השלימו את החסר

פרט לכמה ראיונות "בלעדיים ומיוחדים", אתר "הסוכנים והחוזים" לא העלה באף כתבה את הפס האדום והמוכר של "פרסום ראשון". לעומתם, באתר של העריץ החליטו שיום ללא הכיתוב הצעקני לא יכול לעבור על תקשורת הספורט הישראלית, ולכן התהדרו בשתי כתבות שללא כל קשר לתוכן שלהם, ערכם ירד לאור השימוש בצמד המילים המאוסות. נכון, אמש ביקשתי מהחבר'ה בקרמניצקי ללמוד משהו מאופירל'ה, אך מסתבר שלומדים שם את הדברים הלא נכונים, וחבל.

   

שינוי בתפישה?

עוד כשייגר כתב את הפוסט היו אמורים בעריץ לעלות עם רשת חברתית גדולה, אך משום מה הדבר עדיין לא קרה. למרות זאת, נראה שאורי דגון מתחיל להכין את גולשי האתר לשינוי הקרוב. אם עד לא מזמן התרגלנו לכתבות צבע באיזור המגזין, הרי שירון טלפז החל לכתוב בלוג על משחקי ה-N.B.A. כמובן שמדובר בכתבה לכל דבר ועניין, אך מעניין שהמינוח שונה כנראה לטובת השינוי הקרב. כמו כן, אפשר לראות שגם באיזור היורו מופיעים בלוגים של פרשני העריץ.

 כל הזמן חסארמה, חלאס

היום בשעה 20:20 ישודר הראיון של דני ענבר עם דודו דהאן. הראיון שמופיע כבר באתר של העריץ מעניין מאד ונראה שהפעם הצליח ענבר לגעת בנושאים רבים עם דהאן השנוי במחלוקת. סיומו של הראיון צרם לי במיוחד, ניחא שהסקאוט/מאמן שגדל בירושלים בחר להשתמש במילה "להוזיז" (מילא בתור ילד, אך גם בתור בנאדם בן 40?) לפחות 5 פעמים, אך העובדה שבסיום הראיון הוא עשה השוואה בין אסי דומב לחלאס (זו לא טעות…) חסארמה כשדני ענבר חוזר אחריו גרמה לי לצחוק עצוב במיוחד.

 אתר העתקות והחיקויים

1. אמש העלה Ynet את כתבתו של אהרל'ה וייסברג לקראת הפיינל פור. "על ספסל הניתוחים" הוא מדור בו היה מעלה וייסברג את התייחסותו למשחקי מכבי ת"א ביורוליג תוך מתן דגש על המפתחות הרלוונטיים לאותו משחק. שמו של המדור היה בעבר "על שולחן הניתוחים" ומסיבה שאינה ברורה הוחלט לשנות את שמו. היום בבוקר העלה אתר "הסוכנים והחוזים" את כתבתו של שי לוי לדף הבית, לכתבה שם זהה בדיוק למדור הותיק. בואו נראה אתכם מוצאים את הדומה בשני צילומי המסך המצורפים.

  

2. בפוסט של אתמול התייחסתי לפירגון המתמיד באתר "הסוכנים והחוזים" לסוכני שחקנים כאלה ואחרים שמיודדים עם גברת התוכן, עובדה שמשפיעה ישירות על התוכן העולה לאתר. אחרי הפירגונים לרונן קצב, עובד קראוס, יניב כהן וחבריהם , הגיעה הידיעה הבאה במדור העיקרי של האתר – גליצ'ים.

  

נכון, מאור בוזגלו הוא תקווה גדולה וכנראה גם אחד מכוכבי העתיד של הכדורגל הישראלי, אך טעם רע וריח מר יש לידיעה כלשהי (רכילותית או ספורטיבית) בה אתר "הגליצ'ים והברקסים בכניסה למועדון" מחליט להפוך את בוזגלו לכוכב הבית של בית בסר. כמה עוד אפשר לרדת?    

3.ערב ההוקרה לרלף קליין היה ללא ספק אחד מנקודות האור של הספורט בישראל, ותאמינו או לא המילים מונדיאל, יורו או אולימפיאדה לא היו חלק מהאירוע המכובד. באתר "מה זה כדורסל?" העלו ידיעה על הערב הנהדר בו גדשו כ-1000 איש את האולם בו נערך הערב המרגש במטרה לחלוק כבוד מלכים ל"אבא" של הכדורסל. גדולי הכדורסלנים שידע הכדורסל הישראלי הגיעו וגם פיגורות עולמיות כמו ד"ר ג'יי, קורבלאן ומרזורטי הגיעו להשתתף בשמחתו של רלף. שימו לב לציטוט המעניין שהוציא מרזורטי מפיו.

אין ספק כי הכדורסלן האיטלקי כלל לא אמר את הדברים, אלא הם צוטטו באופן שגוי. מה שכן אבי לוזון שקרא את הידיעה שוקל למנות את קליין למאמן הנבחרת הצעירה, כי קבוצת כדורסל שמשחקת את הכדורגל הטוב באירופה הוא דבר שלא רואים בכל יום. נכון, אופירל'ה? 

מעיתוני היום

זה לא קורה לי הרבה, אך הבוקר כשישבתי עם כוס הקפה במרפסת ומעריב ביד הייתה בי איזו התרגשות קלה, הרי זה אמור היה להיות הבוקר של מעריב, אירועי הפיינל פור בכדורסל אמורים היו להביא את המדור לפסגות חדשות של סיקור הענף וכל זאת הודות לנבחרת הפרשנים המוצלחת שלו ולעובדה שמעריב הוא זה שהפיק את חוברת הפיינל פור שתחולק הערב לבאי ההיכל. אך גודל האכזבה הייתה כגודל הציפייה, מדור הספורט של החבר'ה בקרליבך אינו מספק את הסחורה עד תום, לאן נעלמו שני פרשני הכדורסל הבכירים של העיתון עפר שלח ואביב לביא? בלעדיהם נראה סיקור משחקי הפיינל פור הישראלי עירום במקצת, זאת למרות השתדלות של יואב גולן לפזר רסיסי אינפורמציה במדור הקבוע טובעים במספרים. אל תתנו גם לראיון המיוחד עם יו"ר מינהלת הליגה אבנר קופל לבלבל אתכם, ראשית מדובר בראיון פרווה יחסית לפנינים ששמענו מהאיש בשבועות האחרונים (יציאה גלויה שלא נאמר מלחמה בהתאחדות בכדורגל) ושנית, אין כאן הצלחה עיתונאית כבירה של השגת ראיון על ידי חגי סגל ואבי ארנון, אלא בסך הכל שיתוף פעולה עיסקי בין המדור למנהלת במסגרת המגזין שמעריב מפיק עבור חבריו של קופל להערב.

בגזרת הכדורגל, בואו נקווה כולנו כי הדאבל ספרד שקיבל אברם גרנט בשל הגיעו לקורס הפרו יהיה מהאחרונים לו יזכה עד אר ימצא קבוצה חדשה, העם יתעייף מאד מהר אם נזכה כל יום מחדש בסיקור עלילות גרנט בהתאחדות הקטנה כפי שהם מתוארים על ידי רון עמיקם הבוקר. העורך יואב גולן גם בחר לנכון לפרסם לצד הכתבה טור פרשנות של א. טבק (מה קרה לא היה מקום בעיתון של יום ראשון?) שמנסה לנחש את הסיבות לפיטוריו של גרנט, על זה נאמר: טחון מידי, מאוחר מידי… על ארבעת עמודי הפרווה הבאים באמת שאין שום דבר רע להגיד, רק לשבח שוב את נעמי רייכמן שמפיקה מדור אקטיבי מספק על אף חולשתיו, כשאין אחר אצל המתחרים גם זה יספיק. למה כן? בגלל שהשער מבטיח כה הרבה  (לטובת הקוראים שלא ראו – אפי בירנבוים ומתחתיו המילים: "אזעקת אמת" ) למה לא? אני חושב שהרחבתי מספיק בנושא.

בידיעות אחרונות ידעו כמובן כבר מזמן כי קופל מעניק ראיון בלעדי למעריב ולכן היה לאנשי הכדורסל מספיק זמן בכדי להתכונן למתקפת נגד. האמת, היא כמעט ומצליחה, אך שוב זה יותר בגלל חולשתו של המתחרה…המדור כבר נופל בשער עם כותרת בנאלית (קרובים לצלחת) בה רואים איור של צלחת האליפות ופניהם של ארבעת המאמנים, אישית יש לי תחושה שראינו את הכותרת הזו כבר בעבר…בפנים ממשיך העיתון בבעיה הגדולה ביותר שלו לאחרונה – סדר עדיפויות לקוי או לכל הפחות לא ברור, לפני שאגע בכתבות עצמן הנה שאלה: אם אתם כבר מחליטים לסקר את החגיגה לראלף (באיחור של יום דרך אגב) למה לא להצמיד אותה לעמודי הכדורסל בתחילת המדור? גם הכתבות עצמן לא מתעלות לרמה גבוהה או מנסות להביא זווית אחרת. נדב צנציפר עשה שעות נוספות ככל הנראה אמש משום שהוא חתום על ארבע כתבות שונות במדור, הספק מדהים לכל הדעות בעיתונות הישראלית. הטור של מליניאק על דורסמן הוא בעצם רישומון הזוי לעונה של הפועל חולון, לא יותר. דווקא הסיפור שחותם את הטור על כך ששמעון מזרחי ייצג את דורסמן בבית המשפט בתיק אזרחי ביום ראשון, 48 שעות לפני תחילת הפיינל פור אמור היה לקבל יותר משמעות…לתשומת ליבכם שם ברחוב מוזס. הראיון עם מזרחי עצמו מזכיר את הראיון מהעונה שעברה, נכון הקבוצה של הדון אולי עברה טלטלה העונה אך צנציפר לא מצליח לדגדג את השועל הותיק בשאלותיו.

שלוש סוגיות נוספות צריכות להעלות לדיון לאחר קריאת המדור הבוקר: הראשונה היא האם אנו נמשיך לזכות לראות כתבות מעניינות של אלדד בק גם בזמן היורו (הבוקר כתבה על הסדרי הביטחון בשוויץ)? מדוע המקורב דוד בן – שמול חייב היה לדחוף את התמונה של חתונתו של יואב זיו מאמש לכתבה שדנה בגל אלברמן? התשובה דרך אגב מתחלקת לשניים, מה לא עושים בשביל חברים וכן, אין באמת קו דק בארץ בין עיתונאים למסוקרים הכל על סמך תעשה לי טובה או אם תרצו תן וקח. ושאלה אחרונה: האם העובדה שידיעות היו היחידים מבין ארבעת העיתונים הגדולים שסיקרו את תחרות הגראנד פרי להתעמלות אומנותית בחולון היא זו שזיכתה את משה סידי ויאיר קספריוס בידיעה שאחת המתעמלות הועמדה לדיון משמעתי בצבא?

ב"הארץ" כמו בהארץ תמי אפשר לקבל את הסיפור מזווית מעט שונה, סיפור הסיבות לירידת מכבי ת"א לעין גדי ומה שהתרחש שם הוא זה שמוביל את המהדורה של הבוקר. הכתבה של עופר מתן ו-ורד כהן מובילה סדרת כתבות טובה יחסית לקראת הפיינל פור כשכל קבוצה מקבלת את מספר האינצ'ים שלה (בניגוד למקומות אחרים למשל…). מדור הכדורגל הישראלי אינו מביא עימו בשורות שלא ניתן לקרוא בידיעות, מעריב או בחינמון. מי שידלג מעל אלו יוכל להגיע לדובדבן של היום מבית הארץ סיפורו של יאניק נואה, עוד כתבה שמתיימרת ומצליחה להמשיך את קו הסיפורים מסביב לרולאן גארוס עליו הצהירו שלא במודע כנראה בעיתון.  

בחינמון התגייסו לטובת הפיינל פור הישראלי. הכדורגל הישראלי נראה כמו הענף הכי נידח עלי אדמות. אין איזכור לגרנט, אין ספינים בנוגע למעברים. יופי של מוסף. אלי סהר ואבי סגל תוקפים את חצאי הגמר מהזווית של היכל נוקיה, מקורי בהחלט ויפה. רון קופמן מצנן בדרכו את אווירת החג בטור טוב על כך ש"שמעון דומע פעם אחת בעונה, כשהוא גוזר אצלו בבית". אלי סהר בטור על הגעתו של בירנבויים להיכל נוקיה, אבי סגל עדיין חולם בלילות על סדרות, רלף קליין חוזה את תוצאות חצאי בגמר וטוד וורניק בטור ביקורת על שופטי הליגה והקושי הצפוי להם היום בערב משלימים מדור כדורסל מושלם. כי ביום חג זה, מי צריך בילבולי מוח על כדורגל?

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com