עומדים בשער

ביקורת על תקשורת הספורט

פרופ' עוז אלמוג מדבר על תקשורת הספורט

leave a comment »

24.9.2007

מסקרן לשמוע איך נראית תקשורת הספורט בארץ בעיניים אקדמיות. הבלוג פרץ אמש גבולות וצילצל  לביתו של פרופ` עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה – סוציולוג, אנתרופולוג, פילוסוף, המתמחה בתרבות חיי היום-יום בישראל, והוא גם אוהד של מכבי חיפה וברצלונה וצרכן קבוע של מדורי הספורט השונים.

פרופ` אלמוג, במה נבדלת תקשורת הספורט מהתקשורת הכללית – בשפה שלה, בתכנים, בסגנון?"עיתונות הספורט בארץ היתה בעצם אחד ממדורי העיתון שפתחו את הכפתורים בחליפות ועשו עיתונות יותר פופולארית, יותר עממית, יותר מחוברת לעם. צריך לתת קרדיט גדול מאוד בעניין הזה לאבי רצון, הוא בעצם היה מהראשונים שהביא את היציע לתוך עולם העיתונות, בזמנו בעיתון חדשות. לכן היתה השפעה במובן הזה שהעיתונות מאז הפכה יותר מדוברת, פחות אליטיסטית.מבחינת מה שמייחד אותה, בגדול, יש בה הרבה מאוד אנשים מוכשרים מאוד. גם בעיתונות הכתובה, וגם בטלוויזיה, בעיתונות האלקטרונית. זה נכון שיש בה לא מעט כתבים לא מהדרג הראשון, נקרא לזה שדרני קווים. הם אוהבים את הרכילות, את הידיעות, למרות שגם זו עבודה עיתונאית חשובה, אבל יש להם נטייה קצת להתלהם. אבל מלבדם יש המון אנשים ברמה גבוהה מאוד, בעלי כושר ניתוח.בניגוד למה שחושבים, להיות עיתונאי ספורט זו מלאכה מאוד קשה. מכיוון שהכתב צריך לכתוב על אירוע שכולם היו בו. לפחות חלק גדול מהקוראים היו באירוע. אז הוא חייב לחדש לאוהדים, לתת להם זווית אחרת. פה הוא חייב לתת איזה ערך מוסף. משחק כדורגל זה משחק בדרך כלל שבלוני, רוב הזמן לא קורה בו הרבה. מוסרים מרגל לרגל, זה מסר לזה, וזה מסר לזה. אבל כל פעם יש מה שנקרא מהלכים מפתיעים. אתה נמצא במצב שכל הזמן אתה בהמתנה ומדי פעם יש הבזקים של דברים יפים. ולכן אתה צריך להפוך הרבה פעמים משהו שבלוני למשהו דרמטי. לראות את הדברים שמעבר לעין הרגילה. הטובים יותר יודעים לעשות את זה. ליצוק דרמה במשהו שביסודו הוא לא דרמטי.דבר נוסף, והוא משמעותי. ספורט זה מהלכים פשוטים לכאורה, אבל ההבנה מה ניצח את המשחק היא דבר מורכב מאוד. זו האלכימיה שאנחנו לא יודעים. יש המון דברים על המגרש שהעין הבלתי מזוינת לא יכולה לצפות. דברים שקשורים למהירויות, לתפיסות מרחביות, טקטיקות, לדברים פסיכולוגיים, ורוב האוהדים לא מבינים בזה. כתב הספורט צריך לנסות לפענח את הדבר הנעלם הזה, את הקסם המיוחד למה זה התרחש. זה דומה לעבודה מדעית, ואתה צריך להיות מדען עם השראה. בשביל זה אתה צריך להיות מצויד במידע מה מתרחש בתוך המועדון, צריך גם ידע בניהול, בפסיכולוגיה, בפיזיולוגיה, בתקשורת, בהשפעה של תקשורות, בדינמיקה. כתבי ספורט צריכים להיות טובים מאוד.בזמנו כתבתי כמה זה הועיל לבן שלי שהוא הלך איתי מגיל צעיר למשחקים. אין סוף דברים הוא למד. מעבר להנאה של שנינו בלצפות במשחקים, זה הוסיף להנאה האינטלקטואלית שלנו כי היו לנו המון שיחות ועדיין יש לנו על מה שהתרחש. לכל עיתון יש כתב אחד או שניים מוכשרים שיודעים לנתח דברים, ולכן אני חושב שעיתונות ספורט, בגדול, למרות שהיא מאוד מושמצת, היא מאוד מעניינת".איזה קלקולים אתה מזהה בתקשורת הספורט? "יש קלקולים. למשל, יש עצלות. גם בחדשות זה ככה. לא באמת מנסים להגיע לשכבת עומק, לשכבה הטרומית. הנתונים הסטטיסטיים לא ממש טובים. למשל בנושא של רוני לוי. אמרו שהוא מאמן טוב, חלק אומרים שהוא מאמן רע. אבל למה לא קיבלנו נתונים לשפוט? למה לא כתבו בכמה שחקנים שהוא הביא מחו"ל הוא פגע בול? אני לא ראיתי דבר כזה בעיתון. תנו לי רשימה כמה שחקנים ישראלים הוא שידרג, או כמה הוא גילה. אתן לך דוגמה, נתון שלא הופיע, שמאוד חשוב להערכת הקריירה של רוני לוי. בכל הקריירה שלו, הקבוצה של רוני לוי לא הצליחה לנצח אחרי פיגור של שער. זה נתון סטטיסטי מרתק. זה אומר שהוא למעשה לא בנה לקבוצה שלו חוסן מנטלי, דבר שלא היה אצל גרנט כשאימן בחיפה. זאת אומרת שהקבוצה שלו נמצאת במגננה, או בדאון, היא לא משתקמת. קל וחומר כשהיא מפסידה כמה משחקים. זה לא הופיע בעיתונים. לכן אני אומר שיש עצלות".יש עוד?"עוד בעיה בעיתונות הספורט שלנו, שהיא לא מספיק בינלאומית, לא מספיק גלובאלית. יותר מדי שרויה בביצה המקומית. אני חושב שהמגזין `שם המשחק` (הבן שלי מנוי עליו) ניסה לעשות יותר בתחום הזה. יש המון דברים מעניינים בעולם שמתרחשים בקבוצות, בין אוהדים ובאיצטדיונים, למה לא מביאים את זה?יש היבט נוסף, פגם נוסף, ממש משמעותי. אין מה להגיד, כדורגל הוא ענף משמעותי וצריך לקבל את הבכורה. אבל זה מדהים איך ענפים אחרים פשוט לא מוזכרים. כדורעף, כדוריד, היאבקות. אני לא אומר שצריך הרבה. אבל ההתעלמות מוחלטת. לא ייתכן שנגיע בג`ודו לאולימפיאדה ולא נבין מה קורה ובמה מדובר. גם נשים סובלות בצורה מחפירה. התקשורת מתעלמת מהן. ברור שגברים זה מעניין יותר, אבל בכל זאת, נשים סובלות מתת סיקור משמעותי. זה דומה לכל העיתונות הישראלית, אבל בספורט זה יותר מודגש". קראת את הדברים שכתבה כאן רחל איפרגן בשבוע שעבר, שטענה לקיפוח שלה. "אני מכיר את רחל. היא אישה מאוד נחמדה, חמה וטובה, והיא נורא פגועה ונורא ממורמרת. אני לא רוצה להיכנס לסיבות, אבל כואב גם לי ואני כועס על עיתונות הספורט בארץ. למה? כי סוף כל סוף יש אישה, פרשנית, שיש לה זווית מיוחדת. יש לה זווית של אוהדת, ולא מפרגנים לה. אצלנו בארץ לא מקשרים בין אחד ועוד אחד. מצד אחד, מלינים שלא רואים נשים ביציע וטוענים שהן לא מתעניינות, ומצד שני לא דואגים לכך שהן ייכנסו לעולם הספורט. ואני רואה את רחל, אני רואה את הזווית המאוד מיוחדת שלה, ויש לה את הטאץ` הנשי, אז למה להערים עליה קשיים? למה לא לרומם אותה? עיתונות הספורט היתה צריכים לטפח אותה. אחרי זה מתפלאים למה האיצטדיון ריק. הוא ריק בין השאר כי אין נשים באיצטדיון, כי הכתבים והפרשנים הם על טהרת הגברים. בתחומים רבים נשים דווקא נכנסו ויש להן דריסת רגל משמעותית. וכאן זה לא מחויב המציאות. אני לא נכנס לוויכוח שלה מול מערכת הספורט, אם היא עיתונאית או פרשנית ולמה לא מגיע לה להיכנס. אני אומר שיש פה אשה אוהדת, פרשנית, אשה נחמדה, אז למה לא לטפח אותה? היא עשתה סרט על אבי רן, היא כתבה ספר. מה אתם מצפים? אני לא בא בטענות לעיתונאי הספורט כי אני לא מצפה מהם, אני מצפה דווקא ממכבי חיפה. אם אני מכבי חיפה, באופן יזום אני נותן לה מקום של כבוד ביציע. נכון שמכבי חיפה לא שייכת לעולם העיתונות, אבל בכל זאת יש לה דובר שקשור לענף, והקבוצה היתה צריכה לצ`פר את רחל, כדי לרומם אותה מול עיתונאי הספורט".איך אתה רואה את הסגנון של תקשורת הספורט?"דבר שרואים במיוחד בעיתונות ספורט – שהיא מתלהמת. לא אכפת לי שתהיה קצת צהובה. אני אוהב רכילות. העניין הוא שמוציאים דברים מפרופורציה. להלל מצד אחד ולרמוס מצד שני. הנטייה אצלנו היא שאם אתה מהלל מישהו אתה צריך לאזן בהכפשה. שחייבים לאזן במיץ של הזבל. זה מאפיין ישראלי, ובספורט זה מודגש יותר. מוציאים מפרופורציות. ולפעמים זה גם גולש לדברים מכוערים, להתקפה אישית, למילים מתלהמות, התקפות אישיות. אני לא אומר שלא צריך לבקר, בהחלט כן, אבל לא ללעוג, לא לבזות. יש לגיטימציה לעיתונות ספורט להיות קצת יותר בוטה, כי גם היציע בוטה. הם גם לא צריכים להיות יותר מדי מנומסים, אבל הרבה פעמים מוציאים דברים מפרופורציה".יש לך דוגמה שאתה נזכר בה?"בזמנו עיתון "כלבו", כשאברהם גרנט היה במכבי חיפה, זה היה לא יאומן, הם פשוט עשו לו רצח אופי. זה היה נורא. בשלב מסוים מכבי חיפה ניתקה איתם קשר ובצדק. כי הם פשוט התלהמו בחוסר פרופורציה. הרבה פעמים העיתונות גם מסכסכת. אני לא רוצה להיות צבוע, כולנו אוהבים אקשן ודרמה, אבל הכל שאלה של מינון, ו"כלבו" הגזימו אז מאוד".איזה עיתונים אתה קורא?"אני חתום על שלושה עיתונים יומיים. במהלך השבוע אני קורא גם עיתונות דתית, חרדית, רוסית, ערבית. בגדול, העיתון שלי זה ידיעות אחרונות. מדור הספורט של ידיעות הוא הראשון שאני מסתכל עליו. להארץ יש יתרון שהוא נותן לי הרבה כתבות עומק. מעריב אני קורא להשלמה. יש כמה כתבים במעריב שאני מחבב כמו אביעד פוהורילס. גם את יוני הללי אני אוהב. בהארץ אני מעריך לא מעט כותבים, אבל ידיעות זה הראשון שאני קורא, כי זו הבמה המרכזית. באינטרנט אני אוהב את וואן. נקודתית אני מחפש מה קורה בברצלונה, אז הבן שלי מעדכן אותי ישירות מהאתר שלהם. בסוף השבוע אני גם מציץ במקומונים".לאן תקשורת הספורט הולכת?"לכיוון האינטרנטי כמובן. הרבה יותר אינטראקטיבית. יותר מולטימדיילית עם קטעי וידאו ועם הרבה יותר טורים אישיים. היא תגיע יותר עמוק. התקשורת תהיה פחות ריכוזית, יותר רב קולית ויותר מקצועית. אגב, אני רוצה לציין שערוץ הספורט הוא ערוץ מזהיר. אני מכיר ערוצי ספורט בעולם, בתור פרופסור יוצא לי לא מעט להסתובב בעולם, ואני חייב לומר שערוץ הספורט שלנו הוא סופר דופר. גם מבחינת רמת האנשים ומבחינת יכולת הניתוח. איפה אתה רואה אנשים שמנתחים ברמה של אבי מלר, שגיא כהן, עופר שלח ועוד. אלה דברים שבהחלט אין לנו במה להתבייש". ועוד קצת בענייני היוםמעריב מביא טור של גדי כרמלי, מקורב לגרנט. אם זה לא היה הזוי, זה היה מביך. הנה חלק מהתובנות שהוא מספק להפסד של צ`לסי ליונייטד: "למרות ההפסד, אברם התגלה בגדולתו בתכנון המשחק. אף פרשן בריטי לא הבין את המערך שצ’לסי שיחקה בו, וזה אברם…  אחרי שראיתי איך השחקנים מסתכלים לאברם בעיניים, ראיתי את ההכנה המדהימה והטקטיקה המיוחדת (שאף מאמן אנגלי שמרן ושבלוני לא יכול לעשות,( אין לי ספק שאברם יצליח בגדול… רומן יודע מה יש לו ביד. אם אברם יצליח, זה יהיה ניצחון לרומן, לעם היהודי ולכל ישראלי. כמו בהיסטוריה של עם ישראל, נלחמים נגד כל העולם, אבל בסוף זה יצליח".אתמול כתבתי כאן על יונתן הללי שהביא ציטוט מהבחור פנטיני, שעשוי להצטרף למכבי חיפה. אתמול אמר השחקן כי שמע רבות על מכבי חיפה. אלא שהיום כותב הללי שפנטיני "מודה כי הוא לא יודע הרבה על מכבי חיפה – `רק יודע שזה אחד המועדונים הגדולים בישראל". אז מה זה היה אתמול הללי? אתה ממציא ציטוטים?את ציפי שמילוביץ` תמיד תענוג לקרוא, כמו בטור היום ב-nrg על נצחון הטניס. לתקשורת הספורט הרדודה בדרך כלל מגיע יותר ממך, ציפי.מילה טובה גם לטלספורט על הקטע המעניין שהביא על דייויד מלור, לשעבר שר הספורט הבריטי, שהפך לאויב מס` 1 של גרנט.

גליץ` של צביעות
img301/6216/73649523rd4.png
גליץ` מבית היוצר של מנהלת התוכן של אתר ספורט, שחילל בלי בעיה את יום כיפור, אבל לא מתבייש להטיף לכדורגלן שעשה על האש ביום הקדוש. צביעות ברמה מקצוענית של הגברת פששיייווו.

  

מייל לתגובות נוספות: yegerm9@walla.co.il

 

מודעות פרסומת

Written by תמיס

מרץ 25, 2008 בשעה 6:16 am

פורסם בUncategorized

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: