו אתה
 
בעינינו, יורם ארבל היה גדול שדרי ישראל. הקול העמוק, חוש ההומור והיכולת להעביר שידור בנעימים הפכו אותו לכזה. בשנתיים האחרונות חלה הדרדרות חמורה. יורם כבר לא רואה את כל מה שקורה במגרש, מרבה לטעות בשמות של שחקנים, בהחלטות שופטים ובמהלכים על המגרש. זקנתו מביישת את נעוריו. אתמול, במשחק בין איטליה לצרפת, ספרנו לפחות 20 פעמים בהן טעה ארבל בזיהוי שחקנים, בחילופים, בהחלטת השופט, בספקולציות לגבי זהות העולות במקרה של שוויון נקודות בין איטליה ורומניה ועוד ועוד. אתמול גם קראנו כי ערוץ 10 מתכוון להעלים את ארבל משידורי מכבי ת"א ביורוליג ולהביא במקומו את רסקין.
 
אנחנו קוראים לארבל להודיע חד צדדית על פרישה בכבוד. אפשר לשדר את מי רוצה להיות מיליונר, לשחק גולף, וגם לפתוח בית ספר לשדרי טלוויזיה. בתחום הזה נראה שיש לארבל המון מה להעביר לחברה הצעירים. הללויה, יורם?
 
לפניות והצעות, כתבו לנו: murrowpulitzer@gmail.com

התקבל לידי גליץ' מרעיש מאוד, חשוב לי לבדוק את אמיתות הידיעה ולכן הפוסט מתעכב.

שווה לחכות.

יום שבת – פוסט אורח מאת הקורא אופיר

מה אתם רוצים מוואן??? / אופיר

אני קורא כאן כמעט כל יום, מגיב לפעמים ומבסוט מרוב הביקורת פה.

יש נושא אחד שאני לא מבין ועליו אני רוצה לדבר, לא באתי להגן על וואן ועל התנהלותם במקרה של ייגר, כאן אין לי דבר לומר להגנתם ואני מקווה שבית משפט יעשה צדק בנושא.

מה שכן מפריע לי זאת הביקורת שמופנת כלפי רמת התכנים בוואן, מצחיק אותי שאתם מבקרים אותה כאן ללא הרף, את מי אתם מבקרים??? את אופירה??? תבקרו את עצמכם! וואן זה לא אתר משרד הספורט בישראל שהוא צריך לספק רק תכנים מקצועיים, סטטיסטיקות וניתוחים מעמיקים, וואן הוא אתר לחובבי הספורט! האתר מספק להם מה שהם רוצים! רוצים בחורות בבקיני? סבבה קחו, רוצים לדעת איפה אבי נימני אכל אתמול? תהיו לי בריאים אבל מברוק! וואן מספקים את מה שחובב הספורט הישראלי רוצה! והראיה הכי טובה לכך הוא הטראפיק של האתר שמקדים בהרבה את אתר ערוץ הספורט שממותג כביכול כאיכותי.

תבואו בטענות אל עצמכם. 

וואן זה עסק כלכלי. הלקוח תמיד צודק. הלקוח רוצה דוגמניות של דב קליין שאוהדות את הבועטים הירוקים? יקבל.

כשוואן מפרסם ניתוח מעמיק של אחד הפרשנים הביקוש אף פעם לא עולה על גליצ'ים ולכן הדגש ימשיך להיות על גליצ'ים.

בקיצור – רוצים תכנים איכותיים? שקרנים.

הביקורת שלכם צבועה. תבואו בטענות לעצמכם.

כמו בכל שבוע, אני לוקח לעצמי יום חופש ביום שישי, גם לגוף ובעיקר לנפש, לא קל לעקוב אחרי כל הרעות החולות של תקשורת הספורט שלנו כל הזמן אתם יודעים…

מחר כרגיל, הבלוג פתוח לכל מי שרוצה להביע בו עמדה על המתרחש בתקשורת הספורט, לפי התגובות של אתמול נדמה כי לרבים מכם יש בטן מלאה על כמה גופים, בעיקר על רשת ועריץ הספורט…אתם מוזמנים לשלוח טורים בנושא זה או כל נושא אחר והם יפורסמו מחר בבוקר.

לפניות, טענות ומענות: themistopoloi@gmail.com

בתגובות הרבות שמושארות כאן כל בוקר אנשים תמיד מבקשים ממני לספר להם משהו אודותיי. אז הנה קבלו סקופ – אין לי בבית את ערוץ הגניבה המתכנה גם כ"לייב". אמש לאחר שמכבי עשו שניים – שלושה ניסים, צסק"א הרדימה את משחקה של טאו ואני נאלצתי לעבור כשבע שעות תמימות של שידור המשחקים בערוץ 10,  נסעתי לחבר עשיר ברמת השרון, וראיתי את הפרי גיים של הגזלנים…רק בשבילכם.

האמת היא כי למרות שהניסוי שלי נמשך עמוק אל תוך השעות הקטנות של הלילה, דווקא הצפייה בפרי גיים של העריץ השאירה לי טעם טוב בפה, יחסית לאנמיות של השידור המקביל שראיתי בזמן אמת בערוץ 10. בכלל לא ניתן להשוות בין שידוריו של עריץ שכל ייעודו הוא להביא את הספורט לבית שלנו לבין ערוץ אחר שמתגאה בתחת של מרינה ומתקיים מחלוקת עוגת הפרסום הצרה שקיימת במדינתנו.

אין ספק כי הפרי גיים (וזה נכון גם לגבי הפוסט גיים) של העריץ היה עשיר יותר מזה בערוץ המתחרה. שם ניהלו דיונים מהותיים על הקבוצה של שרף ועל יריבתה עם מספר אנשי כדורסל בעוד שבערוץ 10 ניסו לדחוס לנו מעט ראיונות עם הגיבורים הצהובים בין פרסומת אחת למשנה. אין מה לעשות עופר שלח הוא אמנם אחד הפרשנים הטובים שיש כיום בשידורי הכדורסל של ישראל, אך אי אפשר לשמוע רק את דעתו במשך כמעט שעתיים. מי שצפה בשידור בלייב קיבל עשרות זוויות התבוננות על המשחקים ולעולם לא הרגיש את מה שלעיתים השידור בערוץ 10 שידר – "יאללה שיתחיל כבר המשחק אנו מתים כאן", או משהו בסגנון.

בלי הפרשנים הרבים, יכל ערוץ 10 להישען על העברת ניוז מהשטח בכדי להשאיר את הצופים עימו, אך גם כאן הצליח עריץ הלייב לנגח בו פעם אחר פעם במהלך המשדר. נדמה היה כי כל מרואיין עבר קודם כל בעמדת הראיונות של העריץ לפני שהגיע לבקי גריפין שדובבה (בעילגות יש לומר) את אנשי מכבי. כנראה שיש מספר עובדות שלעולם לא ישתנו: כשיש לך שני אנשים "על הקווים" (עמר בנוביץ' ומאיה רונן) מול בחורה אחת (בקי גריפין) אתה תמיד תנצח את הקרבות הקטנים של חטיפת המרואיין הטוב. תוסיפו לכך שמהשידור אמש נראה כי שחקני ומאמני מכבי אוהבים יותר להתראיין אצל בנוביץ' ורונן, כנראה משום שהם יודעים מי השניים מבין השלושה שמשדרים ביותר מקצוענות, ותגלו כי כל הראיונות הטובים נערכו לנגד מצלמות העריץ. רונן אפילו הצליחה להשיג סקופ קטנטן בפרי גיים וליצור מתח מדומה בין שניים מבעלי המניות של הקבוצה, דיוויד פדרמן ורענן כץ, כשכל אחד מהם טוען כי תפקידו של צביקה בתחילת העונה הוגדר בצורה שונה. כל זאת הודות לעיתונות טובה של עיתונאית אשר שמה לב לפרטים הקטנים שנאמרים לה בתשובות לשאלות שלה ולא חושבת על השאלה הבאה.

שאלה לבקי גריפין

באמת שאין לי כוח להיכנס לטיב שידור המשחקים עצמם מאמש, לפחות לא לזה של צמד השדרים. הכל כבר נאמר בקשר לזקנתו של ארבל אשר מביישת את נעוריו וכולם יודעים כי שלח ניחן בהבחנות כדורסל טובות או רעות תלוי את מי שואלים. אני כן רוצה להתעכב שנייה על בקי גריפין, אשת הקווים של ערוץ 10 בספרד. תקשיבי בקי, אולי תתכונני יותר טוב לשידור? במהלך חצי הגמר השני עלו לעמדת השידור בה ישבה הגברת שחקני מכבי בזה אחר זה, כולם זכו לקבל את אותן שאלות, וכולם הפלא ופלא ענו את אותן תשובות פחות או יותר. בכדי להשיג משהו ממרואין צריך לעבוד יותר קשה גברת גריפין. אה… ועוד דבר, באמת היית צריכה לעצבן את צביקה שרף בשאלות שלא במקום רגע לאחר שהוא העלה את מכבי לגמר? איפה החוכמה בשאלה כמו: "אתה יודע שכל מאמן שחזר מפרישה והגיע לגמר מעולם לא ניצח בו? איפה השאלות על המשחק שכרגע נגמר? טקטיקה? תרגילים? משהו? לא בערוץ 10, נסו בלייב.

 הגאווה הקטנה של אתר עוואנטה

בתחילת השידור של ערוץ 10 אמש, סיפרה בקי גריפין בהתרגשות כי הצילומים ממצלמת הוידאו הפרטית של מרקוס פייזר יעשו את דרכיו (לפי הסכם אני מניח) לידי הערוץ שישדר אותם ככל הנראה בעתיד. גברת התוכן ישבה לה בתל אביב ושמעה על הדבר ומיד ראשה הפך אדמדם מקנאה וכעס. "איך? איך ייתכן שלהם יש משהו בלעדי ולי אין"? אצה רצה הגברת למכשיר הסלולארי והתקשרה ליעל מרגלית נציגת אתר הריכולים והמסיבות לנפש במדריד, "תשיגי לי עכשיו משהו בלעדי מהחדרים של השחקנים" בטח זעקה. מרגלית כחיילת ממושמעת הצליחה לחדור לחדרי החדרים של השחקנים, החומרים ששלחה הופיעו באתר הצהוב לפנות בוקר. הבעיה בוידאו הקצר ששלחה החיילת של אופירע הינה כי בדומה למקרה עם בקי גריפין נדמה כי שחקני מכבי לא ממש אהבו את החדירה הבוטה שלה לפרטיות שלהם. בשיתופי הפעולה הקטנים שהיא כן השיגה (ליאור אליהו למשל) לא הצליחה מרגלית לשפוך אור חדש על דברים שלא ידענו מהמלון של השחקנים. מה שקיבלנו זה את אותן שאלות שראינו לאחר המשחק נענות בפיג'מות על ידי שלל שחקנים. אכזבה זו מילת המפתח שרצה בראשי כשראיתי את הכתבה שהבטיחה הרבה ואפילו לא קיימה מעט.

כמה עולה כתבת פרופיל טובה?

לעיתים אני נתקל בכתבות פרופיל בעיתונים השונים שמהם יוצאת תחושה כי מערכת היחסים בין שני האישים שישבו בחדר ישיבות היכן שהוא הינה הרבה יותר מורכבת מזו שאמורה להיות בין כתב למושא סיקורו, הם למשל יכולים להיות חברים. מי שקרא אתמול את כתבתו של איציק אהרונוביץ' על אברהם גרנט בזמן מעריב חיפה יכל היה לחשוש כי כך המצב גם כאן. זהו המקום לאשר את כל מה שחששתם ממנו, גרנט קיבל אמש כתבה טובה ומלוקקת שנפרסה על פני שני עמודים תמימים הודות לכך שבשבוע שעבר אירח את אהרונוביץ' במלון הקבוצה ונתן לו כרטיס חינם למשחקה מול מנצ'סטר יונייטד. ככה מתרגלים עיתונות טובה בארצנו.  

אמש בסיום הפוסט זרקתי לאוויר הצעה, סיפרתי כי מרחבי הפוסט יהיו פתוחים בשבת בבוקר וכי כל אחד יוכל לשלוח אליי טור דיעה כזה או אחר שיתפרסם כאן. היחיד שעשה זאת היה הקורא הותיק סלים וארזה. קבלו את הפוסט שלו:

מבט על עיתוני סוף השבוע

הדבר הבולט ביותר בעיתונות הספורט הוא המודעה של אוהדי בית”ר ירושלים שמתפרסמת הן בידיעות והן במעריב. מתוך המודעה עולה חשש שהתאחדות לכדורגל מקשה את יחסה אל בית”ר ירושלים לעומת מקרים מהעבר של קבוצות אחרות. כיוון שזו מודעה מטעם, אין התייחסות לגבי מקרי עבר שקרו עם אוהדי בית”ר ועל כך שהם שוורים מועדים. עדיין היה ראוי שמישהו מהכתבים בשני העיתונים היה עושה מעשה ונכנס יותר לעומק הנושא אם יש או אין אפליה. הרי כבר לפני מספר שבועות הנושא עלה, וכרגע הפולו אפ בדמות העונש חסר התקדים על כניסה למגרש יעניין כל אוהד כדורגל מליגת העל. נקודה נוספת הקשורה למודעה הזו – בעיתון הארץ בעל הסטיגמה השמאלנית, היא אינה מופיעה.

נושא אחר. גם בעיתון מעריב וגם בעיתון ידיעות יש תיאור של משדרי הספורט המומלצים שיהיו בטלוויזיה במהלך השבוע הקרוב. במעריב הפונט גדול, אבל דווקא ידיעות מנצחים בקרב הזה עם עושר רב הרבה יותר של שידורים. השאלה המתבקשת היא מדוע לפרסם את כל השידורים המומלצים לשבוע הקרוב במדור הספורט? הרי יש לכל עיתון מוסף שבו מקבלים רשימה של רוב השידורים המובילים לשבוע הקרוב, אז למה לא לפרסם שם? האם אתם מכירים מישהו ששומר את מדור הספורט של יום שישי (שהוא חלק מהראשי) כדי לראות מה מומלץ לשידור ביום רביעי, למשל?

ונעבור לתוכן עצמו:
בעיתון ידיעות יש עמוד שרובו כדורסל. הידיעה הראשית בעמוד היא על דן שמיר, מתחתיה הוזלת החבילות לפיינל פור של מדריד (כתבה של אחד רפאל נאה) ורק אחר כך הנצחון של רמלה על בנות השרון במשחק השני בסדרת הגמר של הנשים. ההיררכיה ברורה? כי ביום שישי הבא נראה אם הפנמתם את החומר.
בעמוד הכדורגל בידיעות מעניין הדיווח של גסן ואקד מאנגליה שמעביר את הרגשות המעורבים לגרנט באי, אבל משעממת הכתבה על ההתאחדות לכדורגל.

במעריב מר טבק הותיק נותן בשר מדמם לקורא ולא חוסך את ביקורתו מהתנהגות ההתאחדות לכדורגל. כמה חבל שאליענה שפר מוציאה מאמר בנאלי על המפגש בין צ’לסי עם גרנט לבין מנצ’סטר יונייטד.
בתחום הכדורסל אבי אורנן ועופר שלח מנתחים את עזיבתו של דן שמיר על פני יותר מחצי עמוד כולל הבאת סטטיסטיקות מעניינות. הכותרת המצטיינת של היום שייכת ללא ספק לכתבה על נצחונה של רמלה בסדרת גמר הנשים: “ג’קי ג’ונסון עשתה מי שברך” שמופיעה בעמוד נפרד מדן שמיר. ערן סורוקה כותב על ה-NBA ומנסה להתחכם במעט המקום שנתנו לו. לפחות זה עדיף על ידיעות ששם מביאים רק תוצאות ואין מי שחתום על הדיווח מה-NBA.
החטא הגדול של מדור הספורט של מעריב היום הוא ריבוי הפרסומות והמודעות שאולי מצליחים ליצור אשליה של ארבעה עמודי ספורט, אבל בפועל החלוקה מאוד צורמת בעיניים.

בעיתון הארץ אלעד ליפשיץ דוחף את הלשון שלו עמוק אל איזור מסויים של דן שמיר. פרט לכך ההתייחסות להתפטרות היא די לאקונית.

משה בוקר ודור בלך כותבים על מהלך האירועים בהתאחדות לכדורגל והתגובות של הנוגעים בדבר, אבל גם כאן כשיש דיעה לנושא כמו של איתן בקרמן זה רק עושה טוב למדור.
למרות שעל פניו נראה שמדור הספורט של עיתון הארץ מכסה פחות או יותר את הכל, חסרות לי בשאר הכתבות יותר חפירות לעומק ופרשנויות.

כפי שנאמר בטור של תמיס, נושא הטניס מקבל התייחסות קצרה בכל העיתונים, אבל לא יותר. חלק מכך נובע מכך שאין עוד אחת כמו שאראפובה, אבל החלק השני נובע מכך שהפעם נצחון יחזיר את ישראל לבית העליון – כבר היינו במצב הזה קודם. ממש כפי שמדליית הארד של זאבי בעלת פחות סקס אפיל ממדליית הארד של סמדג’ה.

אם הייתי צריך לבחור מדור ספורט אחד היום, אז זה של מעריב היה מנצח בנקודות את הארץ וידיעות, אבל לא בנוק אאוט.

עד כאן טורו של סלים וארזה, אם מישהו ירצה להוסיף דבר מה לפוסט בשעות הקרובות הוא מוזמן לשלוח לי במייל. מחר שים למתכונת הרגילה.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com

מבלי שנרגיש הוכיחה השבוע תקשורת הספורט המקומית את חטאה הגדול ביותר לראווה, החטא – ההתעסקות האינסופית בכל הקשור לדברים שמסביב לספורט. הסיבה לביצועו של החטא הינה שבהיעדר ספורט אמיתי בארץ ובשליטתו של אתר העoneתה על חובבי הספורט, נוצר כאן מנהג לגיטימי בו מסקרים את הכל פרט לתחרות עצמה.  

ראיות להאשמות הללו (כשדרך אגב במקרה זה האצבע מופנת לכל העוסקים בסיקור הספורט במדינה) נעוצות בעובדה שרק לפני חודשיים וחצי סוקר בהבלטה כל פיפס של מריה שארפובה שהגיעה ארצה יחד עם נבחרת רוסיה למפגש גביע פדרציה מול ישראל. יממה לפני פתיחת המפגש עם צ'כיה על הזכות להישאר עוד שנה בבית העליון יש להזכיר, והפיפס היחידי שקיבלנו עד כה לקראת המפגש הינו זה שמבשר על קיומו כמעט בהתנצלות. איך יכול להיות שמה שמכרו לנו לפני חודשיים וקצת כדבר הכי לוהט בשוק הפך למנה הכי פושרת בתפריט של לוח השידורים של עריץ הספורט ונלחש בלבד בתקשורת הספורט הישראלית? ובכן התשובה לכך ברורה: מריה שארפובה, זו שכולם רצו תמונת פפרצ'י שלה למזכרת אינה צ'כית. בישראל של 2008, אם אין לך פנים יפות אינך כוכב, כך חולפת תהילת העולם לה זכו שחר פאר וציפי אובזילר לפני מספר חודשים, בעצם גם אז לפי התקשורת, הן היו השתיים הללו שעמדו ליד שארפובה לזמן קצר.

שקט מכביסטי

ביום שני האחרון יצא ניקולה וויצ'יץ' לעיתונאים בסיום משחק ההפסד של מכבי ת"א בחולון וטען כי הוא אינו מבין מדוע לא שותף ולו לדקה אחת במשחק. הטענה של צביקה שרף הייתה כי קצב המשחק לא התאים לסנטר הצהוב, טענה אותה וויצ'יץ' ביטל בהנף יד. כך נפלה לידי העיתונאים פצצה מתקתק רגע לפני הפנייל פור האירופי, אך איש מהם לא עשה מזה עניין או סיפור. ככה זה שרוב העיתונאים הם חברים ומקורבים של… ככה זה שמושא הסיקור דיינו מכבי ת"א מייצג את המדינה לשיטתם של עיתונאי החצר שמפחדים לעורר סערה מוצדקת אצל האלופה (סערה שלהזכירכם משב הרוח הראשון שלה הגיע מפיו של וויצ'יץ') רגע לפני המשימה החשובה במדריד. לו היה מדובר בשחקן של הפועל ירושלים, גליל עליון או בני השרון כותרות העיתונים היו דנות בנושא ימים על גבי ימים, אך לא אצל מקורבי המלוכה בממלכת מכבי. היחיד שכן יצא צדיק היה ערן סלע שבטור לאתר הריכולים והמסיבות טוען כי צביקה שרף מראה לקרואטי את הדרך החוצה.

הטוב והרע בוואלה

וואלה הוא אחד מפורטלי הספורט האהובים עליי. אולי זו העובדה שהוא נשען ברובו על כתבות ממוסף הספורט של הארץ שלדעתי הוא הטוב ביותר במדינה, אך גם בלעדיו החבר'ה מוואלה מצליחים לא פעם להתעלות מעל כולם ומציגים אתר ספורט מלא בשפע ומקצוענות. לאור הדברים הללו נדהמתי אמש לגלות כי דווקא באתר הזה לא כתבו ולו מילה אחת על המשחק השני בסדרת גמר בכדורסל הנשים. הפתעתי גדלה בשל העובדה שרק לפני יומיים פרסמו שם כתבת צבע משמימה ככל שתהייה עם שי דורון. עורכי וואלה היקרים – לאן נעלם הסיקור מרמלה אמש?

מצד שני כפי שכתבתי יש בוואלה לא מעט פנינים, שניים מהם מוגשים אליכם כאן עם לינקים לקראת סוף השבוע הבא עלינו לטובה. מומלץ ביותר לקרוא את כתבתו המעניינת של טדי פסברג על קבוצת הנשים של בני סכנין ועל מאבקן של נשות המגזר להיכנס למגרש הכדורגל בכלל.  כתבתו של אורי בלאו על אלעד שמואל הופיע אמנם גם ב"הארץ" אך שווה קריאה לכל מי שפספס.

יחסי מסקר מסוקר בחיפה

הנה משימה לכל קוראי הבלוג בחיפה, שימו לב כי בשבועות הקרובים עלולה לצוץ פתאום כתבה מפרגנת ביותר לאחד בשם אברהם גרנט במדור הספורט של זמן מעריב. לא אינני נביא, אך זוהי רק התוצאה של שהותו של איציק אהרונוביץ' במשחק הליגת הקרוב של צ'לסי מול מנצ'סטר יונייטד בשבת הקרובה. אהרונוביץ' אשר הוזמן למשחק על ידי ידידו משכבר הימים אברהם גרנט, ישהה במלון בו מתאכסנת צ'לסי ויקיבל כרטיס למשחק חינם אין כסף. כל זה לא יכול שלא להתקבל ללא שום תמורה. אין מה לומר, אפילו במרחק אלפי קילומטרים מהכרמל, אברהם משאיר את העיתונאים צמודים אליו.  

השבת שלכם

כפי שאני מציין בכל שבוע, גם מחר הבלוג הוא לרשותכם. כל מי שרוצה לכתוב פוסט בנושא זה או אחר מוזמן לשלוח לי אותו במייל והוא יפורסם כפי שהוא.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com