עומדים בשער

ביקורת על תקשורת הספורט

Archive for מרץ 2008

גונבים ב-L|I|V|E

with 23 comments

גונבים מהערוץ הפתוח

ביום שלישי ורביעי הקרובים יערכו משחקי רבע גמר גביע המדינה, הקדימונים לשידור משחקי הגביע בערוצי הלייב בטלוויזיה ואלו המופיעים לפני קטעי וידאו באתר ערוץ הספורט פשוט יכולים להטריף את המוח, אך מי ששם לב טוב טוב, מזהה מיד כי רק שלושה משחקים ישודרו בלייב. ובכן, "פרסום ראשון": משחק הכדורגל בין קרית שמונה לביתר שמשון ישודר ביום ד' בערוץ הפתוח, אז למה לא לתת במה למשחק שכולם יכולים לצפות בו, במיוחד שמדובר בסינדרלה של המפעל? לא רק שעריץ הספורט מפרסם את האירוע בחוסר בושה, השני רק לסלקום בכוכב נולד, בכיריו בחרו השבוע להטעות את ציבור אוהדי הכדורגל בצורה בוטה וגסה כאשר פרסמו בדף הבית שלהם את הפרסום הבא:

 מילא שאת המשחק בין ריבר פלייט וארסנאל הגלתם אמש שלושה ערוצים כלפי מעלה אל הלייב ושאת הכדורגל הצרפתי וההולנדי אטמתם בבוידעם שמקומו ידוע רק לעמיחי שפיגלר ורן מלובני – פרסום ברור שכולו שקר מרמה וגנבה מוציא את הרוח מהמפרשים של מי שמקווה להיות הבית של אוהד הספורט המקומי.

למזלו של העריץ כנראה שיש עוד כמה אנשים חכמים בין הפסחים בחדרי הישיבות של אבי בר, אשר השאירו את שידורי רבעי הגמר של ליגת האלופות וגביע אופ"א בערוץ הפתוח וזה שרובנו כבר משלמים עליו. כך לפחות בישרה אמש הכותרת (הראשית? למה ראשית?) באתר של העריץ  בכתבה שדיוחה על שלל השידורים שהוא מציע לעניים ולעשירים בשבוע הקרוב.

 בשירות הוד עריצותו

מסונוורים מהעובדה שיש להם תקצירים, דואגים ynet ו-nrg לקדם את האינטרסים של עריץ הספורט, אך מסתבר ששיכרון התקצירים היכהה את חושיהם של שני האתרים שמוכרים את נשמתם לעריץ בעבור נזיד תקצירים. העובדה שעריץ הספורט מחביא בחדרי חדרים את המשחק בין הפועל קרית שמונה לבית"ר שמשון ת"א במסגרת הגביע, גרם אפילו ל- ynet ו-nrg לחשוב שמדובר במשחק שישודר בערוץ בתשלום.

יציע העמידה

רבע שעה לפני שהקוקייה יוצאת 11 פעמים מאשנבי השעון בכל יום ראשון, נפגשים להם אבי רצון ושאר "הפאנל המקצועי" לדון בגסיסתו השבועית של הכדורגל הישראלי. התכנית בעלת הרייטינג של גבינה לבנה פגת תוקף, נראית חיוורת מתמיד. נבליג על העובדה שארי שמאי ואראל סג"ל אינם אנשי מקצוע ודני לאופר מוזמן לאולפן כי הוא חבר של רצון, אך איך אפשר להבליג על סוגיית הקהל של התכנית? להחשיב תכנית ספורט כמקצועית כשברקע יושבות כקהל חיילות מפיקוד העורף זה לעשות צחוק מהחלטורה, דמיינו לכם תכנית של "ריקי לייק" עם קהל שרובו שייך "לקופים הירוקים", הזוי בהחלט. גם בפורמט הקודם התכנית לא הייתה מבריקה, אך כשברקע אוהדי כדורגל הצועקים בוז לכל הערה ומפצחים גרעינים בלהט יש עוד הרגשה של תכנית אקטואליה בנושא כדורגל. צעקות, קללות ולא נאמר שום דבר. מאז התדלדלה משמעותית קופתו של הערוץ הראשון והצבע ירד מהלחיים של מפיקי התכנית שכרגע לא נראית כמו טריבונה באנפילד, אלא כיציע עמידה במגרש של צפרירים חולון.

שחקן חיזוק? של מי בדיוק? 

הקרב בין גליצ'ים (האתר הזה שיש בו גם מעט ספורט) לאתר עריץ הספורט כבר מזמן פסח מעבר לאתרים המקוריים שלהם. לאחר שבחודש האחרון האדונים בר את טלפז חתמו על הסכמי שיתוף פעולה עם ICQ ונענע 10, נותרו אופירה והגליץ' רק עם msn ו "מאקו" העתידי של קשת שאמור לעלות לאוויר באמצע החודש.   

בהתאם להסכם החדש עם ערוץ הספורט נשען "נענע10" על רבים מתכניו. בנוסף, קיימים ב"נענע10" מספר תכנים בינוניים מינוס המיוצרים באופן עצמאי. נראה שיקח זמן רב לשגיא ניר (וואלה ספורט וספסל לשעבר), דני מולכו ואחרים עד שיצליחו להעמיד אתר שיכול להתחרות בזירה של הגדולים באמת. לבינתיים, הם ללא ספק יוכלו להתגאות בבלעדיות שבתכני הליגה האיטלקית, היות ותקצירי המשחקים מופיעים רק באתרם. מדור חביב של ספורט מוטורי (הנשען על תכניתו של אלי אילדיס "המופע המוטורי") בהחלט אינו דבר שכיח בתקשורת הספורט המקומית שמתעוררת אחת לשבועיים בכל מירוץ של הפורמולה1. כמו כן, V.O.D למשחקי ליגת העל (שידור מלא) בהחלט יכול להוות תחליף למי שפספס את המשחק ואינו מסתפק בתקצירים של ערוץ הספורט. לגיא לרר יהיה קשה להחזיק לבדו את האיזור של "ענפים נוספים" שיתבסס כנראה יותר על ערוץ הספורט. לסיכום: 4.7 בסולם תמיס ורק בזכות שידורי הליגה האיטלקית.

מענייני אמש והיום:

השעה 17:54 (כארבעים דקות לאחר סיום המשחק), המקום: מכללת טלספורט של הפרופרסור אשר גולדברג, בה עדיין דואגים להזכיר שבשעה זו (המשחק החל ב-15:30) מארחת צ'לסי את בורו. בזמן שבספורט 5 ובאתר הריכולים והמסיבות מפרגנים לנבחרת הנערים, בטלספורט נכנסו מזמן להארכה. ברחוב הברזל אולי מתגאים בעדכון "החי", אך בפועל צריכים ללמוד דבר או שניים על מהירות עדכון התוצאות (ההתמחות שלהם, לא?)

"הראשון בשער" היא באמת תוכנית נחמדה. טרחנית, אך חביבה. האכסניה שלה – הערוץ הראשון ומשתתפיה אינם משרתים נאמנה את הכדורגל הישראלי. זה לא מונע מגברת אופירה "איך אתם מחכים לזה?" אסייג לגרום בכל שבוע מחדש לאחד מעורכי התוכן באתר הגליצ'ים לפרסם בצורה נמרצת את אחוזי הרייטינג הדלים של החברים מרוממה. מה לא עושים בשביל בוני ההורס? או שמא הוא החתיך? או שזה מילשטיין בכלל, מישהו?  

סכיזופרניה בידיעות ומעריב

שניים משלושת העיתונים הגדולים הראו השכם בבוקר סימנים קלים של סכיזופרניה. כרגיל, כל אחד עשה זאת בדרכו המיוחדת, אך עדיין קשה להתעלם מחוסר שיווי המשקל שידיעות אחרונות ומעריב משדרים לקוראיהם.

נתחיל עם החבר'ה מרחוב מוזס – שזכו לראיון עם היו"ר של הצהובים יממה לפני תחילת סידרת רבע גמר היורוליג מול ברצלונה. הכותרת בשער כבר מזמינה את הקורא לצלול אל דבריו של מזרחי עם הצהרה לפיה הוא אינו פוסל את בירנבוים כמאמן. הבעיה היא שבכדי לקרוא את הגיגיו של היו"ר המיתולוגי, על הקורא לחצות לא פחות מתשעה עמודי כדורגל, כדורסל וכדוריד. אני יודע, אמש היה משחק מרתק בטדי, וכן גם נבחרת הנערים, המירוץ לאליפות אנגליה ומחזור שלם של משחקי כדורסל בליגת ווינר נערכו. אך אם כבר יש להם ראיון עם האיש, לא כדאי לקדם אותו לאיזור העמודים הראשונים? במחשבה עמוקה יותר, העניין צורם כפליים כשמגלים כי את זעקותיהם של איגוד הכדורסל ומנהלת הליגה על חוסר שוויוניות בהכנסות ממועצת ההימורים שיבצתם אי שם בעמוד האחורי…

והנה עצה קטנה עבור מי שערך אמש בידיעות את סיכום משחקי הליגה אנגלית- לפני שבועיים פתח העיתון במבצע מיוחד לקידום הליגה כשבכל שבוע מתפרסמת טבלת המשחקים שנותרו לשלושת המוליכות עד לסיום העונה. חבל יהיה לשמוע שאיזה אוהד אחד של ארסנל החסיר פעימה הבוקר כשגילה שראשי הפרמיירליג החליטו פתאום על שינוי לוח המשחקים ומשחקה הבא של קבוצתו הוא מול היונייטד בעוד היא מסיימת את העונה במשחק ביתי מול ליברפול…חשוב לא לטעות גם בדברים ה-"קטנים – גדולים" האלו כשמקדמים ליגה אירופאית.

בדומה לידיעות אחרונות, גם החבר'ה מקרליבך עשו הבוקר טעות אחת לא מובנת. שער מדור הספורט שלהם זועק, לא רק במלל: "אני לוזר"? על דן שמיר ומציג את המתקפה של מאמן הפועל ירושלים על אוהד הקבוצה בעזרת תמונה נפלאה של אלן שיבר. קצת מתחת לכותרת הדרמטית מופיעות פניו הממושקפות של נבן ספאחיה שבפיו טיפים למכבי לקראת המשחק מול ברצלונה. כמו קוראי ידיעות, גם קוראי מעריב צריכים לחלוף על פני מדבר שלם של כדורגל ישראלי ואירופאי על כל גווניו בכדי להגיע למה שיואב גולן מציג כסיפורים הראשיים של המהדורה המודפסת של עיתונו. מעניין אם מסע הכומתה הזה מומן אף הוא על ידי הטוטו?

על אף שאיש לא לקח קרדיט על הנושא, החבר'ה בשרוליק הפתיעו הבוקר כשהציגו בכתבה חיננית העונה לשם "הדלת האחורית נסגרת" סיכום של משחקי אמש בשלושת הליגות הגדולות כאשר הם מתמקדים במאבקי הכניסה לליגת האלופות. עמוד אחד לפני כן, הפתיע אבי סגל את שלמה חסיד כאשר פרסם כתבת צבע על אלכס אקר בדיוק יממה לאחר שאחת כזו התפרסמה במכללת טלספורט.

קוראי "הארץ" שצלחו את כתבתו המשמימה של יניב קובוביץ' על אלי גוטמן (הגיע הזמן שעיתונאים ימצאו מילה נוספת פרט ל"בונקר" בכדי לטפל באישיותו של מאמן הפועל ת"א) יכלו להתענג על הכתבה המעניינת של תומר רטמן שעוקב אחר יחסיו של אריאל שיימן עם כל מי שמעורב במועדון שבבעלותו.  

לפניות, טענות ומענות: themistopoloi@gmail.com

Written by תמיס

מרץ 31, 2008 at 10:00 am

פורסם בספורט

Tagged with

אפטר שוק

with 36 comments

ברוכים הבאים לאכסניה החדשה של הבלוג "עומדים בשער", כאן ב-wordpress. כפי שכבר צוין במספר כלי תקשורת ובבלוג האחרון בתפוז, ההחלטה על המעבר התקבלה בשיתוף מלא עם מפעיל הבלוג הקודם, ייגר מאיסטר והיא נלקחה בגלל מספר סיבות. 

החשובה מכולן הינה כי שנינו (אני וייגר) חשנו כי יהיה קשה להמשיך את כתיבת הבלוג באכסנייתו הישנה, לאחר שהותירו את ייגר חסר הגנה לאור התביעה שנחתה עליו, חששתי ממקרה דומה (אף כי אני מקווה שלא יהיו לאף אחד תלונות בעתיד). אנשי wordpress כבר הוכיחו בעבר את חשיבות חופש הביטוי עבורם וחרטו אותו על דגלם כשעמדו להגנת בלוגר שלהם לאחר שבית משפט טורקי קבע כי יש לצנזר חלק מהפוסטים שפירסם והם לא הסכימו למהלך. עד כדי כך הייתה חזקה תמיכתם של אנשי wordpress בבלוגר שהם סירבו למחוק אותו גם כאשר נחסמו בכל טורקיה כתוצאה מכך! 

מיותר לציין כמה טוב עשה להם המהלך הזה. בגלל זה אני פה. בגלל זה אני לא בתפוז. תקוותי הינה כי כאן נוכל כולנו, אני ואתם יחדיו לדון בהתפתחות תקשורת הספורט בצורה הוגנת ובריאה, ללא כל חשש שמא מתישהו יאיים עלינו אח גדול בסגירת הבלוג.  בדומה למה שהורגלתם החל ממחר הבלוג יהיה בלוג יומי, שידון בכל מה שאירע ביממה מאז פרסום הפוסט הקודם. בשל העובדה שבמהלך השבוע שעבר, מאז שלקחתי את המושכות לידיי לא פורסם אף פוסט, הפוסט הזה יהיה מעט ארוך יותר מהרגיל, אני מציג בפניכם כאן קולאז' של השבוע האחרון. 

מתחילים:

 ראשון עד חמישי: ידיעות התחפש לטיימס, הכתבים חגגו באינטרנט

 אלו מכם שקראו את מוספי הספורט של ידיעות אחרונות בלבד בשבוע שעבר, עלולים לחשוב כי הבריטים שוב קיבלו מנדט על הארץ. החל מלפני כשבועיים וחצי (יום רביעי ליתר דיוק) החליטו בידיעות כי הספורט הישראלי כל כך תפל, עד שכדאי להתרכז בעיקר בכדורגל האנגלי. זה החל ארבעה ימים לפני ה"סופר סאנדיי" עם כפולת אמצע שדנה בסדר המשחקים שנותרו לשלושת הגדולות עד סיום העונה –  אך לא חידשה הרבה. המשיך ביום ראשון עם שער גדול בו מרוחה הייתה תמונתו של גרנט לקראת המשחק מול ארסנל ונמשך איך לא ביום שני עם שער וכתבת אמצע נוספת על צמד המשחקים שנערכו במרחק רב מכאן.   

ההישענות של ידיעות על הליגה האנגלית, חצתה את כל הקווים ביום שלישי, כאשר בחרו שם לפרסם בעמוד הראשי קידום ענק לכתבת צבע נוספת הפעם על כריסטיאנו רונאלדו. אין ספק שלרונאלדו יש עונה פנטסטית במדי היונייטד, אך כאשר באותו עיתון יש לכם כפולה עם האחים גולסה רגע לפני מוקדמות אליפות אירופה לנערים, קשה להבין כיצד בחר העורך את השער הזה על פני תמונה חיננית של שתי התקוות הגדולות של הכדורגל הישראלי? אולי זה משום שבידיעות חשוב לקדם גם את שיתוף הפעולה של האחות האלקטרונית ynet עם צ'ארלטון? אישית, לא מצאתי סיבה אחרת לחגיגת התה המוגזמת שהייתה שם בשבוע וחצי האחרונים.   

עבור הקוראים של מעריב מנגד חיכתה ביום שלישי בבוקר בונבוניירה. שם שלחו את אבי אורנן לראיון עם לני רקנאטי, מי שקבוצתו בני השרון עשויה להתמודד מול אלופת הכדורסל הנצחית שלנו על תואר האליפות העונה. אורנן שב מביתו של המיליונר בהרצליה פיתוח עם שלל ציטוטים מעניינים ובראשם השתלחותו של רקנאטי במסורת השיריונים וראשי הבתים שחלה בכדורסל המקומי. חומר מעניין עבור כל חובב ספורט. 

רציתי גם להתייחס להארץ אך בעיה טכנית (מנוי) מנעה זאת ממני. יטופל.

 מילה טובה ומילה רעה לערוץ הספורט

 הביקורת הציבורית על מהלכי ערוץ הספורט בשנתיים האחרונות לעולם לא הייתה שקטה. במהלך השבוע האחרון הצליח הערוץ לשמח פעמיים את צופיו. לראשונה כאשר השכיל לשדר את משחק הידידות של נבחרת ישראל מול צ'ילה בערוץ הפתוח,ולאחר מכן כאשר שידר בערוץ הפתוח ובאתר האינטרנט שלו את משחקי נבחרת הנערים של מוטי איווניר.  מנגד ביום שני בשבע, נאלצתי לשבת מול האתר ולעקוב אחר לוח התוצאות במשך שעה וחצי בכדי לראות מי מבין אלקטרה רמת השרון ואליצור רמלה תסיים במקום השני בליגת העל בכדורסל נשים. קשה לי להאמין כי התעללות כמו זו שעברו חובבי כדורסל הנשים במחזור סיום העונה הסדירה הייתה עוברת בשקט אילו הערוץ היה בוחר שלא לשדר את משחקי המחזור האחרון לליגה הספרדית למשל. 

ללא עין בוחנת – האתרים חגגו 

אולי הדבר שצרם הכי הרבה במהלך השבוע בכל הקשור לאתרי האינטרנט השונים הייתה ההתעלמות המוחלטת של ynet, nrg, טלספורט ו-וואן ממשחק הנבחרת הצעירה של מוטי איווניר במסגרת מוקדמות אליפות אירופה. פרט לערוץ הספורט ששידר את המשחק באתרו, היו אלה החבר'ה מבית בסר שהיו הכי פחות גרועים בהתעלמותם מהמשחק כשעדכנו אותו בכתבת לייב שהתנוססה אי שם בעמודת הכדורגל הישראלי.שאפו לוואן שלא התעסקו בפוליטיקה. בשאר האתרים כנראה היה הרבה יותר חשוב לחמם את קרב קשטן – גרנט…יומיים התלבטתי האם לציין את ההתעלמות הזו, הרי היה משחק של הבוגרת יום לאחר מכן אך כשהמקרה חזר בשנית ביום חמישי כאשר הזאטוטים של איוניר שיחקו מול הצרפתים הבנתי כמדובר במגמה קלוקלת.  

מלבד לחוסר הרצינות שהפגינו האתרים השונים למשחקי נבחרת הנערים, היו כמה כותרות שצרמו לעין השבוע: 

  
נתחיל בשעת הכושר עם אשר גולדברג, שגם בשעת לילה מאוחרת בין שלישי לרביעי הצליח לרקום שרשראות של פניני לשון. משימת הישארות עומדת בפני מ.ס. אשדוד, אך משימה חשובה יותר עבור גולדברג הינה להחלץ מהצב בעל שריון הקשקשים המאיים על הדולפינים מאשדוד.    

          
לא רק שחקני נתניה לא משחקים טוב, לפי אופירה וחן מישל גם חברי הנהלת הקבוצה לא מציגים יכולת משכנעת והניצחונות בפוקוס של חברי ההנהלה, יביאו ל"קופסא" אולי את לותר מתיאוס. 

             
אסיים באמירה הברורה של וואן מהשבוע שעבר: מה זה משנה איך קוראים לשופט ההוא שהתמוטט, העיקר הוא שהוא יצא מזה. לפי וואן שמו של השופט הינה סוגיה גדולה יותר מהכשלים להתמוטטותו. על זה "הגששים" לבטח היו אומרים: דאוד, דואיד, דאידו. 

שאלה אחת לאופירה 

אני ושאר אוהדי הספורט בארץ יודעים כי יוסי מילשטיין הוא ספורטאי על דגול אשר הביא המון כבוד לספורט הישראלי ועדיין להביא 37 תמונות שלו מהעדלאידע במדור הדגל של האתר שלכם נראה לי קצת מוגזם…את לא חושבת?    

סוף השבוע שלוש תהיות על כתבות צבע באינטרנט 

בשבת בבוקר פקחתי את עיניי, נכנסתי לוואן ולא האמנתי. החבר'ה מבית בסר בחרו לשים בכותרת הראשית שלהם כתבה מעניינת שדנה בכמות ההכנסות שירוויחו תושבי מדריד מאירוח הפיינל פור בעירם. אמנם מהר מאד הכתבה ירדה למקומה הטבעי בוואן – דיינו וואן ביזנס, אך מעניין יהיה לראות האם הייתה זו הבלחה רגעית של ידיעה שאינה מאחת משלושת אבות המזון של וואן (כדורגל, כדורגלנים ומכבי ת"א כדורסל) או טעות מערכת? מעט לאחר שאספתי את עצמי מצאתי את מה שאמורה להיות הפנינה של ynet  לסוף השבוע, ראיון של ניר כהן ודנה סידי עם המאמן הכי מדובר בכדורסל הישראלי, רובי בלינקו. הראיון עצמו היה טוב וממצא, ושוב הראה את צדדיו השונים של מי שמוליך את מכבי ר"ג ונבחרת החירשים להישיגם רבים. הבעיה הגדולה של הראיון הייתה תיזמונו, שכן ככל הנראה כהן את סידי ערכו אותו מספר ימים לפני קרב הספסל של בלינקו עם שחקנו רוב בראון. כך נותרתי אני ולבטח אלפים כמוני ללא מענה לשאלה הגדולה מכולן. לפעמים כפי שכתבתי, הכל עניין של טיימינג. טלספורט הקדישו כתבה לרומאריו, חלוץ הברזילאי שפרש ממשחק בסוף השבוע. אשר גולדברג אימץ את זיכרונו וניסח מספר אנקדותות מביקורו של הברזילאי בארץ הקודש מלפני יותר מ-18 שנים. רשימה כמעט מקרית, לא ערוכה כראוי, של ציטוטים של אלו שהיו סביבו בעת הביקור. אל מול מדבר הכתבות שהיו בנושא, חובבי החלוץ נאלצו להסתפק בזה. 

איפה התקציר של ההפסד של בארסה? 

פתחתי אמש את ערוץ 55 בממיר הדיגיטלי שלי בדקה ה-53 במצב של 2:0 לזכות בארסה נגד בטיס. המחצית השנייה הייתה אחת המחציות הכי גדולות שראיתי בחיי, הצטערתי שלא הספקתי לראות את המשחק מפתיחתו, שכן האדונים מלר וכהן לא מפסיקים לפמפם לי שהמחצית הראשונה הייתה צריכה להסתיים 5:0. אז ישבתי ונהנתי מהמחצית השנייה וחיכיתי לתקציר המלא בתום המשחק- שלא הגיע. באחת השערוריות הגדולות של העונה, אבי מלר הסביר לי בנימוס שאין זמן לשדר את התקציר המלא. צריך לעבור דחוף לרן מלובני בספורט 5 לייב למשחק בין ויאריאל לאתלטיקו מדריד. שם, אולי, אם יש לי כסף, אזכה לראות את התקציר של המשחק אשר שודר בכלל בערוץ הפתוח. רגע, סליחה, טעות שלי- יש לי את האפשרות לצפות בתקציר בכל רגע באתר של ערוץ הספורט ברזולוציה "נוחה ומספקת".  

ידיעות מציג ההבדלים בין כדורגל וכדורסל 

ארקדי גאידמק עשוי להתנתק ממלחה, כך הצהירה כותרת כתבתו של אסף אפל הבוקר במוסף הספורט של ידיעות אחרונות. אל תתפלאו אם בריפרוף ראשון לא מצאתם את הכתבה על האוליגרך שטרם העביר לקבוצה כ-2 מיליון דולר, משהו כמו ארבעים אחוז מתקציבה העונה. זה כנראה משום שהיא קבורה אי שם בעמוד ה-17 של המדור, הרבה אחרי סיקור ליגת העל, הליגה הלאומית והטניס וללא כל הפנייה בעמוד הראשי. מעניין היה לראות כיצד עורך המדור היה נוהג אילו האוליגרך היה מוריד ולו שני מיליון שקלים מתקציבה של בית"ר י-ם. כמי שמכיר את מהלכיו של המדור, במקרה שכזה הייתי צריך לצלוח שניים עד שלושה עמודים הדנים בנושא. לא בכדורסל.

לפניות וטענות ומענות: themistopoloi@gmail.com

Written by תמיס

מרץ 30, 2008 at 10:27 am

פורסם בספורט

היורש

with 8 comments

23.3.2008

קיבלתי בימים האחרונים מספר הצעות להמשיך את הבלוג מהמקום בו הפסקתי. הרצינית והראויה ביותר היתה של המתכנה תמיס, שימשיך מכאן, בדרכו ובסגנונו.

הוסכם כי הבלוג לא ימשיך בסופו של דבר בתפוז, אלא ינדוד למקום אחר, והדברים הם באחריותו של תמיס שהבטיח כי בדיוק בעוד שבוע יעלה הפוסט הראשון. הלינק החדש יתפרסם כאן ובמקומות נוספים. אני אעזור בכל מה שצריך בימיו הראשונים של הבלוג המתחדש, ופונה גם לקוראים לסייע בהצלחת המקום.

זה הזמן להודות לכל אלה שעודדו והחמיאו. בשבועיים מאז סגירת המקום התפרסמו על הנושא עשרות פוסטים ומאמרים ברשת ובעיתונות. רבים פירגנו, חלק ביקרו את התנהלותי, ומכל דבר למדתי ולקחתי משהו גם לחיים. עכשיו הלפיד עובר פעם שלישית תוך שנה. אני נשאר בינתיים בסביבה.

ייגר מאיסטר

דבר היורש
יוצא לדרך / תמיס

קשה, שלא נאמר בלתי אפשרי, להיכנס למידת מקלדתו של ייגר מאיסטר ממנו אני יורש את הבלוג. בשנה האחרונה בה פעל הבלוג "עומדים בשער – ביקורת על תקשורת הספורט", צמד המייסדים, rosk והייגר עשו מעל ומעבר על מנת להניע את גלגליה החורקים של תרבות תקשורת הספורט המקומית. החלטתו של ייגר להוריש את הבלוג הייתה לא קלה עבורו. הבלוג באופן יסודי, שיטתי ומחתרתי, הפך לדון קישוט הנלחם בכל כוחו בטחנות הרוח של עולם תקשורת הספורט. לא פעם נפלו מילותיו של ייגר על אוזניים ערלות, אך הקוראים הרגישו שיש מי שנלחם את מלחמתם השקטה. תביעותיו מכלל גופי התקשורת המכסים את הספורט המקומי בראשם למצוינות ונתינת כבוד לקורא ולמקצוע, היו לא יותר מאשר הדרישות המינימליות שהיו מבקשים מכלי תקשורת העוסקים בסיקור ענפי הספורט השונים בחו"ל.

באשר לסיבות הפסקת פועלו של ייגר, באמת שנכתב כבר הכל. אין בי לא את הרצון ולא את תעצומות הנפש בכדי להילחם את מלחמתו של האחר כנגד אתר זה או אחר. רוח הבלוג הזה תמשיך את רוחו של ייגר בכל הקשור להפיכתה של תקשורת הספורט המקומית למעט טובה, שלא נאמר הגונה יותר. כך לפחות ברצוני להתנהג מול גופי התקשורת השונים, בהגינות. מי שייכשל יקבל בראש, אלו שיזרחו יזכו לחיבוק.

מבנה הבלוג החדש יהיה שונה במעט ממה שהורגלתם אליו, עם פינות חדשות וטובות שישתלבו יחדיו עם כל אותם פנינים שהכרתם.

לאור המקרה האחרון החלטתי בשיתוף מלא עם ייגר להיפרד מתפוז ולהקים את הבלוג באכסניה בה נוכל כולנו לדון ללא חשש בתקשורת הספורט המקומית. בשל עניינים טכניים אותם אחסוך מכם, הפוסט הרשמי הראשון יעלה רק בתחילת השבוע הבא, ביום ראשון בבוקר, אז גם יפורסם כאן הלינק 

לאתר החדש, בו תוכלו למצוא בצמוד לפוסטים החדשים, את כל הפוסטים שייגר עצמו כתב בחודשים האחרונים. כנהוג בעבר, גם שם יפורסם בלוג יומי וקבוע, עשיר ככל הניתן. אני מזמין את כולכם להתייחס למייל המופיע מתחת כאוזן קשבת, צינור להעברת מידע אודות טיפולם המוצלח או הכושל של כלי התקשורת השונים באירועים, ובעיקר ככותל, שכן כל מי שלא ירצה בכך, לא ייחשף. כל מייל יקבל את היחס הראוי, וכל ביקורת תתקבל בברכה.

לעזרתכם אודה,
שלכם, תמיס

כתובת למיילים: themistopoloi@gmail.com

Written by תמיס

מרץ 26, 2008 at 2:23 am

פורסם בUncategorized

מפמפמים את הלייב

leave a comment »

10.3.2008

לקורא הוותיק סלים וארזה יש גם עיני נץ וגם יכולת להבחין בפרטים הקטנים. הבוקר הוא נזקק לשתיהן כדי לקלוט תופעה חדשה. וכך כתב לי: "רבות דובר על זליגת התוכן של תכנים מערוצי ספורט 5 וספורט 5+ אל ספורט 5+ לייב, גם כאן בבלוג. למרות הכל מספר המנויים של הערוץ מסרב להתרומם בקצב הרצוי לערוץ הספורט. מה עושים? מפרסמים ומפמפמים את הערוץ החדש חזור ופמפם. ישנן הדרכים הקבילות שהן פרסומות בצידי מגרשים, פרומואים בערוצים האחרים שלהם, וישנן דרכים קצת פחות קבילות כמו שיתוף פעולה עם אתרי אינטרנט בסגנון פרסם אותי ואתן לך תכנים.
בנוסף ישנן עוד שתי דרכים נלוזות:
1. על המיקרופונים של אנשי הערוץ מופיע לרוב הלוגו 5+ live גם אם השידור עצמו הוא בספורט 5 או ספורט 5+.
2. היום בבוקר הייתי עד לשיטה נוספת. בערוץ 2 הביאו בחדשות קטע קצר מהמשחק בין מכבי ת"א לחולון. המשחק אתמול שודר בספורט 5 הרגיל, אבל היום בבוקר היה רשום בפינת המסך "באדיבות 5+ live". על מה ולמה?
לכן, גם אם אתם רואים על המסך שלכם את הלוגו 5+ live, מאוד סביר שהתוכן עצמו לא שודר בערוץ הזה. אז, שלא יעבדו עליכם!".
נ.ב. אחד קטן: המודעות הגדולות של ערוץ הספורט על משחקי גביע המדינה שישודרו בשלישי ורביעי בלייב לא מספרות לכם על המשחק בין בית"ר/שמשון ת"א להפועל פ"ת שישודר בערוץ הפתוח. יכול להיות שמישהו ברחוב ההשכלה מנסה להסתיר את העובדה שיש גם משחקי גביע שמשודרים לכלל הציבור ובחינם?
 י
מבט נוסף על יום ראשון
ימי ראשון בבוקר הם עבורי לא פעם תעוקה ומפח נפש. קשה לי להתעורר מוקדם ביום הזה, ואחר כך להתחיל לרוץ אחרי מסת העיתונים והמירוץ נגד הזמן. בגלל זה לא פעם אני לא מספיק לעבור על הכל בנינוחות וביסודיות, או שמפרסם מבלי לבדוק פעם נוספת. זו בעיה של עיתונאים רבים, ולצערי גם אני חטאתי בכך אתמול: מייל שקיבלתי לא נבדק על ידי עד הסוף. נטען בו בין היתר כי כתבה בשרוליק על בורדו הועתקה מאתר אופ"א. רק לאחר עליית הפוסט התברר שהדבר איננו נכון והוא הוסר מיידית. עם שרוליק ומחבר הכתבה הסליחה.

בעניין אחר, בספורט הארץ העניק אתמול הכתב תומר רטמן ציון 4.5 לתומר חמד ממכבי הרצליה, למרות שכבש שלושער. איפה אחוות התומרים?

הנה מייל בנושא שכתב לי אוהד הפועל ת"א אינטליגנטי שמנוי על הארץ: "סתם כמה מחשבות אחרי קריאת מוסף הספורט של עיתון הארץ הבוקר (אתמול). בתור קורא קבוע של הארץ, שמתי לב שהחבר`ה שם די מתקמצנים בציונים, וכדי לעבור אצלם את ה-6.5 אתה צריך כנראה לכבוש רביעייה ולבשל מספר דומה. הקמצנות הזו לא ברורה, אבל מילא, למדנו לחיות איתה. מצד שני, היום בבוקר ‏פתחתי את העיתון וקראתי על המשחק של הרצליה. משחק בו חלוץ צעיר בן 20 בשם תומר חמד שמושאל ממכבי חיפה, שכבש שלושער והפך במו ראשו ורגליו פיגור 0:2 ליתרון 2:3. נחש איזה ציון קיבל הבחור? (רמז, אפילו לא 5). כנראה שהם כל כך רגילים לחלק שם ציונים גרועים, שגם כששחקן אלמוני נותן הצגה וכובש שערים יפים, המקלדת עובדת באוטומט. עוד שני דברים שתפסו את העין. טעות טכנית: בהרכב של מכבי פ"ת הם רשמו פעמיים את אובוקה. פעם אחת הוא קיבל 3 ובפעם שניה 4. מעניין מה הנכון.אולי זה יישמע כאילו אני מתקטנן, אבל למעשה, הדברים האלו מייצגים תופעה שאני מזהה בספורט הארץ ביום א`. בניגוד לעבר, היום כל הדיווח מתרכז בהגיגיו וצפונות ליבו של הכתב, ומעט מאוד מהדיווח מתרכז בדברים שקרו על כר הדשא. אני מסכים שדיווח לא צריך להיות רק טכני, אבל חלק מהעניין בדיווח זה מה היה במשחק. זו לא במה לאלתורים חופשיים, ובהארץ, אולי מתוך להיטות להיות שונים ומיוחדים, אוהבים להיסחף לכיוונים לא מעניינים.דבר אחרון: יניב קובוביץ` בכתבה לא מחמיאה לטל חן ערב הדרבי. התחושה היא שמדובר בכתב שהוא אולי מקצועי ומקורי, אבל משקיע את הזמן והמשאבים בעיקר בנסיונות להתסיס ולמצוא את השלילי בכל דבר שקורה בהפועל ת"א. למיטב ידיעתי, לקובוביץ` והנהלת הפועל יחסים לא הכי טובים, ועל רקע זה קובוביץ` מחפש להכניס קטנות וגדולות בכל הזדמנות".

ועוד מאתמול

בשבוע שעבר העניק יונתן הללי במעריב ציון אפס לקהל של מכבי חיפה. הסיבה: הם קיללו את רוני לוי וזרקו עליו חפצים. טוב, לא כל הקהל, בסה"כ מיעוט מיציע גימל, אבל זה הספיק לאפס קולקטיבי. גם בשבת האחרונה קיללו והשליכו חפצים על המאמן, אלא שהפעם העניק להם הללי ציון 8. הסיבה: הם הגיעו בהמוניהם כדי לתמוך בקבוצה. מגוחך.

בסיקור אנגליה של גסן ואקד מאתמול בידיעות אחרונות כתוב על שוער מנצ`סטר יונייטד "ההונגרי תומאס קופצ`ק". לידיעתו של גסן: השוער הוא פולני ושמו תומאס קושאק.
וידיעה חמה מהבוקר: גולן חזני בכלכליסט מביא סקופ על כך ששטראוס מבטלת את חוזה האימוץ ההסטורי של מכבי ת"א מ"עלית". תזכורת כואבת לניר חפץ שהראה לחזני את הדרך החוצה מספורט ידיעות לפני ארבע שנים. הסיפור מופיע בעמוד הראשי של ידיעות אחרונות, אבל נעדר ממדור הספורט. פעם חפץ היה שמח להכניס עיזים כאלה לרפאל נאה, כדי למרר את חייו.
בלילי בישראל, ואיפה הטורקים?
דוגמה לפרובינציאליות של תקשורת הספורט כאן אפשר לראות גם בנושא פיני בלילי. מהרגע שנפצע לפני שלושה חודשים וחזר לארץ מסיווספור, איבדו עיתונאי דסק העולם בארץ הקודש כל עניין במתרחש בליגה הטורקית, זו ששלחה נציגה לרבע גמר האלופות. מאז שנחת כאן נגזר עלינו לקרוא על מעלליו הקקיוניים בנסיעות לקרית שמונה אחרי הפועל ת"א, תצלומים ממסעדות, מועדוני לילה וטיפולים מאסיביים במכוני לייזר להסרת שיער. לאחרונה ראו אותו מתעמת אתמול בערב עם אוהדי מכבי ת"א בבלומפילד. אכן, חלוץ אשכולות. קוראי ספורט רציניים שמעוניינים לדעת מה קורה בליגה הטורקית הצמודה, אחרי שהתקשורת הרגילה אותם לכך בשנים האחרונות, מקבלים נא באוזן. במיוחד עבורם ובאדיבות הבלוג, הנה צילום הטבלה המעודכנת משלשום.
img205/4598/38874129lc1.png

Nrg החדש

עוד מוקדם להסיק מסקנות מתפקודם של אתר ערוץ הספורט ו-nrg תחת העורכים החדשים שלהם – אורי דגון ואסי קוטין. ובכל זאת אי אפשר להתעלם מ-nrg שבשבוע האחרון משתדל להפגין נוכחות וביצועים, וכבר הספיק לרשום כמה הישגים. אתמול התגאה בשתי ידיעות בלעדיות – על הוצאת מכבי פ"ת מהטוטו ועל הסיכום בין רוני לוי למכבי חיפה בדבר הפסקת עבודתו בסיום העונה.

בנוסף עולות יותר ידיעות שמתפרסמות בעיתון האם, ניכר שיתוף הפעולה ההדוק (את הידיעה על רוני לוי סיפק יונתן הללי), יש סיקור נרחב יותר של ליגות נמוכות, הליגה לנוער, כדורעף, כתבות מגזין איכותיות (פנרבחצ`ה ואולימפיאקוס בכדורגל) ובהחלט מורגשת שם רוח חדשה מהסוג שמביא מטאטא חדש. השאלה אם זו התלהבות רגעית, או שקוטין יצליח לשמור על התנופה לאורך זמן למרות מחסור בכוח אדם.
img183/8427/11320070hb1.png
ידוע שנורא מדגדג לכתוב `פרסום ראשון`, אבל אפשר להתאפק ולא להיגרר לביצה
שאתר הריכולים והמסיבות לוקח אליה את נושא הבלעדיות.
לימונד הצטיין, ומי הפסידה?
img183/2968/45856855sw6.png
בערוץ הספורט שמחו בשמחתו של רביב לימונד שאכן הצטיין בשורות לה מאן, אבל
הניצחון היה כל כולו של שולה 80-89. ואם אייל גרוסברד יתעקש אחרת,
הוא מוזמן ללחוץ
כאן. ויש גם צילום מסך.

img296/3715/37050481sv3.png
כתובת לטענות ומענות – yegerm9@walla.co.il

Written by תמיס

מרץ 25, 2008 at 8:45 am

פורסם בספורט

מעריב פותח את העונה בסערה

leave a comment »

25.10.2007

היום הזה כולו כדורסל, בעיקר מכבי ת"א, ומאיפה שלא תפתחו עיתון נשפכת דמותו של עודד קטש. ידיעות אחרונות ומעריב יוצאים עם מגזיני פתיחת העונה, בעוד שהארץ מוציא מוסף ספורט רגיל של 8 עמודי סדין, המוקדשים ברובם לפתיחת העונה האירופית. את סיקור פתיחת העונה בארץ הם משאירים כנראה ליום ראשון, כך שצפוי עיתון ספורט עמוס במיוחד ביחד כולל מחזור כדורגל.
לעניות זכרוני המידלדל, נראה שהפעם ההתרגשות במערכות העיתונים גדולה במיוחד בגלל מינויו של קטש למאמן, עובדה שגורמת לכולם להתפייט על תצלומו ולהגג אלפי מילים עליו ועל מכבי. כולם מפרגנים ומלאי כבוד לבחור. מגדיל לעשות מעריב שבשער מוסף הספורט היומי (לא מגזין פתיחת העונה) שם את קטש בחצי גוף עירום ומשאיר אותו לחסדיו של עפר שלח, שב-300 מלים הופך אותו לאליל. מכיוון שהארץ מחוץ לתמונה היום, נותרתי עם ניתוח והשוואה של שני מגזיני הפתיחה של ידיעות ומעריב.
 

שעריםידיעות אחרונות שוב הולך, כמו במגזין הפתיחה לעונת הכדורגל, על משהו שונה והפעם זהו איור של עודד קטש כמורה בכיתה כשכמה תלמידים נודניקים מנסים להפריע לו. הכותרת היא "בית ספר לכדורסל". בידיעות בוחרים להגיש את המוסף ברוח הגימנסיה, כשעמודי הקבוצות בהמשך מסודרים לפי תמונות מחזור. אני לגמרי לא נגד איורים או קריקטורות, בתנאי שייעשו ברמה גבוהה ויביעו כמובן מסר עוקצני. בהארץ יש כמה בעלי מקצוע כאלה, כמו בידרמן המאוד שנון. האיור של אופיר שרר בידיעות הוא חביב, לא יותר, המסר פשטני, אותי הוא השאיר אדיש. הציון: 5.

מעריב: ברחוב קרליבך יושבים אנשים יצירתיים, וברוח נוסטלגית משהו הם העמידו כדורסלנים מארבעה דורות על הכביש בנוסח אבי רואד של הביטלס. תנחום כהן מינץ, בועז ינאי, תומר שטיינהאור ועמרי כספי, תחת הכותרת מירוץ הלפיד. זה צילום שמחזיק את הקורא דקה ארוכה כדי להתרשם וגם להתפעל. השער בכללותו מזכיר קצת שער של מוסף לחג. קצת עמוס בהפניות וכיתובים, אבל מצד שני זה אומר שהעיתון מתפאר בממתקים הרבים שהוא הכין לקוראים. הציון: 8.5.
 
 

עמודי הקבוצותידיעות: מכבי ת"א והפועל ירושלים הן היחידות שמקבלות כפולה להצגת סגל השחקנים, כל היתר מסתפקות בעמוד. העמודים מסודרים בצורה של ספר מחזור, כשבכל עמוד קבוצה לקחו ציטוט על אחד הישראלים מספר המחזור האמיתי שלו בתיכון. גם ניתוחי הקבוצות מסודרים ב"גיליון ההערכה" לפי קטגוריות של היסטוריה, גיאוגרפיה, חשבון, כימיה ועוד. בסה"כ עמודים סבירים למדי, מאווררים מאוד, נראים בסדר גראפית, פשוטים מדי מבחינה תוכנית, לא מחכימים יותר מדי, צולחים איכשהו את מבחן הבסיסיות. הציון: 6.מעריב: כל עמוד בונבוניירה. למעצב של מגזין מעריב קוראים רון נדל, לעורך ערן סורוקה, ונראה שהשילוב הזה התפוצץ על המגרש. במוספי ספורט לא מספיק שהמעצב טוב, אלא חשוב שתהיה לו גישה לספורט, כדי שיבין מה רוצים ממנו. אני מוכן להתערב שהמעצבת קארין כהן מידיעות אחרונות לא יודעת מה זה ליי-אפ, ולשים את הראש שלי שנדל ממעריב כן יודע. סורוקה הגיע עם עודף יצירתיות ועומס פרטים, ונדל גילה הבנה לצרכים ודאג לפאזל מושלם מבחינה גראפית. כל עמוד מחזיק את הקורא דקות ארוכות, הוא משולב בתצלום של שחקן הווה בקבוצה עם שחקן עבר, כשבכמה מקומות אפילו השקיעו בלוקיישן, כמו הפארק הלאומי באשקלון. הנתונים הסטטיסטיים נשפכים בהמוניהם, בחירה נכונה של צבעים וסוגי אותיות, חגיגה אמיתית לכל אוהד קבוצה. הציון: 10. כתבות ובכללידיעות: כשהמגזין נפתח בטור דעה של רפאל נאה, זה לא מבשר טובות. איפה מליניאק? בהמשך שותף נאה עם אסף אפל לראיון עם טרנס מוריס ושרון ששון. הכפולה נראית בסדר, המעצבת עשתה את שלה בשיווק הכתבה, רק שהסחורה מסרבת להתרומם. הראיון בינוני למדיי ונגמר מהר מדי. את מליניאק מקבלים רק אחרי האמצע כשהפרשן המדופלם והלעיתים שחוק מתפייט על ימיה הגדולים של הפועל חולון, אותה גם אימן בשנות השמונים. מליניאק כותב הרבה על אורי שטרן, אבל משום מה הקוראים לא זוכים לראות תמונה שלו. כתבות נוסטלגיה כאלה שבהן מליניאק הוא גם חלק מהן, תמיד מחלצות ממנו טקסט שכתוב היטב וגם מצחיק. הכתבה האחרונה, מאת אסף אפל ויואב בירנברג, היא ראיון עם מאיר טפירו, כפולה מעניינת, אם כי פרשת הדקירה של השחקן ע"י עבריין מוזכרת כ"פרשייה מסתורית" שטפירו מסרב לדבר עליה. מי מה מו? קוראי ידיעות שלא קראו על הסיפור במעריב, יישארו לעולם עם התהייה על מה הם מדברים לעזאזל. הציון: 6.5.מעריב: שלח פותח בטור, ובהמשך אבי אורנן וחגי סגל מפגישים את גיא פניני עם יותם הלפרין, שלושה עמודים טובים ומעניינים. הכתבה על מפגש הדורות ("מסע בין כוכבים") מרתקת ועוברת בין המגרש הפתוח של מכבי עד ליורש העצר החדש. כתבה שהיא חובה בכל בית של כדורסל. לקינוח, אביעד פוהורילס ויצחק ויסהוף בכתבת פרופיל וראיון עם מיקי דורסמן, התשובה החולונית של מעריב לידיעות, ולא פחות טובה מהמוצר של מליניאק. הציון: 9.סיכום: מעריב בא לעבודה והרוויח את לחמו בכבוד רב, ידיעות החתימו שעון וברחו לים. 5:9 למעריב.

 

ועוד מהיום:5 עמודי סדין מקדיש היום הארץ לפתיחת היורוליג, ורק אחד מהם למכבי (שיחה עם עודד קטש). הארץ כהרגלו פורס תמונה רחבה של הליגה האירופית, כי אצלו לא הכל זה דרך חור המשקפת של שימון ועודד. הידד. במיוחד תבוא על הברכה כתבה על פיני גרשון, כתבה שמנסה להסביר למה כל כך הרבה שחקנים סירבו בקיץ לשחק אצלו והעדיפו מאמנים אחרים. על הכתבה חתומים העיתונאי היווני חריטאנטיס, יואב בורוביץ` ועופר מתן, שילוב מנצח שמוליד כתבה מרתקת. עוד כתבה חובה בהמשך – קווים לדמותם של חמשת ראשי המועדונים העשירים, שזוכים אצל איתן מרקוביץ` לכינויי חיבה כמו הגרגרן, הנהנתן או הלאומן. בסה"כ מנת היורוליג של הארץ כבדה, אבל מכובדת מאוד, מעמיקה ולמביני עניין.ידיעות מגיש חמישה טורים של דרק שארפ, שמעון מזרחי, מיקי ברקוביץ`, נדב הנפלד וגור שלף על חמש העונות הגדולות מכולן של מכבי ת"א. כפולה טובה, שיעילותה גוברת כפליים כשמתברר שגם בגללה לא התפרסם היום מדור הרכילות הסתמי טריבונה, רווח נטו לקוראי ידיעות האינטליגנטים.יאיר קספריוס חוזר היום לסקר עולם בידיעות אחרונות, אבל הדיווח שלו על המשחק בין ריאל מדריד לאולימפיאקוס מחטיא את הדרמה של הדקות האחרונות, כשאיקר קסיאס בשתי הצלות, אחת גדולה והשניה מדהימה, מנע 3-3. נכון שאי אפשר לראות את כל המשחקים במקביל, אבל במעריב אייל לוי מגבה את יעקב זיו ומזכיר את ההצלה של שוער ריאל – 9 בסולם יאשין. החוכמה היא לא לדווח בכמה שורות על מהלכים וכובשים, אלא להביא קצת יותר, אפילו מעט עומק, ובידיעות אין את זה.  לקראת שבתזו מנת הכדורסל הראשונה לסוף השבוע הזה. הפוסט בשבת יוקדש לניתוח והשוואת מחלקות הכדורסל בעשרה עיתונים ואתרים, כולל דירוג ממקום ראשון ומטה – אצל מי הסיקור הכי מקצועי, מי נותן לכדורסל את הכבוד המגיע ומי לא, ניקוד מיוחד לטאלנטים ועוד. הכתובת למכתבים –  yegerm9@walla.co.il 

Written by תמיס

מרץ 25, 2008 at 6:42 am

פורסם בUncategorized

פרופ' עוז אלמוג מדבר על תקשורת הספורט

leave a comment »

24.9.2007

מסקרן לשמוע איך נראית תקשורת הספורט בארץ בעיניים אקדמיות. הבלוג פרץ אמש גבולות וצילצל  לביתו של פרופ` עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה – סוציולוג, אנתרופולוג, פילוסוף, המתמחה בתרבות חיי היום-יום בישראל, והוא גם אוהד של מכבי חיפה וברצלונה וצרכן קבוע של מדורי הספורט השונים.

פרופ` אלמוג, במה נבדלת תקשורת הספורט מהתקשורת הכללית – בשפה שלה, בתכנים, בסגנון?"עיתונות הספורט בארץ היתה בעצם אחד ממדורי העיתון שפתחו את הכפתורים בחליפות ועשו עיתונות יותר פופולארית, יותר עממית, יותר מחוברת לעם. צריך לתת קרדיט גדול מאוד בעניין הזה לאבי רצון, הוא בעצם היה מהראשונים שהביא את היציע לתוך עולם העיתונות, בזמנו בעיתון חדשות. לכן היתה השפעה במובן הזה שהעיתונות מאז הפכה יותר מדוברת, פחות אליטיסטית.מבחינת מה שמייחד אותה, בגדול, יש בה הרבה מאוד אנשים מוכשרים מאוד. גם בעיתונות הכתובה, וגם בטלוויזיה, בעיתונות האלקטרונית. זה נכון שיש בה לא מעט כתבים לא מהדרג הראשון, נקרא לזה שדרני קווים. הם אוהבים את הרכילות, את הידיעות, למרות שגם זו עבודה עיתונאית חשובה, אבל יש להם נטייה קצת להתלהם. אבל מלבדם יש המון אנשים ברמה גבוהה מאוד, בעלי כושר ניתוח.בניגוד למה שחושבים, להיות עיתונאי ספורט זו מלאכה מאוד קשה. מכיוון שהכתב צריך לכתוב על אירוע שכולם היו בו. לפחות חלק גדול מהקוראים היו באירוע. אז הוא חייב לחדש לאוהדים, לתת להם זווית אחרת. פה הוא חייב לתת איזה ערך מוסף. משחק כדורגל זה משחק בדרך כלל שבלוני, רוב הזמן לא קורה בו הרבה. מוסרים מרגל לרגל, זה מסר לזה, וזה מסר לזה. אבל כל פעם יש מה שנקרא מהלכים מפתיעים. אתה נמצא במצב שכל הזמן אתה בהמתנה ומדי פעם יש הבזקים של דברים יפים. ולכן אתה צריך להפוך הרבה פעמים משהו שבלוני למשהו דרמטי. לראות את הדברים שמעבר לעין הרגילה. הטובים יותר יודעים לעשות את זה. ליצוק דרמה במשהו שביסודו הוא לא דרמטי.דבר נוסף, והוא משמעותי. ספורט זה מהלכים פשוטים לכאורה, אבל ההבנה מה ניצח את המשחק היא דבר מורכב מאוד. זו האלכימיה שאנחנו לא יודעים. יש המון דברים על המגרש שהעין הבלתי מזוינת לא יכולה לצפות. דברים שקשורים למהירויות, לתפיסות מרחביות, טקטיקות, לדברים פסיכולוגיים, ורוב האוהדים לא מבינים בזה. כתב הספורט צריך לנסות לפענח את הדבר הנעלם הזה, את הקסם המיוחד למה זה התרחש. זה דומה לעבודה מדעית, ואתה צריך להיות מדען עם השראה. בשביל זה אתה צריך להיות מצויד במידע מה מתרחש בתוך המועדון, צריך גם ידע בניהול, בפסיכולוגיה, בפיזיולוגיה, בתקשורת, בהשפעה של תקשורות, בדינמיקה. כתבי ספורט צריכים להיות טובים מאוד.בזמנו כתבתי כמה זה הועיל לבן שלי שהוא הלך איתי מגיל צעיר למשחקים. אין סוף דברים הוא למד. מעבר להנאה של שנינו בלצפות במשחקים, זה הוסיף להנאה האינטלקטואלית שלנו כי היו לנו המון שיחות ועדיין יש לנו על מה שהתרחש. לכל עיתון יש כתב אחד או שניים מוכשרים שיודעים לנתח דברים, ולכן אני חושב שעיתונות ספורט, בגדול, למרות שהיא מאוד מושמצת, היא מאוד מעניינת".איזה קלקולים אתה מזהה בתקשורת הספורט? "יש קלקולים. למשל, יש עצלות. גם בחדשות זה ככה. לא באמת מנסים להגיע לשכבת עומק, לשכבה הטרומית. הנתונים הסטטיסטיים לא ממש טובים. למשל בנושא של רוני לוי. אמרו שהוא מאמן טוב, חלק אומרים שהוא מאמן רע. אבל למה לא קיבלנו נתונים לשפוט? למה לא כתבו בכמה שחקנים שהוא הביא מחו"ל הוא פגע בול? אני לא ראיתי דבר כזה בעיתון. תנו לי רשימה כמה שחקנים ישראלים הוא שידרג, או כמה הוא גילה. אתן לך דוגמה, נתון שלא הופיע, שמאוד חשוב להערכת הקריירה של רוני לוי. בכל הקריירה שלו, הקבוצה של רוני לוי לא הצליחה לנצח אחרי פיגור של שער. זה נתון סטטיסטי מרתק. זה אומר שהוא למעשה לא בנה לקבוצה שלו חוסן מנטלי, דבר שלא היה אצל גרנט כשאימן בחיפה. זאת אומרת שהקבוצה שלו נמצאת במגננה, או בדאון, היא לא משתקמת. קל וחומר כשהיא מפסידה כמה משחקים. זה לא הופיע בעיתונים. לכן אני אומר שיש עצלות".יש עוד?"עוד בעיה בעיתונות הספורט שלנו, שהיא לא מספיק בינלאומית, לא מספיק גלובאלית. יותר מדי שרויה בביצה המקומית. אני חושב שהמגזין `שם המשחק` (הבן שלי מנוי עליו) ניסה לעשות יותר בתחום הזה. יש המון דברים מעניינים בעולם שמתרחשים בקבוצות, בין אוהדים ובאיצטדיונים, למה לא מביאים את זה?יש היבט נוסף, פגם נוסף, ממש משמעותי. אין מה להגיד, כדורגל הוא ענף משמעותי וצריך לקבל את הבכורה. אבל זה מדהים איך ענפים אחרים פשוט לא מוזכרים. כדורעף, כדוריד, היאבקות. אני לא אומר שצריך הרבה. אבל ההתעלמות מוחלטת. לא ייתכן שנגיע בג`ודו לאולימפיאדה ולא נבין מה קורה ובמה מדובר. גם נשים סובלות בצורה מחפירה. התקשורת מתעלמת מהן. ברור שגברים זה מעניין יותר, אבל בכל זאת, נשים סובלות מתת סיקור משמעותי. זה דומה לכל העיתונות הישראלית, אבל בספורט זה יותר מודגש". קראת את הדברים שכתבה כאן רחל איפרגן בשבוע שעבר, שטענה לקיפוח שלה. "אני מכיר את רחל. היא אישה מאוד נחמדה, חמה וטובה, והיא נורא פגועה ונורא ממורמרת. אני לא רוצה להיכנס לסיבות, אבל כואב גם לי ואני כועס על עיתונות הספורט בארץ. למה? כי סוף כל סוף יש אישה, פרשנית, שיש לה זווית מיוחדת. יש לה זווית של אוהדת, ולא מפרגנים לה. אצלנו בארץ לא מקשרים בין אחד ועוד אחד. מצד אחד, מלינים שלא רואים נשים ביציע וטוענים שהן לא מתעניינות, ומצד שני לא דואגים לכך שהן ייכנסו לעולם הספורט. ואני רואה את רחל, אני רואה את הזווית המאוד מיוחדת שלה, ויש לה את הטאץ` הנשי, אז למה להערים עליה קשיים? למה לא לרומם אותה? עיתונות הספורט היתה צריכים לטפח אותה. אחרי זה מתפלאים למה האיצטדיון ריק. הוא ריק בין השאר כי אין נשים באיצטדיון, כי הכתבים והפרשנים הם על טהרת הגברים. בתחומים רבים נשים דווקא נכנסו ויש להן דריסת רגל משמעותית. וכאן זה לא מחויב המציאות. אני לא נכנס לוויכוח שלה מול מערכת הספורט, אם היא עיתונאית או פרשנית ולמה לא מגיע לה להיכנס. אני אומר שיש פה אשה אוהדת, פרשנית, אשה נחמדה, אז למה לא לטפח אותה? היא עשתה סרט על אבי רן, היא כתבה ספר. מה אתם מצפים? אני לא בא בטענות לעיתונאי הספורט כי אני לא מצפה מהם, אני מצפה דווקא ממכבי חיפה. אם אני מכבי חיפה, באופן יזום אני נותן לה מקום של כבוד ביציע. נכון שמכבי חיפה לא שייכת לעולם העיתונות, אבל בכל זאת יש לה דובר שקשור לענף, והקבוצה היתה צריכה לצ`פר את רחל, כדי לרומם אותה מול עיתונאי הספורט".איך אתה רואה את הסגנון של תקשורת הספורט?"דבר שרואים במיוחד בעיתונות ספורט – שהיא מתלהמת. לא אכפת לי שתהיה קצת צהובה. אני אוהב רכילות. העניין הוא שמוציאים דברים מפרופורציה. להלל מצד אחד ולרמוס מצד שני. הנטייה אצלנו היא שאם אתה מהלל מישהו אתה צריך לאזן בהכפשה. שחייבים לאזן במיץ של הזבל. זה מאפיין ישראלי, ובספורט זה מודגש יותר. מוציאים מפרופורציות. ולפעמים זה גם גולש לדברים מכוערים, להתקפה אישית, למילים מתלהמות, התקפות אישיות. אני לא אומר שלא צריך לבקר, בהחלט כן, אבל לא ללעוג, לא לבזות. יש לגיטימציה לעיתונות ספורט להיות קצת יותר בוטה, כי גם היציע בוטה. הם גם לא צריכים להיות יותר מדי מנומסים, אבל הרבה פעמים מוציאים דברים מפרופורציה".יש לך דוגמה שאתה נזכר בה?"בזמנו עיתון "כלבו", כשאברהם גרנט היה במכבי חיפה, זה היה לא יאומן, הם פשוט עשו לו רצח אופי. זה היה נורא. בשלב מסוים מכבי חיפה ניתקה איתם קשר ובצדק. כי הם פשוט התלהמו בחוסר פרופורציה. הרבה פעמים העיתונות גם מסכסכת. אני לא רוצה להיות צבוע, כולנו אוהבים אקשן ודרמה, אבל הכל שאלה של מינון, ו"כלבו" הגזימו אז מאוד".איזה עיתונים אתה קורא?"אני חתום על שלושה עיתונים יומיים. במהלך השבוע אני קורא גם עיתונות דתית, חרדית, רוסית, ערבית. בגדול, העיתון שלי זה ידיעות אחרונות. מדור הספורט של ידיעות הוא הראשון שאני מסתכל עליו. להארץ יש יתרון שהוא נותן לי הרבה כתבות עומק. מעריב אני קורא להשלמה. יש כמה כתבים במעריב שאני מחבב כמו אביעד פוהורילס. גם את יוני הללי אני אוהב. בהארץ אני מעריך לא מעט כותבים, אבל ידיעות זה הראשון שאני קורא, כי זו הבמה המרכזית. באינטרנט אני אוהב את וואן. נקודתית אני מחפש מה קורה בברצלונה, אז הבן שלי מעדכן אותי ישירות מהאתר שלהם. בסוף השבוע אני גם מציץ במקומונים".לאן תקשורת הספורט הולכת?"לכיוון האינטרנטי כמובן. הרבה יותר אינטראקטיבית. יותר מולטימדיילית עם קטעי וידאו ועם הרבה יותר טורים אישיים. היא תגיע יותר עמוק. התקשורת תהיה פחות ריכוזית, יותר רב קולית ויותר מקצועית. אגב, אני רוצה לציין שערוץ הספורט הוא ערוץ מזהיר. אני מכיר ערוצי ספורט בעולם, בתור פרופסור יוצא לי לא מעט להסתובב בעולם, ואני חייב לומר שערוץ הספורט שלנו הוא סופר דופר. גם מבחינת רמת האנשים ומבחינת יכולת הניתוח. איפה אתה רואה אנשים שמנתחים ברמה של אבי מלר, שגיא כהן, עופר שלח ועוד. אלה דברים שבהחלט אין לנו במה להתבייש". ועוד קצת בענייני היוםמעריב מביא טור של גדי כרמלי, מקורב לגרנט. אם זה לא היה הזוי, זה היה מביך. הנה חלק מהתובנות שהוא מספק להפסד של צ`לסי ליונייטד: "למרות ההפסד, אברם התגלה בגדולתו בתכנון המשחק. אף פרשן בריטי לא הבין את המערך שצ’לסי שיחקה בו, וזה אברם…  אחרי שראיתי איך השחקנים מסתכלים לאברם בעיניים, ראיתי את ההכנה המדהימה והטקטיקה המיוחדת (שאף מאמן אנגלי שמרן ושבלוני לא יכול לעשות,( אין לי ספק שאברם יצליח בגדול… רומן יודע מה יש לו ביד. אם אברם יצליח, זה יהיה ניצחון לרומן, לעם היהודי ולכל ישראלי. כמו בהיסטוריה של עם ישראל, נלחמים נגד כל העולם, אבל בסוף זה יצליח".אתמול כתבתי כאן על יונתן הללי שהביא ציטוט מהבחור פנטיני, שעשוי להצטרף למכבי חיפה. אתמול אמר השחקן כי שמע רבות על מכבי חיפה. אלא שהיום כותב הללי שפנטיני "מודה כי הוא לא יודע הרבה על מכבי חיפה – `רק יודע שזה אחד המועדונים הגדולים בישראל". אז מה זה היה אתמול הללי? אתה ממציא ציטוטים?את ציפי שמילוביץ` תמיד תענוג לקרוא, כמו בטור היום ב-nrg על נצחון הטניס. לתקשורת הספורט הרדודה בדרך כלל מגיע יותר ממך, ציפי.מילה טובה גם לטלספורט על הקטע המעניין שהביא על דייויד מלור, לשעבר שר הספורט הבריטי, שהפך לאויב מס` 1 של גרנט.

גליץ` של צביעות
img301/6216/73649523rd4.png
גליץ` מבית היוצר של מנהלת התוכן של אתר ספורט, שחילל בלי בעיה את יום כיפור, אבל לא מתבייש להטיף לכדורגלן שעשה על האש ביום הקדוש. צביעות ברמה מקצוענית של הגברת פששיייווו.

  

מייל לתגובות נוספות: yegerm9@walla.co.il

 

Written by תמיס

מרץ 25, 2008 at 6:16 am

פורסם בUncategorized

רחל איפרגן ומלחמתה בעיתונאי חיפה

leave a comment »

19.9.2007

תקשורת הספורט, וזה לא חדש, היא גברית-שובניסטית. בין הרגליים של העיתונאים והצלמים הגברים מסתובבות גם כמה קישוטים נשיים שמנסים לפלס דרך בעולם שקשה להן מאוד להתקדם בו. מדי פעם נחשפות בעיתון זה או אחר כמה עיתונאיות כאלה, שמספרות בחיוך על הקשיים, ובכל זאת אנחנו לא יודעים לפעמים עד כמה קשה להן.

רחל איפרגן מוכרת בעיקר באיזור חיפה. מזה כעשר שנים היא כותבת טורים במקומון "ידיעות חיפה". היא אוהדת מכבי חיפה, עשתה סרט על אבי רן ז"ל, הוציאה את הספר "בועטת במוסכמות" והיא חברה באיגוד התסריטאים והבמאים.במכתב יוצא דופן בחריפותו ובאורכו היא מגוללת כאן את קשייה כאשה בתקשורת הספורט – את תלאותיה ומסכת התנכלויות שגרמה לה איזו חונטה עיתונאית חיפאית. זה קטע ארוך, שמצריך סבלנות, ולמרות שהוא אולי יישמע לכם בכייני ופתטי, כדאי לשים לב למצוקה העולה ממנו, מצוקתה של אשה בעולם שובניסטי.אני מזמין את כל מי שמוזכר בקטע של איפרגן ורואה את עצמו נפגע מדבריה, לכתוב לי למייל את תגובתו, כדי שתעלה בפוסט.  

שיעשו להם הגברים חשבון נפש נוקב עם עצמם ביום כיפור / רחל איפרגן

בזמן ששלמה שרף בכה והתראיין השבוע בכל מקום על הפריצה לביתו בחג, לא ריחמתי עליו כהוא זה. חשבתי לי שיחוש את שחשתי אני כשגנב לי מטבע לשון ונכס רוחני מהספר שלי, "בועטת במוסכמות". מטבע לשון יחידי שצוטט מספרו באנרג`י ספורט. ייתכן שהוא גנב עוד, אבל כחובבת ספרות יפה, היה זה עלבון עבורי להמשיך ולקרוא בו לנוכח השפה הירודה והרדודה, והנחתי אותו בצד.

הוא קיבל ממני עותק ישירות לביתו בגן חיים. אותו בית שפרצו לתוכו לא מכבר. בספרי כיבדתי אותו, כמאמן שהביא לאהובתי, מכבי חיפה, את האליפות הראשונה שטעמה טרם פג. אפילו הקדשתי לו קריקטורה, כשאני מושיבה אותו על כס המלך וכתר לראשו ומכנה אותו "המלך שלמה השני".את מטבע הלשון שהוא גנב לי אשמור לתביעה המשפטית, אותה אני שוקלת להגיש נגדו. חוצפתו וצביעותו של שרף לנוכח בכיינותו בתקשורת הסעירה את דמי. כי כסף וחומר לעולם לא יעמדו בקנה מידה מול נכסים רוחניים. זה רק נדבך להתנכלויות כנגדי מצד כתבי ספורט למיניהם, שהחלטתי לחשוף את ערוותם ברבים לקראת יום כיפור, בתקווה כי יירדו על ברכיהם בבקשת סליחה על מעשיהם הנלוזים. וכל זה רק כי לא הותרתי פרה קדושה בכדורגל הישראלי שלא שחטתי ונגסתי בה בהנאה רבה. ובגלל שאני לא סופרת אף אחד מסנטימטר. כי אני נשבעתי להיות נאמנה רק לעצמי ולאמיתות שלי. אני בהפוך לאחרים לא צריכה כלום מאף אחד. כל שיש לי הוא בזכות עצמי ולא בזכות מקורבות לזה או אחר. ומה שיש לי זה הרבה אם הרבה מהעיתונאים מרבים להעתיק אותי וממני. ולי זה נמאס!!! אני חושפת פה לראשונה, בשם מלא ובגילוי נאות, את המכתב ששלחתי ליעקב שחר לפני שנתיים, בו גוללתי את מסע ייסוריי ותלאותיי בכדורגל הישראלי. מסע שטרחו להעביר אותי כמה עיתונאים, כחינוך מחדש של אישה שתלך לחפש את מקומה מחוץ למעוזם האחרון. למרות שאני לא נמנית עם חסידותיה של אופירה אסייג, שקיבלה ממני ספר בעורמה כשהתקשרה אליי להבטיח שתפרגן לי כאישה, והקדישה לי רק חצי שורה. למרות שאני משערת מה היא עברה אצל הגברים, כדי להגיע להיכן שהגיעה. ורק על כך אני מורידה בפניה את הכובע. רק חבל שעד שהיא כבר הגיעה, היא לא מנצלת את הבמה למעשים נאצלים יותר.   ראו בדבריי כאן כתב אישום חמור כנגד השוביניזם הצרוף בכדורגל הישראלי.וזה המכתב ששלחתי ליעקב שחר בתאריך, 21.11.05                    מר יעקב שחר,לפני כמה חודשים כתבתי לך מכתב שלא שלחתי, מכיוון שאיתמר צ`יזיק, ברוב גדולתו, עזר לי לפתור בעיה שעמדה בפניי – קשיים בכניסה ליציע העיתונות במשחקיה של מכבי חיפה. קשיים שהערים עליי יוני הללי ממעריב מהיום בו הוא פתח את הדסק החדש שלו. לא רציתי להישמע קטנונית והתקפלתי מכוונתי, למרות שלא היה בזה שמץ של קטנוניות.לאור מה שאירע אתמול לפני המשחק מול מכבי ת"א, חשתי כי לא נותר לי אלא לידע אותך, על ההתעללות בי מצד "גורמים עוינים", שעושים איפה ואיפה בין מקורבים ללא מקורבים.ואני לא מקורבת, אלא מתבדלת.כן. אולי זה נשמע נורא.אך מה לי ולאותם עיתונאים רדודים, המדומים בעיניי לנשרים החגים מעל גוויות?שעות לפני המשחק יצאתי את ביתי שמחה וטובת לב לכיוון המגרש, לנשום ולהריח את האווירה המחשמלת טרם "משחק המשחקים". כשעה לפני פתיחת המשחק ניגשתי לכניסת העיתונאים ואיציק גולדשטיין, כתב "כל בו", מלחך פנכתו של הללי, משרתם של שני אדונים, אמר לי באינטונציה של "עבד כי ימלוך", כי אני לא נכנסת למשחק מכיוון שלא הזמנתי מקום. ואני לא ידעתי כי אני צריכה להזמין מקום. הרי יש לי תג קבוע, אותו קיבלתי מהעיתון. לעומת זאת ראיתי כיצד גולדשטיין, סגנו של "אלוהים", נותן כרטיסים  מגנטיים לעיתונאים, שלהם ולכדורגל אין כל קשר, אבל הם "מקורבים". חמתי עלתה בי על הסלקציה. על האיש שמחליט מי ימינה ל"מוקד", מי שמאלה ל"חיים".אודה ואתוודה, לא יכולתי עוד להתאפק ונעצתי בו את שיניי בקללות, שלא היו מביישות תגרן בשוק מחנה יהודה. הוא ביזה אותי, השפיל אותי, נתן לי שוב את התחושה של ענייה העומדת בפתח המבקשת נדבה – ולא בפעם הראשונה. ועל זה בהמשך.איימתי עליו כי אפנה לח"כ יולי תמיר ואספר לה כיצד מפלים נשים. איימתי עליו כי אפנה ליעל דן מגלי צה"ל ואחשוף את ערוותם של העיתונאים בחיפה, הנוהגים כמו היציעים שלהם פרטיים. וכי למה? מה ההבדל ביני לבין האחרים?אני יודעת שהם שונאים אותי מסיבותיהם שלהם. אני בהחלט חושבת שאני מצליחה להרגיז אנשים המתקנאים בכתיבתי היצירתית, הלא משוחדת והבלתי מתחנפת. אז באתי שמחה ומהר מצאתי עצמי רועדת כעלה נידף ברוח. בוכייה מהעלבון שצרב בנפשי.איציק הברמן (מנהל האתר הרשמי של מכבי חיפה) הגיע והציל אותי מעצמי. כבר הייתי בדרך לפתוח פה על יוני הללי, שנותן את ההוראות כמו היה מלך העיתונאים והכדורגל של העולם. מסכן, אני מבינה אותו, הוא סובל מתסמונת נפוליון. הברמן ביקש ממני להירגע. יהיה בסדר, חכי בחוץ, אני אדבר עם איתמר, אמר לי. ואני חיכיתי בחוץ, מביטה בכולם נכנסים, עולזים, שומעת את היציעים גועשים ואני בוכייה.לאחר כחצי שעה קיבלתי טלפון מגולדשטיין, שכנראה הבין כמה הוא והללי טעו, או שמא חששו שאפתח את הפה, ואמר לי: יש לי כרטיס בעבורך.אבל כלום כבר לא היה אותו הדבר.כולם ביציע הסתודדו לרכל על רחל שפתחה פה. באותו משחק ניסה הללי למנוע גם את כניסתם של אריה מליניאק וגידי ליפקין או אמיר אפרת (לא זוכרת). היכן הצדק הפואטי, שאלתי עצמי. אני שכותבת על מכבי חיפה, שביימתי סרט על אבי רן ז"ל, שבאה למשחקים בשתי מעלות קור, 40 מעלות חום, ולא תופסת טרמפ רק במשחקי עונה. אני שיש לי מקום קבוע צמוד להברמן כבר שבע שנים, מצאתי את עצמי דחויה בפעם הלפחות מאה.בדיעבד נסתבר לי כי הברמן וצ`יזיק יצאו לחפש אותי בחוץ, ועל כך אני מודה לצ`יזיק.בבוקר המחרת התעוררתי עם כאבי ראש שלא הירפו. לא מפוקסת, לא מסוגלת לכתוב טור. והדמעות זולגות. על כן החלטתי לשתף אותך בסאגה המכוערת שאינה נגמרת. מאז פתח הללי את הדסק ומצא כי אני לא ראויה לשבת בו.אין אני רואה צורך בדברי חנופה. אלא רק בלהגיע ולגעת בליבך. בתקווה כי תשיב את הסדר על כנו.וזה המכתב שלא נשלח. שנכתב עבורך חודשים לפני…ליעקב שחרצר לי על כי אני גוזלת מזמנך היקר.לאחר התלבטויות והתחבטויות קשות, החלטתי לפנות אליך ולשתף אותך בסערת הרגשות המלווה אותי זמן רב בנוגע לקיפוחי ע"י גופים שונים ואטומים בחיפה, המקשים את כניסתי ליציע העיתונות.קשיים אלה הועמדו בפניי מיום בו יוני הללי הקים את דסק העיתונאים החדש, כשאותי הוא מותיר "בחוץ" בתואנה כי איני עיתונאית רפורטרית, אלא פובלציסטית, ופובלציסטים אינם נחשבים בעיניו לעיתונאים. דמגוגיה זולה. הוא עשה איפה ואיפה וגרם לסלקציה. השווים יותר אין, השווים פחות אאוט. הוא למעשה נוהג בדיקטטורה כאילו יציע העיתונות ניתן לו בירושה מסבא שלו. ולראיה, חלוקת תגי עיתונאים לבני משפחתו ליציע העיתונות במשחק מול מאלמו, כשבשנה שעברה, ראיתי במו עיניי, כיצד נער מניף כרטיס למשחק מול רוזנבורג ומכריז כי זו הזמנה שקיבל מהדוד יוני, ה"עיתונאי הדגול".נגרמו לי נזקים נפשיים ונזק תדמיתי מהנידוי ומהקיפוח שנכפו עלי ע"י אותו הללי, עד כי חשבתי להפסיק לכתוב. אולם מאידך, בלעתי את עלבוני כי לא רציתי לתת לו לנצח. מכאן למעשה החל מסע הייסורים וההשפלות שלי. סאגה שלא נגמרת.ידיעות חיפה מקבל שלושה תגי כניסה לשלושה עיתונאים, שרק אחד מהם מגיע למשחקים, אחד למשחקי עונה ואחד בכלל מסקר את הפועל חיפה. בעבורי לא נותר תג, מה שהצריך אותי לפני כל "משחק בית" להתקשר להללי או לנציגו גולדשטיין ולבקש – כשאני בולעת רוקי מההשפלה – אישור כניסה ולשמוע כי אין להם בעבורי, ואז לבכות לעופר הראל (הדובר) שהיה לבסוף מכניס אותי, אבל רק אחרי שעמדתי נבוכה בכניסה, כענייה בפתח.באמצע השנה שעברה לאחר בכיות אין ספור – בכיות אמיתיות עם דמעות אמיתיות – עופר ביקש מעורך העיתון שיעביר לי את התג של זה שמסקר את הפועל, והתג אכן הועבר אלי ופתר את בעייתי. אך רק לאותה עונה, כי העונה לתדהמתי הועברו שוב שלושת התגים לאותם שלושת העיתונאים כשאני נותרת בחוץ. הפועל חיפה ירדה ליגה והשנה יש הרבה "עניין" בליגה הראשונה, אז זה שמסקר את הפועל החליט כי בא לו לראות את מכבי חיפה והוא הרי ה"בכיר" ואני ה"זוטרה".  תמיד מנדים את החריגים, ואני כנראה חריגה בעיני אלה שלא יודעים איך לאכול את העובדה כי באתי לכדורגל מעולם קצת יותר רוחני, "שמותיר אותי מעל העדתיות המושרשת בתחום", כפי שכתב עלי יורם מלצר, מבקר הספרות במעריב, כשהוצאתי את הספר "בועטת במוסכמות" (מזל שהללי לא מגיע למדורי ספרות, אחרת גם את זה הוא עוד היה מטרפד לי).איני שוחה בביצה המקומית, איני חברה של אף אחד, איני מתחככת באף אחד, איני עיתונאית חצר של אף אחד. אף לא של מכבי חיפה. איני מגיעה לערבי ראיונות ומסיבות עיתונאים, אליהם אני במילא לא מוזמנת. איני מבלה איתם בפאבים ואיני מרכלת עם זה או זה, על זה או אחר. וסליחה על הבוטות, אני גם לא שוכבת עם אף אחד כדי לפלס לי דרך קלה. כמקובל.אני משתדלת לשמור על מוסריות גבוהה ונאמנות, קודם לעצמי ולאמיתות שלי. אפילו בהפסקות בחדר העיתונאים איני מתערבבת. עושה לי קפה ובורחת.החבר הכי טוב שלי ביציע הוא איציק הברמן, שמשמש לי כתף לבכות עליה ומעודד אותי לבל אפול ברוחי.כן, אם הייתי "נחמדה", מנסה להתחבר, אז אולי חיי היו קלים יותר. בעיקר כשאני עוסקת בתחום גברי, שובניסטי, שם שונאים נשים. בעיקר כשיש להן מה לומר. שלא נאמר מחמת הצניעות "חכמות". צר לי לומר כי יש בי גועל מאותם הכתבים, הכוחניים, הצבועים, המחייכים לאחד ומרכלים על השני. ורק להזכיר עוד שורה מהביקורות של יורם מלצר ואחרים על ספרי "בועטת במוסכמות", שממנו התעלמו כל כתבי הספורט בארץ – כולם – כי אני מזוהה מדי עם מכבי חיפה? או על פי הוראה! ועל כן בקושי מכר איזה כמה מאות."…מדובר בעיתונות טובה המשלבת פובלציסטיקה וסיקור מדוקדק של נושא: מכבי חיפה ומתוך כך הכדורגל הישראלי כולו עד להתאחדות, והנבחרת הלאומית… היא דוגלת במוסר ובאמת, ואינה נרתעת מהטחת דברים קשים נוכח כמה מתופעות הרקב שפשו בכדורגל בשנים האחרונות".

לירן מוסלי: מעולם לא נתקלתי בכתיבה שכזאת על כדורגל…
שמעון מזרחי: הספר שלך מקסים…
רלף קליין (בקמצנות לשונו): נהדר…
פרופ` עוז אלמוג: את כמו פרח נדיר שצריך לשמר אותו…
ח"כ מתן וילנאי: נהניתי לקרוא את ספרך.
תחקירן של רשת על הבוקר: את היואל מרקוס של הכדורגל הישראלי…

אז יוני הללי החליט שאני רק פובלציסטית. לעניות דעתי – ואני לא פרנואידית – יוני הללי לא מחבב אותי בלשון המעטה. מסיבות השמורות עמו. כשיצא ספרי הוא טירפד לי כתבה בסופשבוע מעריב (כדאי לברר אצל שי להב למה הוא נעלם פתאום), ובמגזין "שם המשחק" רק שמעו את שמי, טרקו לי את הטלפון בפרצוף.הייתכן כי זה בגלל קנאת סופרים?

– הרי בחיים לא יהיה לו את כשרון הכתיבה שלי

או שאני מזוהה מדי לטעמו עם מכבי חיפה?או שהוא נוקם בי על כי ירדתי רבות על קבוצתו האהודה, הפועל חיפה, ועל אברם גרנט שבזכותו קיבל מעמד בנבחרת?בנוסף – ביום הולדתה ה-90 של מכבי חיפה, שנערך במרכז הקונגרסים, גיליתי לתדהמתי כי חלקים רבים מסרטי "נשאר בן 24" על אבי רן ז"ל, אותו הפקתי ביימתי, כידוע לך, ללא עזרתו של אף אחד, כשכספים יוצאים מכיסי הפרטי, שימשו ללא ידיעתי ואישורי כחומרים לקליפ שנעשה ע"י מי שהפיק את הקליפ. איזה שכנר אחד, שהתנער בחוצפתו מה"גניבה". זו היתה הפרה חמורה של זכויות יוצרים. גניבת דעת, גניבת נכס רוחני, רמייה, עלבון והשפלה. ומי נתן להם לקחת הזכות להשתמש בחומרים כמות היו רכושם הפרטי?כשהתקשרתי זועפת לעופר הראל, הוא התייחס אלי בבדיחות הדעת, כמו לא נעשתה פה עבירה חמורה. כן! אני נתתי להם את הסרט, הודה בפני. את צודקת! אני אפצה אותך!אבל אני לא רוצה פיצוי. מלבד כניסה ליציע העיתונות מתוקף הצדק הפואטי. אם יש בנמצא דבר שכזה בביצה הזאת שנקראת כדורגל. ומזכות היותי כותבת לגיטימית בעיתון לגיטימי, מבלי להפלות אותי לרעה על רקע זה או אחר.אני חייבת להדגיש בפניך, כי אם היו מבקשים את רשותי, הייתי נותנת להם אותה באהבה ובשמחה. אמרתי גם להברמן שאני מעוניינת לתרום את הסרט חינם אין כסף לאתר הרשמי של מכבי חיפה. (הוא נתרם ומוקרן קבע). הרי עשיתי אותו למען האוהדים.ואני רק מחכה שתבקשו את הסרט. המאסטר וכל הזכויות שלי הם. כך שאין בעיה להעבירו לאתר הרשמי. שיזכרו כולם, הדור שלא ידע את יוסף, בחלק מההיסטוריה של מכבי חיפה. כשסיפרתי לפיצל`ה על העוול שנעשה לי, הוא אמר לי תתבעי אותם! אני אעזור לך לשכור עורך דין. ואם אכן הייתי תובעת את ההפקה על הפרת זכויות יוצרים, אין ספק שהייתי זוכה (כמו שאני בטוחה שאם אתבע את שלמה שרף, אזכה בבטחה, אבל כסף אף פעם לא עמד בראש מעייניי כי אנוכי סוציאליסטית שעינה אינו בכסף ורכוש. מלבד העובדה כי מכבי חיפה היא משפחתי מאז נולדתי לפני די שנים, ומשפחה לא תובעים.אני עדיין נושאת עמי את עוגמת הנפש על גניבת הזכויות. למעשה, אני בטראומה שאינה תמה ומי בשבילי להקשיב לי? אף לא אחד! כמו אני מוקצה מחמת מיאוס.אפיזודה מעליבה זאת באה רק להדגיש את הזלזול בי מאותם האנשים הכוחניים המושכים בחוטים.מלבד הפעם בו ביקשתי את עזרתך במימון הסרט על אבי רן ז"ל, מעולם לא ניצלתי קרבתי, אהדתי, אהבתי לקבוצה, למען הטבות אישיות כל שהן. מלבד פעם שביקשתי מנורית שרון הזמנה עבור אוהדת ירוקה שנפצעה קשות בנפילה מצוק בנגב והיתה מאושפזת בבית לוינשטיין, ופעם כשביקשתי בשביל בחור ארגנטינאי מכפר ויתקין שביקש לראות את שחקניה הארגנטינאים של מכבי חיפה. כשהתקשרתי לאיתמר צ`יזיק וסיפרתי לו על עוגמת הנפש שנגרמה לי מגניבת זכויותיי, הוא היה מאוד אדיב כלפיי. הוא אף הבטיח לבדוק את הנושא ולשוב אלי, אך מאז לא שמעתי ממנו עד שהתקשרתי אליו בעצמי ומאז רק דאג לי.איני רוצה להישמע כאילו אני מתבכיינת, אך בהחלט אפשר שישתמע כמה אני בוכה. מצער וכואב שדווקא אני, האישה שגדלה ונשמה מכבי חיפה מרחם אימה, יוצאת מקופחת על לא עוול. פניתי אליך למען שתף אותך במכאוביי, בתקווה כי תעזור לי בשם אהבתי את הקבוצה והכתיבה. איני מבקשת חלילה, מלבד את כניסתי ליציע העיתונות, לעשות עבודתי. וגם להנאתי יש לציין, למען גילוי נאות, מבלי כחל וסרק. מבלי שיערמו בפניי אותם הקשיים שפרשתי בפנייך זה עתה.אני יודעת כי חרגתי מהמקובל בכך שכתבתי לך מכתב זה. אך אין אני רואה דרך אחרת לסיים את הסאגה הבלתי נגמרת, מכיוון שאין אני רואה את עצמי נותנת שוב למישהו להעביר אותי באותה מסכת  הייסורים. כמו נותנים לי נדבה.זהו מכתב של מחאה! זהו כתב אישום נגד אלה שאיבדו יושרה! אני חייבת להבהיר כי אין לי שום רצון להיכנס לדסק של יוני הללי! גם אם יתחנן בפני! אני גם לא רוצה לתת להם לשבור אותי! הרבה ישמחו לא לראות אותי יותר. הרבה ישמחו אם הטורים שלי ייעלמו מן המפה. הרבה רוצים שאסתום את הפה. להרבה  קשה עם הבוטות. היא כואבת, אך מן הסתם גם משקפת את האמת, שאותה אנשים לא אוהבים לשמוע.תהיה שם שמחה רבה לאידי.נ.ב: עופר הראל מוצא כי אני בכיינית. כך לפחות הוא אומר עלי. הוא לא מצליח להבין את הנעשה בנפשי. הוא מעולם לא נתן לי סיכוי להסביר לו. הוא ש"גנב" ממני זכויותיי מהסרט. יכולתי לתת לו סיבה טובה לבכות, אבל כפי שציינתי לעיל מכבי חיפה לפני הכל, ועופר מבחינתי כרגע מייצג את מכבי חיפה. הרי הוא מחויב קודם לאותם אלה, הבכירים, האלה מן העיתונות היותר בכירה, שם האינטרסים יותר בכירים. שם איפה שיד לוחצת יד, ועוד יד…עד שכבר יש אישה שכותבת טור אישי בכדורגל אז מערימים בפניה מכשולים? ומעל הכל הייתי רוצה לדעת למה הם כאלה? מהיכן הרשעות? או שיש בי משהו שמרגיז אותם עד כדי? אין לי תשובות…

עמך המחילה על תעוזתי…  
בחיל וברעדה
ובהרבה כבוד
רחל איפרגן
ידיעות חיפה.

לאחר שליחת המכתב ליעקב שחר, הוגשה על ידי תלונה נגד הללי לסגן עורך הספורט במעריב, שחש בסערת רוחי. באופן מוזר הללי נעלם לשבועיים. אני מקווה כי הוא הושעה בגללי. הוא סיפר שהיה חולה.ב-22 ביולי 2007 התקשר אלי העורך לידע אותי, כי יוני הללי נשתכנע לקבל אותי לדסק שלו (הישנה נמר חברבורותיו?) בזכות לחצם של איציק אהרונוביץ` ואלי לבנטל שהטיחו בפניו, "גם אנחנו פובלציסטים וחברים אצלך באגודה". אין לכם מושג איזה עונג חשתי כשאמרתי, "על גופתי המתה אשב עם עקרבים", וסירבתי. שעה אחרי, מצאתי בתיבת הדואר שלי מכתב מהקרן לקולנוע, שתסריט שכתבתי על הביצה החיפאית נתקבל למסלול הפקה. וזו רק פתיחה של מעגל שלא ארצה להפסיק.מכיוון שאני מסרבת לשבת עם גדודי הלא כלום של הביצה החיפאית, מצאתי עצמי שוב העונה מחוץ ליציע העיתונות. אני משלמת מחיר, אבל שווה לי. לא ארד לרמתם של העסקנוניה. לא אתן את העונג, אף לא לאחד, שיעשה עימי חסד.אז לא די שהם לא מפרגנים, הם גם גונבים. יש אחד בידיעות אחרונות, מלבד שרף, שקיבל ממני מכתב אזהרה, עם העתקים לעורך שלו ולעורך שלי. אם הוא ימשיך לצטט אותי ולעשות קריירה על גבי, אחשוף גם אותו. המכתב שמור אצלי.לכל אלה אפשר להוסיף, אישה מוציאה ספר על כדורגל בארץ ישראל וכל הדלתות נטרקות בפניה. אחת אחרי השנייה. כנקמה. כמה קטנונית ומטונפת ממלכת הכלום של עיתונות הספורט. והאמינו לי שזהו רק קצהו של קרחון!החזק מנצח. החלש תמיד צודק! זוהי דרכה של דיקטטורה.אבא שלי לימד אותי, להשיב מלחמה שערה במי שפוגע בי ולמות על העקרונות שלי. וזה מה שאני מתכוונת לעשות עד עולם. מי שיעמוד מולי אשיב לו כגמולו ואחשוף ערוותו בפרהסיה. אעמיד לו שדולת נשים מול החלון שתצעק לו, "זין קטן!".מוקדש ליוני הללי ודומיו… מאת ולדימיר ויסוצקי.

על כיסא המלך הוא דפק עם הרגליים,
בשמחת שלטון צרח עד השמיים
"תהיו אבירים" תהיו חברים –
מילה אחת שלי – אתם גמורים
אפילו אלוהים נקשר בחבל,
הוא החזיק אותם ממש קצר, הטמבל
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל
הטיפש התעלף ונפל
הוא התעורר בערימה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד, עירום וטמבל.

גמר חתימה טובה!

רחל איפרגן, ידיעות חיפה

תוצאה חיה – מערכה שניה
img472/8297/01wa4.png
לפני מספר שבועות הבאתי הוכחות לכאורה שטלספורט מעתיקים תוצאות חיות מלייב גיימס.
אתמול קיבלתי מטלספורט הוכחה, עוד לכאורה, שדווקא לייב גיימס הם אלה שמעתיקים
מהם. התוצאה בטלספורט במחצית משחק גביע הטוטו בין אחי נצרת להפועל פ"ת היתה 0-1 (בצילום
העליון) – התוצאה הנכונה, בעוד שבלייב גיימס היא היתה 0-0. זו ההוכחה, אומרים בטלספורט,
שלייב גיימס לא מחזיקים כתבים בכל המגרשים והם חסרי אונים כשיש משחקים במגזר
הערבי באמצע השבוע ואין תוכנית רדיו שמעדכנת. לייב גיימס מוזמנים להגיב. 
img440/7426/00ez5.png

 

מייל לתגובות נוספות: yegerm9@walla.co.il

Written by תמיס

מרץ 25, 2008 at 6:14 am

פורסם בUncategorized