עומדים בשער

ביקורת על תקשורת הספורט

ארכיון עבור אפריל 2008

ניגוד אינטרסים ברחוב קרליבך

with 29 comments

אמש ללא ספק היה אחד הערבים הקשים שעברו על יואב גולן עורך מדור הספורט של מעריב, מצד אחד יושבים לו על הראש כתבי דסק הכדורסל הכי חזק בעיתונות הישראלית עם הפיינל פור של מכבי, מולו בטלוויזיה, מעפילה מנצ'סטר יונייטד, אולי הקבוצה האנגלית האהודה ביותר בישראל לגמר ליגת האלופות ועל קו הטלפון מנדנד אביעד פוהורילס משהו על ראיון עם מתיאוס שיתפרסם במוסף "סופשבוע" וצריך לקבל קידום הבוקר במוסף. רק כך אני מתאר לעצמי, בכאוס שכזה  יכול היה גולן לבחור דווקא בקידום לכתבה של פוהורילס ככותרת הראשית למדור הבוקר.  נכון היום זה ערב יום השואה ולכל בר דעת ברור כי מתיאוס מספר על ביקורו ביד ושם בכדי לצאת לידי חובה. הגיע הזמן שהעיתונות הישראלית תפסיק לנגן לנו סיסמאות של אישים גרמנים כאלו ואחרים בנושא. העובדה כי ההפניה היא לראיון מיוחד שיתפרסם במלואו רק מחרתיים פשוט מקוממת. לו היו בוחרים במעריב ללכת עם מתיאוס עד הסוף ולפרסם את הראיון עימו הבוקר במדור הספורט, הכותרת הייתה ראויה -לא יותר. בתוך העיתון יש תוהו ובבוהו שלם, שלושת העמודים הראשונים נתונים ליעקב זיו ודורון כהן שמצליחים לחנוק את צמד משחקי חצי גמר ליגת האלופות מכל זווית בנאלית אפשרית. אותו שיר הלל ליונייטד, אותו הספד לברצלונה הגדולה ומעל כולם עוד כתבת צבע על מיכאל באלאק. מבלי להתאמץ אני יכול לספור כרגע מזיכרון בלבד ארבע כתבות אינטרנט שונות שקראתי על הגרמני העונה. הבחירה להתמקד בו היא שטחית וידועה מראש- זיו ממך ציפיתי למעט יותר תעוזה והרפתקנות.

פרויקט הפיינל פור של מעריב נראה חיוור לעומת זה שנמצא באי – תון של המדינה וזאת על אף שכתבי הכדורסל הבכירים יותר נמצאים אצלו. חגי סגל פשוט לא פגע  בראיון שלו עם צביקה שרף בעוד עופר שלח מנסה וכמעט מצליח לעניין עם השוואה ביו מכבי לסיינה רק כשאתה מכיר חלקים ממנה בעל פה מעשרות שידוריו העונה קשה לך לסיים אותה מבלי לדלג על שורות מסוימות. הבדיחה של לתת לאבי רצון לכתוב טור דעה בכלל לא מצחיקה, רצון עם כל הרצון הטוב משחזר קטעים שכבר שמענו וקראנו בעבר – הכדורסל באירופה מת, מכבי זוהי פיקציה וכו'… דווקא הכתבה של ניר שועלי בדף האחורי הייתה צריכה לקבל קידום משמעותי, בדיוק מאה ימים לפני פתיחת האולימפיאדה תוהה שועלי כיצד התנהלו זוכי המדליות הישראלים במאה הימים האחרונים לפני האולימפיאדה – בהחלט כתבת היום. למה לפתוח את העיתון: לא למה? איך? מהעמוד האחורי. למה לא: השיעמום של העמודים הראשונים

באי – תון של המדינה הלכו הכי חזק על פרויקט הפיינל פור. אך לפני שאגיע לשער הלא ברור שבו מתנוססת חצי האמירה : "אם תרצו" כשהשלכה לחגיגות ה-60 של המדינה, רציתי לספר למדור כי אם הוא היה נבחן בפסיכומטרי הבוקר היה נכשל, שכן היום הוא יום רביעי ולא חמישי (הסתכלו על התאריך של המדור), כנראה שרעיון הזזת השעונים של וואן מחלחל לתוך מערכת הספורט במוזס. המדור החגיגי מתגלה כלא חגיגי בעליל, רפאל נאה שוב מדבב את אהדתו למכבי דרך טור פרשנות מאולץ בעוד מליניאק מנסה לקצור את שדות העונה הבאה של הצהובים תוך גיבובים של חידודי לשון. מותר לשאול האם מגיע לרז שכניק  קרדיט על כתבת הפיינל פורים האחרונים אם הוא הוציא מהארכיון את הכתבה מלפני שנתיים והוסיף את החלק על פראג? ושלא הופתעתי לגלות שגם שאראס ופארקר גויסו לאווירת החג. היחיד שהביא תוצאה כביכול הבוקר בנחותון היה מנחם גנץ, לא איש ספורט במקור שביקר בסיינה והביא כתבת רקע על סיינה שחסרה יותר מידי עומק מקצועי. לא מובן כיצד הכותרת של הראיון של וויל ביינום מאתמול: "עם קטש לא היינו מביאים גביע" נדחקת לסוף הראיון הבוקר, שיקולי עריכה מוטעים כבר כתבתי הבוקר, לא?  מי שבכל זאת מחפש קצת כדורגל יוכל למצוא אותו בעמודים האחוריים ליד טור מלוקק של אמיר אפרת לגרנט, טור שמציב את השאלה היכן בדיוק יושב אפרת הערב בסטמפורד ברידג' או האם הוא מקבל כרטיס למתחם הוי.איי.פי בגמר?  למה לפתוח את העיתון: בגלל שזרקתי כבר את העיתון התיאום שלו מלפני שנתיים. למה לא? כי במוסף 24 שעות מופיעה הכתבה הבאמת מעניינת על הסרט על קטש שישודר מחר.

החינמון משלם את המחיר על הניסיון ללכת בקו הסמלי של יום הזיכרון לשוא ולגבורה. כתבתו המושקעת והמייגעת של רונן דורפן (אני הפסקתי לקרוא באמצע) תופסת כ-50% מתכולת המדור, ומבקיעה גול עצמי לא מחוייב המציאות. ליאב נחמני ממשיך להתעסק בסאגת שידור הכתבה על עודד קטש בערוץ 10. למרות שבתאריך22.4 ציין נחמני שהסרט יידחה לימי הקיץ הוא ישודר כמו גדול מחר בערב, אך היום ממשיך נחמני לעורר סערות עם חשיפת תביעה אפשרית של קטש על כך שערוץ 10 הוציא דברים מהקשרם. בעוד שקטש ועמיאל שתו טקילות במסבאה זניחה באזיה חור בגליל, העלו בערוץ 10 כיתוב בפרומו לידיעה כי "עודד השתכר לפני משחק של מכבי". אין טורים אישיים לקראת המשחק של צ'לסי ליברפול, פרט לניסיון כושל של עמית לוינטל לעניין במשהו את הקוראים. חבל שלא מופיע ניתוח מקצועי (אפילו של שלמה שרף…) למשחק אמש. גם כתבות לקראת הפיינל פור הם טיפה בים בהשוואה לציפייה. למה כן: כי הוא חינם ובגלל הניסיון של נחמני לעורר סערה (בכוס מים?) למה לא: יש דברים טובים יותר לעשות.

בהארץ לא השתנה שום דבר מאז אתמול. ההתבססות על כתבות מעיתוני העולם הגדול נמשכת גם היום. כתבותיהם של מרטין ליפטון וג'יימס דאקר לקראת חצי הגמר של היום בערב בהחלט שנונות ובזווית אחרת שסוף סוף גורמת לקורא לצפות למשחק בזכות שני ספורים מעניינים על ג'ון טרי הקפטן והאדם ועל סטיבי ג'י ויחסיו עם רפא בניטז. ההתייחסות של דוד מרואני (ברוך שובך) ומשה הרוש לסוגיית מכירת מאור בוזגלו לקבוצה ישראלית בהחלט מחדשת ושופכת אור על המצב, יפה גם הניסיון להביא את תגובתו של יעקב בוזגלו שסירב להגיב. גם כתבתו של דור בלך על הבלאגן החוגג בהפועל פ"ת הוא פולו אפ יפה למה שהתחילו אמש באתר של ערוץ הספורט עם הכותרת "אנחנו פשועים? מחפוד ישב בכלא". למה כן: בזכות הרזומה וכתבות ברכש, למה לא : אין בכלל התייחסות (עם כל הכבוד לפייזר) לפיינל פור.
 
(ז)ליגות בעולם     

 

כמעט כהרגלו בקודש ממשיך עריץ הספורט לשגע את צופיו, אפילו אם נשאל את אבי בר איזה ליגה משודרת באיזה ערוץ ,אני בספק רב אם אפילו הוא ידע לזהות.                         

מארץ המגף – בכל שבוע אמור (ובמקרה הזה זה אכן שם של דג) אחד הערוצים הפתוחים לשדר את המשחק המרכזי. בר, טלפז ושאר הירקות לוחצים חזק על הזמבורה הקרובה לידיהם כדי שיוכלו (בפעם המי יודע כמה) לצפצף על צופיהם, וחמור מכך על כספם. ביום א' בשעה 16:00 נוכל ליהנות כולנו מקרב הזברות בין יובנטוס (הבטיחה מקום בצ'מפיונס) לסיינה (נשארה בליגה),  במקביל יאלצו חובבי הכדורגל מאיטליה לרפרש בכל דקה את דף תוצאות הלייב כי הדרבי הלוהט בין אינטר (ניצחון והיא אלופה) למילאן (נלחמת על כרטיס לצ'מפיונס) לא ישודר בשום מקום. בושה וחרפה.   

הבונדסליגה – הליגה הגרמנית אולי גמורה, אך אין זה אומר הצופים ויתרו על השידורים. שני המשחקים שידורו ביום שבת הקרוב וביום ראשון יועברו בערוץ המינוס, למה? גם לי אין מושג היות שבערוץ החינמי באותן השעות מועברים שידורים חוזרים מתקופות פרה היסטוריות (בהם לבאן מרסר עוד לבש אדום…), גועל נפש.            

הליגה הארגנטינאית – חבל שאין לי צילום מסך (לא חשבתי שיהיה צורך) היות שמה עשו בעריץ הפעם עובר כל גבול. הפרסום הראשוני בלוח השידורים היה כי הליגה הדרום אמריקאית תועבר בערוץ החינמי (שעת המשחק, והקבוצות המשחק עדיין לא היו ידועים). הפלא ופלא, היום בבוקר שפשפתי את עיניי מאתיים פעם כלא מאמין לחוצפה, "הסופר קלאסיקו" בין ריבר לבוקה ישודר בערוץ המינוס. על הנייר נראה שלעריץ אין ברירות, שני שידורי הליגה הספרדית בין השעות 20:00 ל-00:00 מונעים את העברת המשחק (בשעה 21:05) בערוץ החינמי, אך אותי זה לא מעניין. התחייבות לתוכן השידורים הינה הסכם בין הערוץ לקורא שיודע מה מגיע לו ומה לא, זהו חוזה לכל דבר ועניין. פשוט יש כאלה שאותם זה ממש לא מעניין.

שיגעון ה-N.B.A – כגודל הציפיות גודל האכזבות. הבטיחו פלייאוף אטרקטיבי, שידורים רבים (בערוץ החינמי) ואיזור N.B.A באתר האינטרנט, אז הבטיחו. סדרות הפלייאוף עוברות ליד האוזניים של צופי העריץ (שעוד נשארו נאמנים בלית ברירה). לא שידורים ולא נעליים, אמנם בלילה האחרון שודר המשחק בין ניו אורלינס לדאלאס בערוץ החינמי, אך זה כמו כוסות רוח למת, היות שאת האמון כבר מזמן איבדנו. טלפז, תתעשת קח לתשומת ליבך את הנושא ותקיים את מה שהבטחתם.

פיינל פור – שידורים ישירים באתר האינטרנט, אולפן פיינל פור בערוץ הגניבה, ימיה הגדולים של מכבי בגולד, צילום נדיר של מוני פנאן מסתפר בערוץ החינמי וכתבות צבע על דה רוסה ומקל בערוץ המינוס, אלו בערך חלק מהפרומואים לקראת סוף השבוע הצהוב שמתקרב. אולפן הפיינל פור בערוץ הגניבה הוא תעודת עניות (נוספת) לעריץ, מה הטעם לצפות במשחק (באינטרנט לדוגמא) בלי הפרי גיים (תשלמו, אז תראו…). נראה שבעריץ לא יודעים את מי לרצות לקראת סיום העונה ומדבר השידורים הצפוי. האם לפנק את אלו שמשלמים על ערוץ הגניבה, לדאוג לאלה שעדין בונים על הערוץ החינמי או לארגן למעמד הביניים שיכול לשלם על ערוץ המינוס (למרות המינוס בבנק). ת-ת-ע-ו-ר-ר-ו !!!

הספורט הלבן גם מתלכלך - כמו מגיפה חשוכת מרפא, הגיעו שידורי הטניס גם לערוץ הגניבה. טורניר ברצלונה היוקרתי ייערך בסוף השבוע וערוץ הגניבה יעביר את חצאי הגמר ואת הגמר. יש לציין שזוהי הפעם הראשונה בה מועבר שידור טניס בערוץ בתשלום. מה אפשר עוד לומר ?!?!?!

פדלאדות לאור ירח

הלשון שלא נגמרת – אחרי ששלחו את את פאר לדוחא עם מצלמות, מקררים ושאר מוצרי חשמל כדי לספר על מדעה הקסום ולזכות לתמונה של פאר בארץ האיסלאם העשירה, החליטו ב-Ynet שחייבים ללטף את כותבת הטורים המסורה שלהם. קבלו את הכותרת לכתבה הבאה :

כן שחר, רק כאן את יכולה לחזור לעצמך. אל תתייחסי למה שאומרים, רק ב-Ynet תוכלי לחזור לעצמך. מספיק עם הביקורת על הכותבת (אה, הטניסאית…) שלנו. רק כאן שחר, רק כאן.

אפשר קצת אחרת – למרות שמאז עזיבתם של שרון חלבי ורועי רובינשטיין המכללה הפכה לאתר של כתב אחד (אשר גולדברג), מנסה דורון ברגר לעשות דברים קצת אחרת. כתבה על משחק בליגה ב' שהופיע בראשי, בהחלט אינו דבר נפוץ בקרב תקשורת הספורט. אמש הועלו שתי כתבות בהחלט מעניינות. סיפורו של גולדברג על נבחרת ארץ ישראל בשנות ה-40 בהחלט מרתק ונחמד לקריאה. הכתבה של שחף קורנפלד על איתי שאבו שעובר לסאותהמפטון היא היחידה (שאני ראיתי בכל אופן), אך המיוחד בה הוא שהיא נלקחה היישר מהאתר "כדור" שעוסק בליגות הילדים והנוער, האתר בבעלות טלספורט.

 גולדברג VS שפונדר – בפינה הימנית עם יותר מ-30 שנות ניסיון נמצא אשר "השועל הותיק" גולדברג שהעלה ידיעה לפני כחודש על מקרייב. בפינה השמאלית ממוקם אור "אני מעריץ את אופירה" שפונדר שקורא תיגר על הידיעה הישנה, המפסיד בקרב יחזור לתת הסברים בבושת פנים עם הזנב בין הרגליים. תשפטו בעצמכם, מי צודק…

      

 

סדרי עדיפויות לקויים – באתר "התיקולים מאחור והאורגיות של הנשואים" החליטו אתמול להראות מהו סדר העדיפויות שלהם. בעוד שאתרים אחרים עידנו את הידיעה, בעוואןטה השתמשו במילה טרנסווסטיטים לעומת זונה ממין זכר. ביום בו יש חצי גמר ליגת האלופות זה סדר העדיפויות של "אתר הספורט" גועל נפש וחוסר מקצוענות.

ביקורת על שידור משחק הגומלין מנצ'סטר -ברסה, מאת דן :

אתמול, כמו בכל ערב של ליגת האלופות, התיישבתי לראות את המשחקים אשר שודרו בערוץ הספורט. אני צופה אדוק בדיוק כמוכם (אני מניח) של ליגת האלופות עוד מימי האולפן הראשונים. להזכירכם אז זכה אולפן ליגת האלופות אף בתואר שידור המשחקים הטוב ביותר מבין כל השידורים באירופה, והוא באמת היה מצוין. אך מאז זרמו הרבה מים בנהר.

הפרי גיים ארוך יתר על המידה. בערב כמו אתמול בו יש רק משחק אחד אפשר לקצר אותו בחצי. יעל בן דב אכן חמודה אך לא תורמת כלום לאולפן למעט קטע מצחיק או שניים שמצאו עבורה ביו טיוב, אך זה עוד מילא. איציק זוהר מדרדר את כל הדיון באולפן לרמה של הטריבונה בימיה הטובים. הוא צועק, מתלהם, מביע דעות נחרצות שלולות כל הגיון, ומרבית הזמן מוצאים עצמם כל אחד משלושת חברי הפאנל (נדב, אבי ומודי) אובדי עצות אל מול הבלגאן שהוא משליט באולפן. בימים של אלי אוחנה, חיים רביבו או מוטי איווניר השידור היה עשרות מונים יותר נעים לצפייה. לצפות ולהתבייש.  אך שוב, זה עוד מילא. נעבור למנה העיקרית.

השידור עבר לאולד טראפורד אל שגיא ויורם. ארבל (שדר שידע ימים גדולים יש לציין) שכבר מזמן לא מסוגל להבדיל בין פטריק יואינג לבוז'אן קרקיץ הוא פשוט בושה לאינטליגנציה שלנו. שגיא כהן מצידו ממציא כל מיני תיאוריות מהפכניות על כדורגל שרק הוא מכיר. בדקה הראשונה ביצע סקולס עבירה על מסי שהייתה בפירוש על הקו של הרחבה או קצת מחוצה לו. ישר קבע שגיא נחרצות  כי העבירה נעשתה בתוך הרחבה ונמנע מבארסה פנדל שלא בצדק, לא עזרו ההילוכים החוזרים שהראו בפירוש כי הרגל של מסי הייתה במקרה הכי טוב על הקו-  הוא עמד איתן על דעתו הלא נכונה. הגדיל לעשות יורם ארבל שטען כי מיקום מבצע העבירה הוא הקובע? טענה אשר גם בחלומות הכי גרועים של קברניטי פיפ"א לא עלתה במוחם, נקווה שהם לא מקשיבים לשידור הישראלי.

כעבור 4 דקות, שתיים מתוכם בשליטה של מנצ'סטר בכדור, הכריז שגיא  כי זו הפתיחה הכי טובה של ברצלונה למשחק העונה- עוד טענה תמוהה בלשון המעטה. יש לציין שכבר באותו רגע הגיעו מים עד נפש. לאבא שלי יש חבר טורקי, ומתוך הכנות לערב השואה בו יוחשכו הערוצים מחר הוא שלח אותנו לערוץ התורכי שנהיה בטוחים שאכן נוכל לראות ליברפול- צ'לסי, ואז חשכו עיניי.

חשבתי שבגלל הטלוויזיה הישנה שלי הצבעים לא טובים- אך בשנייה שלחצנו על ערוץ 160 בשלט (הוט) ראיתי שהטלוויזיה בסדר גמור, גם הסאונד שנשמע לי נמוך משום מה פתאום עלה עשרות מונים. לא היה מה להשוות בין השידור התורכי המצוין לבין איכות השידור הירודה הן בתמונה והן בקול שסיפק לנו ערוץ הספורט. גם הפרשן היה הרבה יותר ברור על אף שאני לא מדבר או מבין חצי מילה בתורכית. באותה שנייה התקבלה ההחלטה להישאר בערוץ התורכי וכך הרווחנו  שתי ציפורים במכה אחת- גם איכות שידור טובה בהרבה וגם הימנעות מצמד הליצנים ששידרו את המשחק אצלנו.

תודה למנחם גדיה : ביומיים האחרונים פורסם כי המשחק בין צ'לסי לליברפול יועבר בערוץ SAT1 הגרמני, קבלו סקופ קטן. ל-SAT1 יש שלושה ערוצים, גרמני, אוסטרי ושוויצרי. האתר שנקלט בארץ הוא האוסטרי דווקא ולכן המשחק לא היה מועבר בו. רק התערבות של גדיה גרמה לטכנאיי YES לכוון לווינים כדי לקלוט את הגירסה הגרמנית שתשדר את הערוץ. קבלו את לוח השידורים של הערוץ הגרמני, והערוץ האוסטרי. בלי שום קשר גם הערוץ הטורקי סטאר ישדר הערב את המשחק, וע"פ הביקורת של דן אולי כדי לצפות בו. המשחק משודר בערוצים הללו. 

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com

Written by תמיס

אפריל 30, 2008 at 10:59 am

פורסם בספורט

היעלמות גביע אופ"א ומשרתיו של העריץ

with 28 comments

לא, לא מדובר בספר התשיעי בסדרת הספרים "הארי פוטר", אלא בהתנהלותו של אבי בר ומשרתיו. בעריץ הספורט היו פונים (אם יכלו) לוועדה לבחירת חגים ומועדים כדי לשנות את התאריך בו מזכירים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וזאת רק כדי שנוכל לראות את אברם או את יוסי בדו קרב על הכרטיס לגמר הצ'מפיונס. נכון לכתיבת שורות אלו בעריץ הספורט לא סיפרו לקוראיהם כי המשחק ישודר בשידור חי בערוץ SAT1 בעלות של גבינה לבנה, רק 4 ₪ לחודש, והכל רק כדי שמיד עם צאת יום השואה (יממה לאחר סיום המשחק, זמן נצח במונחים של ימינו) ישודר שידור מוקלט של המשחק. גם משרתיו הנאמנים של העריץ Ynet ו-nrg (והמקבילים להם בפרינט) לא הזכירו מילה ולו חצי מילה על השידור בערוץ הגרמני, מה לא יעשו ברחובות קרליבך ומוזס כדי להתנהג יפה לעריץ, כך יזכו לקבל עוד תקציר או שניים. עלובים….

גנב השידורים אינו נח ומכה גם בגזרת גביע אופ"א. מי שציפה למוצאי יום השואה כדי לראות את משחק חצי גמר גביע אופ"א בין ריינג'רס לפיורנטינה, יצטרך לחייג מעכשיו לחברת הלווין כדי להזמין את ערוץ הגניבה. המשחק בין באיירן לזניט נערך סמוך לצאתו של יום השואה והוא ישודר בשידור מוקלט במזבלה של רחוב קרמניצקי (נכון, הכוונה היא לערוץ החינמי), אך המשחק בין ריינג'רס  לפיורנטינה ישודר בערוץ הגניבה. למה? צריך לשאול את אבי בר. בעריץ מעדיפים להצדיק את הערוץ החינמי עם שני שידורים מוקלטים חסרי ערך כך שבמקום לקבל שני שידורים מחצאי הגמר של הצ'מפיונס ואופ"א בעלות של 4 ₪, נצטרך לחכות לפירורים הבאים שיזרוק העריץ לצופיו המסכנים, אולי בייסבול, קריקט, משהו…

לא רק שהגניבה אינה נפסקת, אלא היא מתרחשת בפומבי, ללא הפרעה וללא ביקורת מצד שום אירגון. עד שניצן חן יתחיל לעבוד אנחנו נזכה לראות אולי את משחקי המכביה, או לכל היותר את טורניר טשקנט ללא תשלום.

בית הדין של בית בסר – אחרי הפרסום הנחמד מאמש של עמיתיי מורו ופוליצר על הכרטיס האדום שספג פיני גרשון במסגרת גליצ'ים, ערכו בבית בסר למאמן ועדת משמעת פנימית. בהרכב של שני דיינים (ליזה ללוצשווילי ואור שפונדר) הוחלט לבטל לגרשון את הכרטיס האדום ולמחוק אותו מהאתר בתנאי שיתן "ראיון מיוחד" לגברת התוכן. אין מה לומר, באתר "הברקסים בכניסה למועדון" יודעים גם לסלוח (בתמורה לסקופ המתאים….)

    

כמה יצא במשחק הזה – יש את המשחק הזה, נו…ברח לי מהראש, זה עם הבנות שזורקות כדור כתום לחישוק כזה…נו, איך קוראים למשחק הזה…אה כן, כדורסל נשים. אז כמה נגמר אתמול במשחק מספר 3 בסדרת גמר הנשים? את זה אפילו גברת התוכן תתקשה לדעת.

  

מחלת "הפרסום הראשון" – השקרים בבית בסר אינם נפסקים ואופירל'ה ממשיכה להטעות את הקוראים ולגזול קרדיטים לא לה. הטיפול התרופתי למחלת "הפרסום ראשון" אינו עובד ולאחר מס' ימים בהם לא זכתה המחלה לפינה בפוסט היומי, היא שבה לתקוף אתמול ובגדול. הסימפטום המוכר "הזזת שעוניתיס" אמנם לא הופיע אמש, אך רק הזזת מחוגי השעון לשעון חורף היו מצילים את גברת "החזיקו חזק והקשיבו לאייטם הבא". בטלספורט התייחסו ראשונים לידיעה עם הרבה רוגע וצניעות.

  

וואלה? לא ידעתיאור שקדי מוואלה היה הראשון להתייחס לישיבת מנהלת הליגה שנערכה אמש. מעבר לתכנית המשחקים שאושרה הוחלטו הקריטריונים שתצטרך לעמוד בהם הקבוצה שתייצג את ישראל ביול"ב קאפ, כרגע הפועל חולון אינה עומדת בקריטריונים ומעניין יהיה לראות, מה יחליטו באולם הפחים במידה והקבוצה תסיים באחד משני המקומות הראשונים.

דחיפות הדדיות – בכתבתם של הדס גרינברג וארז שופס סופר על דחיפות במשחק האימון בין כפ"ס לסכנין. שלושה שחקנים שדחפו האחד את השני…מה קרה עם השלישי? דחפו גם אותו? הוא הסתכל מהצד ולא עשה כלום? מי השלישי מביניהם? חבר'ה קצת יותר פרטים…

מעיתוני היום

אם מישהו מכם באזור ת"א רק התעורר וחושב לצאת לריצת בוקר, ההמלצה שלי היא לסיים את הג'וגינג היומי מול משרדי ידיעות אחרונות, מה רע בלסיים ריצה עם מעט חיוך על השפתיים? הרי לא כל יום אפשר ראות בבניין אחד עשרות אנשים שליבם נמצא בזחילה חזרה למקומו הטבעי מאי שם בתחתונים. רק כך אפשר יהיה לתאר את הצורה שבה לבטח קיבלו הבוקר עובדי מערכת הספורט בנחותון, כאשר הציצו לכיוון המתחרה מעריב וגילו את הראיון הבלעדי שהעניק דן שמיר לאבי אורנן וחגי סגל.

שני כתבי הכדורסל הבכירים של העיתון הצליחו להוציא משמיר מילים ראשונות מאז התפטרותו בראיון שנפרס על פני שלושה עמודים תמימים. הראיון עצמו חשוב אם כי לא מתרומם לגבהים הנדרשים, אם לאחר שעתיים של שיחה הציטוט החזק ביותר שהצליחו השניים להוציא משמיר היה: "אני לא מנטרל רגש, מה זה רגש"? כנראה שיש בעיה או עם המרואיין או עם המראיין. מצד שני נדמה כי השניים לא שאלו מספיק על חשבון הנפש העתידי (על העבר יש די ויותר) ושאיפותיו ליום המחר. הקורא יוצא מהראיון כמי שהחכים מצד אחד אך נותר עם הרבה שאלות מנגד.

אולי המחסור בשאלות לגבי עתידו של שמיר היה משום שסגל עבד שעות נוספות אמש ובשעות אחר הצהריים כבר הרים טלפון לנבן ספאחיה שדיקלם עבורו ראיון לקראת יום שישי. דווקא הידיעה שהסתתרה בתוך הידיעה על להברזתו של מוריס מארוחת הערב של שחקני מכבי הייתה המעניינת ביותר הבוקר במעריב. שם מספר סגל על האקרדיטציות בהן זכו גופי תקשרות ישראלים לקראת הפיינל פור במדריד. כתב הכדורסל הבכיר של מעריב מתבכיין מעל גבי העיתון כי בין חבריו ינדדו יחד עם החבורה הישראלית כתבי ספורט ממקומונים ואפילו "אנשים אנונימים" לדבריו אשר משמשים ככתבים של מגזין כדורסל חדש "זריקת עונשין". אני מודע ומתוודה כי אישית טרם שמעתי על מגזין שכזה, אך הפרסום של סגל על המהלך באופן כה בוטה מעורר בי את השאלה מי הם אותם אנשים ומה טיב הקשר שלהם עם סגל, ייתכן ואני טועה אך זה מריח כאילו בינם לבינו מתרוצצים כמה חתולים שחורים…למגיבי הבלוג ויודעי דבר הינה משימה.

מכל המסיבה סביב סיפור הערעור של בית"ר הצליחו לחלץ יניב טוכמן ורון עמיקם מספר מועט של מילים שנבעלות בין שאר הכתבות של העיתון. מרשימים ביותר הסיקורים ממשחק מספר 5 בגמר הכדורעף לו הוענק שלושת רבעי עמוד וסיכום משחק גמר סל הנשים אליו הוצמדה אפילו סטטיסטיקה, לא דבר שרואים כל יום. ולאחר כל אלו, העמוד האחורי מציג הפעם גרסה נחמדה מאד של מדור המכתש כולל ירידות יפות על שחר פאר – "במפגש הבא אובזילר תשחק לבד בזוגות". למה לפתוח את העיתון: כי בכל זאת, הרחוב הספורטיבי ידבר הבוקר רק על מה הראיון של דן שמיר. למה לא:  כי אם אתה חובב כדורגל בלבד, לא תסדר עם מדור ספורט שמביא רק מספר מועט של כתבות על הענף.  

באי-תון של המדינה הכותרת (כצפוי) בניחוח ליגת האלופות. "סר לחץ" עם תמונתו של פרגי מחויך ללא ספק מעלה חיוך ומשאיר תקווה לכתבה טובה בהמשך. בפועל, המצב שונה לחלוטין, העמודים הראשון והשלישי בריח עובש של הכדורגל הישראלי לא מספרים שום דבר מעניין. ביניהם כתבתו של גסן ואקד לקראת המשחק היום בערב בין בארסה ליונייטד. הביצוע כושל מאד ואף בשורה לא מגיעה ממנצ'סטר, ואקד פותח בחפירה ארכיאולוגית של כ-15 משפטים על וויין רוני. "יותר מכולם, כדאי לוויין רוני לדפוק נוכחות" כך הוא מתחיל את הקטע על החלוץ הג'ינג'י ומקנח ב"רוני בספק בגלל פציעה", אז את מי זה מעניין לעזאזל?, אמיר אפרת מציל קצת מהכבוד מהאבוד עם ניתוח מעניין על חשיבותו של וידיץ' עבור השדים האדומים. הסיבה הכי טובה לפתוח את האי-תון הא כתבתו של נדב צנציפר שבכפולת האמצע מביא ראיון עם זריה של הפועל חולון, לקראת הישורת האחרונה בליגת "ווינר". למה לפתוח את העיתון : צנציפר וייאוש כללי, למה לא : צריך בכלל להסביר…

החינמון הפציץ הבוקר וב-ג-ד-ו-ל והוא ממשיך במגמת ההשתפרות מהימים האחרונים. עדי רובינשטיין בטור מצחיק, ציני ומתגרה מעביר את רשמיו מהדיון אמש בבית הדין בצורה אחרת ולא שגרתית, מעולה. גם הכתבה של עדי לוינטל (כותרת טובה – "אלכס חולה אכזבה") פוגעת בול  לקראת המשחק בין היונייטד לבארסה, לא עוד ניתוח משמים, אלא הסיפור של פרגי והיחס שלו להצלחות היונייטד, בהחלט כתבה מעניינת באור אחר. אבי סגל מנתח את הפיינל פור הקרוב, ומציין שלראשונה מאז נוסד הפיינל פור ב-1988 לא יופיע מאמן סרבי על הקווים, כתבה טובה שמנסה לצאת בהצהרה של חילופי דורות בין מאמני היבשת, אך חסר לה מעט פלפל. עומר לחמנוביץ' מקנח את המדור בטור דעה על סוגיית השידור של הפיינל פור, עשרת הדברות הן בהחלט רעיון מקורי ומבורך. חבל רק שליאב נחמני מספר על מועמדותו של פאצ'קו (קשר ברזילאי) למכבי חיפה, אך בפועל מופיעה תמונה של פאוליניו (למרות הכיתוב בתחתית התמונה). למה כן : מכל הסיבות הרשומות, למה לא : אין סיבה שלא.

בהארץ חולשה לא ברורה פקדה את העיתון. הראיון של ורד כהן ועופר מתן עם טרנס מוריס הוא קונטרה עדינה לידיעות (ראיון עם זרי הפועל חולון) ולמעריב (ראיונות עם ספאחיה ודן שמיר). עוזי דן שלא כהרגלו, לא הבריק ורק כתבות מהגארדיאן ומהעיתון אל פאיס נותנים מעט נקודות אור למדור הספורט של היום. חסרונו של דוד מרואני מורגש. למה כן : כי בד"כ המדור טוב יותר, למה לא : בגלל החינמון

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com

Written by תמיס

אפריל 29, 2008 at 9:54 am

פורסם בספורט

מחבקים את שחר

with 27 comments

ביום שישי הקרוב יחול יום הולדתה ה-21 של שחר פאר והתקשורת כבר התחילה לחלק לה מתנות. שני ההפסדים ביומיים האחרונים למדורגות 95 ו-100 בעולם היו צריכים להדליק נורה אדומה בקרב כל גוף תקשורת אפשרי שהיה צריך לנצל את ההרמה ולהנחית לפאר על הראש מכל כיוון אפשרי. נכון, היא הטניסאית הלאומית, אך כבר לא המחבט מס' 1 (אובזילר הוכיחה את זה אתמול יפה מאד). ליטוף מימין, חיבוק משמאל וטור ביקורת פעם בגראנד סלאם עושים חיים קלים לפאר ולא ברור למה.

לאור המפלות מאמש (סליחה, אבל אם נבחרת ישראל בכדורגל הייתה מפסידה ליריבות נחותות ממנה היו משפדים את המאמן על המנגל הקרוב ביותר) היו חייבים לשאול את שחר שאלות נוקבות כמו זו שנשאלה ע"י ניר וולף (סחתיין) במסיבת העיתונאים וגרמה לילדה מהישוב רעות לעזוב בכעס את מסיבת העיתונאים. היום בבוקר חשכו עיניי, פרט לעיתון הארץ (ניר וולף ואיתן ברקמן) ולאמיר מרום ממעריב, שום גוף תקשורת לא ביקר את היכולת של פאר מהיומיים האחרונים מעבר לסיקור הבנאלי של אירועי המשחקים מול צ'כיה. נכון, היא "רק" בת 21 (ליאו מסי בן 20, אז מה ?) וקשה לסחוב מדינה שלמה על הגב, אבל את השאלות הקשות מישהו חייב לשאול, אהמר שאלו לא יהיו כתבי ידיעות אחרונות שבוודאי יחלקו לה שוב מצלמות בטורניר הבא אליו פאר תיסע כדי לקבל תמונה עם איזה שייח' סעודי. א-י-כ-ס.

חביתה עיתונאית

אמש ספגה מכבי את הפסדה השביעי העונה והפעם הייתה זו נהריה שחגגה על חשבונו של צביקה שרף ושחקניו. ערן סלע בטור אישי לאתר "בואו לראות את האמת על בית"ר ירושלים" מתהפך במחבת כדי לספר על כך שזוהי אחת הקבוצות הבינוניות של מכבי. לפני חודש וחצי לערך (אחרי הניצחון על ריאל מדריד) קבע סלע נחרצות כי "למכבי יש מקום בפיינל פור". אפשר להבין את סלע שמתהפך במחבת לפי יכולתה של מכבי,אך לטעון שזה נס שיש למכבי עדיין סיכוי לזכות בגביע אירופה היות שמספר ההפסדים גדול מזה שבעונת האליפות של גליל זה אבסורד ולא רציני…תשאל את רפא בניטז.

כמה קטנות בין הרגליים

מאבד מהערך – אחד ממשחקי הכדורגל היותר גדולים בעולם הוא "הסופר קלאסיקו" בין ריבר לפלייט לבוקה ג'וניורס. למרות זאת ממשיכים להשתמש במושג השגור בכל הזדמנות. בעוואןטה המשיכו את הניגון הישן והצולע והנה שוב סופר קלאסיקו בין נדאל לפדרר. מספיק לקחת את הקסם ממה שעוד נותר בספורט העולמי. קצת יצירתיות רבותיי לא תזיק…

דע מאין באת – אשר גולדברג ודורון ברגר מהמכללה עבדו בעברם בעיתון "הארץ". ייתכן שבגלל העובדה הזו או סתם מתוך אתיקה עיתונאית שנעלמה מהעולם בחרו השניים לתת את הקרדיט לפרסום של דוד מרואני מהארץ על שיתופו של קובי מוסא בטורניר הקטרגל שנערך ב"גולטיים".

אלברמן הגנאי – אחרי שאסף שקד פירסם את הידיעה על כך שפרנקפורט מעוניינת באלברמן העלו במכללה ידיעה משלהם (כ-3 שעות אחרי), כנראה שמרוב התרגשות החליט גולדברג לשנות את אזרחותו של אלברמן לגנאי היות שדרק בואטנג "קשרה הגנאי האחר" של הקבוצה מועמד לפורטסמות'. גולדברג אני חייב לנסוע לאולימפיאדה, יש מצב לאיזה אזרחות סינית ברגע האחרון ?!?!

לאט, לאט - המטרה : להעלות ידיעה, הדרך : לא בוחלים באמצעים, הנושא : שידור המשחק בין צ'לסי לליברפול בערב יום השואה, המבצע : אתר "המימונות והמופלטות", המתכון : לוקחים ידיעה ומוסיפים לה קורטוב של "פרסום ראשון" לאחר מכן מערבבים כ-10 דקות את הקוראים ולבסוף חייבים למהר כדי שנוכל להיות ראשונים גם בלי לשחק עם השעונים, אז מה שיוצא זה….תקלה טכנית אחת גדולה.

 

מה עם עבודת שורשים?

 בשבועות האחרונים דיברו הרבה בברנז'ת הספורט על התחקיר של ערוץ 10 בנוגע ל"לה פמילייה" ארגון אוהדי בית"ר הדוגל לטענת התחקיר באלימות יתר. סיוון כהן אחת מהעיתונאיות היותר טובות שצמחו בתקשורת הספורט בעשור האחרון, ניסתה לפצח בשבועות האחרונים את פשר ההתארגנות. לשם כך בערוץ 10 לא בחלו באמצעים, ראיינו את ראשי הארגון ואפילו רדפו אחר ארקדי גאידמק עד רוסיה בכדי לקבל את תגובתו. ואכן מבט ראשון בכתבה מראה כי כל אלו הניבו פירות, מחלקת הספורט של הערוץ הצליחה להעביר לצופים בבית את תחושת האי נוחות של ערבוב פוליטיקה  - כסף – אלימות וספורט ביציע המזרחי של בית"ר בצורה טובה. אך בסיומם של שש וחצי הדקות של הכתבה נותרו רוב הצופים כמעט באותה נקודה כפי שהיו בתחילתה, אולי עם תחושת אי נוחות קלה, אך באותה נקודה. שכן התחקיר הצליח לחקור עד לשלב מאד רדוד של התופעה, הניתוח שביקשו בערוץ לעשות נעצר עם ההגעה של התער אל העור של המטופל. לא הייתה בכתבה שום התייחסות אל העומק, ומשכבר נעו לכיוון השאלה האם ארקדי משלם על בתי המלון של החבר'ה הללו בשם הבחירות שיבואו ביום מן הימים – נסוגו לאחור כמתנצלים. קשה להאמין כי בערוץ 10 ינסו לתקן את הרושם שנוצר עם עוד כתבה יותר עמוקה הפעם, קשה עוד יותר להאמין כי גוף תקשורתי אחר יסיים את מה שהחבורה של גיא לרר החלה. ובכך אנו הצופים בעיקר יוצאים מופסדים, אנו נוטים לבקר עיתונות עולמית הרבה בארץ, אך בכל הקשור לתחקיר העיתונאי ולאומץ שהכתב זקוק בכדי להשלימו אנו נמצאים במרחק רק בפיגור מאחורי הבריטים והספרדים, שם היו עושים ל"לה פמילייה" עבודת שורשים.

מעיתוני היום

ימים כמו אמש הם הימים הכי אהובים על עורכי מדורי הספורט ושלא ינסו להגיד לכם אחרת. שתי מפלות רשמיות נרשמו אמש בארץ האחת של הצוללת הצהובה של צביקה שרף והשנייה צבועת כתום בדמות שחר פאר ולנו הקוראים נותר רק היה לצפות לבוקר ולראות מי יורה יותר חיצים על איזו מטרה?

החינמון מעלה היום את ערכו עם כתבה נפלאה של עמית לוינטל על הליגה היוונית וההתערבות של ה-CAS לאחר הערעור של אחת מקבוצות התחתית ביוון, כל זאת על רקע ההחלטה הצפויה היום בנוגע לערעורה של בית"ר ירושלים. הסיפור המעניין מובא בצורה קלילה ומרתקת, ובעזרת הכותרת "בין לוזון ללוזאן" פותח בסערה את מדור הספורט של העיתון. אם עד עכשיו כל הטענות על שיטת הפיינל פור בכדורסל הישראלי לא הספיקו, אז אלי סהר (על רקע העפלתה של הפועל חולון למקום הראשון) דואג שוב לפנות לאבנר קופל בנודע לשינוי השיטה האווילית. נחמד, לא מעבר. הקוף חד כתער בטורו על התנהלות איגוד הטניס ועל המצב העגום בו נמצא הענף. טור בהחלט מבורך לאור תוצאות משחקי המשחקים מול צ'כיה והעתיד הקודר שצפוי לענף עם פרישתה של אובזילר. חבל בחינמון שכחו שמתקיים היום משחק 3 בגמר סל נשים.

באי – תון של המדינה דווקא הפתיעו, אם כי ההפתעה נבעה משיקולי עריכה מפורטים מראש, הציטוט שהוליד הראיון עם וויל ביינום על עודד קטש היה חייב מבחינתם להיכנס לעיתון של היום לפני הסרט אודות עונתו של קטש ביום חמישי בערוץ 10. הניוז הלוהט, ההפסד של מכבי והבכי של פאר נדחקו לקרן זווית רק בכדי להראות למספר אנשי ברנז'ה כי האי-תון של המדינה עוד יכול להספיק לפרסם קטע קצר מראיון שעתיד להתפרסם לפני הקרנת סרט שמועד הקרנתו ידוע מראש – גן ילדים הינם צמד מילים ראוי למצב.

 עד כדי כך היו להוטים בידיעות לפרסם את הפרסומת לראיון עם ביינום שכל מארז העיתון שונה בהתאם. סיקורי משחקי הכדורסל (משעממים כרגיל) התגובות לניצחונו של גרנט (בזבוז של אינצ'ים הרי רובנו קוראים גם אתרי אינטרנט) ועוד שאר ירקות עמדו לפני ההפסד של נבחרת הפדרציה שנדחק לעמוד האחרון. האם זה נכון לוותר על הסיפור החם בכדי לקדם עניינים אחרים? ובכן מדובר בשיקולי עורך, אישית אינני מבין כיצד מישהו במערכת ידיעות יוכל הבוקר לחלוף על פני מערכת הספורט מבלי לשחרר צחקוק של בושה…למזלם של האנשים מרחוב מוזס הגיעו אבינועם פורת ואורי גולדבורט אשר הנפיקו כפולה יפה על הימים בהן היו הולכים כאן למגרשים.   

אם באי-תון של המדינה החליטו ללכת על הכדורסל, במעריב המגמה הייתה ברורה, "מה לך ילדה" זעקה הכותרת של העיתון ופתחה שלושה עמודים של דיונים סביב כושרה הנוכחי של שחר פאר. חובבי פאר יכולים היו להתנחם בין מילותיה של ציפי שמילוביץ' שתמיד הראתה חיבת יתר לטניסאית והאשימה בין היתר את המדינה שנחה על כתפיה של הבחורה הצנומה ממכבים, המשכנתא, משבר המים ומה לא בכדי להוציא את פאר עם מעט כבוד מההשפלה שעברה ברמת השרון ביומיים האחרונים. אפילו הצעה של ירידה מהארץ ניתנה לפאר על ידי שמילוביץ' שכיאה לעיתונאית חצר שכחה שישנה גדר קטנה שמפרידה בין החברות שלה עם פאר לתעודת העיתונאות שהיא נושאת בכיסה. אמיר מרום כאמור היה הקוטב לדברי של שמילוביץ', טור הביקורת שלו נטף ארס מזל שלקראת סיומו הצליח לשנס מותניים ולכתוב מילה טובה על אובזילר.

לצד מחול השדים הזה ניצבה כתבה מרתקת של רון עמיקם שניסה להתחקות אחר מקור הרכב בית הדין העליון שידון הערב בערעורה של בית"ר ירושלים. זוהי עיתונות לשמה וטוב כי עמיקם מתפקד היום כזאב בודד, אך צדיק בין עשרות עיתונאים שמצטטים אחרים בנימה שתיחשב מעניינת. הטיפול של מעריב בהפסדה של מכבי הפתיע אותי, יממה לאחר שהעיתון הכריז כי הוא זה שיוביל את עם ישראל למדריד בעזרת צוות הפרשנים המעולה שלו פישלו חגי סגל ועפר שלח עם טורי פרווה על ההפסד של מכבי אמש בנהרייה.

הבחירה בכותרת "תתבגרי" של עיתון הארץ מוכיחה שוב שבעיתון הפחות פופולארי יודעים לעשות את המלאכה טוב וללא הרבה מאמץ. הכתבה שבאה לאחר הכותרת של ניר וולף כמו גם טור הדעה של איתן בקרמן מסכמים בצורה הכי נכונה את היומיים ברמת השרון ללא התחנפות יתר או התקפה מוגזמת כלפי איש. בקרמן מגדיל לעשות כשהוא מסביר אולי את אחת הסיבות לביקורת הקשה על פאר בזה שהטניסאית גרמה לעיתונאים לחכות כמחצית השעה לפני שהגיעה למסיבת העיתונאים לאחר ההפסד. כמו בשאר העיתונים גם ההפסד של מכבי ת"א מקבל את המקום הראוי לו עם שני טורי דעה. כמעט כרגיל זהו עוזי דן שמביא את המדור לרמה הגבוהה ביותר עם סיפורה של העונה המרתקת שעוברת על ריינג'רס הפצועה. שוב הוכח כי לחשוב מחוץ לקופסא הינו המהלך הכי נכון בעיתונות כיום.   

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com

Written by תמיס

אפריל 28, 2008 at 10:16 am

פורסם בספורט

הברז פתוח והזליגה נמשכת

with 12 comments

חג הפסח נגמר וחובבי הספורט רק יכולים לקוות שהממשלה תתאושש מהר מהמופלטות כדי שתוכל למנות את ניצן חן ליו"ר מועצת הכבלים והלווין. עבודה לא קלה מצפה לרגולטור הטרי וזאת לאחר שממלכת השידורים של עריץ הספורט פועלת כרצונה. אין חדש תחת השמש התל אביבית ברחוב קרמניצקי, אך הפעם יכולים לטעון בעריץ "מה אנחנו אשמים?, יש גביע פדרציה". שני שידורי הליגה גרמנית מהמחזור ה-30 נדחקו לערוץ המינוס לאחר שנערכו במקביל למשחקי גביע הפדרציה מול צ'כיה.

הליגה הארגנטינית הפכה למילה גסה לאחר ששוב שובצה בערוץ הגניבה, היות שבמקביל בערוץ החינמי יפזזו לנגד עינינו שחקניה של ריאל מדריד שהאליפות בספרד מונחת בכיסה (להזכירכם, בארסה-לה קורוניה שודר אמש בערוץ החינמי). גם חובבי הספורט המוטורי נאלצו לקלל את פסטיבל פאר-אובזילר היות שערוץ המינוס הוא זה שמשדר את מקצה הדירוג ומרוץ ספרד.

שידורי ה-N.B.A מוזרמים בקצב איטי אך בטוח לערוץ הגניבה. העריץ שודד את צופיו לאור ירח וגם המשחק השלישי בין דנבר ללייקרס שודר בערוץ הגניבה. הליגה האיטלקית חוזרת לבוידעם דווקא בישורת האחרונה כשהמאבק על האליפות והכרטיס לצ'מפיונס נמצא בעיצומו. למרות כל אלו מקומם אותי במיוחד לראות שבעריץ הזיזו את המשחק החמישי בסדרת גמר הכדורעף לערוץ המינוס, עקב משחק מספר 3 בגמר הנשים שנערך במקביל. אולי סדרת הנשים מרתקת יותר, אך ריבונו של עולם זהו המשחק האחרון בעונה ששודרה כל השנה בערוץ החינמי, לעומת ליגת הנשים בה מובטח משחק אחד נוסף לפחות.

אי אפשר להתעלם מהזליגה הנמשכת בעריץ למורת הרוח ומצב הכיס של חובבי הספורט. דמיינו לעצמכם את ירון טלפז ואבי בר עם כובע גרב על הראש ופנס בין השיניים דופקים לכם כל חודש על הדלת כדי לקחת כסף על דברים שבמשך שנים היו טריוויאליים. ניצן חן לעבודה !!!

מלקקים את התחת

נכון, ניצחון על מנצ'סטר אף פעם לא הולך ברגל, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם אמש נהנה גרנט ממזל יתר בדקות האחרונות. אברם יכול להריח אליפות, במיוחד עכשיו כשהוא בשוויון נקודות עם השדים האדומים. כל אלו ועוד לא מצדיקים את ההתרפסות התקשורתית בפני אברם ועכוזו הבלתי נגמר. בגזרת אתרי האינטרנט היו אלו Ynet ועONEטה שליקקו את התחת מכל זווית אפשרית. שלל כתבות, טורי דעה וציטוטים נבחרים הפכו את גרנט ליקיר המדינה ודחקו את מפגש הטניס עם צ'כיה לידיעה שולית. לא נתפלא עם שני האתרים הגדולים ינסו לשרבב את התחת להדלקת משואה ביום העצמאות….

מעיתוני היום

בעיתון הארץ דוד מרואני ומשה בוקר בכתבה נהדרת על לוקרן ועומר גולן, מחזירים את הקוראים לפרופורציות נכונות ומוכיחים כי הכדורגל קיים גם מחוץ לכותלי הסטמפורד ברידג'. כמו כן, מרואני הוא היחיד שמספר על השתתפותו של קובי מוסא בטורניר קטרגל (אכן השתתף) למרות שהיה "חולה". עוזי דן כהרגלו בקודש עושה לי את הבוקר, והפעם כתבה צהובה שהיא נטו ספורט על ויאריאל שעושה שמות בכדורגל הספרדי. יניב אורגד שהתייחס להיעדר שידורי הנ.ב.א בעריץ הספורט מבקש לראות שידורים בערוץ הגניבה ולא תקצירים באינטרנט, חבל….

הנה משהו שלא ידעתם, ביממה האחרונה החלה תנועה ערה של תליית דגלי ישראל ברחובות שכונת צ'לסי הלונדונית. בימות בידור הוקמו לקראת יום העצמאות ה-60 של המדינה ואייל גולן הוזמן להופיע. כל אלו כמובן הינם רעיונות מופרכים, פרי דמיוני המעוות, אך לפי השער של מוסף הספורט של האי-תון של המדינה נראה כי הן אינן רחוקות מהמציאות.

זה מתחיל מהשער והכותרת, התמונה הגדולה מספרת את הסיפור שניסו להעביר לנו המילים, גרנט עומד עם ידיו מונפות על רקע כחלחל זכר לצ'לסי או שמא למדינה? כשמתחת בכותרת הקטנה נזרקת נבחרת הפדרציה, זו שבאמת ייצגה את ישראל בצורה ייצוגית בטורניר עולמי בסוף השבוע. חגיגת "גרנט מלך ישראל (סליחה, מלך אנגליה)" נמשכת גם לכל אורכם של שלושת העמודים הראשונים של המדור. בהמשך גידי ליפקין (מנוי באשראם ?) שנשלח ללונדון וכתב המערכת בבירה האנגלית גסן ואקד ניסו לפאר את ניצחונו של גרנט (הניצחון של צ'לסי היה אמנם הירואי, לא יותר) ולהעמידו על פלנטה אחרת. "גרנט ניצח את מי שנחשב למנג'ר הטוב בעולם" קבע ליפקין במשנה של דבריו ובכך ביטל את אנצ'לוטי, קאפלו, רייקארד ועוד אחרים שאנשים שונים מסביב לגלובוס טוענים כי הם הטובים בעולם. ואקד עצמו הילל את גרנט והישגיו על גבי מאות מילים בטור מיוחד, מספר לנו בלא מעט מילים את מה שכל חובב כדורגל כבר ידע. היה מוטב לו היו מביאים טור פרשנות למשחק, מישהו שיסביר על מה עובד גרנט מבחינת כדורגל, אפשר שזו תהייה משימה לכל העיתונים הגדולים לקראת יום רביעי הקרוב, כתיבת טור דעה על יכולותיו המקצועיות של גרנט ללא השימוש במילים "מזל" ו"תחת".

כיאה לשבוע שקדם להתמודדות מול צ'כיה בגביע הפדרציה גם הדיווח של נדב צנציפר ויאיר קספריוס קיבל מעט מידי מקום לטעמי. עמודה אחת בכדי לסכם שני משחקים של נבחרת ישראלית בו התחוללו שתי הפתעות היא עלבון למדור הקורא לעצמו "מדור ספורט" ולא רק יומן כדורגל. בדברים שבידיעות יודעים לעשות הם לא נופלים  – אך גם לא מרשימים, הראיון שערכו דוד בן – שימול ואמיר אפרת עם גל אלברמן לימד על עיוותה של העיתונות הישראלית, שוב ראיון משמים עם שחקן עונה שמגולל את הקושי בתחילת הקריירה שלו. אולי הגיע הזמן לחשוב על כיוונים חדשים? כאלו המצריכים הכנה מוקדמת של ממש, השניים יכלו למשל לדון עם אלברמן על הכדורגלן הישראלי (שכן כשחקן העונה הוא המייצג שלו) שאינו משתלב תמיד בחו"ל ומעדיף את האוכל של הבית… בראיון עצמו נתנו השניים מקום קטן לתקופתו בטנריפה בעוד שייתכן ומשם אמורה הייתה צריכה להתחיל הכתבה בכדי שעיניי לא יעצמו באמצע…

במעריב אמנם השקיעו בשער יותר רבגוני מאשר באי – תון של המדינה והצליחו לדחוס את (שימו לב שם במוזס) חמש כותרות שונות לשער. סיקור המשחק של אייל לוי שלא התבשם במילה לונדון לצד שמו כמו ליפקין בידיעות נטף אמנם מילות אהדה ואהבה לגרנט אך גם הצליח הפלא ופלא לסקר את המשחק מזווית חצי אובייקטיבית עם הצבת שאלות קשות לגבי תפקודו של אלכס פרגרסון אמש. הפנינה של אביעד פוהורילס שראה את המשחק בפאב הולנדי במהלך חופשה משפחתית בהחלט היוותה קוריוז נחמד למרות שכמו ואקד בידיעות, גם הוא לפרקים שוכח כי צ'לסי היא זו שניצחה ולא רק גרנט.

מעניין האם שיתוף הפעולה בין פיני גרשון שהעניק פרשנות וניתוח מקצועי נפלא על ארבעת הקבוצות שהעפילו לפיינל פור יאריך ימים? אם כן נראה כי לנבחרת פרשני הכדורסל המעולה של העיתון יהיה חיזוק משמעותי לקראת סוף השבוע הקרוב.

סיקור משחקי הטניס של אלמוג שריד היו ברמה אחת אם לא שבעים מעל למה שקוראי העיתון המתחרה קיבלו הבוקר. שריד, איש טניס ידוע הצליח להעביר את התחושות מרמת השרון אל הדף באופן מקצועי הרבה יותר מבידיעות כשאמיר מרום ושלמה גליקשטיין נותנים את תרומתם שהייתה הרבה יותר גדולה מזו של אילנה ברגר בעיתון המתחרה. בעוד שבידיעות קראנו ראיון משמים עם אלברמן יניב טוכמן הביא הבוקר למעריב ידיעה על מרד צרכנים של אוהדי בית"ר, בהחלט ידיעה שאם תהפוך לנכונה יכולה להפוך לאחת מהמשמעותיות שהביא טוכמן בעונה האחרונה. חסרה לי ביותר כתבה על המאמצת החדשה של מכבי ת"א בכדורסל, הידיעה החדשותית מופיעה בעמודי החדשות של העיתון בעמוד ה-18 בקטן, בעוד שבגזרה זו נתן האי – תון סנוקרת יפה למעריב כשהביא ציטוטים של בעלי החברה.  

בחינמון לא יכלו שלא לפרגן לאברם על הניצחון מאמש. עמית לוינטל ורונן דורפן מפרגנים לגרנט על ניהול המשחק, אך כצפוי שלמה שרף בטור סתמי ונטול ברק שופך מים קרים על מדורת הניצחון של אברם ותולה את הניצחון של צ'לסי בהחלטת שופט שגויה ובהשארת רונאלדו וטבז על הספסל של פרגי. אבי סגל עורך לקורא הישראלי היכרות ראשונה עם הסיוט של מכבי ביום שישי הקרוב ותורם לא מעט לקראת ההיכרות עם היריבה האיטלקית. מעט מדי ואנמי מדי ליום ראשון בבוקר…

בנימה קצת אחרת

בליגה משלהם – בזמן שליגת העל נחה (על משכבה בשלום) בסופ"ש האחרון, מצאו זמן בטלספורט לתת במה גם לליגה אחרת, משחק העונה בליגה ג' תפס מקום בראשי של המכללה שניסתה להצית את הדמיון עם משהו אחר. הרעיון בהחלט מקורי ומעניין, הביצוע לוקה בחסר.

ליגה משלהם 2- הייתי שמח לראות כתבה נרחבת על המחזורים הצפויים בליגה הלאומית וניתוח מעמיק של זהות העולה השנייה. שמונה קבוצות נלחמות על כרטיס אחד לליגת העלאק, אם זה לא מחייב אז מה כן ?!?!!?

צדיק בסדום – נכון לאתמול, דני בורשבסקי מוואלה הוא היחיד שנתן טור דעה נוקב על יכולתה של שחר פאר במשחק אמש. כאבי בטן, קלקולי קיבה ושאר ירקות אינם מעניינים וההפסד אמש לקויטובה האלמונית והחלשה בהחלט מצדיק "לתת בראש" לפאר ולעורר אותה. דמיינו, נבחרת בולגריה בכדורגל תפסיד לגבון או לזימבבוואה (אלו הם יחסי הכוחות, בערך), עיתוני סופיה היו כותשים את שחקני הנבחרת וקורעים אותם לגזרים.

כרטיס צהוב – בשבוע שעבר התייחסתי לכתבה של ליאב נחמני מהחינמון בנוגע לדחיית הסרט הדוקומנטרי על עודד קטש. נחמני קיבל כרטיס צהוב לאחר שהפרומואים לשידור הסרט ביום ה' הקרוב (מועדו המקורי) החלו בסופ"ש האחרון בערוץ 10.

הבהרה - הטענה אשר הושמעה כלפי וואלה בפוסט של ה-25/4 בנוגע לחוסר ההתייחסות לכדורסל נשים, בטלה לאור לינק לכתבה שהועלתה באותו הערב ונעלמה מעיני. טעות, טועים טעינו.

הערה לסדר היום – החל ממחר, הפוסט יעלה בשעה 11:30.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .

Written by תמיס

אפריל 27, 2008 at 10:09 am

פורסם בספורט

פוסט אורח לשבת בבוקר

with 5 comments

אמש בסיום הפוסט זרקתי לאוויר הצעה, סיפרתי כי מרחבי הפוסט יהיו פתוחים בשבת בבוקר וכי כל אחד יוכל לשלוח אליי טור דיעה כזה או אחר שיתפרסם כאן. היחיד שעשה זאת היה הקורא הותיק סלים וארזה. קבלו את הפוסט שלו:

מבט על עיתוני סוף השבוע

הדבר הבולט ביותר בעיתונות הספורט הוא המודעה של אוהדי בית”ר ירושלים שמתפרסמת הן בידיעות והן במעריב. מתוך המודעה עולה חשש שהתאחדות לכדורגל מקשה את יחסה אל בית”ר ירושלים לעומת מקרים מהעבר של קבוצות אחרות. כיוון שזו מודעה מטעם, אין התייחסות לגבי מקרי עבר שקרו עם אוהדי בית”ר ועל כך שהם שוורים מועדים. עדיין היה ראוי שמישהו מהכתבים בשני העיתונים היה עושה מעשה ונכנס יותר לעומק הנושא אם יש או אין אפליה. הרי כבר לפני מספר שבועות הנושא עלה, וכרגע הפולו אפ בדמות העונש חסר התקדים על כניסה למגרש יעניין כל אוהד כדורגל מליגת העל. נקודה נוספת הקשורה למודעה הזו – בעיתון הארץ בעל הסטיגמה השמאלנית, היא אינה מופיעה.

נושא אחר. גם בעיתון מעריב וגם בעיתון ידיעות יש תיאור של משדרי הספורט המומלצים שיהיו בטלוויזיה במהלך השבוע הקרוב. במעריב הפונט גדול, אבל דווקא ידיעות מנצחים בקרב הזה עם עושר רב הרבה יותר של שידורים. השאלה המתבקשת היא מדוע לפרסם את כל השידורים המומלצים לשבוע הקרוב במדור הספורט? הרי יש לכל עיתון מוסף שבו מקבלים רשימה של רוב השידורים המובילים לשבוע הקרוב, אז למה לא לפרסם שם? האם אתם מכירים מישהו ששומר את מדור הספורט של יום שישי (שהוא חלק מהראשי) כדי לראות מה מומלץ לשידור ביום רביעי, למשל?

ונעבור לתוכן עצמו:
בעיתון ידיעות יש עמוד שרובו כדורסל. הידיעה הראשית בעמוד היא על דן שמיר, מתחתיה הוזלת החבילות לפיינל פור של מדריד (כתבה של אחד רפאל נאה) ורק אחר כך הנצחון של רמלה על בנות השרון במשחק השני בסדרת הגמר של הנשים. ההיררכיה ברורה? כי ביום שישי הבא נראה אם הפנמתם את החומר.
בעמוד הכדורגל בידיעות מעניין הדיווח של גסן ואקד מאנגליה שמעביר את הרגשות המעורבים לגרנט באי, אבל משעממת הכתבה על ההתאחדות לכדורגל.

במעריב מר טבק הותיק נותן בשר מדמם לקורא ולא חוסך את ביקורתו מהתנהגות ההתאחדות לכדורגל. כמה חבל שאליענה שפר מוציאה מאמר בנאלי על המפגש בין צ’לסי עם גרנט לבין מנצ’סטר יונייטד.
בתחום הכדורסל אבי אורנן ועופר שלח מנתחים את עזיבתו של דן שמיר על פני יותר מחצי עמוד כולל הבאת סטטיסטיקות מעניינות. הכותרת המצטיינת של היום שייכת ללא ספק לכתבה על נצחונה של רמלה בסדרת גמר הנשים: “ג’קי ג’ונסון עשתה מי שברך” שמופיעה בעמוד נפרד מדן שמיר. ערן סורוקה כותב על ה-NBA ומנסה להתחכם במעט המקום שנתנו לו. לפחות זה עדיף על ידיעות ששם מביאים רק תוצאות ואין מי שחתום על הדיווח מה-NBA.
החטא הגדול של מדור הספורט של מעריב היום הוא ריבוי הפרסומות והמודעות שאולי מצליחים ליצור אשליה של ארבעה עמודי ספורט, אבל בפועל החלוקה מאוד צורמת בעיניים.

בעיתון הארץ אלעד ליפשיץ דוחף את הלשון שלו עמוק אל איזור מסויים של דן שמיר. פרט לכך ההתייחסות להתפטרות היא די לאקונית.

משה בוקר ודור בלך כותבים על מהלך האירועים בהתאחדות לכדורגל והתגובות של הנוגעים בדבר, אבל גם כאן כשיש דיעה לנושא כמו של איתן בקרמן זה רק עושה טוב למדור.
למרות שעל פניו נראה שמדור הספורט של עיתון הארץ מכסה פחות או יותר את הכל, חסרות לי בשאר הכתבות יותר חפירות לעומק ופרשנויות.

כפי שנאמר בטור של תמיס, נושא הטניס מקבל התייחסות קצרה בכל העיתונים, אבל לא יותר. חלק מכך נובע מכך שאין עוד אחת כמו שאראפובה, אבל החלק השני נובע מכך שהפעם נצחון יחזיר את ישראל לבית העליון – כבר היינו במצב הזה קודם. ממש כפי שמדליית הארד של זאבי בעלת פחות סקס אפיל ממדליית הארד של סמדג’ה.

אם הייתי צריך לבחור מדור ספורט אחד היום, אז זה של מעריב היה מנצח בנקודות את הארץ וידיעות, אבל לא בנוק אאוט.

עד כאן טורו של סלים וארזה, אם מישהו ירצה להוסיף דבר מה לפוסט בשעות הקרובות הוא מוזמן לשלוח לי במייל. מחר שים למתכונת הרגילה.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com

Written by תמיס

אפריל 26, 2008 at 10:13 am

פורסם בUncategorized

שקט משחקים

with 10 comments

מבלי שנרגיש הוכיחה השבוע תקשורת הספורט המקומית את חטאה הגדול ביותר לראווה, החטא – ההתעסקות האינסופית בכל הקשור לדברים שמסביב לספורט. הסיבה לביצועו של החטא הינה שבהיעדר ספורט אמיתי בארץ ובשליטתו של אתר העoneתה על חובבי הספורט, נוצר כאן מנהג לגיטימי בו מסקרים את הכל פרט לתחרות עצמה.  

ראיות להאשמות הללו (כשדרך אגב במקרה זה האצבע מופנת לכל העוסקים בסיקור הספורט במדינה) נעוצות בעובדה שרק לפני חודשיים וחצי סוקר בהבלטה כל פיפס של מריה שארפובה שהגיעה ארצה יחד עם נבחרת רוסיה למפגש גביע פדרציה מול ישראל. יממה לפני פתיחת המפגש עם צ'כיה על הזכות להישאר עוד שנה בבית העליון יש להזכיר, והפיפס היחידי שקיבלנו עד כה לקראת המפגש הינו זה שמבשר על קיומו כמעט בהתנצלות. איך יכול להיות שמה שמכרו לנו לפני חודשיים וקצת כדבר הכי לוהט בשוק הפך למנה הכי פושרת בתפריט של לוח השידורים של עריץ הספורט ונלחש בלבד בתקשורת הספורט הישראלית? ובכן התשובה לכך ברורה: מריה שארפובה, זו שכולם רצו תמונת פפרצ'י שלה למזכרת אינה צ'כית. בישראל של 2008, אם אין לך פנים יפות אינך כוכב, כך חולפת תהילת העולם לה זכו שחר פאר וציפי אובזילר לפני מספר חודשים, בעצם גם אז לפי התקשורת, הן היו השתיים הללו שעמדו ליד שארפובה לזמן קצר.

שקט מכביסטי

ביום שני האחרון יצא ניקולה וויצ'יץ' לעיתונאים בסיום משחק ההפסד של מכבי ת"א בחולון וטען כי הוא אינו מבין מדוע לא שותף ולו לדקה אחת במשחק. הטענה של צביקה שרף הייתה כי קצב המשחק לא התאים לסנטר הצהוב, טענה אותה וויצ'יץ' ביטל בהנף יד. כך נפלה לידי העיתונאים פצצה מתקתק רגע לפני הפנייל פור האירופי, אך איש מהם לא עשה מזה עניין או סיפור. ככה זה שרוב העיתונאים הם חברים ומקורבים של… ככה זה שמושא הסיקור דיינו מכבי ת"א מייצג את המדינה לשיטתם של עיתונאי החצר שמפחדים לעורר סערה מוצדקת אצל האלופה (סערה שלהזכירכם משב הרוח הראשון שלה הגיע מפיו של וויצ'יץ') רגע לפני המשימה החשובה במדריד. לו היה מדובר בשחקן של הפועל ירושלים, גליל עליון או בני השרון כותרות העיתונים היו דנות בנושא ימים על גבי ימים, אך לא אצל מקורבי המלוכה בממלכת מכבי. היחיד שכן יצא צדיק היה ערן סלע שבטור לאתר הריכולים והמסיבות טוען כי צביקה שרף מראה לקרואטי את הדרך החוצה.

הטוב והרע בוואלה

וואלה הוא אחד מפורטלי הספורט האהובים עליי. אולי זו העובדה שהוא נשען ברובו על כתבות ממוסף הספורט של הארץ שלדעתי הוא הטוב ביותר במדינה, אך גם בלעדיו החבר'ה מוואלה מצליחים לא פעם להתעלות מעל כולם ומציגים אתר ספורט מלא בשפע ומקצוענות. לאור הדברים הללו נדהמתי אמש לגלות כי דווקא באתר הזה לא כתבו ולו מילה אחת על המשחק השני בסדרת גמר בכדורסל הנשים. הפתעתי גדלה בשל העובדה שרק לפני יומיים פרסמו שם כתבת צבע משמימה ככל שתהייה עם שי דורון. עורכי וואלה היקרים – לאן נעלם הסיקור מרמלה אמש?

מצד שני כפי שכתבתי יש בוואלה לא מעט פנינים, שניים מהם מוגשים אליכם כאן עם לינקים לקראת סוף השבוע הבא עלינו לטובה. מומלץ ביותר לקרוא את כתבתו המעניינת של טדי פסברג על קבוצת הנשים של בני סכנין ועל מאבקן של נשות המגזר להיכנס למגרש הכדורגל בכלל.  כתבתו של אורי בלאו על אלעד שמואל הופיע אמנם גם ב"הארץ" אך שווה קריאה לכל מי שפספס.

יחסי מסקר מסוקר בחיפה

הנה משימה לכל קוראי הבלוג בחיפה, שימו לב כי בשבועות הקרובים עלולה לצוץ פתאום כתבה מפרגנת ביותר לאחד בשם אברהם גרנט במדור הספורט של זמן מעריב. לא אינני נביא, אך זוהי רק התוצאה של שהותו של איציק אהרונוביץ' במשחק הליגת הקרוב של צ'לסי מול מנצ'סטר יונייטד בשבת הקרובה. אהרונוביץ' אשר הוזמן למשחק על ידי ידידו משכבר הימים אברהם גרנט, ישהה במלון בו מתאכסנת צ'לסי ויקיבל כרטיס למשחק חינם אין כסף. כל זה לא יכול שלא להתקבל ללא שום תמורה. אין מה לומר, אפילו במרחק אלפי קילומטרים מהכרמל, אברהם משאיר את העיתונאים צמודים אליו.  

השבת שלכם

כפי שאני מציין בכל שבוע, גם מחר הבלוג הוא לרשותכם. כל מי שרוצה לכתוב פוסט בנושא זה או אחר מוזמן לשלוח לי אותו במייל והוא יפורסם כפי שהוא.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com

   

Written by תמיס

אפריל 25, 2008 at 12:19 pm

פורסם בUncategorized

פרסום ראשון עתידני

with 15 comments

מגיפת ה"פרסום ראשון" ששוטפת את הארץ מזה מספר שנים הצליחה לייצר מוטציה חדשה – ישנה אמש בשניים מאתרי האינטרנט המובילים במדינה. זה קרה כאשר ב-nrg ובאתר עoneטה החליטו להצמיד את צמד המילים שפעם היה כה קדוש לעורכים לידיעה כי לפיה מחר (הבוקר) תחליט ההתאחדות לדחות את מחזור הליגה הקרוב. בשאר האתרים התפרסמו אמש ידיעות זהות לזו אך עורכיהם לא דאגו לקשט אותה בפס אדום של גאווה עצמית.

בעוד שלא התפאלתי ממציאת המוטציה באתר של "מנהלת התוכן" (בכל זאת מדובר מבחינתה בסוג של ביטול מסיבה אפשרי) די נדהמתי מהנחרצות שהפגינו החבר'ה מ-nrg בנושא. יפה היה לו בשני האתרים היו לוקחים נשימה עמוקה להבא ופועלים בצורה עיתונאית רהוטה יותר כפי שעשו שאר האתרים שדיווחו על האפשרות הסבירה, אך לא יצאו בהצרה.

ביקורת בריטית

מספר שעות לאחר פרסום הבלוג של אתמול קיבלתי למייל שלי מכתב מאלי, ישראלי המתגורר זה שנים באנגליה ושב לביקור מולדת בחג הפסח האחרון. מסתבר כי אדון אלי הינו קורא קבוע של הבלוג עוד מימי ייגר ולאחר שראה את שידור משחק חצי גמר ליגת האלופות בין ליברפול לצ'לסי יש לו לא מעט מילים רעות על השידור של עריץ הספורט. לפניכם מובא המייל בעל הביקורתו הבריטית של אלי:

"אפשר לסכם את אולפן ליגת האלופות במשפט אחד, מהומה רבה מלאת הלצה שלא תורמת לשום דבר. העובדה שהיא לא מזיקה הינה המעלה היחידה שמצאתי בשידור הישראלי הרדוד של משחק חצי הגמר בין ליברפול וצ'לסי. זה מתחיל באולפן הפרי גיים, יושבים להם ארבעה אנשים ומצחקקים כילדות את דרכם עד לשריקת הפתיחה. בסיומו שאלתי את עצמי מי ישיב לי בחזרה את אותן דקות? הפרי גיים הוא אולי קצבי ונותן תחושה של אווירת סבבה, אך נטול כל פוזה של ניתוח אמיתי של המשחק הנפלא. הדיונים נעים סביב ישבנו של גרנט, התקשורת הבריטית ואפקט אנפילד – שום מילה על טקטיקה, מערכים או דיון מעמיק בשיעורים הסטטיסטיים  של מפגשי העבר. עוסקים כל הזמן בצבע ואז יוצאים לכתבות צבע (טובות יש לציין). כך נדמה כי השיחה תמיד נשארת במים הרדודים בהם שוחים העיתונות הצהובה ומשרדי ההנהלה של ליברפול. שוב ללא התעסקות בעיקר, אלא רק בהתזת אור ענקית על התפל.

שידור המשחק עצמו דווקא היה מהנה וניתן לומר שלמרות שהוא נופל בהרבה מהשידור הבריטי אליו אני רגיל, צמד השדרים ניחן בהרבה יותר ידע בכדורגל מהליצנים באולפן (שוב מילים אלו לא נכתבות מידע אישי אלא על סמך המשדר מאמש). באשר למה שמתחולל באולפן במהלך המחצית אין לי יותר מידי מילים לכתוב מאשר לשאול "למה"? למה פתאום באמצע המתח לוקחים אתי השדרנים והפרשנים למקומות רחוקים ומתחילים לספר סיפורים שלא קשורים למה שהתרחש במשחק. באולפן המחצית של ה-itv האנגלית אתה מקבל סיקור וניתוח של המחצית הראשונה כולל מבט חוזר על הרגעים הגדולים. כששבו למגרש למחצית השנייה אמש תהיתי מה צריך לעשות אדם שהגיע הבייתה לאחר הבקעת השער של קויט ורוצה לצפות בו? לאנשים מערוץ הספורט התשובה.

הפוסט גיים היה דווקא יותר ממצה מהפרי גיים אך חוששני שזה רק בגלל שהיה לליצנים באולפן משהו לדבר עליו – המשחק שהתרחש מולם רגע לפני כן. למרות שהיו שם דברי בינה דווקא הם טבעו בין הריצות של המנחה (הוא בכלל קשור לכדורגל?) שרצה להספיק את הכל ומהר כולל חידות וחיות אחרות לפני בואה של הזמרת לאולפן. הרעיון שלסיים שידור שכזה בשירה הוא מעניין בעיני, לא יותר מזה, אולי זה פשוט אני שלא מתחבר לקטע. אך עדיין אפילו אם החלטתם לעשת כך, אסור שהשירה תהפוך לחשובה יותר מניתוח המשחק כפי שקרה אמש. סך הכל שידור סביר של המשחק במעטפת של פרי גיים ופוסט גיים ריקים מתוכן הובילו אותי לאכזבה".

פרשנות חדשה לדיעה בטורי דיעה

באופן אישי, אני חושב כי המילים של אלי מספרות הרבה על הצורך שלנו לדרוש הרבה יותר מהחברים בעריץ הספורט. מצד שני אמש שודר משחק חצי הגמר השני בערוץ 2 הפתוח לרווחה ללא פרי גיים, ללא פוסט גיים ובעיקר ללא ההייפ שדורש חצי גמר כלשהו בשידורו. ללא כל פרשנות של לאחר המשחק בטלביזיה (ובואו לא נקרא לחמש דקות של איציק זוהר בחדשות הספורט פרשנות) היו אלו אתרי האינטרנט שניסו למלא את החסר בעזרת מספר טורי דיעה. הפחד הגדול ביותר שלי לפני תחילת קריאת הטורים הייתה שקיעה עייפה בשיעמום. אך מי שהצליח להעיר אותי בעזרת מבט על צמד משחקי חצי גמר מזווית אחרת היה יואב בורוביץ' מאתר עריץ הספורט שניסה לנתח את חולשתם של הכוכבים בארבעת הקבוצות אל מול דרישות המאמנים מהם. בעוד שבורוביץ' השתמש בכל היכולות העיתונאיות שלו היה זה דניאל שחק ממעריב שאיכזב עם טור דיעה על המשחק שבפתיחתו מספר הצהרות אהדה ברצלונה אשר ישר שמות את מילות טורו תחת זכוכית מגדלת והופכות את הטור מטור פרשנות לטור של אוהד חצי מתוסכל. מוטב יהיה לו כותבי טורים בארץ ילמדו להניח את דיעותיהם ואהדתם הקדומים בצד או לכל הפחות לא לחשוף אותן באופן כה גלוי בפני הקוראים.

מלחמה כשרה בעריץ הספורט

למרות כל הפרסומים כאילו לא יעשה כך, בעריץ הספורט שוב החלו בזליגת התכנים הגדולה לעונת הקיץ. הפעם מדובר במשחקי הפלייאוף של ה-nba, ייתכן ובעריץ רוצים לקבל צל"ש על שלושה שידורים חיים משבוע הפלייאוף הראשון, אך השאלה היא כיצד נוכל לתת לו אחד שכזה אם לא כולם משודרים בערוץ הפתוח? האדונים בר את טלפז כנראה מאמנים כי צופי ה-NBA שכחו כי בעבר הובטח להם כי השידורים לא ינדדו לערוץ בעל צירוף הספרות הגבוה יותר בממיר וכך בשקט בשקט החליטו להעביר את חלקן לערוץ הלייב. לאנשי nrg זה הספיק בכדי לכתוב כתבה משעשעת בנושא .

נענע10 הופך לשחקן צמרת

בשקט בשקט הפך מדור הספורט של נענע10 למשמעותי ביותר מבין אתרי האינטרנט שאינן מחזיקות במחלקת ספורט עצמאית.  האתר שמעביר בשידור חי בכל שבוע את המשחק המרכזי מליגת העל, נפרדו לפני כחודש מוואן ועברו לקבלת כתבות מאתר עריץ הספורט, ממשיך להתחזק והפעם לקראת האולימפיאדה. אמש נודע כי נענע10 רכשה את כל רגעי השיא של האולימפיאדות בעבר וכי באתר מתכוונים לשדרן בחודשים הקרובים כמתאבן למשחקים בבייג'ין, בהחלט יוזמה ברוכה.  

מעיתוני היום

השוני הגדול בגישה בין האי – תון של המדינה למעריב ניכר החל מהשער של צמד העיתונים הבוקר. בעוד שבאי – תון החליטו ללכת על ארבעת הסיפורים המרכזיים של אמש, במעריב בחר יואב גולן להתמקד בבחירת ספורטאי ה-60 פרויקט מיוחד וחדש של מעריב. השאלה שעולה משני שערים אלו הינה אחת: מהי תקידה האמיתי של העיתונות המודפסת בעידן האינטרנט לתפקד כיומן מגזיני או כיומן ניוז טהור?

ההחמצות באי – תון של המדינה הינם רבות הבוקר, זה מתחיל בעובדה שהחליטו לתת שם טור אורח לאלי גוטמן שניתח את משחק חצי גמר ליגת האלופות בין ברצלונה למנצ'סטר יונייטד מאמש בצורה יבשה וחסרת ברק (במיוחד כשבמעריב אפשר היה לעלעל בטורו של אביעד פוהורילס שתהה מה היה קורה אם…ולא ניתח את המשחק בצורה קרה). אך לא רק גוטמן נמצא בין אלו שכשלו לכתוב טור דעה מעניין באי – תון של המדינה, ריח של קראנו את זה כבר בעבר אפף את טורו של אריה מליניאק בנוגע לרעיון דחיית המחזור. מי שהציל את העיתון של המדינה הוא זאב גולדשמיט שהביא ראיון ממצה וטוב עם אושרי לוי, פעם גיבור פרשייה בכדורגל המקומי והיום בעיקר נושא טוב לכתבת צבע. נראה כי ברחוב מוזס לקחו לתשומת ליבם את הערתי מיום שישי האחרון בו פרסמו כתבה קצרה על חוסר ההיענות של אוהדי מכבי לנסוע למדריד במחירים שמוצאים על ידי סוכני הנסיעות והבוקר הרימו רפאל נאה וגידי ליפקין כתבה יותר ראויה בנושא.

במעריב כאמור הלכו בכל הכוח על נושא בחירת הספורטאי המצטיין לשנת ה-60, והציגו את שישים המועמדים שלהם. הפרויקט הפך את מדור הספורט של היום ללא יותר ממגזין ספורט עם מעט ניוז בפתיחתו, או אם תרצו חולה סכיזופרני שנע בין החדש לישן. האמת היא שגם הפרויקט היוקרתי של החבר'ה מקרליבך לא מנע מהם להתעסק יותר בפרטנות מבידיעות בכל הנושאים הבוערים דוגמאת המחזור הקרוב ליגת העל ובמשחק חצי גמר ליגת האלופות…פשוט רמה אחת מעל לחבר'ה ממוזס.

כרגיל מדור הארץ נמצא הרחק לפני צמד הטלואידים של מעריב וידיעות. עיתון ספורט שעוסק במושא הסיקור שלו בצורה טהורה תוך כדי שימוש בקשרים טובים לעיתונאים בחו"ל שמעניקים למדור הבוקר לא פחות מארבעה כתבות צבע טובות בנושאים שונים.

נ.ב. ראשון: אופירה, כולנו ראינו שברגע שהקלדנית שלך לא הקלידה מספיק מהר את הודעת העיתונות של הפועל י-ם על התפטרותו של דן שמיר הפך פרסום ראשון ססגוני להודעת דובר בלבד.

נ.ב. שני: באותו עניין, אופירה כשאת מפרסמת בפרסום ראשון אדמדם על התעניינות של מכבי ת"א בעומר גולן כדאי שתתני את הקרדיט לאשר גולדברג מטלספורט שפרסם על אותה התעניינות אמש.

נ.ב. שלישי: כן, אני בסדר, לא לדאוג לי יותר מידי, בשל בעיה טכנית הפוסט עלה מאוחר היום.

 

 

Written by תמיס

אפריל 24, 2008 at 12:45 pm

פורסם בUncategorized

דיבורים לחוד ומעשים לחוד

with 21 comments

בצילם של הרבה מאד מבקרים בעלי אינטרסים וכאלה שאכפת להם, אני ממשיך לכתוב מדי יום ביומו את דעתי על תחלואיה (שלא תגידו שלא למדתי מאתמול…) של תקשורת הספורט המקומית. לא היה פשוט להיכנס למידת הנעליים המפלצתית של ייגר שעם הרבה שנינות, קסם וידע פנימי דאג להזניק את ברנז'ת הספורט ממקומה עם עשרות טוקבקים מדי יום ביומו.

בזהירות רבה ניסיתי להלך בין הטיפות. הרצון לחבר בין כתיבתו של ייגר (בכל זאת, אני מוגדר כיורשו לטוב ולרע…), להבעת  דעתי בריש גלי וליישום העצות שמגיעות לתיבת המייל מדי יום, היה בעוכריי. הגעתי במטרה ללמוד ולבקר בו זמנית. העיצוב שונה לבקשת הקוראים, נפתחה פלטפורמה עצמאית בה ניתן יהיה לפוצץ את מי שצריך בלי להתקמצן במילים. גם ההתעסקות המיותרת שלי בשגיאות הכתיב של האתרים השונים כבר מזמן נעלמה לה מנופו של הבלוג שמדי יום מנסה ללמוד מכאלה שאכפת להם.

אבל, וזה האבל הגדול, מסתבר שלאיש באמת לא אכפת. אם למישהו היה מעניין ואכפת מאיכות התקשורת בארץ הוא היה מנסה להיות ממשיך דרכו של ייגר, אך בואו ואגלה לכם סקופ קטן – לנוכח ההשקעה הדרושה (לפחות 3 שעות ביום נטולות תשלום,  בהנחה שהחומרים נשלחים לך במייל על ידי קוראיו "הנאמנים" של הבלוג) לא היו קופצים רבים על המציאה המפוקפקת. אין לי בעיה עם ביקורת על תוכנו של הבלוג והערות מקצועיות (בכל זאת יש לי רק זוג עיניים ואי אפשר באמת לראות את הכל…), אך ההתעסקות המיותרת בשגיאות הכתיב מראה באמת מהי חשיבות הבלוג עבור קוראיו שמתסכלים בקנקן ולא במה שיש בו.

תקשורת הספורט חולה וזהו לא סוד, אך איש אינו עושה מאמץ להוציא קצת כביסה מלוכלכת ממקום עבודתו במטרה לשפר. אז, או שקוראי הבלוג מפחדים על מקום עבודתם, או שהכל בסדר ואין מידע חיוני שאפשר לדלות מבפנים (עד שהגיע כזה בבלוג של אתמול, איש לא התייחס וחבל…) ואין טעם לכתוב את הבלוג שכן אנו חיים בגן עדן תקשורתי נטול טעויות, אינטרסים ולכלוכים.

לצערי, קוראי הבלוג לעיתים מאבדים פרופורציה בנוגע לבלוג שעם כל הכבוד לחשיבותו (ולא משנה מי כותב אותו), יש חיים של בנאדם אחריו. במידה ולא העלת פוסט סימן שאתה חלש, העלת פוסט ב-12:00 קמת מאוחר ואתה חובבן. ככה זה שהיד קצרה מתמיד על המקלדת. הידע שלי בתקשורת, ספרי ספורט שקראתי בחיי והמערכות העיתונאיות בהם עבדתי הפכו להיות בראש מעייניו של ציבור הקוראים שכנראה ומחכה לקורות חיי כדי לנתח את כתיבתי. חשוב לי לציין שאלו ממש לא מילות סיכום, הפוסט ימשיך לתפקד עם נכונות להשתפר. אנצל שוב את הבמה לאחל בהצלחה למורו ופוליצר במלחמה המקודשת. היום לא תעלה ביקורת תקשורת עקב שליחות במסגרת מקום עבודתי. יום נפלא.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .  

Written by תמיס

אפריל 23, 2008 at 2:49 am

פורסם בUncategorized

בא לשכונה בחור חדש

with 16 comments

המאבק המתמשך בתכלואיה של תקשורת הספורט המקומית החתים בהעברה חופשית את מורו ופוליצר שהחל ממחר יבקרו את תקשורת הספורט מנקודת מבטם ב"ישרא-בלוג". למרות הביקורת שמשמיעים צמד הבלוגרים, אני מקבל את פניהם בברכה, אחרי הכל העשייה היא החשובה ביותר. בהצלחה.

על ראש הברוש

ברחוב קרמניצקי סוערות הרוחות עקב החלטתו של אבי בר לנגוס מתחומי אחריותו של ירון טלפז ולהעבירם למוני ברוש. ברוש שבעברו שימש כדובר של טלעד, "נהנה" לאחר מכן מיחסה של אופירל'ה בזמן ששימש מנהל איזור הוידאו בעONEטה וכיום הוא בערוץ הספורט בתפקיד סמנכ"ל הפיתוח העסקי. נראה, שהחלטותיו האחרונות של ברוש שסיכם עם נענע10 ו-ICQ על שיתופי פעולה והוא האחראי על הקמת הרשת החברתית החדשה של הערוץ, לא נעלמה מעיניו בר שהעביר לברוש גם את נושא הכספים וניהול התקציב. טלפזון קיבל ברגשות מעורבים את ההחלטה ונרשמה קרירות בין הצדדים שעד כה עבדו בשיתוף פעולה מלא.

מעיתונות היום

באי-תון של המדינה הפילו עצמם בפח(ים) לאחר שיצאו בכותרת צפויה כדי לחפש שגרירים, אך מלוכה הם לא ממש מצאו. הדו קרב הישראלי מעטר את כותרת המוסף שדוחק הצידה את הניצחון השני של הפועל חולון על מכבי תל אביב שמוכיח שאפשר להוציא את הכדורסל הישראלי מהקבר ולתת לו עוד כמה מכות חשמל בדרך למרכז הבמה התקשורתית. תשעה עמודי גיהנום מפרידים בין הכפולה לקורא התמים, שנאלץ לחלוף על פני כתבות משמימות על כדורסל נשים, פרוייקט הנבחרת של המדינה ועוד. אמיר אפרת חייב להוריד את חלוק הרופאים, היות שהניתוח המשעמם למשחקי המחזור הקרוב (הלו, היום יום שלישי…עוד נספיק לשכוח עד שבת את התובנות של אפרת) מרדים לא רק את הקורא, אלא גם את המאבק התחתית הלוהט בליגת העל בצל אירועי בית"ר.

החינמון הפיק לקחים מאתמול ועם הרבה פרופורציות פתח את המדור ם הניצחון הגדול של הפועל חולון על מכבי. זריקת האדרנלין שקיבלה ליגת "ווינר" מקבלת תגובה ראויה מאבי סגל ואלי סהר שבאלגנטיות מנתחים את המשחק מאמש. סהר בכותרת גדולה "מי המרגל של חולון" לא מחמיץ הזדמנות לעקוץ את צביקה (סליחה צבי…) שרף. ליאב נחמני הוא היחיד שהתייחס לסוגיית שידור הסרט על עודד קטש בערוץ 10, ההכנות של מכבי לפיינל פור דוחות סרטים, והצופים יאלצו כנראה להמתין מעט בדו קרב קטש- מכבי. הכתבה של עמית לוינטל על דרוגבה לא השיגה את פוטנציאל הטמון בה. רביב שכטר מתייחס לסוגיית הספסול של בניון ובן חיים באנגליה והשלכתו על הנבחרת הלאומית, נחמד מאד.

בהארץ שומים על הרמה הגבוהה. שאול אדר האיש למשימות מיוחדות בממלכה הבריטית מצליח להעביר את האווירה המחשמלת באנפילד בצורה מרתקת, גם הניתוח הנפלא של ההיסטוריה ויחסי הוחות בהחלט מקנים לו את המקום הראשון בפריוויו לליברפול – צ'לסי. עוזי דן עושה ניסים ונפלאות במדור הכדורגל העולמי. כתבתו הנהדרת על סיפור הזכייה של פ.ס.וו איינדהובן באליפות הולנד מוכיחה שוב כי גבם בחו"ל אי אפשר על הארץ.

מי שכח לעדכן ?

ב-Ynet פרסמו אמש כי להתאחדות לכדורגל לקחו ארבעה ימים תמימים כדי לעדכן את הניצחון הטכני שפסק בית הדין לזכותה של מכבי הרצליה בטבלה של ההתאחדות. עבודת המחקר שביצע הכתב נמשכה אולי חצי דקה, אך את הקרדיט הוא ראוי היה לקבל היות שהיה היחיד שהתייחס לנושא. האם הרצון להמשיך ולקבל הזמנות מההתאחדות גרם למיסתורין סביב הכתב שחשף את המבוכה…מעניין.

כתבנו לעניינו שופטים

אחרי שחשף את הפרשה של שי אוסדון באיגוד השופטים, ממשיך מוטי פשכצקי "לישון" במשרדי האיגוד ולחשוף את מערומיו מדי שבוע. הפעם, "פרשת הפייסבוק" של משה בוחבוט היא זו שמסעירה את חברי האיגוד שטוענים לטעם לפגם בהחלטות מקצועיות של שופטים. רק חסר שבוחבוט ישלח לכל חבריו אפליקציה למניעת כרטיסים צהובים ואדומים ובכלל החגיגה באיגוד תהיה מושלמת. 

לא שיחה ולא נעליים

 אמש פורסמה בעONEטה כי תערך "שיחה גורלית" בין גרנט לבן חיים אשר תקבע את עתידו של הבלם. מסתבר שצ'לסי בכלל נמצאת מאתמול בבית מלון בליברפול לקראת המשחק ובן חיים נשאר בלונדון. השיחה כצפוי לא התקיימה והבלוף התפוצץ לאופירל'ה בפנים. ככה זה שאתה נשען על מקורות זרים ואינך מדבר עם הגורמים המעורבים כדי לוודא את אמיתות הפרשה.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .

Written by תמיס

אפריל 22, 2008 at 12:19 pm

פורסם בUncategorized

המכה ה-11

with 16 comments

היומיים האחרונים הפכו לבנאליים, משעממים, צפויים ונטולי מעוף תודות כמובן לחג הפסח שהשפיע קשות על אנשי התקשורת השונים שניסו לחבר בין חג החירות לכל קליעת עונשין או נבדל שהתרחשו בסוף השבוע האחרון. כמעט כל כותרת לכתבה נצבעה בלבן לרגל החג וההגדה של פסח התפזרה לה על גלי האינטרנט, כאילו בכוח. כל הפסד הומשל למרור, הבטחת ההישארות בליגה מקבילה ליציאה מעבדות לחירות ועשרת המכות בוודאי יופיעו שוב היום כעשרת שערי המחזור בליגות באירופה. התפלאתי שאיש בתקשורת לא דימה את סגירת רחוב האצ"ל בשכונת התקווה ע"י אוהדי בני יהודה לקריעת ים סוף, כמו כן ציפיתי שהמאבק בין האחים שירזי בשבת הקרובה יתקיים בצילה של היריבות בין משה רבנו לרעמסס.

למרות זאת, בחרתי לפתוח עם שתי כתבות מהם נהניתי בסופ"ש האחרון. כתבתו של אמיר בוגן שעוסקת בהבדל הקטן שבין הכדורגל הישראלי לספורט בארה"ב בכל הקשור למו"מ בין מועדונים לשחקנים במהלך השנה לקראת העונה הבאה. כמו כן, כתבתו הנחמדה של שלמה חסיד מטלספורט שבראיון עם ג'ודאת עודה מספר על הליגה המצרית והנבחרת הלאומית, הכל כמובן תחת עיניו הבוחנות של פרעה.

על סף פיצוץ

שנים רבות לא זכורה בליגת העל תסיסות כה רבה בקרב אוהדי הכדורגל שחזיזים ורימוני עשן הפכו לשימושיים עבורם לא פחות מגרעיני עפולה במהלך משחק. השבוע האחרון יכול להוביל לקריסתו של הכדורגל הישראלי והאירוע הנוצץ ייערך בחסותה של תקשורת הספורט המקומית שמלבה יצרים בכל הזמנות. המאבקים בין מג'אדלה לארזי, היחס של ההתאחדות לאוהדי בית"ר, הרצון של אוהדי הפועל לפרוץ למגרש כאוהדי הרצליה ושריפת הפחים על ידי אוהדי בני יהודה קרובים מאד לנקודת רתיחה ממנה אין מנוס, וכאן תפקידה של התקשורת קצת לקרר את הרוחות על חשבון סקופים וכותרות מפוצצות. אין בעיה ואף רצוי להביא עדכונים בנושא העונש  של בית"ר, אך כותרת כמו זו שבחרו בספורט5 להעלות פשוט מזמינה ב-TAKE AWAY את האסון הבא.

הביזיון נמשך

לזכות עONEטה יאמר שערכים ונאמנות הם הצד החזק של האתר הצהוב בצבע כחול. אחרי סיפוריו של דורון בן דור שבהוראת גברת התוכן מנסה לנגח את רוני לוי ללא כל סיבה, הגיע אתמול טור של אדורם קייסי שמבקר את התנהגותו הביזיונית והמשפילה של רוני לוי. הניסיון לקשר בין הטור (שלא קשור לכלום יש לומר) לאירועי השבוע האחרון לא צלח ואפירל'ה מקבלת על הראיון הפסד טכני, ארבע מסיבות ב"קוואן" ללא קהל והרחקה של מילשטיין לשנתיים מהמגרשים.

אמש העלתה יופ ציוני (יופי יופ) כתבה על תלונותיהם של אוהדי הפועל לקראת גמר גביע המדינה. האוהדים מאיימים להחרים את גמר הגביע עקב חלוקת כרטיסים לא שוויונית, לטענתם. ציוני שבעת כתיבת הכתבה ודאי התקשטה בצעיף של בית"ר או שהיא ישבה עם נומה, קובי האריה ואביגיל שרעבי לכוס קפה ציינה שחלוקת הכרטיסים היא "לא שוויונית". כמה פרו בית"ר אפשר להיות? נכון, זהו האתר של גאידמק, אבל קצת אתיקה עיתונאית לא תזיק לאפירל'ה  שכבר סגרה תאריך ביציע המזרחי כדי לקיים את הברית/ה הצפוי/ה. האתר של גאידמק כבר מחליא (אם למישהו הוא לא עשה זאת עד עכשיו…) ומדי יום הוא חוצה בבטחה כל קו אדום אפשרי. מעניין לדעת מה היה אומר נפתלי הרץ אימבר אם היה יודע שעבור אתר אחד ההמנון הלאומי הוא "אני אוהב אותך בית"ר….אני אוהב אותך בית"ר".

הקרב על הגודס

ביום חמישי האחרון נערך הדו קרב האחרון לפני סופ"ש של אי מתים אחד גדול בספורט הישראלי. שלמה חסיד בפינה הימנית מול אופירל'ה אסייג שבפינה השמאלית. גם במכללת טלספורט וגם בעONEטה העלו ראיון עם עוזר המאמן של מכבי, כמובן שבאתר "הנשנושים והבגידות" הופיעה כותרת אדומה ויפה של "ראיון מיוחד" (כנראה לקראת חג הפסח, כי בחיים לא ראיתי את צמד המילים האלו….) בעוד שבטלספורט עשו עבודה שקטה הרבה יותר שגם הניבה פירות. חסיד לא ספר את אופירל'ה ונתן לה סנוקרת שהעניקה לו ניצחון בנוקאאוט כבר בסיבוב השלישי. רק חבל שבטלספורט לא שלחו מישהו עם קצת יותר מושג בכדורסל כי לשאלה כמו "למה אצל קטש ההגנה לא תפקדה וכל הדברים האלה…" אין מקום בראיון מקצועי.   

מעיתוני היום

הכותרת של האי-תון של המדינה מבטיחה הרים וגבעות, אך ההר הוליד עכבר והראיון עם רביבו הוא סתמי, לא מעניין ובטח שלא מפוצץ. למי שציפה למצוא תובנות מיוחדות מהראיון של אלי סניור וערן להב עם רביבו מצפה אכזבה רבה. הפגרה מליגת העל הזניקה את מדור הקוסמוס לשני העמודים הראשונים המספרים על אירועי הכודרגל בעולם בסופ"ש. הפרוייקט בו מתהדר האי-תון של בחירת ה-11 של המדינה, אינו מעניין ולא מחדש דבר (במיוחד היות שבאוולה החלו בפרוייקט דומה לפני חודשיים). חבל שדווקא ביום שאין כדורגל בארץ, הכדורסל הישראלי נדחק לעמוד האחורי. סחטיין ידיעות, עמדתם בציפיות פשוט מ-צ'-ע-מ-ם. 

במעריב החליטו לתת את הבמה לחגי סגל שעשה פרוייקט מיוחד לקראת העונה הבאה במכבי (חבל שהכתבה עלתה ב-nrg אתמול בלילה והרסה עבורי בכל אופן את אפקט הציפיה לכותרת של הבוקר). הפרוייקט של חגי סגל וכתבתו של יצחק וייסהוף עם מיקי דורסמן לקראת המשחק הערב מראים שמעריב בשיפור מתמיד בדרך להתבססות במקום השני המכובד אחרי הארץ. לעומת זאת, לא ברורה ההתעקשות לחפור לקוראים על משחק חצי גמר הצ'מפיונס בין ליברפול לצ'לסי (למה לא להעלות כתבה מחר ?). ניר איסקוב הוא הצדיק היחיד (לבינתיים) שעשה כתבה לקראת שלב העילית באליפות אירופה לנוער שיערך ביום חמישי. מעריב ללא ספק לוקח היום ובגדול. היריבים מרחוב מוזס יכולים ללמוד כמה דברים.

בחינמון נתנו לכדורסל את המקום הראוי לו (בהיעדר כדורגל…) ואבי סגל בכתבה טובה מאד לקראת העונה הבאה נותן את הסיבה היחידה לקרוא את מדור הספורט של ישראל היום, שמשום מה נראה כמו ישראל שלפני ארבעים שנה. הכתבות של עמית לוינטל לא פגעו במטרה למרות הפוטנציאל הטמון בהם. גם הטור של רונן דורפן לא הצליח להמריא, הסיפור על הסירחון בממלכה של רומן אינו חדש ומטיל בספק את חוש הריח של דורפן.

בהארץ עסקים כרגיל. יניב קובוביץ' ודוד מראוני זכו אצלי לדוז פואה על כתבה נפלאה העוסקת בבעיית המגורים והבדידות של שחקני קרית שמונה. לקראת המשחק הערב ב"אולם הפחים" בין מכבי ת"א להפועל חולון מביאים עופר מתן וורד כהן ראיון מעניין עם פי.ג'יי טאקר שחקנה של חולון, שווה קריאה. שאול אדר מבקר את הקסם התקשורתי של גרנט שלא צולח באנגליה, לעומת האומנות בה עשה זאת בישראל. המהדורה הדיגיטלית של העיתון חייבת לשפר את תצוגת הטבלאות של הליגות השונות. 

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .

Written by תמיס

אפריל 21, 2008 at 10:12 am

פורסם בספורט

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.