עומדים בשער

ביקורת על תקשורת הספורט

גם לא באותיות של קידוש לבנה

with 26 comments

במסגרת שבוע המאבק לטובת חופש הביטוי באינטרנט החליט דורון ברגר עורך TELESPORT להביע את דעתו בנושא בפוסט אורח משלו. פוסט ביקורת יעלה בהמשך היום.

לפני כשש שנים בעיצומו של הקרב הגדול של כלי התקשורת נגד ערוץ הספורט ועליית הערוץ החדש ערוץ ספורט 5 +, התראיין מיילן טנזר, אז מנכ"ל הערוץ בגלי צה"ל, בתוכנית "עושים ספורט".

את התוכנית הנחתה אז מירי נבו כמגישת אורח יחד עם מנחה נוסף שאיני זוכר את שמו. נבו פתחה את הראיון עם הבוס שלה ב"גילוי נאות, אני עובדת בערוץ הספורט" . הראיון היה כמובן מתחנף וממש לא מרתק (טנזר דיבר אז על פריצת דרך או משהו כזה). לאחר השידור שוחחתי עם אחד מכתבי גלי צה"ל וחוויתי את דעתי שאין כאן שום עניין של גילוי נאות. נבו, כמו שאר עובדי הערוץ לא יכולים לראיין באופן אובייקטיבי את הבוס שלהם, לעולם. גם אם יאמרו את צמד המילים "גילוי נאות" 50 פעם במהלך הראיון.

התחלתי בסיפור הנ"ל כדי לנסות ולפרשן מעט את פצצת הברנז'ה שהונחתה אלינו בעודנו חגגנו במנגלים בשבוע שעבר. התביעה התקדימית של ראשי ONE נגד רביב שכטר, עודד קרמר ושלמה מן, גרמה ללא מעט זעזוע בביצה. מן כבר שילם על כך בכיסאו. על שכטר וקרמר יעברו ימים קצת לא נעימים של ישיבות מתישות עם עורכי דינם והמסקנה הסופית תוסק בתוך כמה חודשים או שנים, אז יקבעו הכללים הברורים של מה מותר ומה אסור ובינתיים לנו נותר רק לחוות דיעה.

דעתי בנושא ברורה. התביעה של ONE  קנטרנית, אם כי במידה מסוימת, הגיונית. הביקורות בבלוגים מועילות, אם כי גם מגעילות וכשהן נעשו בדרך בה נעשו, הן פשוט לא אתיות.

אין לי כוונה להתעמת עם אופירה אסייג. לאסייג יש דרך שאינה דרכי ואינה דעת רבים. אני מכיר את אסייג היטב לא מעט שנים, מדובר בעיתונאית סופר כשרונית שמכוונת, לדעתי, לעיתים, למקומות הלא נכונים. בינתיים, לצערם ולהפתעתם של רבים, זה מצליח לה.

אסייג (יש לה שם, האדונים תמיס ומן)  עשתה את מה שאחרים עשו לפניה במדיות שונות. היא הפכה את אתרי האינטרנט לגורם החשוב מבין כלי התקשורת היום, לפחות בתחום הספורט. רבים וטובים יכולים להתלונן, אך למשל, את תופעת האין ספור מקרופונים בנמל התעופה אימצו כמעט כולם, שלא לדבר על מדור הרכילות שהפך לנחלת הכלל (כמעט. אנחנו ב-TELESPORT מעדיפים לתת למשה ביטון לחגוג לנפשו לבד).

 מותר לבקר כל אחד וכל אחת, אך יש לכבד. וגם אם אין ברצונו של הבלוגר לכבד אותה, כדאי לו לזכור שבבית בסר עובדים עוד עשרות עובדים, חלקם כבר עשו דבר או שניים בחייהם, אולי סיימו תואר, חלקם נשואים, בעלי משפחות. הכי קל לרמוס את כבודם של העובדים ב-ONE  או ב-TELESPORT או בערוץ הספורט. זה מצחיק לכנות את מעדכן הלילה ב-TELESPORT כקונוס, אבל יש דרך לכתוב ביקורת. וזלזול בבני אדם, עלול להוביל גם לתביעות ואת זה, מן אולי לא לקח בחשבון.

גם אם מן היה כותב באותיות של קידוש לבנה כי "גילוי נאות – אני עובד מעריב" ושאר הטקסט היה נכתב בפונטים כל כך קטנים שאפילו ביל גייטס לא חלם עליהם, הטור לא היה בעיני לגיטימי. מבקר אמור לבקר ולכן שכטר (שהיה בחופשה בזמן כתיבת הבלוג) וקרמר היו לגיטימיים בעיני. מן חטא לאורך כל הדרך וכל בר דעת הבין שמעריב  ו-NRG מקבלים אצלו עדיפות.

מן אינו בוגד בלב האומה ולהבדיל מהטור הארסי מעט של אשר גולדברג (שעבר מאז פרסומו שינויים קלים) איני חושב שיש לחרוץ את גורלו. אבל מן היה חייב להיות אמיתי עם עצמו ולהודות שאין לו היכולת לבקר את מתחריו ובטח שלא את מקום העבודה שלו. עד כמה שידוע לי עילוי שכזה שמור רק למשיח בן דוד ולא נראה לי שבזמנו החופשי, המשיח מגיע למכתש.

לפניות, טענות, מענות ותיאום הגעה עם השליח themistopoloi@gmail.com

 

מודעות פרסומת

Written by תמיס

מאי 14, 2008 בשעה 11:30 am

26 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. כשעורך טלספורט לא יודע לכתוב, מה יגידו אזובי הקיר כמו אשר גולדברג.

    חיים

    מאי 14, 2008 at 11:41 am

  2. נו באמת, אם אלה היו חטאיה של אופירה נראה לך שהיתה אוספת לה קואליציה עצומה כזו של אויבים? האשה מכניסה יום יום ושעה שעה שיטות סחיטה, איומים, הפחדות ושקרים, אל תוך עולם שאינו תמים, אך הקודים בתוכו ברורים וחוקי המשחק נשמרים בדרך כלל. המדאם מבית בסר היא הסמן הקיצוני ביותר של עיתונות הספורט, וככזו היא מרוויחה קהל מסוג מסוים, כשבמקביל עליה להתמודד עם רגשות השנאה, הבוז והכעס מצד האנשים שמאמינים שלא הכל מותר. אין לה אלוהים? אין בעיה. שתשחה לה בביצה ותתמודד עם הבוץ.

    אורן

    מאי 14, 2008 at 12:00 pm

  3. איזה גיבוב של שטויות. אלה כל העוולות שעשתה גברת התוכן? בגלל זה היא לקחה את עיתונות הספורט לביבי הביבים? על מה אתה מדבר? לא חשוב כמה פעמים תגיד ש"דרכה אינה דרכי", די ברור שהיית מאוד שמח להיות במקומה ואתה מעריך, שלא לומר מעריץ, אותה. איכסה.

    קשקבל

    מאי 14, 2008 at 12:10 pm

  4. קצת לא ברור כל העיסוק הטפל בסוגית הגילוי הנאות של ייגר.
    הבלוג והאנונימיות של ייגר הוא תוצר של המצב הקטסטרופלי של "עיתונות" הספורט הישראלית, אותו ייגר וחבריו ניסו לתקן. אף אדם חיצוני לא יכול היה לקבל עליו את המשימה החשובה.
    השאלה אם עיתון זה או אתר אחר קיבלו יחס מועדף היא שולית ביחס לבעיות האמיתיות אותן הם חשפו (גם באתרך).

    אתגר

    מאי 14, 2008 at 12:13 pm

  5. ברגר אתה תותח. במקום שבו אף אחד כמעט מהמדיה הספורטיבית (חוץ ממדור המכתב ב'מעריב'), לא ייחס חשיבות לפרשת ייגרגייט אתה באת וכתבת על כך ידיעה באתרך וגם אפשרת לאשר גולדברג להוציא את אשר על ליבו (זה מותר, קורה הרבה בכל עיתון שיש לו מתחרים). עכשיו באת וכתבת גם פה, למרות שלא חידשת או הבעת דעה שלא שמעתי עד כה.

    בכל מקרה, בעיני זה מוכיח על פתיחות. המשך כך

    רותם

    מאי 14, 2008 at 12:18 pm

  6. אתה גרוע בדיוק כמוה בזה שאתה מגן עליה(אם לא יותר)
    בסך הכל באת לכאן לעשות קצת פרסומת לאתר המצחיק
    שלך שממילא איש אינו קורא….
    לא נורא ,גם "מבקר התקשורת"אמיר ענבר תפס טרמפ על הפרשה
    כדי להתפרסם עם הבלוג שלו שכמו האתר שלך איש אינו קורא

    ככה זה בתקשורת הספורט בישראל-חתיכת *רא עפה באוויר(סליחה על הביטוי)
    וישר כל הזבובים רודפים אחריה…

    זאפוד

    מאי 14, 2008 at 12:22 pm

  7. מה זה בכלל?

    תעשה קצת שיעורי בית אצלך ואחרי זה תבוא ותרצה לנו פה. חובבן.

    טלספורט?

    מאי 14, 2008 at 12:53 pm

  8. טלספורט אמנם לא אתרי מושקע כמו ONE אבל זה אתר על ספורט בלי כל הבולשיט מסביב. הבוקר הם הבינו למשל שידיעה על הנין קצת יותר חשובה מעוד תגובה של שמעון גרשון. אז תנו להם קצת, לפחות קצת כבוד

    אלי

    מאי 14, 2008 at 1:03 pm

  9. טלספורט אתר שמתעסק בספורט. אפשר להתווכח על הרמה אבל הוא פחות פוליטי ויותר הגון לא רק מוואן אלא גם מערוץ הספורט (שלא מדווח על משחקים באנגליה כי הם שייכים למתחרים) ויחסית לכח האדם שלו גם מNRG. וברגר הוא בחור הגון ועיתונאי טוב.

    דני

    מאי 14, 2008 at 1:10 pm

  10. אוקי נתנו, ועכשיו?

    סמי

    מאי 14, 2008 at 1:11 pm

  11. לדורון ברגר (שאני מניח שאם התארח ככותב הוא גם מתארח כקורא)
    ראשית, יישר כח על ההצטרפות לדיון, שרק מוכיח לדעתי את חשיבותם של ייגר ותמיס, אם הבלוג היה שלא בעילום שם לא היינו מגיעים לדעתי למצב הזה וכלל לא היינו שומעים את עמדתך.
    הדיון הוא בכלל בכלל לא בכיוון אליו ניסית למשוך אותו. אין כאן עניין של אתיקה כלל וכלל על אף שזהו עניין חשוב שראוי לדון גם בו. העניין כאן (באדיבותם של אופירה מרדוק ושי דרשוביץ) הוא משפטי ונוגע לסוגיות של חופש ביטוי וככזה יש להתייחס אליו. ידידך גולדברג כתב טור שבעיניי היה טינוף מתחילתו ועד סופו. זה לא ממש שינה. זו הבעת דעה לגיטימית בתום לב וככזו היא חוסה תחת כנפי חופש הביטוי עם כל אי נעימותה (ותאמין לי, אל תנסה להמעיט באי נעימותה). כך גם מה שכתב ייגר. בישראל עוד לא נקבע שיש חופש ביטוי אנונימי אבל גם לא נקבע שאין. נקווה כולנו שזו תהיה שעתו היפה, משום שגם דבריו הקשים של ייגר היו מגובים בעובדות והיו הבעת דעה- חריפה, אך מנומקת.
    לדעתי מה שעומד מאחורי הכעס שלכם, אנשי התקשורת הממסדית (מי יותר ומי פחות) היא האפשרות של אחרים לבקר אתכם כמו שאתם מבקרים אחרים. הטוקבקים (בכל תחום שהוא), ידידי, שאין בינינו מחלוקת שחלקם מצביעים על מוחו החולני, האלים והמעוות של כותבם- הינם שיקוף של הכתיבה שאותם מגיבים למדו מכם, העיתונאים. האם רק לכם יש את הזכות ללכלך על אדם אחר- אם בטור דעה מנומק שמאמן מסוים לא מבין מחייו, שקהל מסוים הוא של בבונים, או שאשה מסוימת היא "זקנה מרירה"?
    והנה – קם לו הגולם על יוצרו והיוצר זועם ומנסה להילחם בטענות שונות ומשונות. נקווה, לטובת כולנו ולטובת תקשורת הספורט שלנו, שלא תצליחו במאבקכם זה.
    כל טוב
    אישוני

    אישוני הכבאי

    מאי 14, 2008 at 1:14 pm

  12. מצד אחד: מעריך מאד את העובדה שהחלטת לשתף אותנו בהגיגיך במסגרת הבלוג של תמיס.
    מצד שני: חולק על דעתך בנוגע לאתיקה של הביקורת כפי שנעשתה ע"י ייגר (הרשה לי להמשיך להשתמש בכינוייו הספרותי). בלוג אינו עיתון, בלוגר אינו עיתונאי, וגם אם במקצועו הוא עיתונאי אינו מחוייב לכללי האתיקה העיתונאיים בעת כתיבת הבלוג. בלוג הינו מקום וירטואלי בו חולק אדם הגיגיו ודעותיו עם מי שמעוניין לקרוא אותם. ייתכן שכדבריך הביקורת של ייגר היתה מוטית לכיוון מעריב ו NRG, אבל העובדה שייגר איפשר למגיבים להביע דעתם בתחתיתו של כל בלוג, בתוספת העובדה שכל מי שרצה יכל לפתוח בלוג משל עצמו ולהביע בו דעות שונות לגמרי, הופכים את חוסר האובייקטיביות הזו למזערית בעיניי. הקוראים הרבים שפקדו את הבלוג מידי יום ביומו העידו שהבלוג נכתב לעניין, בצורה מעניינת, וחשף את קוראיו לנקודת השקפה שאיתגרה אותם.
    את הטור שלך פתחת באנקדוטה על מירי נבו. דמיין לעצמך שלמירי נבו היה בלוג אלמוני באותם זמנים ובמקום לראיין את מר טנזר פנים מול פנים, הייתה שולחת לו שאלות באנונימיות דרך המייל ומפרסמת את הראיון בבלוג. במקרה כזה, רב היה הסיכוי שהראיון היה יותר ביקורתי ומעניין, הלא כן?

    alficon

    מאי 14, 2008 at 1:17 pm

  13. דורון שלום,
    אתה כותב על אופירה: "היא הפכה את אתרי האינטרנט לגורם החשוב מבין כלי התקשורת היום, לפחות בתחום הספורט. רבים וטובים יכולים להתלונן, אך למשל, את תופעת האין ספור מקרופונים בנמל התעופה אימצו כמעט כולם, שלא לדבר על מדור הרכילות שהפך לנחלת הכלל ".
    צר לי, אבל לכאן בדיוק נכנסת הלגיטימציה של ROSK, ייגר וממשיכי דרכם.
    האתר של אופירה הוא לא אתר ספורט. מעניין אותי לדעת, לדוגמא, כמה גולשים נכנסים ישר למדור הגליצ'ים, בלי להתעכב בדרך על "כותרות" הספורט באתר הזה. אני לא צריך גם לספר לך על סאגת הפירסום הראשון בכל הקשור למאמן העתידי של צסק"א מוסקבה, למשל. סטנדרטים של עיתונות ספורט ראויה לא היו שם. ועצם זה שאתה בעצמך אומר שמדורי הרכילות הפכו לנחלת הכלל רק ממחיש את זה, ורק מצדיק את הכינוי אתר הריכולים והמסיבות. בזה הם בהחלט מספר אחת, ושם אופירה בהחלט מצטיינת בתחומה.

    ג'יימסון

    מאי 14, 2008 at 1:41 pm

  14. דורוני, רק שכחת לציין את הגילוי הנאות שלך בתחילת הטור. משהו כמו"
    "כותב שורות אלה היה לפחות פעם אחת בראיון עבודה אצל הגברת אופירע ולא רוצה לשרוף גשרים עתידיים, במיוחד לאור זמנו הקצוב של טלספורט"

    או

    "כותב שורות אלה מבקש להמשיך להתפרנס מהעיתונות ויודע, כמו הגברת אופירע, כמה חשוב להיות קרוב למוקדי כוח וכסף בספורט הישראלי ומבין בדיוק על איזה צד של הלחם מרוחה החמאה"

    לבחירתך אודה.

    עו"ד יוספזון ובניו

    מאי 14, 2008 at 2:08 pm

  15. טור סתמי במיוחד של ברגר. כמו שמירי נבו לא הצליחה לראיין את טנזר, אתה לא הצלחת להגיד שום דבר אמיתי על אופירה אסייג (הנה, יש לה שם). מנהלת התוכן של אתר המאמי והכפרה דירדרה את עיתונות הספורט בישראל לביבים שמעולם, אבל מעולם לא היו קיימים לפניה. הקשרים שלה עם עבריינים, ההשמצות על קולגות (זקנה מרירה, ההיא עם הליפה), הרמה העלובה וחוסר המקצועיות – לא היה כדבר הזה לפניה וספק אם יהיה אחריה. הכשרון היחיד שהיא הראתה הוא כשרון להוציא רכילויות עמוק מהישבן של כל מיני מילשטיינים ומקורבים אחרים. לא היתה עיתונאית אחת לפניה שעברה על כל כלל אתיקה אפשרי כמוה.

    אתה אומר שיש לעובדים משפחות, ילדים ותואר ראשון? אז מה. אף אחד לא מאחל להם מוות בייסורים, רק מאחלים שיפסיקו לכתוב על ספורט, כי הם עושים את זה גרוע. אתר הוא פלטפורמה ציבורית, מי שלא עומד בלחץ שיכתוב למגירה. עם זאת, ברורה לי העמדה שלך, כי אתה הרי מייצג אתר שאמנם מתעסק בספורט, אבל כתוב בצורה כל כך עילגת ומביכה, שספק אם מישהו מהכתבים שלך היה מתקבל למקומון המתנ"ס של רמת אליהו.

    בקשר לביקורת על ייגר – אף אחד לא מושלם, מה לעשות. בשביל להיות מבקר טוב אתה חייב להכיר את החומר, ואם ייגר עשה את זה מבפנים אז זה מה יש. היה ברור לכולם שברגע שהוא נחשף הוא לא יוכל להמשיך לעבוד שם, וזה המחיר שהוא שילם. הספר שהוא יוציא על חוויותיו כייגר יוכל להיות רווחי הרבה יותר מהמשכורת שלו כעיתונאי.

    צ'אק נוריס

    מאי 14, 2008 at 2:16 pm

  16. דורון ברגר אמרו עליך שאתה עיתונאי כשרוני, רק לא הבנתי מה כישרון כמוך מחפש בעריכת אתר נידח כמו טלספורט . כשאני קורא את הטור המחניף שלך לאופירה שגם מכוון לשכך את כעסם של אשר גולדברג ויתר עמיתיך שמתקשים לקבל ביקורת אני מבין הכל . כתבת גיבוב דברים ושטויות . גש ותלמד מחדש את הנושא

    מור

    מאי 14, 2008 at 2:19 pm

  17. אתה כותב
    "כדאי לו לזכור שבבית בסר עובדים עוד עשרות עובדים, חלקם כבר עשו דבר או שניים בחייהם, אולי סיימו תואר, חלקם נשואים, בעלי משפחות".

    ובאותה נשימה אישרת (או שלא, ואז התואר "עורך" שאתה מתהדר בו שווה לרייטינג של טלספורט. כלומר אפס) את הטקסט של אשר גולדברג על שלמה מן שהכיל, בשליפה מהזיכרון, שמות תואר כמו "חלאת המין האנושי" ותאורי הקאה צבעוניים. אולי לשלמה מן אין משפחה, לא יודע, אז אפשר לכתוב עליו דברים כאלה שהטורים הכי ארסיים של ייגר לא התקרבו לרדיוס של קילומטרים מהרעל החומצתי ששפך עליו הזקן העצבני עם הידיים הרועדות שאתה מעסיק ועל הטקסטים שלו אתה (אמור להיות) אחראי. עורך עלק.

    אין לך זכות דיבור בכלל, טול קורה. וחפש גם עבודה אם כבר, אולי אחרי הטור הזה אופירע תארגן לך כמחווה איזה ג'וב בתור תת-עורך של מיכל גרונלנד.

    עו"ד טיסמיט ואחיו

    מאי 14, 2008 at 2:22 pm

  18. תקשיבו לברגר. הוא יודע מה הוא כותב. שלמה מן עשה פרסומת למעריב, אן.אר.ג'י ועשה אינספור הנחות לחברים שלו מהמדיות השונות. לא שזה משנה משהו – הבלוג הזה אינו אלא אפיזודה חולפת. עיתונות הספורט, כמו העיתונות בכלל, כמו הפוליטיקה, כמו מערכת המשפט – תמשיך להיות מקום מלוכלך, מושחת ומסריח. כמו אופירע אסייג

    ברגר גבר

    מאי 14, 2008 at 2:23 pm

  19. כשהגעתי לפסקה בה כתבת שבאתר וואן יש אנשים בעלי תואר עם משפחות וילדים שכבודם נרמס, התכסו עיניי בדמעות. עכשיו ברור מעל לכל ספק שיגר הוא המניאק הזבל ואופירה היא מלאך טהור. תחזקנה ידיך ברגר שהארת את עינינו.

    דמעות תנין

    מאי 14, 2008 at 2:31 pm

  20. http://celebs.walla.co.il/?w=/3601/1280695

    קשור או לא קשור לביקורת תקשורת ספורט?

    או ברוח הימים האחרונים- מי אויים על מנת לדחוף תפסקה הזאת כדי ששלמה יתנצל?

    יוסיי הכושי

    מאי 14, 2008 at 2:38 pm

  21. לימור פרידמן דפקה ברז למעריב לטובת ידיעות

    רמי

    מאי 14, 2008 at 2:52 pm

  22. תקשורת הספורט (כדורגל) שלנו היא בדיוק כמו הספורט עצמו: עושה רעש יותר ממה שהוא, עלוב וכולם עושים בוחטות…
    ומילה לאופירה, סליחה ארבע מילים: את ז…. בת ז…..

    אבאיי ארדני

    מאי 14, 2008 at 3:06 pm

  23. מצטרף לדבריו של אישוני הכבאי
    ניתן להתווכח על האתיקה של ייגר אבל הדיון פה הינו בכלל על חופש הדיבור והנסיון של וואן להשתיק ביקורת נגדו באיומים ותביעות.
    לקרוא לאתר ריכולים ומסיבות, כאשר מה לעשות…הוא מדווח חדשות לבקרים על ריכולים ומסיבות… להתלונן על שקראו למישהי בשם גבירה או עיוותו את שמה זה חוצפה ממדרגה ראשונה. ייגר לא כתב עליה שהיא רצחה מישהו או שיחדה את כל משפחת לוזון אלא רק הצביע על כל הרעות החולות שיש לנו מאותה גברת תוכן שמרעילה את תקשורת הספורט הישראלי ברכילויות, טובות הנאה ברשעות ובחוסר אתיקה עיתונאית בסיסית. —> על זה הדיון מר ברגר. בדיוק כמו שנתת לכתב אצלך להתשלח בייגר בצורה ארסית ומכוערת. זהו חופש הדיבור ובו מותר להעביר ביקורת במדינה מתוקנת.

    עכשיו מה שנותר לנו להמתין בסבלנות זה לתביעה של ייגר שאני מקווה שיגיש על כך שהישגו את פרטיו באופן לא חוקי ולמהלך המשפט של וואן נגד כותבי הבלוג שאני מקווה שיפרקו למר אליאסי את הצורה בבית המשפט.

    ארתור הלוחם

    מאי 14, 2008 at 4:08 pm

  24. תמיס,

    כמו שכתבתי קודם,

    אמיר ענבר הוא בסך הכול טרמפיסט

    שמנסה לרכוב גב הפרשה כדי להשיג

    מעט פרסום לו ולבלוגו,שהרי כמה באמת

    שמעו על קיומו עד היום?

    וכל זה נכתב בהנחה שאתה תמיס הוא לא אמיר ענבר בכבודו ובעצמו.

    יום טוב

    ztpus

    מאי 14, 2008 at 4:50 pm

  25. להזכיר לך את האיומים שחטפת (כמעט על חייך, דרך אגב), כשניסית להתלונן בפני עורכי התוכנית ראשון בשער? לא, כנראה שאני לא צריך להזכיר, אתה לפי דעתי זוכר טוב מאד. אז עזוב אותך מטורים מתחנפים. אתה יודע טוב מאד שישנם מקרים בהם אי אפשר לתת כבוד. מי יודע, אולי אתה מכוון למשרה מסויימת באתר מסויים ולכן עלה הטור הזה, אבל אם לא אתה פשוט חוטא לאמת שלך.

    מר ברגר היקר

    מאי 14, 2008 at 5:39 pm

  26. דורון אפשר להסכים או לא להסכים עם הטור שלך, הדעות שלך לגיטימיות גם אם אינן מוצאות חן בעיני אנשים וגם אם אינן עם תובנות מעמיקות במיוחד, אבל הלשון הארוכה שלך נטחבה הפעם עמוק מאוד לאחוריה של אסיאג. לא הרגשת בזה?

    ענבתא

    מאי 14, 2008 at 8:28 pm


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: