עומדים בשער

ביקורת על תקשורת הספורט

Archive for the ‘חופש ביטוי’ Category

פרסום ראשון: העם לא מטומטם!

with 40 comments

יש רחוב אחד שצוהלים בו ברגעים אלו ממש.

ברחוב אחר עפות צעקות.

סקר טים מתפרסם היום ומציג מהפך שאפילו אורנה דץ לא היתה מתביישת בו.

כנראה שיש לנו עוד תקווה.

תמיס

מודעות פרסומת

Written by תמיס

יוני 16, 2008 at 12:03 pm

הבמה שלכם

with 28 comments

לכל המעוניין לדבר על אירועי סוף השבוע האחרון.

תבלו,

Written by תמיס

יוני 15, 2008 at 12:45 pm

פוסטוקבקים

with 68 comments

יש כל כך הרבה על מה לדבר היום…

הבמה שלכם

Written by תמיס

יוני 11, 2008 at 11:11 am

חילוף עקב פציעה

with 52 comments

דווקא עכשיו כשהיורו התחיל ויש לי כל כך הרבה מה להגיד אני נאלץ להפסיק. אין לזה שום קשר למר' אליאס ולגברת התוכן וגם לא לשלושת המוסקטרים ששלחו לי מיילים שהם יודעים מי אני וכדאי שארקוד לפי חלילם אחרת יחשפו את שמי (הם לא יודעים…). אולי בגלל שזה לוקח לי יותר זמן משחשבתי, פוגע לי בעבודה ולעיתים מקשה על מצפוני, המצב הביא אותי להתלבטות קשה וכשמתלבטים צריך קודם כל להקשיב ללב אחר כך להקשיב לראש ובסוף האישה אומרת לך מה לעשות. אשתי מוטרדת מאוד שמא פרנסתי תיפגע וזה מביא אותי להחלטה להעביר את הלפיד שוב.

הבלוג הזה מדהים וחשוב מאין כמותו, לדעתי הוא הבלוג החשוב ביותר בבלוגספירה הישראלית והיווה ראש חץ במאבק לחופש הביטוי שהיה לי כבוד גדול להיות חלק ממנו.

אני גאה להיות חלק משושלת הכותבים במוסד הזה ומאחל הרבה הצלחה ליורש.

יש פה הרבה טוקבקיסטים מצויינים שיכולים וצריכים להרים את הכפפה, מי שמעוניין מוזמן לפנות אליי במייל.

בשבוע הבא אפרסם את שם היורש.

היה לי העונג.

תמיס

להבעות תמיכה, שריקות בוז והצעות חילוף – themistopoloi@gmail.com

Written by תמיס

יוני 10, 2008 at 12:07 pm

אופירה א-סחאף

with 17 comments

לעיתים, בעודי משוטט בוואן, אני נתקף גלי צחוק, לפעמים גלי עצב. מה היא חושבת שאני מטומטם? שכולנו מפגרים?

יכול להיות שהיא חושבת שאנחנו ניזונים רק מהאתר שלה???? מה זאת החוצפה הזאת להאכיל אותנו לוקשים פעם אחר פעם?! אין לה כבוד לעיתונאים אחרים? כאלו שעבדו קשה בשביל להשיג את המידע ופירסמו לפניה? מה זה?! זאת חוצפה! עזות מצח!

הגעתי למסקנה. אופירה חיה בעולם משלה. פלנט וואן.

מה שטרם פורסם בפלנט וואן לא נחשב ולכן קל וחומר שבשעת פרסומו יוגדר אוטומטית כפרסום ראשון.

ההתנהגות המגוכחת הזו תמיד הזכירה לי משהו או יותר נכון מישהו, מוחמד סעיד א-סחאף האגדי.

א-סחאף, שר ההסברה העיראקי, נודע בתקופת המלחמה בדיווחיו הבלתי אמינים בעליל. כך למשל, ביום שבו נכנסו כוחות צבא ארה"ב לראשונה ללב בגדד אמר א-סחאף: "אין כופרים אמריקנים בבגדד" באותה הזדמנות הוא אף תיאר כיצד אלפי חיילים אמריקנים נהרגו בקרב עם חיילים עיראקים ליד נמל התעופה בבגדד. ב-CNN כולם רואים את האמריקנים משתלטים על הכל, סדאם רץ עם תחתונים ומתחבא במהרות, הכל מתמוטט והאיש בשלו! (-:

להלן תזכורת קצרה:

ולמי שרוצה לקבל לקט מובחר (מומלץ מאוד, אני נהנתי מכל רגע)

האיש גאון. אגדה.

עכשיו כדי להבין באמת למה הוא עשה את זה צריך לחקור קצת את עיראק ואת אמצעי התקשורת בה בזמנו, העם העיראקי לא היה בעל אמצעי תקשורת אשר איפשרו לו לראות את התמונות מה-CNN לדוגמא, התקשורת היתה מצונזרת כיאה לשלטון של עריץ ולכן הדרך היחידה היתה לצפות בערוץ הממלכתי שם הצטיירה תמונה שהקשר בינה לבין המציאות דומה להפליא לקשר שבין הפרסומים הראשונים בוואן לעובדות. תבינו, מבחינת העם העיראקי למשך תקופה קצרה זאת היתה ה"אמת" וכך הם הרגישו בטוחים.

לדעתי א-סחאף הוא המורה הרוחני של גברת התוכן רק שאנחנו, בניגוד לעם העיראקי, מבינים ורואים את התמונה האמיתית.

ואופירה? נשארת גרסה ישראלית של אותו מוחמד סעיד א-סחאף.

דעה הבעתי, אמת דיברתי.

נ.ב.

לא לשכוח! אם שותים לא נוהגים!

לטענות, תלונות, הערות או הארות: themistopoloi@gmail.com

Written by תמיס

יוני 7, 2008 at 3:00 am

יצירת מופת משובחת

with 44 comments

קטע הוידאו הבא שיובא לפניכם הוא לא פחות מיצירת אומנות משובחת. לא ארבה במילים כי הקטע הבא מתאר בצורה המצחיקה, השנונה והמקורית ביותר את מה שכולם יודעים כבר מזמן.

יש לבחור את הקטע מתכנית 10 שנקרא "בישבן של גאידמק". לצפייה בוידאו .

על אפם וחמתם של הרשעים והמלעיזים

אחרי ש"כל הרשעים וכל המלעיזים" ניסו ללא הצלחה להוריד את מכבי פ"ת ליגה, הגיע יו"ר של מכבי (ההתאחדות לכדורגל) פ"ת אבי לוזון לתובנות חדשות בדבר עתיד נבחרות הנערים והנוער בנבחרת ישראל. ב-nrg פורסם לראשונה על מועמדותם של חזן, ברקוביץ', איווניר ולוזון לתפקידים בנבחרות הנערים והנוער. כמובן שבאתר "המינויים והמקורבים" העלו "פרסום ראשון" משלהם על כך שגיא לוזון יהיה מאמן נבחרת הנוער. במידה ואכן יתברר כי המינוי נכון, זוהי לא פחות משערורייה שאין דוגמתה. אם הנביחות של לוזון לעיני המצלמות ביום שבת האחרון והתדרוכים השונים לפני משחקים שהיה מעניק לשחקני קבוצתו לשעבר לא מספיקים, אז הבושה הזו בדבר מינויו של גיא לוזון (מה הוא כבר עשה בכדורגל הישראלי?!?!?) היא חציית כל קו אדום אפשרי (אפילו כאלה שמופיעים בכותרות של אופירל'ה).

כך יעשה לקוסם שגברת התוכן חפצה ביקרו

על פי אותה כתבה אמור אייל ברקוביץ' להתמנות למאמן נבחרת נערים א'. גברת התוכן עמדה בציפיות ופירגנה לברקו כאילו אין מחר. מעבר לעובדה שהוא המאמן היחיד מבין המינויים החדשים שמופיעות עליו שתי פיסקאות (אחת על עברו כשחקן והשניה ליקוק עצבני על היותו "ציוני"), אי אפשר להתעלם מהכתיבה מלאת הריר של גברת התוכן בכל הקשור לשותף שלה לתכנית הרדיו. ברקו שתומך נלהב בשחקנים צעירים כחול-לבן אפילו איבד את העשתונות כאשר אחד מהם לא שיחק. התקיפה והאיומים על חייו של דני עציוני הייתה מתוך ציונות, כי אין ציוני מברקוביץ'. על הסיפור הזה לא שמעו בבית בסר. או יותר נכון, לא רצו לשמוע.

 

* נק' למחשבה –  למרות שבכתבה של אופירל'ה נכתב כי שגיא לוזון הוא שיאן ההופעות באירופה כמאמן ישראלי, אני הייתי שם את כספי על יצחק שום שהגיע עם מכבי חיפה לליגת האלופות (12 משחקים 2 סיבובי מוקדמות, שלב בתים והפסד כפול לא.א.ק אתונה באופ"א), הצעיד את הפועל ת"א לשלב הבתים בגביע אופ"א, העלה את פנאתינייקוס לשלב הבתים בליגת האלופות ונחל עם בית"ר אכזבה מול קופנהאגן. מפאת חוסר זמן, לא בדקתי לעומק את הנושא – אשמח לקבל מידע מדוייק.

ארבייטמן עבר מתיחת פנים

באתר הבית של בית"ר ירושלים, פירסמו כי אבירם ברוכיאן חתם לארבע שנים נוספות בטדי. באותה ידיעה סופר על הגעתו של דריו פרננדס לבית"ר ירושלים שמעוניינת גם בשלומי ארבייטמן לאור העזיבה הצפוייה של בן שושן ותמוז. מרוב שמות, ספינים, ספקולציות וקידום שחקנים לא ידעו בבית בסר מי לעזאזל השחקן שבתמונה מבין אלה שדיברנו עליהם.

מדורי היורו:

כשאספתי לידיי את שלושת מוספי היורו של ידיעות אחרונות, מעריב והארץ חשכו תחילה עיניי. בשלושתם החליטו ללכת על כריסטיאנו רונאלדו בשער (בידיעות ובמעריב יש גם כתבת צבע על הקשר בעמודים הפנימיים), נכון מדובר בסופרסטאר הכי לוהט בעולם הכדורגל כיום, אך עדיין ציפיתי להרבה יותר יצירתיות משלושת העורכים המוכשרים שהרכיבו את המוספים הללו. הבנאליות בבחירה זו היא כל כך שטחית ופשוטה בעיקר שאין בה שום אמירה אמיתית שלא נאמר מושכלת לקראת היורו הקרוב וחבל. שלושת השערים כאילו נבנו עבור הקוראים הפשוטים יותר של העיתון הדבר בולט בעיקר לאור העובדה שברגע שפותחים את המוסף אותן אמירות עמוקות יותר כן צפות אל מעל לפני המים. לסיכום הנושא אומר כי בשערים אין שום דבר שימשוך את העין יתר על המידה ויגרום לי לפתוח את המוסף עם ריר עסיסי על שפתיי, נחירה קלילה אל תוך הבוקר נרשמה.

המוסף של ידיעות אחרונות

לאחר קריאה מעמיקה בשלושת המוספים אפשר לומר בפה מלא כי המוצר של ידיעות אחרונות הוא החלש ביותר, הוא היה היחיד שנכתב כולו על ידי כתבי המערכת וללא עזרה מעיתונאים זרים, לפחות לא אחת כזו שמצוינת בקרדיטים. התוצאה היא מוצר אשר נח על זרי בינוניות ההבנה של הכתבים הישראלים בכדורגל האירופי מסקנדינביה ועד התפתחותו ביוון וטורקיה. אישית אני חושב כי בעידן בו לחצי מאוכלוסית צורכי העיתונים בארץ יש אינטרנט וגישה לכתבות בשפה האנגלית, הבחירה של עורך המדור אמיר אפרת להישען על ניתוחיהם של כתבים ישראלים אשר לא מכירים כל נבחרת על בוריה וכפי שאני מכיר את דרך העניינים לרוב שוזרים את אהדתם או סלידתם מנבחרת זו או אחרת היא בחירה מוטעת. ייתכן דרך אגב שהיא נעשתה בגלל אילוצים כלכליים. יש שיטענו מנגד כי הבחירה ללכת עם הכתבים שלך הינה סוג של הבעת אמון מלאה בכישרונם, מישהו פעם אמר לי שהבעות אמון לא נותנים בשדה הקרב הגדול, אלא בהכנה לקרב…

יחד עם כל מה שנכתב מעל, במוסף של ידיעות ישנן כמה דברים מהותיים ששווה להתעכב עליהם. הראשון ואולי הכי בולט לעין הינו עמודי הפרסום המועטים יחסית שיש במוסף ביחס לשניים האחרים. מדובר כמובן בניצחון קטן לידיעות אשר מונע מקוראיו את הסלידה הטבעית שהושרשה בנו בשנים האחרונות מפרסום מאסיבי ואגרסיבי בכל שני עמודים. הפיתרון של ידיעות היה בהצגת הסופנסרים של המוסף על ידי לוגו החברה שלהן אשר מתנוסס בקטן בתחתית כל עמוד ועמוד של המוסף. כאמור זה לא אומר שאין בכלל פרסומות במוסף, אך פחות. חברה אחת, פנאסוניק קיבלה שטח פרסום משמעותי לאחר שמימנה את יצירת עמוד הכרומו של משחקי האליפות, נו טוב צריך עזרה לפעמים. באשר לטקסטים עצמם, אין משהו חדשני כמעט באף אחד מהם, אלדד בק, גאסן ואקד ומנחם גנץ שלושת העיתונאים הפזורים ברחבי אירופה מטעמו של העיתון הביאו את הערך המוסף הקטן שלהם לכתבות שלהם אך לא יותר מזה, עמודי הנבחרות בכלל נראו אנמים יחסית ופרט לכתבה הגדולה על הנבחרת המדוברת, טבלת סגל השחקנים ומעט פרטי טריוויה על המדינה לא היה בעמודים אלו משהו שיצית את הדמיון.

לסיכום: למה כן? בגלל כתבתו של אוריאל דסקל מכלכליסט על השפעת היורו הקרוב על כלכלת אירופה. למה לא? אם הבונוס הגדול ביותר שמספק המדור הוא לוח המשחקים היפה כנראה שיש בו בעיה, אתם לא חושבים?

המוסף של מעריב

המוצר שיצרו בקרליבך הוא ללא ספק המוצר האיכותי ביותר מבין השלושה. נכוןף גם הוא חוטא בהישארות בתבנית הכוכב של רונאלדו עם כתבת צבע על הפורטוגזי (כפי שציינתי יש עוד שחקנים ביורו הקרוב חבר'ה, עוד סיפורים), אך בסך הכל מדובר במוסף טוב ומהנה. ההנאה מגיעה לא רק מהמלל אשר נלקח חלקו מכתבי העיתון המקוריים וחלקו מכתבים מקומיים בכל רחבי אירופה שמאמריהם תורגמו במיוחד למוסף, אלא בעיקר מצורת ההגשה של הדברים. במעריב כמו במעריב כל עמוד נבחרת זוכה לטיפול בכמה רבדים, ניכר כי עורך המדור לא הסתפק בלתת לעורכי העמודים את העבודה הקלה של בחירת תמונה מתאימה ויישום הטקסט שהתקבל במייל מכתבים אירופיים, אלא ביקש מהם למצוא עבורו מספר פרמטרים שהופכים את הקריאה על כל נבחרת למעניינת. כך יוצא שהקורא מקבל את מערכי כל נבחרת ונבחרת כפי שהם ידועים לכולם מעלה העמוד, כל נבחרת מקבלת את הסיבה מדוע היא תזכה בטורניר (כן גם הנבחרות הקטנות) ומדוע לא. שני הטורים הקצרים שנוספים לכל עמוד נבחרת (כדאי לדעת ויעשה את היורו) מוסיפים גם הם למרקם של העמוד כמו גם הנתונים היבשים כממוצע גיל השחקנים ושוויים הכולל בשוק אשר נותנים את האקסטרה הדרושה ומצופה ממוסף שכזה.

ובכדי שלא נחשוב שכותבי המאמרים הרגילים של העיתון לא עבדו, המוסף מתובל כולו במספר טורי דעה ופרשנות של מיטב כתבי הצבע של מעריב. האמת היא שמחלקם התאכזבתי קשות, אייל לוי ואליענה שפר ניסו באמת להלהיט מחדש את הקרב בין איטליה לצרפת שמצטייר כידוע כקרב על ראשות בית ג' באליפות, אך כתבת הצבע של השניים נופלת יותר מידי פעמים אל התעסקות בדברים שכולנו מכירים ויודעים, אין בה את שפיכת האור הנדרשת מכתבה שכזו ערב היורו בטח שלא מאחת שמתפרסת על גבי שני עמודים.

אבי רצון הפקיר את כל העמוד שניתן לו לכתיבה על אהובתו נבחרת איטליה, ברור לי שההחלטה לכתוב רק על הבחורים מארץ המגף התקבלה על ידי רצון ועורך המוסף בצוותא. ההחלטה הזו לבטח נעשתה משום שרצון כותב הכי טוב כשהוא מביע את אשר על ליבו (ופחות טוב שהוא מנסה להיות אנליטי ומחושב  כפי שהיה כשכתב לאחרונה על ההנהלה של מכבי ת"א בכדורסל) וליבו מלא רק בנבחרת איטליה והכדורגל האיטלקי. הטור של רצון הינו טוב, על כך אין לי ויכוח, אך יהיה מוטב להבעה וכבר באליפות עצמה שרצון ידע להשתמש בידע הרחב שלו גם בניתוח כולל של האליפות ולא רק דרך משקפי נבחרתו האהודה.  

לסיכום: למה כן? בגלל כל מה שנכתב ממעל, מדובר במוסף שמגיש את החומרים בצורה הכי טובה מבין השלושה. למה לא? מכיוון שמבחינת עריכה, דווקא הצבתם של כתבות הצבע במרכז לאחר ניתוח שמונה מתוך שש עשרה הנבחרות קוטעת רצף טוב וכמו כן בגלל עמוד לוח המשחקים שנראה הכי פחות מושקע מבין שלושת המדורים ואף לא מכיל את לוח השידורים בתוכו.

המוסף של הארץ

מוסף היורו של עיתון הארץ הגיע לידי יממה שלמה לפני שני המוספים האחרים משום שפורסם אתמול בבוקר. בניגוד לשני מוספי האליפות של ידיעות אחרונות ומעריב, מוסף היורו של הארץ הגיח אל אוויר העולם כבר אתמול בבוקר, היה זה ניסיון מעניין של מקבלי ההחלטות בהארץ להקדים ביום את יציאתו, אף על פי שלנוכח האיכותיות הטמונה בו ספק אם ההחלטה עצמה נבעה מתוך פחד מתחרות מול שתי היריבות העיקריות על ליבם של קוראי המוסף. מבחינה עיצובית מדור במדור הפחות מושקע, הבחירה להישאר עם נייר עיתון רגיל ולא לעבור לכרומו הופכת אותו ישירות לפחות יוקרתי בעיני רבים, אך ניכר כי בהארץ שתמיד דגל בתוכן איכותי על גבי הגשה טובה לא יתרגשו יותר מידי מדעה זו. לפני שאגע בדברים החשובים אציין כי קבלת הפנים של שני העמודים הראשונים של המוסף (פרסומת ענקית) הינה סוג של פתיחת עיניים לגבי כל המדור ששופע מיותר מידי פרסומות לטעמי.

עיצוב דפי הנבחרות די מזעזע בעיניי ומוריד מערכן הרב של הכתבות שמופיעות בכל עמוד ועמוד. אין בהם את הערך המוסף שיצרו במעריב (למרות שיש ניסיון ליצור אחד שכזה על ידי שלוש עובדות שונות הנוגעות לכל נבחרת בתחתית העמוד). סגל השחקנים רשום בכתב כל כך קטן עד שמיד וויתרתי על התענוג הקצרצר לעלעל בו, פעם הבאה אולי עדיף יהיה לפרסם את הסגלים בצורה שפחות תקשה על הקורא. אפשר לראות כי לפחות בבחירת הכתבות מחו"ל בין אם מוזמנות ובין אם מתורגמות נעשה ניסיון ללכת על קו של התעסקות לא רק במערך הקבוצה ובשאיפות שלה, אלא לצייר עולם שלם סביבה, ניסיון שהצליח. עמוד המשחקים הינו טוב בצורה יחסית עם לוח שידורים ברור ואף התייחסות קלה לאצטדיונים השונים, דבר שלא ראיתי בידיעות למשל.

לסיכום: למה כן? בגלל הכתיבה הרומנטית של איתן בקרמן בפתיח של המוסף והמקצועניות שבאה אחריו. למה לא? כי אין בו את החגיגיות הנדרשת ממעמד שכזה.

מעיתוני היום:

בנחותון של המדינה אשר שב לעיצוב הישן והמזעזע שלו, הכריזה הכותרת של אמיר אפרת כי היורו כבר כאן. קשה לדעת האם מדובר בתחושת בטן כללית שעדיין לא עברה בי, טעות במבט שלי על התאריך הבוקר או פשוט הודעה לכל מי שרוצה לדעת כי אמיר אפרת נחת בשוייץ אמש. אני הולך על האפשרות השלישית, מה איתכם? למרות השער ובניגוד לאמש מה שפותח את המדור עצמו הינו עונת המלפפונים והתפרעויות של הכדורגל הישראלי מבין אינספור הידיעות שמופיעות בשני העמודים הללו דווקא תגובתו של טוטו תמוז לדבריו של קאלה בראיון מאמש באי – תון של המדינה נבלעות במהרה. מה קרה ללקיחת קצת קרדיט כשמגיע, חבר'ה? צמד העמודים הבא שמוקדש כולו ליורו המתקרב ובא, מאכזב במקצת אולי בעיקר משום שאפרת שנחת אמש בשוויץ מספר ומקטר על כך שעדיין אין במדינה תחושת אליפות (מוזר דווקא בשער ניסו לשדר תחושת חגיגה לא?) מי שמציל את המדור הוא זאב אברהמי שעושה עבודה טובה עם מתן הסבר לכל חובבי ה-nba  הצעירים שעדיין לא מבינים מה משמעות סדרת גמר בין הל.א. לייקרס לבוסטון סלטיקס עם סקירה של מפגשי העבר, לפעמים כך צריך לנהוג ולזכור כי כל יום נולד אוהד ספורט חדש. בידיעות יכולים גם להתגאות בכך שאבינועם פורת הוא היחיד שמביא הבוקר את סיפור הבדיקות סמים שיערכו לספורטאים הישראלים לפני היציאה לבייג'ין, אך פחות להיות מרוצים מכך שמה שהיה הסיפור החם עד כה של השבוע – מנויו של אפי בירנבוים למאמן מכבי נדחק לעמד האחורי.

בניגוד לידיעות השער במעריב מוקדש כמעט כולו למוני הראל שהתראיין לעיתון שם המשחק בבעלות מעריב רגע לפני שהוא עוזב את הכדורגל הישראלי. מדובר כמובן בקידום ידוע מראש לירחון הכדורגל ולא בידיעה מרעישה מידי ונראה לי מעט הזוי שיומיים לפני היורו זה מה שבחרו להתמקד בו בקרליבך. אולי בגלל זה נפתח המדור בראיון מתורגם שהעניק סלבן ביליץ' לעיתונאי אנגלי לקראת היורו, בנושא זה, הרעיון של הבאת הראיון הוא טוב, אך צריך במקרים כאלו תמיד לזכור כי חשוב לא רק מי המרואיין אלא מי המראיין. במקרה שלפנינו קיבלנו ראיון מלוקק של ביליץ' לעיתונאי בריטי ובו הוא שב וחוזר וטוען עד כמה אנגליה תהייה חסרה ביורו הקרוב. עמוד הדעות טוב כרגיל, כשמעל כולם בולט טורו של ניר שועלי על חוסר הכבוד שהפגין הועד שחילק פרסים לנבחרי הספורט בכל הקשור להישגיו של הכדוריד הישראלי. כשזה מגיע לטורי דעה אני בעד שכל אחד יביע את דעתו עד הסוף כפי שעשה שועלי כאן. ההתעסקות בשאר הנושאים משאירה את ידיעות מאחור, טורו של עפר שלח לקראת סדרת הגמר הינו טור לחובבי הענף יותר מאשר טורו המקביל של אברהמי בידיעות, חגי סגל חוגג עם היעדרותו של רפאל נאה מסביבתה של מכבי ת"א ומביא בפני קוראי העיתון את האפשרות שאנדרה בארט יצטרף לסגנית האלופה בעוד במדור מדווחים על משחק האליפות בליגת כדוריד לנשים שיערך הערב ומתכוננים בצורה יפה ורצינית לתחילת משחקי ליגת הקיץ בכדורגל חופים, בכתבת ניוז מעניינת.

בחינמון ישראל היום יכולים לחייך ובגדול. נכון, העיתון לא הוציא מהדורה מיוחדת לקראת היורו שממתין לנו ממש מעבר לפינה, אך מדור הספורט שלו היום הוא פשוט תענוג צרוף. טור בינוני של שלמה שרף קיבל את פני לצד מסגרות "סייד קיקס" שלא ידעתי מה משמעותן, אך מהר מאד העניינים הסתדרו ואלי סהר יכול לסמן לחיוב את התאריך של היום. במוסף היומי אין זכר לכדורסל, הרולאן גארוס קיבל משמעות של טנ"ש באנגולה וסדרת ה-N.B.A נשכחה במגירה בדסק הכדורסל. היום הלכו בכל הכח על יורו 2008, וטוב שכך. שיר זיו בכתבה נהדרת על בני המין היפה שמיועדות לסבול לא מעט ביורו הקרוב וכיצד עליהן להתנהג כדי לשרוד את השלושה שבועות הקרובים בשלום, רונן דורפן מביא את סיפורה של אוסטריה כמולדת הכדורגל האירופי בכתבה מרתקת, עדי רובינשטיין עושה לנו היכרות עם באנל ניקוליצ'ה מנבחרת רומניה וליאב נחמני שמספר על דרך בחירת השחקנים של ריימונד דומנק סוגרים סיקור מעולה, תמציתי ומהנה ליורו הקרוב. גם לוח המשחקים, סגלי הנבחרות והמגרשים השונים (פרטים שמופיעים במוספים המיוחדים שהוצאו) לא נעלמו מדפי העיתון שחיפה באופן יפה על היעדר מוסף מיוחד.

לעיתון הארץ יש את ניחוח הכדורסל העז ביותר מבין עיתוני הבוקר. כתבתה של שירה ספרינגר מהבוסטון גלוב "לעשות היסטוריה" מתייחסת לסדרת הגמר ב-N.B.A מהזווית של הספסלים והעומדים בראשם. פיל ג'קסון יכול לזכות באליפות עשירית ולעקוף את רד אאורבך המנוח שרוחו (ע"פ ג'קסון) עדיין מרחפת בגארדן. סיפורו של פול פירס שהתחיל כילד אוהד לייקרס ושונא בוסטון, מתגאה בירוק לקראת הגמר שיחל לפנות בוקר בהחלט מעולה. את גיזרת הכדורסל נועל טורו של ביל קלאהאן מהבוסטון הארלד שטוען שקובי בראיינט הכי קרוב לאלוהים (מייקל ג'ורדן), טור מעולה וענייני. שני הבזקים נוספים הצליח להוציא העיתון הבוקר, הראיון של מתן קרקוב עם טוטו תמוז וכתבתו של עוזי דן על שינוי מבנה המשחקים ביורו הקרוב סוגרים יום נהדר עבור מוסף הספורט של העיתון.

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .

Written by תמיס

יוני 5, 2008 at 12:22 pm

ראיון ראשון. לא, לא, לא, פרסום מיוחד

with 35 comments

תופעת הקווים האדומים ידועה לכל גולש בר דעת ואפילו שי אליאס היה מתקשה להגן על אתר ה"ראיונות המיוחדים והפרסומים הראשונים" בבית המשפט המחוזי לקווים אדומים. אחרי שסאגת בוזגלו הפכה לעניינה העיקרי של אופירל'ה הגיעה הכותרת הבאה שגרמה לריגוש רב בבית בסר. ההתרגשות גרמה לחוסר תמימות דעים בנוגע לקו האדום שצריך למתוח כדי לפאר את הידיעה, והתוצאה שהתקבלה מביכה מאד את אתר "הסוכנים, המו"מים והחוזים", לא נגעתי.

 

ואם הכתבה הזו אינה מספיקה כדי להעיד ולו במעט על איכותו של הבייבי של מנקין, אז סיפור בוזגלו פיצץ לאופירל'ה בפנים את ניפוח החוזה שלו. "בואו לקבל הצצה לחוזה החלומי של מאור בוזגלו השחקן הכי אטרקטיבי בישראל" (תשאלו את ברקוביץ'..) כך פחות או יותר קיבלה אופירל'ה את פני גולשי האתר, מעל חצי מיליון דולר פלוס מענקים כך הובטח למושא הליקוקם של אופירל'ה ודורון בן דור, אך כרגיל, לא חוזה חלומי ולא נעליים. סה"כ 330 אלף דולר (שבימים בהם הדולר הוא 4 שקל מסתכמים ב-250 אלף דולר) ולא כפי שפירסמה גברת התוכן, באותה הצצה שווה לתחת.

ולסיום, הגיע לידי העיצוב החדש של אתר "הכניסות למועדון" ואני בטוח שלא תופתעו. כמובן שצילום המסך המופיע בתחתית הפיסקה אינו באמת העיצוב החדש, אך אם עד עכשיו רוחו של ארקדי רק ריחפה מעל בית בסר, אז היום רשמית אפשר לשנות את אותו כינוי מפורסם של ייגר "אתר הריכולים והמסיבות" ל"אתר הבית של בית"ר ירושלים". נכון, אין זה חדש, אך הכתבה הבאה רק נתנה את הגושפנקה הרשמית לכך. נבחרי העונה של היציע המזרחי, פשוט ביזיון. ואין ספק בכלל שארקדי גאידמק (שקרא ליוסי מזרחי "אפס ומנוול") הוא הבוס של העונה, ככה זה באתר "הפירגונים והליקוקים", עסקים כרגיל.

מילה טובה לליאור בוגנים וצל"ג ל-nrg הישנים בעמידה

ראשית, אני רוצה לציין לחיוב את כתבת התחקיר של ליאור בוגנים. כתבתו של בוגנים על כך ששר הספורט מג'אדלה גרם לשינוי מועד קיום משחק והמגרש בו ייערך משחק המבחן לליגה א' היא זכר לעיתונאות טובה שנעלמת אט אט ממחוזותינו. לעומת זאת, לפני כשלושה שבועות העלה nrg את הגירסה האינטרנטית החדשה שלו. לצד תכנים טובים יותר טובים פחות, אי אפשר להתעלם מבעיה חוזרת שפשוט מעידה על חוסר מקצועיות. בעוד ששאר אמצעי התקשורת האינטרנטיים נלחמים בשיניים על כל ידיעה באמצעות "פרסומים ראשונים" ושאר ירקות, בקרליבך ישנים בעמידה ועדיין מנסים לזעזע את עולם הספורט עם ידיעות מלפני שבועיים. ת-ת-ע-ו-ר-ר-ו !!

משדרים חינם, אבל מוציאים את המיץ

בוואלה ספורט פורסם שאת משחקי ה-NBA  ישדרו ברחוב קרמניצקי באופן מלא בערוץ החינמי, אך מיד עם צלצול הבאזר ישאיר עריץ הספורט את צופיו עם שידורים חוזרים של ליגות קונגולזיות ואוזבקיות ויעביר את מסיבות העיתונאים של מאמני שתי הקבוצות בערוץ הגניבה. זוהי פשוט שערורייה בשידור ישיר. יגמרו לשדר את המשחק, אבל מסיבת העיתונאים היא לא חלק מהשידור ומיועדת לעשירים בלבד. ולכן יעבירו אותה לערוץ הלייב. זה בדיוק כמו שבתוכנית של חיים כהן יראו איך הוא מבשל, אבל את השלב של האכילה יעבירו בערוץ 33 וייקחו על זה כסף. לא ייאמן כמה חסר מקצועי אפשר להיות. ערוץ הלייב יעביר גם תוכנית דו שבועית בימי שני וחמישי שתעסוק בסדרה, בהגשת ירון טלפז, עופר שלח ושימי ריגר ובהשתתפות אורחים מהאולפן.

 

מעיתוני היום

רבים התאכזבו קשות מהעיצוב הגרפי החדש שהשיקו אתמול ברחוב מוזס, הלוק החדש של המדור הכי נקרא במדינה היה לשיחת היום בכל מערכות העיתונים וברובם, כך מסתבר (לפי מיילים שקיבלתי) המילה אכזבה קיבלה נכללה יותר מפעם אחת. אחרי הטררם הגדול של העיצוב מאמש, החלטתי היום בבוקר לא לתת לדעה קדומה אחת להפריע לי בבואי לנתח את העיתון של היום. "תעסוק בתוכן" שיננתי לעצמי כל הדרך למכולת השכונתית ממנה אני אוסף את עיתוני הבוקר כבר למעלה מחודשיים. שיננתי ולפחות בהתחלה זה הצליח, אני יכול הבוקר להביט במראה ולומר לעצמי בפה מלא כי הבעייתיות שבחוסר המסגרות לכותרות, החיצים המצחיקים שמופיעים בתחילת כל כתבה ואי הסדר הכללי שעמודי המדור משדרים לא השפיעו עליי הבוקר כשהתיישבתי לכתוב את הבלוג. ההבדל העיקרי בין מעריב לידיעות הבוקר הינו כמובן הבדל הגישה, בעוד שבידיעות הלכו על מדור שמתעסק ברובו בניוז ישן (העזיבה של ניקולה וויצ'יץ', ראיון עם טברטקו קאלה וכו'…) במעריב מציגים מדור שמתייחס ברובו אל העתיד, כשבמרכזו סיפורו של מאמנה המיועד של מכבי ת"א אפי בירנבוים כשבשער מצוי מאור בוזגלו שעוד בטרם חתם במכבי ת"א כבר הפך לסיפור הצהוב ביותר של הקיץ. 

בידיעות כאמור עשו כבוד ענקים לניקולה וויצ'יץ', תמונתו של הענק מופיעה על גבי רוב שער העיתון ומסמלת יותר מכל את תחילתו של מסע פרידה שתערוך כעת התקשורת לקרואטי (צפו לעשרות שידורים חוזרים בערוץ הגולד). מתחת לפניו העצובות של וויצ'יץ' מביט עלינו קאלה ולצידו כותרת שמבטיחה כ השוער מסיר את הכפפות ויורה לכל עבר אי שם בעמודים הפנימיים של המדור. מהרגע שהיד פותחת את המדור מתחילה האכזבה, אחרי הבילד אפ הדרמטי של השער פוגשות עיניי כפולת יורו יחסית אנמית אשר מנסה להישען על טענות של ניקולאס אנלקה, אולי השחקן הכי מבוזבז בהיסטוריה הצרפתית כנגד אברהם גרנט… ציטוט יש, אך גם בגוף הכתבה נכתב כי הדברים נאמרו רגע לפני תחילת משחק נבחרתו של החלוץ מול קולומביה אמש. כן, כן כך הפכו בידיעות מילה קטנה שנזרקה לפני משחק לכותרת של עמוד שלם , מה לא יעשו בכדי להשיל את שמו של גרנט למדור שם? צמד העמודים הבאים שהוקדש לעיסקאות שסובבות את הכדורגל המקומי מחטיא במעט את המטרה, התחושה הכללית היא שיש בהן יותר מידי אינפורמציה שנבלעת מעיניי הקורא בגלל העיצוב החדש, הכל נכנס בהכל וחבל. בעמודים אלו גם נרשמת ההחמצה של ידיעות הבוקר, שם הקדישו לתוצאות ניסוי מכירת הכרטיסים המוזלים של ההתאחדות ובני יהודה מעט מידי אינצ'ים, הדבר צרם לי תחילה משום שאני זוכר כי כאשר הנושא עלה לראשונה הוא זכה לכותרות גדולות וכמו כן בשל העובדה שמדובר באינפורמציה שמשפיעה על אלפי אוהדי כדורגל. הראיון עם קאלה משיג את חלק ממטרותיו וגם הן הושגו בעיקר משום שהמרואיין סיפק את סחורה והפך את עבודתם של ערן להב ודוד בן-שימול לקלה. רק אחרי כל אלו מגיעים בידיעות לפרידה של וויצ'יץ' ממכבי, זו שהופיעה בכותרת הראשית של המדור. העניין חוזר ומראה בשנית את חוסר הפרופורציה שיש לפעמים בין שערי המדורים לתוכנם, זו שיש להימנע ממנה כמה שאפשר. נראה כי נדב צנציפר נסע להיכל נוקיה והביא משם הרבה מאד רגש, מצרך נדיר בעיתונות הספורט של ימינו, הטור של פיני גרשון הינו סוג של ניסיון לחימה כושל של החבר'ה בידיעות כנגד סוללת כותבי הטורים המיומנת של ענף הכדורסל במעריב. הדבר האחרון שהפריע לי במדור של ידיעות היה המיקום שלא נאמר השטח שניתן לידיעה על כך שמייקל ג'ונסון החליט להשיב את אחת ממדליות הזהב האולימפיות שלו לועד האולימפי לאחר שאחד מחברי מרוץ השליחים בו השתתף הודה כי השתמש בסמים ממריצים. לאחר סיפורה של מריון ג'ונס ורגע לפני האולימפיאדה, נדמה לי ששוה היה לתת לכותרת הזו יותר במה ולהימנע מעוד תמונה של שריריו של רפאל נדאל, כן אפילו ביום הולדתו.

במעריב תפסו הרבה אומץ והחליטו ללכת על כותרות העתיד כשתקפו מכל זווית אפשרית את שני הסיפורים הבוערים של הספורט הישראלי בימים הקרובים. המעבר של מאור בוזגלו למכבי ת"א ונחיתתו הצפויה של אפי בירנבוים במחלקת הכדורסל של אותו מועדון. כמו במקרה של ידיעות קשה לי להבין את הצבתו של שער ענק המתייחס לבוזגלו כאשר סיפור בירנבוים מופיע בעמודיו הראשונים של העיתון…הכתבה של חגי סגל אודות בירנבוים לא מחדשת דבר, אך הכרחית ומטובלת בהרבה מדעותיו של סגל בנושא. הטור המשלים של עפר שלח מנסה לתת את הקונטרה של הצד של מכבי לעיסקה אך, מעט מפספס את המטרה עם התפלספות יתר לטעמי. את ההתקפה הכוללת על נושא מינויו הצפוי של בירנבוים סוגר אבי אורנן עם טור אישי על אישתו של המאמן הצפוי, טור שבו אפשר לראות חשיבה עיתונאית נכונה וראייה לעתיד. מאידך, טורו של אבי רצון נראה מעט מידי אנליטי הבוקר, מאז שרצון החל לכתוב על כדורסל לפני מספר ימים נראה כי הכתיבה מגיעה ברובה מההיגיון ולא מהבטן שלו ולכן מאבדת מהזרימה הקלילה שלה כמו גם מהרגש. בנוסף, חבל שאת הידיעה על פסק הזמן שלוקח מתן נאור לא הצליחו לשרבב לעמודי הכדורסל האלו ובכך דחקו אותה לעמוד האחורי. בניגוד למתחרה, הכתבות לקראת היורו מובאות במעריב רק בעמודים הכמעט אחרונים בעיתון ושוב בניגוד לידיעות יש בהם יותר מרק ידיעות יבשות עם כתבת מגזין על יואכים לאב, שוב לא משהו שלא קראנו בעבר אך אחת כזו שנותנת את הערך המוסף למדור הספורט של החבורה מקרליבך.

בהארץ התרחקו במתכוון כך נראה מהחגיגה התקשורתית סביב בוזגלו ובירנבוים והחליטו ללכת על כתבות יזומות שלהם בדוגמת שני ראיונות ססגוניים עם אלי אוחנה (שמדבר על הכל) וזאביק זלצר (שמסמן את המטרה אבל לא יורה). בשני המקרים מדובר בחשיבה מחוץ לקופסאת היומיום, אחת שיש להעריך את הארץ עליה. בשאר הידיעות החדשותיות כתבי הארץ עושים את העבודה, אך לא יותר. מי שרוצה לקרוא לפרוטות על העזיבה של וויצ'יץ' או ההחתמה של בוזגלו מוזמן מבחינת הארץ לקרוא עליהם במדורי ספורט אחרים. לאחר שסקר אמש את עניין הביטחון, מנסה עוזי דן לתקוף את נושא הפרסים ביורו הקרוב. הטבלה שמובאת בנוסף לכתבה מושכת את העין יותר מאשר המלל למרות איכותו ועושרו החדשותי בכל הנוגע לבונוסים שמובטחים לכל נבחרת ונבחרת.

בישראל היום ניסו לעשות דבר מה שדומה במקצת לרעיון שראיתי במעריב, הפעם מדובר בהשוואה נכונה בין אפי בירנבוים לפיני גרשון שני מאמנים שהיו לא רצוים במכבי ולבסוף הגיעו אליה. ההתייחסות לעניין בירנבוים כמאמן הבא של מכבי יכולה גם כאן עוד להפוך לבעייתית עבור העיתון, אם הוא לא יסגור את תנאיו במועדון, אך מצד שני ברור לי שבכדי לפרסם כתבה מהסוג זה כנראה שיש לאבי סגל מספיק ידע בכדי לכתוב אותה. עמית לוינטל כישרון טוב לכל הדעות שוב נכנס הבוקר לנישת הבנאליות של אמש עם עוד כתבה שתוקפת הפעם את נבחרת ספרד מהזווית הידועה והמוכרת – מוכשרת, אבל, אפשר וצריך למצוא דרכים חדשות לכתוב על הנבחרת של הזו. מנגד ובדיוק כמו אתמול עומדת כתבת הצבע של עדי רובינשטיין על אקיקו מוריגמי ככתבה טובה בה הוא חושף אפשרות שהטניסאית הפסידה בכוונה משחק זוגות בטורניר הרולאן גארוס האחרון. באגף הכדורסל מופיע לוח הזמנים לסדרת גמר האן.בי.איי. רעיון נפלא, ביצוע הרבה פחות. הלוח מונה את שבעת המשחקים, כולל אלו שלא בהכרח יתקיימו. לצד משחקים מס' 5 ו-6 מופיעה כוכבית אשר מסמלת כי המשחק יתקיים במידת הצורך. את משחק מס' 7, ע"פ שרוליק, יאלצו הסלטיקס והלייקרס לשחק בכל מקרה (בתמונה למטה). פלא שאף אחד לא חתום על הביצוע?

נ.ב. כן אני יודע, מוסף היורו של הארץ התפרסם הבוקר כפי שציינו חלק מהמגיבים, בחרתי שלא להתייחס אליו בפוסט של הבוקר אלא רק מחר, אז יהיו בידיי גם המוספים המיוחדים של ידיעות אחרונות ומעריב.

לפניות ,טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .

 

Written by תמיס

יוני 4, 2008 at 11:53 am