עומדים בשער

ביקורת על תקשורת הספורט

ללא מורא, ללא משוא פנים / ייגר מאיסטר

with 16 comments

כחלק מיום חופש הביטוי אני מפרסם היום את מה שלכם יש להגיד בנושא.

את הכבוד להתחיל מקבל ייגר.

ללא מורא, ללא משוא פנים / ייגר מאיסטר

בסיפור הידוע של הנס כריסטיאן אנדרסן, "בגדי המלך החדשים", מי שצועק "המלך עירום" הוא ילד. סביר להניח שאם מקורב למלך או "מבוגר אחראי" אחר היה חושף בציבור שהתלבושת החגיגית שהחייטים הנוכלים תפרו עשויה מאוויר – הוא היה נשלח מיד אל הגרדום, וקריאתו היתה מתקבלת על ידי ההמון בקול דממה דקה, או בנאצות והכחשות.

אם היה עיתונאי חצר בקהל שהצטופף לראות את החליפה החדשה של המלך, סביר להניח שהוד מלכותו היה מטיל עליו לפצוח מיד בתחקיר מקיף על האיש המשונה הזה, שצועק "המלך עירום", למרות שיש לו לכאורה רק מה להפסיד. הוא היה מנסה לגלות מה הם המניעים הסמויים שלו לעשות מעשה התאבדותי כזה. מי יודע, אולי יש לו איזה עסק לא גמור עם המלך? אולי הוא עובד לשעבר בחצר המלך, שפוטר אחרי שביצע איזה חטא? אולי הוא משוגע, אולי הוא סוכן כפול, עובד בשביל חייטים מתחרים ששילמו לו בניסיון להביא לכליונם של עמיתיהם הערמומיים?

סביר להניח שהעיתונאי הזה היה עושה עבודה טובה, ולמחרת איש כבר לא היה זוכר שהמלך אכן היה עירום, וכולם היו מתעסקים בגיבור התקשורת החדש, שאיבד את כל עולמו בגלל רגע אחד שבו לא הסכים לשחק את המשחק. רגע אחד שבו הוא הפסיד את כל עולמו – אבל הרוויח את חירותו הפנימית. 

הילד מוגן מהגרדום ומזעם הקהל כי הוא לא בר שיפוט, כביכול. תמימותו, שחשפה את ערוות המלך, פוטרת אותו מהחשד למניעים סמויים מלוכלכים. הוא מדווח על מה שהוא רואה כי אין לו סיבה שלא לעשות כן. הוא לא מפחד, עדיין. אין לו מה להפסיד.

בשבילי "ההסתתרות" מאחורי הניק ייגר מאיסטר לא נועדה לאפשר לי, כפי שרבים חושבים, להסתתר מעצמי. להיפך, היא נועדה לשחרר אותי מכל התוויות שהיו עלולות לעמוד בין הדברים שהיה לי להגיד ובין הקוראים. זה אני: עיתונאי ספורט, שמכיר את המערכת מקרוב ומבפנים, שרוצה שהדברים שיש לי להגיד יישמעו כמות שהם.

במובן מסוים הילד של אנדרסן הוא הניק של שנות האלפיים. כל עוד הייתי ייגר מאיסטר אפשר היה לקרוא את הדברים שכתבתי כהווייתם ולשפוט אותם לגופו של עניין. זו היתה המטרה. השומר היחיד שמיניתי לעצמי הוא המצפון שלי. בחרתי באנונימיות שהרשת האינטרנטית מאפשרת לכל אדם, כדי שאוכל לצעוק "המלך עירום" בלי שאני, הצועק, יהיה מוקד תשומת הלב, אלא האמירה הפשוטה שלי, זו שכל אחד יכול לבחון בעיניים פקוחות.

*אתם מוזמנים להמשיך ולשלוח את מה שלכם יש לומר.

** פוסט ביקורת תקשורת יעלה ב-16:00

 

מודעות פרסומת

Written by תמיס

מאי 15, 2008 בשעה 11:57 am

16 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. ייגר יצאת…גבר(אני מדבר על הדבר הבא:http://b.walla.co.il/?w=/3050/1281910), מעבר לזה אני חושב שלכל בר דעת שעיניו בראשו ואינו נגוע באינטרסים(כמו אותו ילד תם שמדבר לגופו של עניין ולא בעקיפין כפי שציינת בבלוגך) רואה שהמלך עירום! ושערוותו(אולי אף תרתי משמע)חושפת מראות שהיינו רוצים להימנע מהם.

    אלי

    מאי 15, 2008 at 12:40 pm

  2. ייגר היקר, כולם מתלוננים שהיית עובד מעריב. איך לעזעזאל הקוראים חושבים שהם יוכלו לקבל מידע מקיף על הנעשה בברנז'ת עיתונות הספורט אילולי היה זה מישהו מבפנים. מהם חשבו שיש גמדים קטנים ליגר שהוא שולח אותם למערכות העיתונים, שיש מישהו שמבין כל כל טוב את עיתונות הספורט בלי להיות חלק ממנה. לפי דעתי ותקנו אותי אם אני טועה בדרכך כלל מדובר בעיתונאים שחטפו, ובצדק, את נחת זרועו של ייגר, דוגמת רפאל נאה, אופירה, יוני הללי כמובן וכיו"ב

    היה לי ברור שאתה בא מבפנים, וגם היה לי ברור שסך הכל אתה עושה את ההפרדה בין תפקידך כעיתונאי לבין תפקידך כמבקר. כמובן שגם אתה רק בן אדם

    בהצלחה בכל אשר תפנה
    דני

    דני

    מאי 15, 2008 at 12:51 pm

  3. תמיס עשה טובה סדר את הפוסט של ייגר, גודל אחיד, פונט אחיד, זוטות, אתה יודע. לתפארת ערוות המלכים כולם.

    מורגנש

    מאי 15, 2008 at 1:17 pm

  4. כל מילה בסלע

    בשורה האחרונה צ"ל: 'אהיה מוקד תשומת הלב' ולא: 'יהיה מוקד תשומת הלב'

    פלינדרומיקס

    מאי 15, 2008 at 1:18 pm

  5. צודק.
    כל מילה מיותרת.

    אתגר

    מאי 15, 2008 at 1:39 pm

  6. יפה.
    שיהיה בהצלחה!

    ארתור הלוחם

    מאי 15, 2008 at 1:44 pm

  7. שנו רבותינו. המסיח דעתו מן הזוהמה אל מי שמגלה את הזיהום שוגה בגדול.

    כמו חולה שכועס על הרופא שמספר לו על המחלה.

    האישיו האמיתי הוא התקשורת וטיפולה בספורט וכל השאר זה קליפות גרעינים ביציע.

    תודה.

    דואב/ת

    מאי 15, 2008 at 1:45 pm

  8. וזה מה שלוולוט יש להגיד

    מאי 15, 2008 at 1:46 pm

  9. כל מי שצחק אתמול על דורון ברגר, כדאי לו לקרוא אתהטור של וולווט. כאילו עשתה קופי פייס על הטור של ברגר. אתם יכולים ללגלג עד מחר על עורך טלספורט, אבל כנראה שהוא ידע מה הוא אומר. שלמה מן הגזים ושלמה מן יצטרך לשלם.
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=433643

    יוסי

    מאי 15, 2008 at 2:16 pm

  10. יוסי, זיבורית שגל יכולה לכתוב מה שהיא רוצה. אני לא מאמין לה.

    זיבי בחיבי

    מאי 15, 2008 at 2:25 pm

  11. דבורית מתחסדת ברמות על.
    היא מתפתלת ומתפתלת ללא הפסק ומנסה כל הזמן לרמוז כאילו הםוסטים של ייגר היו אמורים לעבור הגהה של חנה בבלי ותחקירים של 60MINUTES לפני פרסומם.
    כולה בלוג של מישהו שכותב ביקורת, לא קללות, אלא ביקורת.

    הנסיון של וואן הוא להשתיק את הביקורת ולשמור את הכביסה המלוכלכלת בבית. גם ערוצי הספורט ושאר המדיות חטפו ללא היכר מייגר ולא שמענו מהם ציוץ. כי הם ברמה אחת או שתיים מעל לביוב של אתר וואן ומנהליו

    ארתור הלוחם

    מאי 15, 2008 at 2:51 pm

  12. חברים, אני בצד של ייגר, אבל הוא עלול לחטוף בגלל שלא שם לעצמו מחסום לפה. היו בבלוג שלו ביטויים לא לגיטימיים, ובית משפט יכול למצוא אותם כלשון הרע או דיבה או לא משנה מה. גם אם הם נכונים בתכלס. חופש הביטוי לא מאפשר לי לקרוא למישהו "בן זונה" או "אתר ברמה של ביוב". צריך להפריד פה בין השנאה שלנו לוואן (והסימפטיה לשלמה), לבין החוק היבש. אני מקווה שעו"ד מורמי יעשה עבודה טובה במזעור נזקים, וששלמה יקרע אותם בתביעה על החדירה לפרטיות.

    צ'אק נוריס

    מאי 15, 2008 at 3:05 pm

  13. יגר, כתבת יפה. מאות ואלפי בלוגרים וכותבים ברשת מחזיקים אצבעות לך ולמאבק שלך נגד סותמי הפיות.
    חזק ואמץ.

    גונן

    מאי 15, 2008 at 5:45 pm

  14. תגיד סמי , אתה מודע לזה שפורום סמי נסגר כאילו ?

    חביב

    מאי 15, 2008 at 5:57 pm

  15. סיפור מחווה ליגר, ומי שמבין מבין.

    סמי מצא את נשמה בבית החולים.
    נשמה אהב את מערכת הרפואה, תמיד היה לו מה לעשות שם.
    עכשיו הוא ניסה להוריד את השלט- "זכור לשטוף ידיים" מהכניסה לחדר הניתוח.
    "סבון," הוא אינפף בתיעוב, "אני אראה להם מה זה סבון."
    "קיבלת את ההודעה שלי?" שאל סמי.
    "כן." נשמה היה נבוך.
    "הסוס עדיין אצלך?"
    "בטח, אבל…"
    "היה לך סוס טוב."
    "תראה, סמי, זה לא שאני מתנגד לחופש הביטוי וזה, אני פשוט חושב ש…"
    אחות עברה בינם, לא מודעת בעליל לשיח הפרשים.
    נשמה ניצל את ההזדמנות ונשף בפניה.
    "אנטרקס," הסביר לסמי, "כוחו של הרגל."
    "אז אני יכול לבנות עליך."
    "לרכיבה הגדולה מכולם?"
    "כן. זה מה שאני מצפה ממך."
    נשמה העביר משקל מרגל לרגל. "אני אחשוב על זה." אמר.
    אני עוד אחזור , הבטיח סמי.

    סמי מצא את אנדרו במסעדה קטנה ליד השוק הסיטונאי. אנדרו אכל ג´מבו שרימפס, תבשיל סרטנים עם במיה, נתחי דג חרב מושחרים בתערובת תבלינים קייג´ונית, באגט טרי לניגוב הרוטב ובקבוק יין קליפורני לבן וצונן.
    "אה," אמר בפה מלא," זה אתה."
    "אנחנו חייבים לרכב. ודאי קיבלת את ההודעה שלי."
    "קח כיסא ושב. להזמין לך משהו? יש להם גמבו מצוין. עכשיו עם כל המצב שלך בטח אין לך שקל לסביח."
    "אמרתי שאנחנו חייבים לרכב."
    "למה?"
    סמי התיישב והסביר. אנדרו המשיך ללעוס לאורך כל ההסבר.
    "אני מבין," אמר לבסוף,"אך חוששתני שתיאלץ להסתדר בלעדיי הפעם."
    "בלעדיך? אבל אתה אחד מהפרשים!"
    "מה יהיה התפקיד שלי ברכיבה?"
    "סליחה?"
    "אני לא רואה שום צורך בכישורים שלי. כאילו, לאכול את אופירה אסייג או משהו? להרעיב את עופר נמרודי? "
    "לא, ברור שלא."
    "אז אני רק ארכב ואנופף לשלום במטפחת?"
    "תמיד רכבת איתנו," האשים סמי.
    אנדרו הניף צבת של סרטן:"פעם היו לנו אפוקליפסות כמו שצריך. עם בשר. זושות. אדבוקאטים. זמשים."
    "בכל זאת. פיטרו אותי ממעריב."
    אנדרו דחף את הצלחת הצידה וחיפש את תפריט הקינוחים.
    "אתה סנטימנטאלי מדי. יש עוד אלף טרולים כמוך."
    סמי קם.
    "מצטער שבזבזתי את הזמן היקר שלך," אמר סמי, ויצא לרחוב.
    לבדו.

    הקרב הפך אסון עבור הצד החלש.
    עמדות המוצא היו נחותות, הטקטיקה גרועה והאסטרטגיה חסרת סיכוי.
    הצבא האדום התקדם לאורך כל החזית, מחסל בשיטתיות את קיני ההתנגדות האחרונים של הצבא השחור.
    בשדה הזה יש מקום רק לקן נמלים אחד…
    סמי מצא את רמימי בין השיחים הנמוכים. כהרגלו היה רמימי לבוש בבגדי מטרו ורדרדים.
    "אתה חושב שהנמלים שמו לב אליך?" התעניין סמי.
    "לא, אבל אני בטוח שאם כן, הן היו יודעות להעריך את המחווה. המקום האחרון בעולם שאפשר למצוא בו קרבות הגונים. נמלים לא לומדות, אה?"
    "נכון. זו תקופה שקטה למדי אצל בני-האדם."
    "שקטה? שקלתי כבר להחליף את השם שלי להודנא או להסכם-שלום. זוכר את הימים היפים? כשטרולים היו בכל מקום? "
    זה נשמע מבטיח, חשב סמי.
    "אם כבר מדברים על הימים הטובים. זוכר את המסורת הישנה? כשיצאנו לרכב ביחד?"
    "מממ..מזכיר משהו…"
    "אפוקליפסה? סוף העולם?"
    רמימי בהה בו:"לא, אתה יכול קצת לפרט? אולי אתה רוצה לבוא אליי הביתה לארוחת צהריים?"
    סמי הביט בבית שבחצרו התרחשה מלחמת הנמלים. הקיסוס הגיע כמעט עד הגג. או או, חשב סמי.
    אבל אולי יש לו בבית אח בוערת שמסביבה נאספים לוחמים, מספרים מורשת קרב ושקרים ושותים בירה גולדסטאר חמימה ואוכלים נקניקיות זוגלובק קרות.

    "מותק, הגעתי הביתה, והבאתי ידיד ותיק."
    מירי עמדה ליד הכיריים והתבוננה בסמי במבט שנשים נותנות בחבר שהבעל, למרות אזהרות קודמות, גרר הביתה מהפאב.
    "בישלתי עוף, אני מניחה שאפשר לחלק אותו לשלוש."
    "עוף? אני אוהב עוף?"
    "כן יקירי."
    "חשבתי שאני אוהב סטייקים."
    "סטייקים עושים לך צרבת. אתה אוהב עוף."
    "ובצל? יש סיכוי לבצל מטוגן?"
    "אתה לא אוהב בצל מטוגן."
    "אני לא?"
    "בגלל הבטן שלך. זה עושה לך גזים."
    "אה. ו…אני יוצא לרכב באפוקליפסה?"
    "לא יקירי. אתה תמיד חוזר עם שפעת."
    "חשבתי ש…חשבתי שאני אוהב את הרכיבה הזו."
    "לא. אתה לא."
    סמי היה מוקסם. פעם ראשונה שנתקל במישהו המאכסן את זיכרונותיו אצל אשתו.
    "אני יכול לדבר איתך? בצד? בפרטיות?"
    "המממ….יקירתי, אני אוהב לדבר בצד?"
    "התכוונתי בצד. בפרטיות. רק אתה ואני."
    "אני מבינה, אני מבינה," אמרה מירי וערבבה את התבשיל, "אבל אל תעלה לו את הלחץ דם!"

    "לא חשבת אף פעם להתחתן?" שאל רמימי.
    "לא. ביקרתי את שני הפרשים האחרים. נשמה מפחד ולאנדרו לא אכפת. נשארנו אתה ואני. אבל הצדק בצד שלנו."
    "המממ…תרשה לי להזכיר לך מה קורה לצבאות בנחיתות מספרית, אפילו שהצדק בצד שלהם?"
    "ראיתי אותך נלחם."
    "יד ימין שלי לא מה שהייתה פעם, והגב הורג אותי."
    "אתה אולי זבל, אבל אתה לא חולה." אלא שסמי כבר הבין, מהמבט הרדוף ומלא האשמה של רמימי, שגם מכאן לא תבוא הישועה.
    הפרשים, הבין, היו…פרשים. הם לעולם לא יהיו נורמליים, אבל במרוצת הדרך סיפחו לעצמם מספר אספקטים של אנושיות. שום דבר אנושי אינו טוטאלי. מרגע שנוצר אדם הוא מקבל מוח וידיים ורגליים וסוס. אתה שופך מים לכד והם מקבלים מעט יותר מהצורה של הכד. וגם הכד מקבל מהם משהו.

    המזל האמיתי , חשב סמי, שאני לא השתניתי.

    ג'יים

    מאי 15, 2008 at 6:54 pm

  16. ההשגחה העליונה בכבודה ובעצמה היא ששלחה את יגרמייסטר אל עמק הבכא שלנו. שמה אותו היכן ששמה, על-מנת לשמש נייר לקמוס ואבן בוחן לרשעתו ופיגולו של האדם הישראלי בשנות האלפיים. לזדון הפחדני של המעסיק. לנבזותו של בעל הממון. לנקלותו של מנהלי אתר 1. יגר נברא על-מנת להושיע את נשמותינו הכופרות. לעזור לנו להגיע אל האמת הפנימית שלנו.

    נחמה מלכיור

    מאי 15, 2008 at 8:38 pm


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: