עומדים בשער

ביקורת על תקשורת הספורט

סדר עדיפויות לקוי בכל האתרים

with 37 comments

ראשית ארגיע את הטוקבקיסטים השונים ואת עמיתיי שדרשו בשלומי, לא נחשפתי והכל בסדר. סה"כ יומיים של חופש. הפוסט עלה באיחור בשל סיבה מצחיקה ביותר שאולי יום אחד אספר לכם אותה ללא חשש…

אחת השאלות המרכזיות שעומדות בפני עורכי הספורט השונים בכל דקה ודקה היא היכן למקם ידיעה זו או אחרת. סדר העדיפויות באתרי הספורט בארץ ,נקבע לרוב על ידי מספר גורמים (ולא, עזבו אתכם מכל תיאוריה שלמדתם בחוג לתקשורת) ובראשם האינטרסים העיסקיים ואהבתו של העורך למושאי הדיווח שלו. בסוף השבוע האחרון הדגימו מספר אתרים מהו סדר עדיפויות נגוע באינטרסים אישיים ועיסקיים, ובכך אף אוהד לא זכה לסיקור הוגן של ממש לאירועי הספורט שהתרחשו כאן ומסביב ליבשת. מיותר לציין כי הדוגמאות הבאות, הינם רק מדגם שבועי מייצג לחוסר ההיגיון העריכתי שנמצא באתרים השונים במהלך כל יום ויום.

חפש את המטמון בערוץ הספורט

באתר של ערוץ הספורט החליטו שלא מספיק שהם מדווחים על אירועי ספורט שונים, עליהם גם להפוך את הקריאה באתר שלהם לאירוע ספורטיבי למידי. הבה נשחק במשחק שהתחולל באתר בשעה 19:01 אמש: הגעתם למדור הכדורגל העולמי כעת מצאו את הניוז הכי טרי:

האם הצלחתם לעלות על זהות מחזיקת הגביע האנגלי החדשה? אכן זו היא פורטסמות', מסתבר שכאשר המתחרים – דיינו צ'רלטון מראים את המשחקים המדוברים קשה לחבר'ה בעריץ הספורט לספר לקוריאהם כי המשחק בכלל התקיים בלונדון הרחוקה. ככה זה ששיקולים של ביזנס נכנסים לשיקולי עריכה פשוטה, ושאיש מהחבורה של אבי בר לא יספר לי אחרת, הידיעה הזו מוקמה במקום כה רחוק מהעין רק בכדי להמעיט את מחשבותיו של האזרח הקטן על כך שצ'רלטון אוחזת באותן זכויות שבערוץ רוצה לעצמו, אלו של הליגה והגביע האנגלי. במאבק התמידי שבין העורך למנכ"ל 1:0 לאבי בנושא הזה.

דרך אגב, ייתכן וכי בשבועות הבאים אוכל לספר לכם על קירוב בין האתר שנתבע ע"י ייגר לבין האתר שמזליג תכנים. שכן בדיוק כמו ברחוב קרמינצקי גם בבית בסר לא הבינו כי זהות הזוכה בגביע האנגלי חשובה יותר ממשחק הפרידה של רייקארד מברצלונה.

 

החברות של אשר גולדברג מעל לכל…

הרבה מאד דברים חשובים ומעניינים קרו בשבת האחרונה בספורט הישראלי והעולמי. בית"ר ירושלים למשל זכתה בדאבל באופן רשמי….גם אלופת צרפת נקבעה, בגרמניה נפרדו משוער ענק ובאנגליה חילקו גביע. אבל כל אלו הינם כאין וכאפס מבחינת טלספורט כמו הפרידה של אוהדי מכבי ת"א מאבי נמני, כן ההוא שכבר לא משחק כמה חודשים ואמש עלה לשחק לדקה וחצי בכדי להפוך את הידוע לרשמי.

קשה שלא לעשות את החיבור הפשוט בין מיקום הידיעות (מדוע צריכים כל כך הרבה ידיעות על משחק אחד) לבין הקרבה של כותביהם לסופר סטאר הישראלי. הקשר בין אשר גולדברג כתב הכדורגל הבכיר שלא נאמר היחיד של טלספורט למועדון הכדורגל הצהוב ידוע לכל (גולדברג משמש כדובר הקבוצה). אני רק יכול לשער כיצד גולדברג העביר אמש בהתרגשות כל מילה שנמני סיפק לעיתונאים על כר הדשא ודחק בעורך התורן לדחוק את סיפור האליפות של בית"ר לצידי העמוד. "מה זאת אומרת בית"ר אלופה? המלך פורש סופית" הוא בטח שאג לתוך האפרכסת, רק מי שנע סביב קו האוהד – כתב יכול לייצר סדר יום בו האלופה מופיעה כידיעה משנית באתר ספורט.

וזה לא שלטלספורט היה הרבה במה להתגאות בו בסוף השבוע האחרון. ביממה האחרונה פרצו למערכת האתר האקרים שהשביתו אותו פעם אחר פעם. האדם ששלח לי את תצלומי המסך הללו טוען כי לא היה לו קשר לאירוע החמור (שלא תטעו מדובר בתקלה חמורה של מערכת ההגנה של חברת טלליין), אך לפי טענתו, ואני מצטט מהמייל: "תודה שהאתר נראה טוב יותר ככה". מודה.

שתי מילים טובות לוואן

1. עורך הדין שי אליאס אולי הפך זאת למנהג בוקר לחפש אחר ה-ip שלי בחרדה שלא אפגע עוד באשת התוכן ובנוסף מקדיש די הרבה זמן בכדי לקרוא את הבלוג. אז בשבילך מר אליאס הנה מספר כתבות טובות, שהתפרסמו בוואן – חלקן אף באופן ראשוני וזאת על אף שלא נצבעו בצבע אדום בכותרתם.

בשבת בבוקר היה זה העורך התורן בוואן אשר היה הראשון להציץ בכותרת עיתון הג'וייש קרוניקול הלונדוני בכדי לגלות כי בשבועות האחרונים נשלחו לתיבת הדואר האלקטרונית של אברהם גרנט בלונדון עשרות מכתבי נאצה כשביניהם מופיעה גם האימרה כי ידיו של גרנט מגואלות בדם ערבים. כל הכבוד לעורך על היוזמה של חיפוש כותרות גם שלא בין עיתוני בריטניה הגדולים, מעניין יהיה לראות האם גם בעתיד ינקטו בוואן באותה שיטה של לקיחת אינפורמציה מעיתון לונדוני קטן.

2. אתר וואן היה היחיד אמש שדיווח על כך שאוסקר פיסטוריוס האצן הנכה יהיה רשאי להתחרות באולימפיאדה הקרובה. כנראה כי באתרים השונים טרם החליטו מי יהיה הכתב האולימפי שלהם שלוש חודשים לפני פתיחת המשחקים. כך קטף אמש האתר של אופירה ניצחון קטן חשוב בדרך לסיקור האולימפיאדה.

 מעיתוני היום

אחרי מחזור מעניין בליגת העל, ציפיתי גם לעניין במילים שממלאות את דפי העיתונים.
בחינמון כאילו מתאמצים לא לעניין בפתיחת המדור. ריבוי תמונות, כותרת בנאלית וטור מיותר של שלמה שרף קיבלו את פני בסבר פנים לא ממש יפות. עדי רובינשטיין בניתוח מעניין של המחזור בליגה הלאומית הוריד מעט את מדד התסכול. ואז זה התחיל, כשידור חוזר ליום חמישי האחרון (בו פתח החינמון בקול ענות חלושה וסיים בקול תרועה רמה) החלו העיניים שלי סוף סוף להתעניין. ליאב נחמני מספר את סיפור העלייה של מכבי חיפה בכדורסל בצורה מעניינת ונותן מידע על הקשר של שחקני הקבוצה עם הקהל. עמית לוינטל מנתח את מחזור הסיום באיטליה מהזווית של מרקו מטראצי, יפה (רק חבל שמישהו טעה בטבלה האיטלקית…). גם גמר הגביע האנגלי סוקר בצורה קלילה דווקא מעמדת המנג'ר הארי רדנאפ ולא קיבלנו עוד סיקור בנאלי ומשעמם. רונן דורפן בהחלט משאיר טעם של עוד עם כתבה מצויינת על אצני ה-100 מטר תוך כדי חיבור לאצן קטוע הרגליים שקיבל אישור בסוף השבוע להשתתף באולימפיאדה.

בהארץ מנסים להחזיר את כח ההרתעה והשליטה הברורה שהייתה לעיתון בגיזרת הפרינטים. פתיחה מצויינת לעיתון של היום. אלעד ליפשיץ, שלומי ברזל ואיתן בקרמן בשלושה טורים מעולים על האליפות של בית"ר ירושלים ופרישתו של נמני גרמו לי לחשוב שהנה זה קורה, הארץ חוזר למקומו הטבעי. אור שדה וניר וולף בסיקור קצר, אך קולע, של הליגה הלאומית ממשיכים את הפתיחה הנהדרת של מוסף הספורט. בגיזרת הכדורגל העולמי קיימת אכזבה. זהו יומו הגדול של עוזי דן, אליבר קאן פרש, ליון זכו באליפות (כמו גם אולימפיאקוס ושחטיור דונייצק), פורטסמות' זכתה בגביע ובאיטליה מחזור הסיום לפנינו, אך מכל אלו לא הצליחו דן ושאול אדר להוציא משהו ראוי וחבל. אקורד הסיום הפנטסטי של העיתון מגיע מעבר לים. כתבתה של קרן קרוז מהניו יורק טיימס על פאו גאסול מסיימת מוסף מוצלח של הארץ שהיה יכול להגיע הרבה יותר גבוה. 

"צ'מפיונס" זועקת הכותרת בשער של ידיעות על רקע שחקני בית"ר מבצעים הקפת אליפות. משום מה גם דייויד בלאט נדחף לשער, למרות שפורסם לפחות לפני שבועיים כי הוא אחד המועמדים המובילים למשרת האימון בהיכל נוקיה. כפולה ירושלמית קיבלה את פני כשפתחתי את העיתון, לא משהו שחובה לקרוא. ראיון סתמי עם זנדברג שהיה שתוי בזמן הראיון וניתוח של מלמיליאן שנשמע כמו הקלטה של מישהו אחר לא הראו סימנים חיוביים. אבינועם פורת בטור על הצלחתם של שירזי ואסייג כפונקציה של חוסר לחץ, אמיר אפרת על החלפת המאמנים בקבוצות התחתית ואהרון קפיטולניק שניתח מה צריכה הכח בעונה הבאה המשיכו את השיממון ברחוב מוזס שגרם לי לפהק יותר מפעם אחת. גם משה מרקוס שניסה לנתח מה נשאר לקבוצות התחתית לא הגיע לתובנות מרחיקות לכת, והרעיון הנחמד לא נוצל במלואו. בגיזרת הכורגל העולמי מופיעה בחירה גרועה לכותרת בכתבתו של גסן ואקד, הארי רדנאפ זוכה בתואר ראשון אחרי 30 שנות אימון, אך סשה גאידמק זוכה מן ההפקר. ואקד החליט לנתח מהיום את סיכוי צ'לסי והיונייטד לקראת גמר הצ'מפיונס. הרעיון נחמד, אך אינו מתאים שלושה ימים למפגש בנוסף מה הקשר בין היתרון שיש לצ'לסי בעמדת המנהלים והבעלים על התוצאה במוסקבה. סלחו לי, אך את העמוד האחורי כבר לא התחשק לי לקרוא, עם דיוויד בלאט הסליחה.

מעריב היום הפתיע אותי לרעה. שתי כפולות ירושלמיות לא נסקו לגבהים המצופים למרות שרון עמיקם אחראי לשני טורים. גם טורו של אבי רצון היה מיותר הבוקר והפעם אני אומר זאת בלי ציניות…יניב טוכמן מספר על מה שאמא נמני רצתה וגם מהרעיון הזה (ניתן היה לפתחו) כבר לא יצא כלום. אייל לוי מתאר את מהלך המשחק של מכבי ת"א כסוג של הכנה טקסית לכניסתו של המלך הצהוב, בהחלט שונה ומבורך. שאר הידיעות, כתבות שמובאות בעיתון של היום בהחלט מהווים ירידה ברמה ממה שהורגלנו אליו בשבועיים האחרונים.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com

מודעות פרסומת

Written by תמיס

מאי 18, 2008 בשעה 11:41 am

37 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. תמיס, גם אתה מפתיע לרעה. לא כותב פוסטים כבר יומיים מבלי להתנצל או לסבר אוזנינו. ושעת העלאת הפוסט, עשה לך מנהג קבוע. די לתעתוע. והפוסט של היום, אחרי יומיים של שקט, לא מתעלה על עצמו.

    פופיק ארנונה

    מאי 18, 2008 at 11:49 am

  2. ביום שבת אני נוהג לעלות פוסט אורח, מה שלא היה השבוע לצערי…

    לגבי היום – הפוסט מוכן מזמן אבל לא יכולתי לעלות אותו מסיבה שאני לא יכול לפרט.

    בכל זאת קבלו כולכם את התנצלותי הכנה.

    שיהיה לנו שבוע טוב!

    תמיס

    מאי 18, 2008 at 11:55 am

  3. למה לא היה כלום? לפחות הודעה או משהו

    מה קרה התחלת ללמוד ממורו ופוליצר?

    כל התמיכה שהתחלת לבנות לך תעלם אם תמשיך לשים זין על הגולשים

    ומה לגבי יום שישי?

    מאי 18, 2008 at 12:47 pm

  4. תמיס, נפלת במלכודת הברזל.
    הטורים בהארץ מעיקים בכמה הכותבים שלהם מלאים מעצמם. עמוסים בעקיצות פנימיות על שומי שדווקא כן קורא עיתונים והנה הוא קורא את הטור שלי ואני אעקוץ אותו בהו-כמה תיחכום. לכו חפשו.
    את חובב הספורט לא מעניינות ההתחשבנויות המטופשות שלכם.
    אתה משחקים בבצים של עצמכם (מזכירים את הדמות הנפלאה מהתוכנית "גם להם מגיע": שיאן ישראל בפינג פונג כיסים) וזה בדיוק מה שקורה לעיתונאים שמבלים כל היום עם עיתונאים אחרים, שוכחים את תפקידם ושמים את עצמם במרכז.
    מיותר ולא מעניין

    רוקבן וג'ולייטה

    מאי 18, 2008 at 12:55 pm

  5. א רצוי להקפיש ולהעלות את הפוסט היומי שלך בשעה קבועה כמו שייגר עשה בזמנו באדיקות רבה ויפה יש לציין. זה מאוד יועיל לבלוג ויקל על הקוראים שלך.
    בימים האחרונים התחלת במגמה מדאיגה מאוד של התמתנות קולקטיבית בכיוון של אופירע ואתר הביוה שהיא מנהלת. ממה אתה פוחד? אתה מרים פה פרוייקטים שלמים נגדה ופתאום אתה פוחד לרשום אופירע, או אתר רכילות ומסיבות? יכול להיות שגם עליך האיומים עובדים? תאמין לי שהם יתבעו אותך גם אם תכתוב שאופירוש הלכה בשמלת מיני כתומה והיא בעצם הייתה אדומה עם שסע מאחורה. כי ככה זה אצל השפנים האלו.

    שכחת להעלות את נושא השידורים בתשלום- הזליגה המטורפת של שידורי ה NBA ללייב המסריח הזה שהיום ישדר את המשחק המסקרן כל כך בין קליבלנד של לברון נגד הסלטיקס. אז במקום דן ואש ותמרות עשן נזכה לראות את אלי אילדיס ומיר מגרבצים ומספרים בהתלהבות על אליפות הדוקים בקזחסטן א-תחתא וחצי הגמר בריקודים סלוניים באלבניה.

    ארתור הלוחם

    מאי 18, 2008 at 12:58 pm

  6. מה יהיה עם העברית?

    שושנה

    מאי 18, 2008 at 1:14 pm

  7. קודם כל תודה, מסורת כזאת.

    אף מילה על הגמר הגדול מכולם? על הישרדות? אף מילה על אלה שויתרו על הגמר הגדול של הישרדות לטובת קונצרט מדהים (וחינמי) בר"ג? (קישור בכינוי).

    דואב/ת

    מאי 18, 2008 at 1:17 pm

  8. אוליפיאקוס כבר זכתה באליפות, לפני קצת פחות מחודש. מה שנגמר אתמול זה הפליי-אוף היווני על כרטיס לצ'מפיונס.

    לפת

    מאי 18, 2008 at 1:42 pm

  9. רדו מתמיס ושעת העלאת הפוסט, בחייאת. הוא כבר אמר שהוא מעלה את הפוסטים ממרכז מסחרי, מה שאומר שהוא לא יושב בבית ותלוי גם באנשים אחרים. קצת התחשבות וטאקט מצד הקוראים לא יזיקו כאן. דבר שני, אם מגיעה מילה טובה לוואן אין סיבה לא לתת, בסך הכל מי שעובד שם יכול באותה מידה לעבור מחר גם לערוץ הספורט, אל תחשבו שיש בסדל כזה גדול, ואכן יש הרבה שעבדו כבר בשניהם.

    מה שהכי חסר לי, ואני מקווה מאוד שזה יגיע בימים הקרובים, זה סיפר נפילתו של טים מונטגומרי, לשעבר שיאן העולם ב- 100 מטר, שנידון לכמעט 4 שנות מאסר על חלקו ברשת זיוף כספים. זה סיפור שהוא בטח מרתק והראשון שירים את הכפפה יקבל הרבה קרדיט.

    צ'אק נוריס

    מאי 18, 2008 at 1:52 pm

  10. איך לעזאזל הפכתי את "הבדל" ל- "בסדל"?!

    צ'אק נוריס

    מאי 18, 2008 at 1:53 pm

  11. תודה

    מסקנה: אם יש באנר אדום באתר הריכולים והמסיבות אז זה לא ראשוני ובטח גם לא בלעדי

    דואב/ת

    מאי 18, 2008 at 2:00 pm

  12. דווקא שלחתי פוסט אורח:

    אחרי כל האייטמים הפרטניים שהועלו לאחרונה, הנה הסתכלות מלמעלה על הבעיות של אתרי האינטרנט:

    קודם כל גם אני (כמו דורון ברגר) לא אוהב את השמות שעולים בבלוגים לאתרי הספורט. החל מעריץ הספורט, דרך אופירע(תון), אתר הריכולים והמסיבות וכלה ב"אי-תון" של המדינה. לדעתי הכינויים הללו (אפילו אם הם נכונים) פוגמים באמינות הביקורת כי הם מכלילים, מביעים דעה קדומה ומונעים כל התייחסות עניינית נטולת פניות. הביקורת לא תצא פחות נשכנית או פחות נכונה אם ההתחכמויות הללו תושארנה בחוץ.

    הבעיות העיקריות של ONE:

    הדרך של אופירה אסייג שמובילה את אתר ONE אינה אתית וראויה לכל ביקורת. ההעדפה למקורבים, הריצה אחרי סקופים (שרובם עלובים) ובעיקר הטפיחה העצמית כאילו השמש זורחת מהחלחולת של עובדי ONE – הכל מביא לכך שמקצועיות, אמינות ואובייקטיביות אינן הצדדים החזקים של אופירה אסייג וחבר מרעיה. אם זו הגישה שתתפוס בסוף בתקשורת הספורט, אז מצבנו יהיה מאוד גרוע.

    בטורים פובליציסטיים (כמו למשל בלוגים) אפשר לכתוב ביקורת סובייקטיבית. כקורא אני יכול לנחש מה האג'נדה של הכותב. למשל אביב לביא כמעט לעולם לא יפרגן למכבי ת"א בכדורסל. ברגע שהסובייקטיביות מוכנסת לטורים העוסקים בחדשות, זו חציית גבול בעייתית. למשל, בוואלה, אפשר למצוא כתבות על מה שקורה בענף הכדורסל כולל במכבי ת"א ואני כקורא יכול להבדיל בין כתבת חדשות לבין כתבה פובליציסטית. באתר ONE הגבולות נחצים עד לרמה כזו שכדי לא לפגוע במקורבים, פשוט לא מדווחים על אירועים. זו הבעיה העיקרית באתר ONE: הגליצ'ים והכתבות שמרוממים את מי שבבית בסר חפצים ביקרו ומשפילים את מי שלא (בעיקר מי שעובד או מדבר עם היריבים מערוץ הספורט). בזמן האחרון זה הקצין לרמות שהאייטמים כבר אינם ספורטיביים לחלוטין, אלא חלקם הגדול הפך לייחצ"ני. זה הגיע לכך שההפלצה של סקופים עם חגיגת "פרסום ראשון", "ראיון בלעדי", "לנו יש גדול יותר" בעייתית מאוד, אבל הפכה למשנית לעומת האתיקה הפירגונית פגומה של האתר .

    הערת אגב – ממש לא משנים לי מוצאה של הגברת אסייג והקשרים הרומנטיים שלה. הביקורת היא לאתר עצמו.

    הבעיות של ערוץ הספורט:

    הבעיות מתחלקות לשתיים. קודם כל ישנם השידורים של ערוץ הספורט בטלוויזיה שם יש זליגת תכנים ופמפום חסר עכבות של הערוצים החדשים (בעיקר הלייב) כאשר בפועל התכנים של ערוץ הלייב דלים ולעיתים תכופות כדי לתת נפח לערוץ הלייב, מרוקנים את שני הערוצים הישנים מתכנים שלהם. היו אינספור אייטמים על הערוצים החדשים (והישנים) בבלוג לאורך השנה האחרונה ואין צורך ללעוס שוב את הכל.

    הבעיה השניה היא שאתר ערוץ הספורט מנסה בכל כוחו לצמצם פערים מאתר וואן (ואף מצליח), ועד לא מזמן הוא ניכס לעצמו אותן שיטות של האתר בו הוא מתחרה כמו מדור רכילות, וריצה אחרי סמי-סקופים שלא ממש מזיזים לאף אחד את ה… אתם יודעים, כמו ONE. למרות זאת מגיעה מילה טובה לאתר ערוץ הספורט כי לאחרונה מינון כותרות הפרסומים הראשונים ירד ושמים תוכן מצולם שמכיל בעיקר ספורט ופחות רכילות. מקווה שהבינו שלאורך זמן האיכות תנצח.

    הבעיות של אתר וואלה:

    כפי שכתבתי קודם, האתר גם כן נגוע באג'נדות (בעיקר נגד בית"ר ירושלים בכדורגל ומכבי ת"א בכדורסל). לרוב הן מופיעות בטורים פובליציסטיים ופחות בידיעות העוסקות בחדשות ספורט – וטוב שקיימת ההפרדה, ברם חבל שקשה למצוא את כתבים שיפרגנו לצד השני. אני גם מזהה בעייה בכך שהטורים והחדשות מעורבבים ביחד באתר ואין חלוקה מסודרת.
    לעיתים כשנחה עליהם הרוח, אתר וואלה עולה עם פרוייקטים יפים וכתבות מגזיניות. לא שמת לב? – פספסת. למה? אין ארכיון באתר.
    בתחום החדשות החמות אתר וואלה די מאחור בעיקר בגלל מיעוט כוח האדם בתחום הספורט. זה מביא למצב שחלק מהכתבות (החדשותיות והפובליציסטיות) מגיעות מעיתון הארץ. אצלי האתר הזה הוא אתר משלים כדי לקרוא זוויות אחרות על ענפי הספורט. להארדקור אני משתמש באתרים אחרים.

    הבעיות של YNET:

    אתר YNET נראה לי אנמי בכל הקשור לחדשות ספורט. ניתוחים לא תמצאו שם, בקושי אייטמים של חדשות. זה אתר עבור מי שרוצה לראות רק את הכותרות החשובות באמת ופחות כניסה לאייטמים קטנים.

    הבעיות של NRG:

    אתר NRG לא רע מבחינתי. לעיצוב החדש יש יתרונות וחסרונות. בעבר היתה חלוקה לתתי סעיפים ויכולת למצוא את הנושא המעניין אותך, היום יש חלוקה גסה הרבה יותר (למשל NBA, כדורסל ספרדי ויורוליג הם תחת הכותרת כדורסל עולמי – כמו ב-YNET). בצד החיובי העיצוב השתפר פלאים ויש לינקים מאוד שמישים בצדדים. גם הבלאגן של הפרסומות סודר וברור לכל היכן ישנם פרסומות והיכן האייטמים עצמם. גם הוכנסו אייטמים של פרשנות וניתוח ולא רק חדשות. בצד השלילי נעלם הארכיון וכעת אין אפשרות לדפדף ולקרוא מאמרים וכתבות מהעבר – דבר בסיסי שקיים אצל המתחרה העיקרי – YNET

    סלים וארזה

    סלים וארזה

    מאי 18, 2008 at 2:46 pm

  13. דווקא אחלה פוסט. לא מבין מה אתם רוצים ממנו.
    תמיס לא חייב לכם כלום, הוא עושה הכל בזמנו החופשי, מרצונו החופשי ועל אף הסיכונים הכרוכים בדבר.
    אז הוא לא העלה פוסט יומיים, ביג פאקינג דיל.

    שלומציון

    מאי 18, 2008 at 2:48 pm

  14. שמור על עצמך יא תמיס. המחלקת נוער שלנו (קוראי הבלוג) לא משופעת בבלוגרים אז עד שעלית לבוגרים לא מתאים לנו שתושבת על איזו פציעה או הרחקה – אתה צריך לצבור כמה שיותר דקות.
    אם הזהירות מחייבת שלא תעלה את הפוסט מאותו מקום כל יום ,ובגלל זה לא בהכרח יהיה פה בלוג בדיוק ב 11:00 אז זה מה יש.

    ויסנט וגה

    מאי 18, 2008 at 2:53 pm

  15. חתולים גדולים, חתולים גדולים וירוקים.

    ארטישוק הנקמה

    מאי 18, 2008 at 2:59 pm

  16. תמיס אחלה פוסט. ההדגמה של השתלבות האינטרסים הכלכליים בצורת העמודים של אתרי הספורט מחכימה ומחודדת.
    אני אצטרף לדואב בתודתו הקבועה לך.

    סלים ורזה אחלה פוסט אני גם מסכים שיש לצמצם את הכינויים לאתר הקרוי על שם הספרה הראשונה . זה מסיט את הביקורת ופותח חזית נגד הבלוג שהוא לא מנומס ( חטא איום לפי הצדקנית דבורית שרגל).

    תפרסם מתי שבראש שלך אתה הולך ומתחדד:)

    יהופיץ

    מאי 18, 2008 at 3:27 pm

  17. לסלים וארזה-
    הרשה לי לחלוק עליך בנושא הכינויים והשמות שניתנים אחת לבקרים לאתרים ולאישי ציבור- אני מצטט מספרו של דויד אלכסנדר, "ליצן החצר והשליט- סאטירה פוליטית בישראל"-

    "הסאטירה מאפשרת התבוננות בה, והתייחסות אליה, משלוש נקודות מוצא שונות. אתה יכול לנתחה מתוך התמקדות ביוצרה (באישיותו, בתפקודו, וחשוב מכול- במניעיו), ניתן להתייחס לקהל הבא במגע עם היצירה הסאטירית- ולבדוק את תגובותיו כלפיה, כמו גם את התחושות שהיא עשויה/עלולה לעורר בו, מהנאה ולשעשוע ועד לבוז סלידה וזעזוע. ואפשר לעסוק בהיבט המשולב מציאות אמנות. היבט זה מאפיין את הגישה המסורתית הרואה בסאטירה יצירה המעוגנת במציאות החברתית המיידית.
    שלושה מושגים נוספים מצטרפים לכדי רישום הקו העקרוני ההתחלתי המייחד את הסאטירה, משאר הז'אנרים האמנותיים:
    לכל מי שרואה בסאטירה מחאה אקטואלית, הטפה, גינוי או תוכחה, נהיר שמושג המפתח יהיה המילה "ביקורת". ואכן מקובל לפתוח כל עיון בפנייה הסאטירית, בהדגשת היותה מסגרת המבקשת לבקר תופעות חברתיות נתונות. ב. מושג נוסף הוא המימד האלים, התוקפני. העוולות החברתיות מוקעות לפרקים בחריפות רבה ע"י הקריקטוריסט, עד כדי כך שחלק מהמבקרים, ומספר לא מבוטל של יוצרים מתארים את פניה של הסאטירה במונחים כמו הרס, אגרסיביות, נקמה ותוקפנות. ג. מן העבר השני ממוקם היסוד ההומוריסטי. זהו יסוד נכבד בכלל התפישה המקובלת של הסאטירה. אנו נוהגים לזהות את גורם הצחוק כסממן יסודי והכרחי בה, על אף שדעה זו איננה תואמת בהכרח את המציאות האמנותית. יש בין המבקרים הרואים באירוע הסאטירי "שעשוע", יש המדגישים את יסוד הפנטזיה הקיים בה המוכרז כפעולה הדדית בין הקריקטוריסט לקהל.

    נוסף על ההומור והאלימות ניתן לזהות שתי תכונות עיקריות שנחשבות מרכיבי על של הזהות האסתטית הסאטירית: העיוות והנימה.
    העיוות. זהו האמצעי היסודי להעברת מצב או דמות ממשור אחד למשנהו.
    צורותיו העקרוניות של זה הינן שתיים: 1. העיוות המגדיל, המוגזם, הבונה קריקטורה מפלצתית וגרוטסקית מחומרי הגלם הריאליים העומדים לרשות הסאטריקן. 2. העיוות המקטין- המראה ה"עקומה", המפחיתה מנתוניו הטבעיים של האובייקט, ובכך מציגה מצב נלעג ומגוחך.
    . אנו מזהים מספר אפשרויות עיוות: עיוות ברקע הסצינרי, עיוות תיאורי מצבים, עיוות הנוף הסטאטי (מקום ההתרחשות), ועיוות הנוף הדינאמי (העולם האנושי).
    העיוות- הריהו מוציא דברים מהקשרם, ומשנה את הפרספקטיבה המקובלת עלינו בכל מישורי החיים: בעלילה, בלשון, בדמויות וודאי בתחושות הנעורות בנו כתוצאה מן המפגש עם הביטוי הסאטירי. ציבור צרכני הסאטירה צריך להיות נכון לחוויה שאיננה קונוונציונאלית, אף אם היא נראית לכאורה שגרתית למדי. החוויה היא מוזרה, נשלטת ע"י אלמנט של פנטזיה, חדשה תמיד, ואמורה תמיד לגרות את הדמיון ולעורר את התגובה."…

    ועל כן כל כינוי שתדביק לאופי רע ויזעזע את ציבור הקוראים- ברוך!
    בסאטירה כמו בסאטירה אין דבר כזה שאין דבר כזה.

    יוסיי הכושי

    מאי 18, 2008 at 3:29 pm

  18. בגלל שהרגשתי צורך, לקחתי חירות לעצמי להמשיך את הסאגה לגבי מושא הביקורת הסאטירי- וזאת מתוך אמונה כי הנושא אף יכול להיות נידון בעת משפטו של ייגר-

    המשך מתוך הספר של דויד אלכסנדר-

    "הסטיריקן מתייחס לנפש, העוברת תחת עטו טרנספורמציה של דה הומניזציה:
    אדם כחיה- העברת ההוויה האנושית למישור האלגורי, מובילה לדימוי האדם לחיה. טכניקה זו מוציאה מן הפעילות האנושית של משמעות אינדיבידואלית, ומורידה את החתירה לייחודיות לרמת האינסטינקט החייתי הראשוני.
    אדם כקריקטורה- הרישום הגס, בקווים נבחרים בהגזמה ובהבלטה של תכונה נפשית או גופנית. זוהי ההגדרה הראשונית של הקריקטורה. לגבי דידו של הסטיריקן, זו הטכניקה הנאותה להאנשה של מרכיב אחד, במימד אחד, על חשבון מרכיבים אחרים. אדם כסטריאוטיפ- מיצוי ותמצות תכונות אנושיות, המוגשות בכלי הפיסי המוכר לנו. הטיפוס מייצג רכיבי אופי, ומשמש בסיס למימוש אורחות חיים ואפיונים התנהגותיים, באופן חלקי ומודגש.

    התכונה השנייה של היצירה הסאטירית היא מערכת הנימות (טונציה) לגווניה, והיא זו שיוצרת את האווירה המיוחדת לסאטירה. אם העיוות הוא סממן ההיכר הצורני, הרי שהנימה הסאטירית קובעת את האופי הסובייקטיבי המובהק של ההבעה, בהענקה לה משמעות ריגושית.
    בקוטב ה"אלגנטי" של מערכת הנימות מצויה השנינה המתוחכמת, המוכתבת ע"י גישה מעודנת להצגת הדעה. השימוש בה מצריך מידה רבה של מיומנות ושליטה במכמני השפה, במשמעויות גלויות ונסתרות, בצירופים לשוניים בלתי מקובלים, במשחקי מילים, בכפלי משמעויות וכיוצא בזה. השנינה מפתיעה ומשעשעת תמיד, בעת ובעונה אחת.
    האירוניה היא הנימה הממוצעת, גון הביניים, המעטרת את הביקורת הסאטירית, והיא המאפשרת הסטה מוסווית מרעיון כלשהו. הטון האירוני הוא העיוות הרמזני, באמצעים לשוניים ובאינטואיציה הנלווית אליהם.
    הסרקאזם, הציניות והסארדוניזם הן מקבילותיה הגסות יותר של האירוניה. הסרקאזם נעדר את יסוד המסתורין והעלמה הטמון במימד האירוני. העוקץ במקרה זה איננו מוסווה, כי אם גלוי וישיר. הציניות והמרירות הארסית נובעות מתחושה פסימית, כמעט ואין הן מעוררות צחוק, ואיכות הביטוי שלהן מכאיבה בקיצוניותה. העקיצה הסארדונית ממלאת את מקום הכעס המתפרץ. פנייתה ישירה ותוקפנית, והיא ממוקמת בקוטב השלילי של מערכת הנימות הסאטיריות.
    השנינה עיקרה ברפרוף משעשע, האירוניה "מלגלגת", הציניות "מלעיגה", ואילו סארדוניות "עולבת". באגף הקיצוני זה, נדיר כאמור שימצא הצחוק, שכן זו לשונה האמיתית של הסאטירה, בגילויי האיבה והסלידה המרביים שלה .
    שילוב טכניקת העיוות עם הנימה האישית, מצמיח פרספקטיבה מיוחדת במינה לסאטירה, מכתיב את האקלים הרגשי השורר בה, וכמו כן מעורר דרגות שונות של תגובה מצד הקהל. השעשוע והזעזוע הן תוצאות הלוואי של ההומור ושל האלימות האגרסיבית.
    מכאן ניתן לנסח את אחד מכללי היסוד של הסאטירה: העיוות הצורני, הסדרה העולה של הטונים, כמו גם האלמנט ההומוריסטי והביטוי האגרסיבי, מופעלים ברמות עוצמה ובדרגות הבעה משתנות, בהתאם לנסיבות המוגדרות ע"י הקריקטוריסט.
    בתחומה של הסאטירה הקיצונית, מבוטאת הגישה כלפי החולשה האנושית בנוסח של מתקפה אלימה וארסית: את מקום הקומי והמבדח תוספות החרדה והרתיעה.

    אמצעי נוסף המשמש את היוצר לבניית מצב רוח עוין, להפגנת בוז, וכגורם לעורר מבוכתם של צרכניו, הוא ניבול הפה.
    ניבול הפה הוא, בראש ובראשונה, אמצעי ליצירת אפקט מיידי וחד משמעי של זעזוע, של הלם. הסאטירה נבנית לא במעט על עצמת ההלם שהיא מעוררת בקהלה. כך עמוסה היא בתיאורים של מעשי אלימות, בשרטוט דיוקנאות מעוררי חלחלה, בנוקטה נימה סרקאסטית ובהציגה עמדה עוינת. ( דרך אגב שיטה שבה שי ודרור משתמשים לא מעט)
    ניבול הפה הוא שלב נוסף, לגבי דידו של היוצר האלים, בהשפלת האובייקט האנושי- לצד העיוות הגרוטסקי הצורני והאווירה הדמונית שיוצר הטון הסארדוני העולב.
    מעולם לא הובילה יצירה אומנותית כלשהי למהפכה פוליטית או חברתית.
    האומנות נתנה תמיד ביטוי לתופעות חריגות, צידדה בהתפתחויות או שללה אותן, עקבה אחרי המתרחש בחלל החברתי המקיף אותה, יזמה מניפסטים אידיאולוגיים, ובחשה בקלחת האירועים בני זמנה. אך לא היתה לה הזכות לטעון להיותה נביאת זעם, שאחרי דגלה צעדו ההמונים בסך דרכם להסתער על הבאסטיליות, לשנות משטרים ולערוף ראשי מנהיגות מסואבת ומושחתת.
    הסטיריקן עשוי להיות מצפונה של תקופה ודוברה של קבוצה אידיאולוגית, אלא שקשה לדרוש מציבור הזדהות עם "מצפון", כשם באים לצפות לחיבה כלפי "נביאי זעם". מקובל וטבעי לחשוש מפניו, ממש כשם שהחברה הפרימיטיבית התייחסה בשילוש רגשי כלפי המכשף שלה: בכבוד, ביראה וברתיעה בעת ובעונה אחת.
    חשוב לציין כי הסאטירה האומנותית הפוליטית הינה על פי רוב, בעלת אופי חולף וארעי, וחוקי ההתיישנות חלים עליה, תוך פרקי זמן קצרים יחסית. כמובן שמי שרואה את עצמו מותקף יחוש תמיד איום ולא ישכח בקלות, אך הקהל אליו מכוונת הסאטירה ישכח עד מהרה או עד שתגיע הסאטירה הבאה."

    יוסיי הכושי

    מאי 18, 2008 at 3:41 pm

  19. ראשית, המלצתי (!) ולא חייבתי או דרשתי מתמיס לעמוד בדום מתוח כל בוקר ולהגיש את הפוסט ברחבת הדגל עם צלצול שעון האורלוגין. אם מסתדר- מה טוב, לא מסתדר? לא נורא.

    שנית- יש סגנון כתיבה ודרך ביטוי. בין אם היא ראויה מצחיקה או שנונה זה כבר עניין של טעם אישי. לאחד מפריע שרושמים אופירע ולשני דווקא זה עושה את היום. אולי פספסתי קצת את ההומור הדק של תמיס ואולי לא אבל לטעמי המורא של אליאסי שליחו של השטן מתחיל לחלחל.
    תזכורת: לכתוב על כל ראיון שהוא מיוחד (כמו זה עם אלון חרזי ממכבי חיפה) או פרסום ראשון זה מגיפה שצריך לרדוף אותה עד חורמה.אלו הפירות הבאושים של "מהפיכת ONE" ויש להצמיתם עד חורמה.

    ארתור הלוחם

    מאי 18, 2008 at 3:48 pm

  20. לא פוסט מדהים, אבל בסדר.

    כאילו שכל זיון שלכם מדהים, כל אורז מענג, כל מסמך שאתה כותבים בעבודה זה עמוס עוז.

    רדו מתמיס. גם ליאו מסי לא עובר כל פעם את השחקן שלו בדריבל.

    חיים

    מאי 18, 2008 at 3:53 pm

  21. אמנם ONE מצייינים זאת הגוף הכתסה, אך מטעים בכותרת.
    אוסקר פיסטוריוס ככל הנראה לא יזכה להשתתף באולימפיאדה הקרובה ולו מהסיבה שהוא לא עומד בקריטריונים. שיאו האישי רחוק בכשניה מהקריטריון ויש לו כ-60 יום לעמוד בכך.
    הכותרת של ONE מטעה: האצן קטוע הרגליים יהיה הספורטאי הנכה הראשון שישתתף באולימפיאדה "רגילה"

    אנונימי

    מאי 18, 2008 at 4:24 pm

  22. יוסיי – אהיה כדואבת – תודה. דויד אלכסנדר הוא אחד האנשים החכמים ביותר שפגשתי וגם המרתקים ביותר.
    הקישור שלך הוא מאוד מעניין ומאוד במקום.
    אולי שווה שרק תכתוב בשתי מילים מי הוא דויד אלכסנדר ומהיכן ההתיחסות אליו כאל מבין בסאטירה. (כמו שאנחנו רוצים שלכותבים בספורט תהיה הבנה כדי שלמשמעות המילים תהיה משנה תוקף).
    אבל באמת -הפתעת אותי (אותו מקרר… סתם) לטובה. 🙂

    Bugsy Boxer

    מאי 18, 2008 at 4:29 pm

  23. ליוסיי הכושי.

    הבלוג אמור להיות ביקורת תקשורת אובייקטיבית, לא סאטירה. כשאתה בא לכתוב סאטירה, אז יש לך נקודת מוצא של עמדה נגד או בעד מושא הסיקור. קח למשל את החרצופים – על ידי הגזמה והגחכה הם הפכו את כל הפוליטיקאים (מימין ומשמאל) לבובות עם אינטריגות קטנות ומעצבנות. זה לגיטימי, אבל אז אתה יודע שהביקורת שמביעים נגד הפוליטיקאים היא מוטה עוד לפני שראית את הקטעים.

    קרי: ברגע שאתה משתמש בסאטירה, אז אתה נוקט עמדה ראשונית, ואם עשית זאת בבלוג הזה, אז החטאת לגמרי את כל המטרה.
    לאתר ONE יש הרבה רעות חולות, וגם אני עצמי פירטתי חלק גדול מהן. עדיין יש בו גם דברים טובים (בפוסט של תמיס היום יש שתי דוגמאות). אם תבוא בגישה שלילית מראש, אז לא תעשה עבודתך נאמנה כמבקר. ברגע שתכתוב "האי-תון של המדינה", אז ברור לכל שאתה לא בעד ידיעות אחרונות באופן גורף.

    סלים וארזה

    מאי 18, 2008 at 4:55 pm

  24. יתרה מזאת, הייתי אפילו מעלה סקר בבלוג אם רצוי או לא לסרס שמות/ להצמיד כינויים/ להגחיך אמצעי תקשורת

    סלים וארזה

    מאי 18, 2008 at 4:59 pm

  25. אוי תמיס-תמיס, מה יהיה?
    שוב אתה מסתכל פעם ביומיים באינטרנט ומסיק מסקנות על פי זה?

    אז במיוחד בשבילך:
    http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=844&docID=37556&lang=he
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3544227,00.html
    http://sports.walla.co.il/?w=/7/1282730

    אם אין לך כוח להיכנס ללינקים, זה בסדר.
    תאמין לי שכתוב בהם על אוסקר פיסטוריוס וההחלטה שאיפשרה לו להתחרות באולימפיאדה, בערך 24 שעות לפני שהאתר שעבדת בו העלה את אותה ידיעה.
    אם אתה לא מאמין לי, אתה יכול לבדוק. בהצלחה

    chandler

    מאי 18, 2008 at 5:10 pm

  26. באגסי- תודה על המחמאות אך איני ראוי להם. אני בעיצומה של הכנת הרצאה על קריקטורות ונתקלתי במאמר של אלכסנדר… חשבתי ( כנראה נכון… לראשונה, להביא ציטוטים שלו לכאן כי זה נכון וראוי.) אכן דויד אלכסנדר ראוי לתארים ולמחמאות.

    סלים וארזה- לא ברור לי מדוע אתה עדיין חושב שהביקורת כאן חייבת להיות אובייקטיבית. מי קובע מהו אובייקטיבי? אתמול כתבתי כאן על פוסט מודרנה ושאין אמת אחת… אין גם אובייקטיביות בסיפור.
    סאטירה היא דרך, כלי להעביר ביקורת. גם החרצופים וגם ניקוי ראש באו למושאי הסאטירה בגישה שיוויונית ( אין ימין ואין שמאל). גם כאן ראוי וניתן להתייחס למושאי הביקורת באמצעים סאטיריים ( אפשר להתווכח על הנימה, אפשר על העיוות אבל הכול ניתן לבקר).
    ברור שאתה בא עם גישה ראשונית מוטית. אם אתה טוען שלא… אתה לא דובר אמת.
    אתה יכול לשפוט על בסיס פרמטרים שונים, אתה יכול לערוך השוואות… אבל אין שום מניעה לבוא עם גישה מהבית. ואם לקחת חירות לעשות זאת בחינניות- אשריך, בשנינה- על הכיפק, בציניות- נו שוין, בסארקזם- תצליח, בסארדוניזם- צפה לביקורת… אבל מי אמר שזו לא דרך להעביר ביקורת?

    וחוצמזה- למה לא להגחיך את התקשורת? יש לי כל כך הרבה סיבות למה כן להגחיך! למה מקצוע כתבלב חצר עדיין רלוונטי אצלנו? למה כל פיפס של פרסום ראשון, הזזת שעונים, שקרים, בילבול עובדות, אינטרסים, פורנו, טעויות מביכות ובכלל הפגנת זילזול בקוראים לא מהווה סאטירה של המערכות העיתונים עלינו?
    אתה נחשף לפרסומות באתר של אופי רע? אתה משלם! אתה שותף לסאטירה שהיא עושה עלינו…
    וכל זה מהווה מוקד מהותי שעליו נסמכת כל ה"אובייקטיביות" של התקשרות?
    אז אני אומר "כוסומו" התקשורת ספורט הזאת, "כוסומו" הביצה הזאת, "רבאק עארס" על כל מי שמזלזל בי כצרכן ספורט. אתה מגחך עלי? אני מגחך עליך! ( אני מניח שלא זיזתי עם הקללות שלי…- אצל טליה שפירא ז"ל בשילוב מעוות של ה"ישראלים"זה היה מצחיק יותר).
    ודרך אגב גם השם שלך- "סלים וארזה" בא כהתרסה סאטירית למשהו…

    יוסיי הכושי

    מאי 18, 2008 at 5:37 pm

  27. נקודה נוספת לגבי חרצופים- אתה לא יכול לומר כי מה שאבי כהן עשה לביבי זה אותו הדבר כמו מה שעשה לרמון ( תלה אותו על הקיר כפוחלץ) או מה שעשה למרידור ( העלים אותו) … והוא לא הגיע עם דיעה מהבית? בולשיט.
    סאטירה היא כלי ביקורת הולם, הגיוני, ומותר… גם במקרה שלפנינו- "עריץ הספורט"- לטעמי לגיטימי, שנינה בריאה.
    "אופי רע" – הדבל משמעות בעיוות- יופי של סאטירה על אישה שנרקיסיזם זה זר נרקיסים לראשה.
    " אי- תון", "מעליב"- אכן לגיטימי כולל הבעת דיעה, מיתוג מחדש ואחלה של יציאה… ( לטעמי)
    "האדבוקט"- למלומד אליאסי- מה רע?
    "אתר הריכולים והמסיבות"- נכון שזה בכותרת של הדיון. נכון שישבו משפטנים בתפוז וביקשו למתן את המונח… עדיין מחד זו אמת לאמיתה ומאידך… יופי של אמירה כ"אירוניה “מלגלגת” ".
    ומעבר לכל מה רע בקצת צבעוניות…

    יוסיי הכושי

    מאי 18, 2008 at 5:49 pm

  28. תמיס יקירי, וואן באמת היה הראשון להעלות "אמש" את הידיעה על פיסטוריוס, רק בגלל שביתר האתרים העלו אותה מיד לאחר שהיא התפרסמה בחו"ל, כלומר ביום שישי. אז נא לא לחפש מחמאות בכוח, גם במקומות בהם הם ממש לא מוצדקים

    דמיון

    מאי 18, 2008 at 5:53 pm

  29. כמה הערות:

    קודם כל, כבר צוין כאן: כל האתרים פירסמו על פיסטוריוס ביום שישי. מה שאומר שאם לא ראית את אתרי יום שישי, אתה לא יכול לבקר אותם בשבת.

    שמתי לב שאתה משתמש במילה "וואן" במקום בכל הכינויים הקודמים שהצמדת להם. אין לי בעיה עם זה, אבל מותר לנו לדעת את הסיבה? האם מדובר באיזשהו הסכם שאליו הגעת עם וואן, או סתם בטוב לבך. תכל'ס, זה הרבה יותר מעניין (וגם נותן אומדן לגבי המאבק באתר הזה) מאשר עוד כותרת שלא הייתה במקומה.

    במבי

    מאי 18, 2008 at 7:09 pm

  30. מתוך הכתבה המהודרת באתר הכל כך מאמי ונשמה: למה יחדסי ציבור???
    שששששששששש…למה בעיה?(שששששששששש……..) אז מה אם הוא משלם לי משכורת? (ששש………) מה הצחוק המלבב והמתוכחם והקלאסי שלי לא שווה כמה אלפי דולרים? נשמות! מה קורה? אז מה אם הוא מדבר בתחנה שלו על פוליטיקה? (ומצ"ב ציטוט:

    על עתידו הפוליטי אמר גיידמק: "פוליטיקה זה פעילות מלאכותית. יש להם כדי להביא לשינוי בישראל. אנחנו כבר בכנסת, יש אנשים שמייצגים אותנו, "צדק חברתי", יהיה לנו ייצוג בכנסת הבאה. ברגע שאתה ארקדי גאידמק אתה יכול לעשות הכל.

    "אני אהיה ראש עיריית ירושלים אחרי הבחירות. אנשים רוצים שאהיה ראש עיר. אני לא רוצה להיות ראש ממשלה. יש לנו הרבה מפלגות בכנסת, שמייצגות את הפלגים בעם וראש הממשלה חושב רק על איך לשמור על הקואליציה. הסולדיריות שלנו היא מסורת. אני תורם כדי ליצור סולידריות".

    מי אמר בעייתי לראיין את הבוס?

    מאי 18, 2008 at 8:41 pm

  31. חיים צודק. תקראו אותו.
    תמיס יישר כח

    דני

    מאי 18, 2008 at 8:45 pm

  32. מה אתם בכלל מתווכחים פה על האיכות של אתר המסיבות והשקרים? קשה לכם להבין שזה אתר שמטרתו היא ללקק למקורבים ולעולם התחתון, אם כי פה ושם יש גם ידיעות טובות ורעיונות מקוריים?

    אופירע חצתה מזמן את כל הגבולות חבל שיש פה ניסיון למתוח אותם כדי לתת לה מעין לגיטימציה

    עמידר

    מאי 19, 2008 at 12:01 am

  33. לסלים –
    א. מאוד אהבתי את תגובת הביקורת. בהחלט יכול להיות פוסט נפרד.

    ב. לגבי אתר וואלה – זה אחד האתרים היחדים שמעלה כתבות צבע שיכולות להיות משני צדדי המתרס בצורות קיצוניות.
    לדוגמה – זה האתר היחיד שהעלה כתבה (סוף סוף) שמסבירה למה שחקני בית"ר החרימו את כבוד השר. (ומצד שני מעלים אייטם "למה גיאדמק רע ליהודים").
    רק שיוציאו את הכתבות המעניינות שלהם מאמצע העמוד, איפה שבקושי רואים אותם.

    ג. לגבי אתר NRG החדש – לך תמצא שם טורי פרשנות חוץ מהטור האחרון שהתפרסם. פנטזיסט איטלקי מתוצרת אבי רצון יוגרל בין המוצאים.

    סיד בארט

    מאי 19, 2008 at 1:10 am

  34. הבעיה הגדולה של עולם האינטרנט הספורטיבי הישראלי היא שלא קם אף מתחרה רציני לאתרים המבוקרים פה שנגועים כולם באינטרסים חבריים או עסקיים, או כתובים בצורה מביכה ואינפנטילית.
    כשתהיה אלטרנטיבה ראויה ובהירה שתתעסק בספורט נטו ולא בכל הזיבולים שמסביב אז יבוא לציון גואל. אבל זה לא נראה באופק. ועוד בעולם הספורט הישראלי שהולך מדחי אל דחי.

    מה יותר מעניין לקרוא?

    1. מי אמר למי בחדר ההלבשה "מה זה הנעליים העקומות האלה שלך?"
    2. ניצן שירזי בחר לעבור לראשונה לשיטת 2-4-4 וזה הצליח.
    3. באימון בית"ר ירושלים תורגלו אתמול ריצות קצרות, דאבל-פסים, ובעיטות חופשיות.
    4. השחיין אייל שטיגמן קבע את המינימום וישתתף באולימפיאדת מונטריאול.

    פרופלור

    מאי 19, 2008 at 7:54 am

  35. ערוץ הזליגות החצוף גרם לכך שרק מתי מעט ראו את משחק מספר 7 האדיר בים בוסטון לקליבלנד, נקווה שגם את זכויות השידור האלה הם יאבדו.

    נו וואן

    מאי 19, 2008 at 8:37 am

  36. וואן? חזרת לשם המקורי…

    הפתעת לרעה.

    זהו? התקפלת?

    מאי 19, 2008 at 10:24 am

  37. הייתי רוצה לשמוע את דעתך ודעת המגיבים על נושא העברת הזכויות על גמר הצ'מפיונס מהעריץ לערוץ 2. העברה זו, לא זאת בלבד שתפגום בשטף המשחק והפרשנות גם תלוכלך בפרסומות לא רצויות והגרוע מכל – בעוד שחלק נכבד ממשקל הפרסום של ערוץ ה- hd, בנוי על הגמר (כולל יומיים לפני המשחק!) לא יוטכלו צוםפי הערוץ (55ש"ל לחודש!) לראותו ברזולוציה המופלאה הזו. ראה איזה פלא, לטענות המוחים חברות הכבלים והלווין עונות בזו הלשון – תוכלו לראות ב-hd את השידור החוזר. איפה התובע הייצוגי הלוחמי התורן כשצריכים אחד כזה?

    פראליה

    מאי 19, 2008 at 7:47 pm


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: