עומדים בשער

ביקורת על תקשורת הספורט

רחל איפרגן ומלחמתה בעיתונאי חיפה

leave a comment »

19.9.2007

תקשורת הספורט, וזה לא חדש, היא גברית-שובניסטית. בין הרגליים של העיתונאים והצלמים הגברים מסתובבות גם כמה קישוטים נשיים שמנסים לפלס דרך בעולם שקשה להן מאוד להתקדם בו. מדי פעם נחשפות בעיתון זה או אחר כמה עיתונאיות כאלה, שמספרות בחיוך על הקשיים, ובכל זאת אנחנו לא יודעים לפעמים עד כמה קשה להן.

רחל איפרגן מוכרת בעיקר באיזור חיפה. מזה כעשר שנים היא כותבת טורים במקומון "ידיעות חיפה". היא אוהדת מכבי חיפה, עשתה סרט על אבי רן ז"ל, הוציאה את הספר "בועטת במוסכמות" והיא חברה באיגוד התסריטאים והבמאים.במכתב יוצא דופן בחריפותו ובאורכו היא מגוללת כאן את קשייה כאשה בתקשורת הספורט – את תלאותיה ומסכת התנכלויות שגרמה לה איזו חונטה עיתונאית חיפאית. זה קטע ארוך, שמצריך סבלנות, ולמרות שהוא אולי יישמע לכם בכייני ופתטי, כדאי לשים לב למצוקה העולה ממנו, מצוקתה של אשה בעולם שובניסטי.אני מזמין את כל מי שמוזכר בקטע של איפרגן ורואה את עצמו נפגע מדבריה, לכתוב לי למייל את תגובתו, כדי שתעלה בפוסט.  

שיעשו להם הגברים חשבון נפש נוקב עם עצמם ביום כיפור / רחל איפרגן

בזמן ששלמה שרף בכה והתראיין השבוע בכל מקום על הפריצה לביתו בחג, לא ריחמתי עליו כהוא זה. חשבתי לי שיחוש את שחשתי אני כשגנב לי מטבע לשון ונכס רוחני מהספר שלי, "בועטת במוסכמות". מטבע לשון יחידי שצוטט מספרו באנרג`י ספורט. ייתכן שהוא גנב עוד, אבל כחובבת ספרות יפה, היה זה עלבון עבורי להמשיך ולקרוא בו לנוכח השפה הירודה והרדודה, והנחתי אותו בצד.

הוא קיבל ממני עותק ישירות לביתו בגן חיים. אותו בית שפרצו לתוכו לא מכבר. בספרי כיבדתי אותו, כמאמן שהביא לאהובתי, מכבי חיפה, את האליפות הראשונה שטעמה טרם פג. אפילו הקדשתי לו קריקטורה, כשאני מושיבה אותו על כס המלך וכתר לראשו ומכנה אותו "המלך שלמה השני".את מטבע הלשון שהוא גנב לי אשמור לתביעה המשפטית, אותה אני שוקלת להגיש נגדו. חוצפתו וצביעותו של שרף לנוכח בכיינותו בתקשורת הסעירה את דמי. כי כסף וחומר לעולם לא יעמדו בקנה מידה מול נכסים רוחניים. זה רק נדבך להתנכלויות כנגדי מצד כתבי ספורט למיניהם, שהחלטתי לחשוף את ערוותם ברבים לקראת יום כיפור, בתקווה כי יירדו על ברכיהם בבקשת סליחה על מעשיהם הנלוזים. וכל זה רק כי לא הותרתי פרה קדושה בכדורגל הישראלי שלא שחטתי ונגסתי בה בהנאה רבה. ובגלל שאני לא סופרת אף אחד מסנטימטר. כי אני נשבעתי להיות נאמנה רק לעצמי ולאמיתות שלי. אני בהפוך לאחרים לא צריכה כלום מאף אחד. כל שיש לי הוא בזכות עצמי ולא בזכות מקורבות לזה או אחר. ומה שיש לי זה הרבה אם הרבה מהעיתונאים מרבים להעתיק אותי וממני. ולי זה נמאס!!! אני חושפת פה לראשונה, בשם מלא ובגילוי נאות, את המכתב ששלחתי ליעקב שחר לפני שנתיים, בו גוללתי את מסע ייסוריי ותלאותיי בכדורגל הישראלי. מסע שטרחו להעביר אותי כמה עיתונאים, כחינוך מחדש של אישה שתלך לחפש את מקומה מחוץ למעוזם האחרון. למרות שאני לא נמנית עם חסידותיה של אופירה אסייג, שקיבלה ממני ספר בעורמה כשהתקשרה אליי להבטיח שתפרגן לי כאישה, והקדישה לי רק חצי שורה. למרות שאני משערת מה היא עברה אצל הגברים, כדי להגיע להיכן שהגיעה. ורק על כך אני מורידה בפניה את הכובע. רק חבל שעד שהיא כבר הגיעה, היא לא מנצלת את הבמה למעשים נאצלים יותר.   ראו בדבריי כאן כתב אישום חמור כנגד השוביניזם הצרוף בכדורגל הישראלי.וזה המכתב ששלחתי ליעקב שחר בתאריך, 21.11.05                    מר יעקב שחר,לפני כמה חודשים כתבתי לך מכתב שלא שלחתי, מכיוון שאיתמר צ`יזיק, ברוב גדולתו, עזר לי לפתור בעיה שעמדה בפניי – קשיים בכניסה ליציע העיתונות במשחקיה של מכבי חיפה. קשיים שהערים עליי יוני הללי ממעריב מהיום בו הוא פתח את הדסק החדש שלו. לא רציתי להישמע קטנונית והתקפלתי מכוונתי, למרות שלא היה בזה שמץ של קטנוניות.לאור מה שאירע אתמול לפני המשחק מול מכבי ת"א, חשתי כי לא נותר לי אלא לידע אותך, על ההתעללות בי מצד "גורמים עוינים", שעושים איפה ואיפה בין מקורבים ללא מקורבים.ואני לא מקורבת, אלא מתבדלת.כן. אולי זה נשמע נורא.אך מה לי ולאותם עיתונאים רדודים, המדומים בעיניי לנשרים החגים מעל גוויות?שעות לפני המשחק יצאתי את ביתי שמחה וטובת לב לכיוון המגרש, לנשום ולהריח את האווירה המחשמלת טרם "משחק המשחקים". כשעה לפני פתיחת המשחק ניגשתי לכניסת העיתונאים ואיציק גולדשטיין, כתב "כל בו", מלחך פנכתו של הללי, משרתם של שני אדונים, אמר לי באינטונציה של "עבד כי ימלוך", כי אני לא נכנסת למשחק מכיוון שלא הזמנתי מקום. ואני לא ידעתי כי אני צריכה להזמין מקום. הרי יש לי תג קבוע, אותו קיבלתי מהעיתון. לעומת זאת ראיתי כיצד גולדשטיין, סגנו של "אלוהים", נותן כרטיסים  מגנטיים לעיתונאים, שלהם ולכדורגל אין כל קשר, אבל הם "מקורבים". חמתי עלתה בי על הסלקציה. על האיש שמחליט מי ימינה ל"מוקד", מי שמאלה ל"חיים".אודה ואתוודה, לא יכולתי עוד להתאפק ונעצתי בו את שיניי בקללות, שלא היו מביישות תגרן בשוק מחנה יהודה. הוא ביזה אותי, השפיל אותי, נתן לי שוב את התחושה של ענייה העומדת בפתח המבקשת נדבה – ולא בפעם הראשונה. ועל זה בהמשך.איימתי עליו כי אפנה לח"כ יולי תמיר ואספר לה כיצד מפלים נשים. איימתי עליו כי אפנה ליעל דן מגלי צה"ל ואחשוף את ערוותם של העיתונאים בחיפה, הנוהגים כמו היציעים שלהם פרטיים. וכי למה? מה ההבדל ביני לבין האחרים?אני יודעת שהם שונאים אותי מסיבותיהם שלהם. אני בהחלט חושבת שאני מצליחה להרגיז אנשים המתקנאים בכתיבתי היצירתית, הלא משוחדת והבלתי מתחנפת. אז באתי שמחה ומהר מצאתי עצמי רועדת כעלה נידף ברוח. בוכייה מהעלבון שצרב בנפשי.איציק הברמן (מנהל האתר הרשמי של מכבי חיפה) הגיע והציל אותי מעצמי. כבר הייתי בדרך לפתוח פה על יוני הללי, שנותן את ההוראות כמו היה מלך העיתונאים והכדורגל של העולם. מסכן, אני מבינה אותו, הוא סובל מתסמונת נפוליון. הברמן ביקש ממני להירגע. יהיה בסדר, חכי בחוץ, אני אדבר עם איתמר, אמר לי. ואני חיכיתי בחוץ, מביטה בכולם נכנסים, עולזים, שומעת את היציעים גועשים ואני בוכייה.לאחר כחצי שעה קיבלתי טלפון מגולדשטיין, שכנראה הבין כמה הוא והללי טעו, או שמא חששו שאפתח את הפה, ואמר לי: יש לי כרטיס בעבורך.אבל כלום כבר לא היה אותו הדבר.כולם ביציע הסתודדו לרכל על רחל שפתחה פה. באותו משחק ניסה הללי למנוע גם את כניסתם של אריה מליניאק וגידי ליפקין או אמיר אפרת (לא זוכרת). היכן הצדק הפואטי, שאלתי עצמי. אני שכותבת על מכבי חיפה, שביימתי סרט על אבי רן ז"ל, שבאה למשחקים בשתי מעלות קור, 40 מעלות חום, ולא תופסת טרמפ רק במשחקי עונה. אני שיש לי מקום קבוע צמוד להברמן כבר שבע שנים, מצאתי את עצמי דחויה בפעם הלפחות מאה.בדיעבד נסתבר לי כי הברמן וצ`יזיק יצאו לחפש אותי בחוץ, ועל כך אני מודה לצ`יזיק.בבוקר המחרת התעוררתי עם כאבי ראש שלא הירפו. לא מפוקסת, לא מסוגלת לכתוב טור. והדמעות זולגות. על כן החלטתי לשתף אותך בסאגה המכוערת שאינה נגמרת. מאז פתח הללי את הדסק ומצא כי אני לא ראויה לשבת בו.אין אני רואה צורך בדברי חנופה. אלא רק בלהגיע ולגעת בליבך. בתקווה כי תשיב את הסדר על כנו.וזה המכתב שלא נשלח. שנכתב עבורך חודשים לפני…ליעקב שחרצר לי על כי אני גוזלת מזמנך היקר.לאחר התלבטויות והתחבטויות קשות, החלטתי לפנות אליך ולשתף אותך בסערת הרגשות המלווה אותי זמן רב בנוגע לקיפוחי ע"י גופים שונים ואטומים בחיפה, המקשים את כניסתי ליציע העיתונות.קשיים אלה הועמדו בפניי מיום בו יוני הללי הקים את דסק העיתונאים החדש, כשאותי הוא מותיר "בחוץ" בתואנה כי איני עיתונאית רפורטרית, אלא פובלציסטית, ופובלציסטים אינם נחשבים בעיניו לעיתונאים. דמגוגיה זולה. הוא עשה איפה ואיפה וגרם לסלקציה. השווים יותר אין, השווים פחות אאוט. הוא למעשה נוהג בדיקטטורה כאילו יציע העיתונות ניתן לו בירושה מסבא שלו. ולראיה, חלוקת תגי עיתונאים לבני משפחתו ליציע העיתונות במשחק מול מאלמו, כשבשנה שעברה, ראיתי במו עיניי, כיצד נער מניף כרטיס למשחק מול רוזנבורג ומכריז כי זו הזמנה שקיבל מהדוד יוני, ה"עיתונאי הדגול".נגרמו לי נזקים נפשיים ונזק תדמיתי מהנידוי ומהקיפוח שנכפו עלי ע"י אותו הללי, עד כי חשבתי להפסיק לכתוב. אולם מאידך, בלעתי את עלבוני כי לא רציתי לתת לו לנצח. מכאן למעשה החל מסע הייסורים וההשפלות שלי. סאגה שלא נגמרת.ידיעות חיפה מקבל שלושה תגי כניסה לשלושה עיתונאים, שרק אחד מהם מגיע למשחקים, אחד למשחקי עונה ואחד בכלל מסקר את הפועל חיפה. בעבורי לא נותר תג, מה שהצריך אותי לפני כל "משחק בית" להתקשר להללי או לנציגו גולדשטיין ולבקש – כשאני בולעת רוקי מההשפלה – אישור כניסה ולשמוע כי אין להם בעבורי, ואז לבכות לעופר הראל (הדובר) שהיה לבסוף מכניס אותי, אבל רק אחרי שעמדתי נבוכה בכניסה, כענייה בפתח.באמצע השנה שעברה לאחר בכיות אין ספור – בכיות אמיתיות עם דמעות אמיתיות – עופר ביקש מעורך העיתון שיעביר לי את התג של זה שמסקר את הפועל, והתג אכן הועבר אלי ופתר את בעייתי. אך רק לאותה עונה, כי העונה לתדהמתי הועברו שוב שלושת התגים לאותם שלושת העיתונאים כשאני נותרת בחוץ. הפועל חיפה ירדה ליגה והשנה יש הרבה "עניין" בליגה הראשונה, אז זה שמסקר את הפועל החליט כי בא לו לראות את מכבי חיפה והוא הרי ה"בכיר" ואני ה"זוטרה".  תמיד מנדים את החריגים, ואני כנראה חריגה בעיני אלה שלא יודעים איך לאכול את העובדה כי באתי לכדורגל מעולם קצת יותר רוחני, "שמותיר אותי מעל העדתיות המושרשת בתחום", כפי שכתב עלי יורם מלצר, מבקר הספרות במעריב, כשהוצאתי את הספר "בועטת במוסכמות" (מזל שהללי לא מגיע למדורי ספרות, אחרת גם את זה הוא עוד היה מטרפד לי).איני שוחה בביצה המקומית, איני חברה של אף אחד, איני מתחככת באף אחד, איני עיתונאית חצר של אף אחד. אף לא של מכבי חיפה. איני מגיעה לערבי ראיונות ומסיבות עיתונאים, אליהם אני במילא לא מוזמנת. איני מבלה איתם בפאבים ואיני מרכלת עם זה או זה, על זה או אחר. וסליחה על הבוטות, אני גם לא שוכבת עם אף אחד כדי לפלס לי דרך קלה. כמקובל.אני משתדלת לשמור על מוסריות גבוהה ונאמנות, קודם לעצמי ולאמיתות שלי. אפילו בהפסקות בחדר העיתונאים איני מתערבבת. עושה לי קפה ובורחת.החבר הכי טוב שלי ביציע הוא איציק הברמן, שמשמש לי כתף לבכות עליה ומעודד אותי לבל אפול ברוחי.כן, אם הייתי "נחמדה", מנסה להתחבר, אז אולי חיי היו קלים יותר. בעיקר כשאני עוסקת בתחום גברי, שובניסטי, שם שונאים נשים. בעיקר כשיש להן מה לומר. שלא נאמר מחמת הצניעות "חכמות". צר לי לומר כי יש בי גועל מאותם הכתבים, הכוחניים, הצבועים, המחייכים לאחד ומרכלים על השני. ורק להזכיר עוד שורה מהביקורות של יורם מלצר ואחרים על ספרי "בועטת במוסכמות", שממנו התעלמו כל כתבי הספורט בארץ – כולם – כי אני מזוהה מדי עם מכבי חיפה? או על פי הוראה! ועל כן בקושי מכר איזה כמה מאות."…מדובר בעיתונות טובה המשלבת פובלציסטיקה וסיקור מדוקדק של נושא: מכבי חיפה ומתוך כך הכדורגל הישראלי כולו עד להתאחדות, והנבחרת הלאומית… היא דוגלת במוסר ובאמת, ואינה נרתעת מהטחת דברים קשים נוכח כמה מתופעות הרקב שפשו בכדורגל בשנים האחרונות".

לירן מוסלי: מעולם לא נתקלתי בכתיבה שכזאת על כדורגל…
שמעון מזרחי: הספר שלך מקסים…
רלף קליין (בקמצנות לשונו): נהדר…
פרופ` עוז אלמוג: את כמו פרח נדיר שצריך לשמר אותו…
ח"כ מתן וילנאי: נהניתי לקרוא את ספרך.
תחקירן של רשת על הבוקר: את היואל מרקוס של הכדורגל הישראלי…

אז יוני הללי החליט שאני רק פובלציסטית. לעניות דעתי – ואני לא פרנואידית – יוני הללי לא מחבב אותי בלשון המעטה. מסיבות השמורות עמו. כשיצא ספרי הוא טירפד לי כתבה בסופשבוע מעריב (כדאי לברר אצל שי להב למה הוא נעלם פתאום), ובמגזין "שם המשחק" רק שמעו את שמי, טרקו לי את הטלפון בפרצוף.הייתכן כי זה בגלל קנאת סופרים?

– הרי בחיים לא יהיה לו את כשרון הכתיבה שלי

או שאני מזוהה מדי לטעמו עם מכבי חיפה?או שהוא נוקם בי על כי ירדתי רבות על קבוצתו האהודה, הפועל חיפה, ועל אברם גרנט שבזכותו קיבל מעמד בנבחרת?בנוסף – ביום הולדתה ה-90 של מכבי חיפה, שנערך במרכז הקונגרסים, גיליתי לתדהמתי כי חלקים רבים מסרטי "נשאר בן 24" על אבי רן ז"ל, אותו הפקתי ביימתי, כידוע לך, ללא עזרתו של אף אחד, כשכספים יוצאים מכיסי הפרטי, שימשו ללא ידיעתי ואישורי כחומרים לקליפ שנעשה ע"י מי שהפיק את הקליפ. איזה שכנר אחד, שהתנער בחוצפתו מה"גניבה". זו היתה הפרה חמורה של זכויות יוצרים. גניבת דעת, גניבת נכס רוחני, רמייה, עלבון והשפלה. ומי נתן להם לקחת הזכות להשתמש בחומרים כמות היו רכושם הפרטי?כשהתקשרתי זועפת לעופר הראל, הוא התייחס אלי בבדיחות הדעת, כמו לא נעשתה פה עבירה חמורה. כן! אני נתתי להם את הסרט, הודה בפני. את צודקת! אני אפצה אותך!אבל אני לא רוצה פיצוי. מלבד כניסה ליציע העיתונות מתוקף הצדק הפואטי. אם יש בנמצא דבר שכזה בביצה הזאת שנקראת כדורגל. ומזכות היותי כותבת לגיטימית בעיתון לגיטימי, מבלי להפלות אותי לרעה על רקע זה או אחר.אני חייבת להדגיש בפניך, כי אם היו מבקשים את רשותי, הייתי נותנת להם אותה באהבה ובשמחה. אמרתי גם להברמן שאני מעוניינת לתרום את הסרט חינם אין כסף לאתר הרשמי של מכבי חיפה. (הוא נתרם ומוקרן קבע). הרי עשיתי אותו למען האוהדים.ואני רק מחכה שתבקשו את הסרט. המאסטר וכל הזכויות שלי הם. כך שאין בעיה להעבירו לאתר הרשמי. שיזכרו כולם, הדור שלא ידע את יוסף, בחלק מההיסטוריה של מכבי חיפה. כשסיפרתי לפיצל`ה על העוול שנעשה לי, הוא אמר לי תתבעי אותם! אני אעזור לך לשכור עורך דין. ואם אכן הייתי תובעת את ההפקה על הפרת זכויות יוצרים, אין ספק שהייתי זוכה (כמו שאני בטוחה שאם אתבע את שלמה שרף, אזכה בבטחה, אבל כסף אף פעם לא עמד בראש מעייניי כי אנוכי סוציאליסטית שעינה אינו בכסף ורכוש. מלבד העובדה כי מכבי חיפה היא משפחתי מאז נולדתי לפני די שנים, ומשפחה לא תובעים.אני עדיין נושאת עמי את עוגמת הנפש על גניבת הזכויות. למעשה, אני בטראומה שאינה תמה ומי בשבילי להקשיב לי? אף לא אחד! כמו אני מוקצה מחמת מיאוס.אפיזודה מעליבה זאת באה רק להדגיש את הזלזול בי מאותם האנשים הכוחניים המושכים בחוטים.מלבד הפעם בו ביקשתי את עזרתך במימון הסרט על אבי רן ז"ל, מעולם לא ניצלתי קרבתי, אהדתי, אהבתי לקבוצה, למען הטבות אישיות כל שהן. מלבד פעם שביקשתי מנורית שרון הזמנה עבור אוהדת ירוקה שנפצעה קשות בנפילה מצוק בנגב והיתה מאושפזת בבית לוינשטיין, ופעם כשביקשתי בשביל בחור ארגנטינאי מכפר ויתקין שביקש לראות את שחקניה הארגנטינאים של מכבי חיפה. כשהתקשרתי לאיתמר צ`יזיק וסיפרתי לו על עוגמת הנפש שנגרמה לי מגניבת זכויותיי, הוא היה מאוד אדיב כלפיי. הוא אף הבטיח לבדוק את הנושא ולשוב אלי, אך מאז לא שמעתי ממנו עד שהתקשרתי אליו בעצמי ומאז רק דאג לי.איני רוצה להישמע כאילו אני מתבכיינת, אך בהחלט אפשר שישתמע כמה אני בוכה. מצער וכואב שדווקא אני, האישה שגדלה ונשמה מכבי חיפה מרחם אימה, יוצאת מקופחת על לא עוול. פניתי אליך למען שתף אותך במכאוביי, בתקווה כי תעזור לי בשם אהבתי את הקבוצה והכתיבה. איני מבקשת חלילה, מלבד את כניסתי ליציע העיתונות, לעשות עבודתי. וגם להנאתי יש לציין, למען גילוי נאות, מבלי כחל וסרק. מבלי שיערמו בפניי אותם הקשיים שפרשתי בפנייך זה עתה.אני יודעת כי חרגתי מהמקובל בכך שכתבתי לך מכתב זה. אך אין אני רואה דרך אחרת לסיים את הסאגה הבלתי נגמרת, מכיוון שאין אני רואה את עצמי נותנת שוב למישהו להעביר אותי באותה מסכת  הייסורים. כמו נותנים לי נדבה.זהו מכתב של מחאה! זהו כתב אישום נגד אלה שאיבדו יושרה! אני חייבת להבהיר כי אין לי שום רצון להיכנס לדסק של יוני הללי! גם אם יתחנן בפני! אני גם לא רוצה לתת להם לשבור אותי! הרבה ישמחו לא לראות אותי יותר. הרבה ישמחו אם הטורים שלי ייעלמו מן המפה. הרבה רוצים שאסתום את הפה. להרבה  קשה עם הבוטות. היא כואבת, אך מן הסתם גם משקפת את האמת, שאותה אנשים לא אוהבים לשמוע.תהיה שם שמחה רבה לאידי.נ.ב: עופר הראל מוצא כי אני בכיינית. כך לפחות הוא אומר עלי. הוא לא מצליח להבין את הנעשה בנפשי. הוא מעולם לא נתן לי סיכוי להסביר לו. הוא ש"גנב" ממני זכויותיי מהסרט. יכולתי לתת לו סיבה טובה לבכות, אבל כפי שציינתי לעיל מכבי חיפה לפני הכל, ועופר מבחינתי כרגע מייצג את מכבי חיפה. הרי הוא מחויב קודם לאותם אלה, הבכירים, האלה מן העיתונות היותר בכירה, שם האינטרסים יותר בכירים. שם איפה שיד לוחצת יד, ועוד יד…עד שכבר יש אישה שכותבת טור אישי בכדורגל אז מערימים בפניה מכשולים? ומעל הכל הייתי רוצה לדעת למה הם כאלה? מהיכן הרשעות? או שיש בי משהו שמרגיז אותם עד כדי? אין לי תשובות…

עמך המחילה על תעוזתי…  
בחיל וברעדה
ובהרבה כבוד
רחל איפרגן
ידיעות חיפה.

לאחר שליחת המכתב ליעקב שחר, הוגשה על ידי תלונה נגד הללי לסגן עורך הספורט במעריב, שחש בסערת רוחי. באופן מוזר הללי נעלם לשבועיים. אני מקווה כי הוא הושעה בגללי. הוא סיפר שהיה חולה.ב-22 ביולי 2007 התקשר אלי העורך לידע אותי, כי יוני הללי נשתכנע לקבל אותי לדסק שלו (הישנה נמר חברבורותיו?) בזכות לחצם של איציק אהרונוביץ` ואלי לבנטל שהטיחו בפניו, "גם אנחנו פובלציסטים וחברים אצלך באגודה". אין לכם מושג איזה עונג חשתי כשאמרתי, "על גופתי המתה אשב עם עקרבים", וסירבתי. שעה אחרי, מצאתי בתיבת הדואר שלי מכתב מהקרן לקולנוע, שתסריט שכתבתי על הביצה החיפאית נתקבל למסלול הפקה. וזו רק פתיחה של מעגל שלא ארצה להפסיק.מכיוון שאני מסרבת לשבת עם גדודי הלא כלום של הביצה החיפאית, מצאתי עצמי שוב העונה מחוץ ליציע העיתונות. אני משלמת מחיר, אבל שווה לי. לא ארד לרמתם של העסקנוניה. לא אתן את העונג, אף לא לאחד, שיעשה עימי חסד.אז לא די שהם לא מפרגנים, הם גם גונבים. יש אחד בידיעות אחרונות, מלבד שרף, שקיבל ממני מכתב אזהרה, עם העתקים לעורך שלו ולעורך שלי. אם הוא ימשיך לצטט אותי ולעשות קריירה על גבי, אחשוף גם אותו. המכתב שמור אצלי.לכל אלה אפשר להוסיף, אישה מוציאה ספר על כדורגל בארץ ישראל וכל הדלתות נטרקות בפניה. אחת אחרי השנייה. כנקמה. כמה קטנונית ומטונפת ממלכת הכלום של עיתונות הספורט. והאמינו לי שזהו רק קצהו של קרחון!החזק מנצח. החלש תמיד צודק! זוהי דרכה של דיקטטורה.אבא שלי לימד אותי, להשיב מלחמה שערה במי שפוגע בי ולמות על העקרונות שלי. וזה מה שאני מתכוונת לעשות עד עולם. מי שיעמוד מולי אשיב לו כגמולו ואחשוף ערוותו בפרהסיה. אעמיד לו שדולת נשים מול החלון שתצעק לו, "זין קטן!".מוקדש ליוני הללי ודומיו… מאת ולדימיר ויסוצקי.

על כיסא המלך הוא דפק עם הרגליים,
בשמחת שלטון צרח עד השמיים
"תהיו אבירים" תהיו חברים –
מילה אחת שלי – אתם גמורים
אפילו אלוהים נקשר בחבל,
הוא החזיק אותם ממש קצר, הטמבל
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל
הטיפש התעלף ונפל
הוא התעורר בערימה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד, עירום וטמבל.

גמר חתימה טובה!

רחל איפרגן, ידיעות חיפה

תוצאה חיה – מערכה שניה
img472/8297/01wa4.png
לפני מספר שבועות הבאתי הוכחות לכאורה שטלספורט מעתיקים תוצאות חיות מלייב גיימס.
אתמול קיבלתי מטלספורט הוכחה, עוד לכאורה, שדווקא לייב גיימס הם אלה שמעתיקים
מהם. התוצאה בטלספורט במחצית משחק גביע הטוטו בין אחי נצרת להפועל פ"ת היתה 0-1 (בצילום
העליון) – התוצאה הנכונה, בעוד שבלייב גיימס היא היתה 0-0. זו ההוכחה, אומרים בטלספורט,
שלייב גיימס לא מחזיקים כתבים בכל המגרשים והם חסרי אונים כשיש משחקים במגזר
הערבי באמצע השבוע ואין תוכנית רדיו שמעדכנת. לייב גיימס מוזמנים להגיב. 
img440/7426/00ez5.png

 

מייל לתגובות נוספות: yegerm9@walla.co.il

מודעות פרסומת

Written by תמיס

מרץ 25, 2008 בשעה 6:14 am

פורסם בUncategorized

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: