המכה ה-11

היומיים האחרונים הפכו לבנאליים, משעממים, צפויים ונטולי מעוף תודות כמובן לחג הפסח שהשפיע קשות על אנשי התקשורת השונים שניסו לחבר בין חג החירות לכל קליעת עונשין או נבדל שהתרחשו בסוף השבוע האחרון. כמעט כל כותרת לכתבה נצבעה בלבן לרגל החג וההגדה של פסח התפזרה לה על גלי האינטרנט, כאילו בכוח. כל הפסד הומשל למרור, הבטחת ההישארות בליגה מקבילה ליציאה מעבדות לחירות ועשרת המכות בוודאי יופיעו שוב היום כעשרת שערי המחזור בליגות באירופה. התפלאתי שאיש בתקשורת לא דימה את סגירת רחוב האצ"ל בשכונת התקווה ע"י אוהדי בני יהודה לקריעת ים סוף, כמו כן ציפיתי שהמאבק בין האחים שירזי בשבת הקרובה יתקיים בצילה של היריבות בין משה רבנו לרעמסס.

למרות זאת, בחרתי לפתוח עם שתי כתבות מהם נהניתי בסופ"ש האחרון. כתבתו של אמיר בוגן שעוסקת בהבדל הקטן שבין הכדורגל הישראלי לספורט בארה"ב בכל הקשור למו"מ בין מועדונים לשחקנים במהלך השנה לקראת העונה הבאה. כמו כן, כתבתו הנחמדה של שלמה חסיד מטלספורט שבראיון עם ג'ודאת עודה מספר על הליגה המצרית והנבחרת הלאומית, הכל כמובן תחת עיניו הבוחנות של פרעה.

על סף פיצוץ

שנים רבות לא זכורה בליגת העל תסיסות כה רבה בקרב אוהדי הכדורגל שחזיזים ורימוני עשן הפכו לשימושיים עבורם לא פחות מגרעיני עפולה במהלך משחק. השבוע האחרון יכול להוביל לקריסתו של הכדורגל הישראלי והאירוע הנוצץ ייערך בחסותה של תקשורת הספורט המקומית שמלבה יצרים בכל הזמנות. המאבקים בין מג'אדלה לארזי, היחס של ההתאחדות לאוהדי בית"ר, הרצון של אוהדי הפועל לפרוץ למגרש כאוהדי הרצליה ושריפת הפחים על ידי אוהדי בני יהודה קרובים מאד לנקודת רתיחה ממנה אין מנוס, וכאן תפקידה של התקשורת קצת לקרר את הרוחות על חשבון סקופים וכותרות מפוצצות. אין בעיה ואף רצוי להביא עדכונים בנושא העונש  של בית"ר, אך כותרת כמו זו שבחרו בספורט5 להעלות פשוט מזמינה ב-TAKE AWAY את האסון הבא.

הביזיון נמשך

לזכות עONEטה יאמר שערכים ונאמנות הם הצד החזק של האתר הצהוב בצבע כחול. אחרי סיפוריו של דורון בן דור שבהוראת גברת התוכן מנסה לנגח את רוני לוי ללא כל סיבה, הגיע אתמול טור של אדורם קייסי שמבקר את התנהגותו הביזיונית והמשפילה של רוני לוי. הניסיון לקשר בין הטור (שלא קשור לכלום יש לומר) לאירועי השבוע האחרון לא צלח ואפירל'ה מקבלת על הראיון הפסד טכני, ארבע מסיבות ב"קוואן" ללא קהל והרחקה של מילשטיין לשנתיים מהמגרשים.

אמש העלתה יופ ציוני (יופי יופ) כתבה על תלונותיהם של אוהדי הפועל לקראת גמר גביע המדינה. האוהדים מאיימים להחרים את גמר הגביע עקב חלוקת כרטיסים לא שוויונית, לטענתם. ציוני שבעת כתיבת הכתבה ודאי התקשטה בצעיף של בית"ר או שהיא ישבה עם נומה, קובי האריה ואביגיל שרעבי לכוס קפה ציינה שחלוקת הכרטיסים היא "לא שוויונית". כמה פרו בית"ר אפשר להיות? נכון, זהו האתר של גאידמק, אבל קצת אתיקה עיתונאית לא תזיק לאפירל'ה  שכבר סגרה תאריך ביציע המזרחי כדי לקיים את הברית/ה הצפוי/ה. האתר של גאידמק כבר מחליא (אם למישהו הוא לא עשה זאת עד עכשיו…) ומדי יום הוא חוצה בבטחה כל קו אדום אפשרי. מעניין לדעת מה היה אומר נפתלי הרץ אימבר אם היה יודע שעבור אתר אחד ההמנון הלאומי הוא "אני אוהב אותך בית"ר….אני אוהב אותך בית"ר".

הקרב על הגודס

ביום חמישי האחרון נערך הדו קרב האחרון לפני סופ"ש של אי מתים אחד גדול בספורט הישראלי. שלמה חסיד בפינה הימנית מול אופירל'ה אסייג שבפינה השמאלית. גם במכללת טלספורט וגם בעONEטה העלו ראיון עם עוזר המאמן של מכבי, כמובן שבאתר "הנשנושים והבגידות" הופיעה כותרת אדומה ויפה של "ראיון מיוחד" (כנראה לקראת חג הפסח, כי בחיים לא ראיתי את צמד המילים האלו….) בעוד שבטלספורט עשו עבודה שקטה הרבה יותר שגם הניבה פירות. חסיד לא ספר את אופירל'ה ונתן לה סנוקרת שהעניקה לו ניצחון בנוקאאוט כבר בסיבוב השלישי. רק חבל שבטלספורט לא שלחו מישהו עם קצת יותר מושג בכדורסל כי לשאלה כמו "למה אצל קטש ההגנה לא תפקדה וכל הדברים האלה…" אין מקום בראיון מקצועי.   

מעיתוני היום

הכותרת של האי-תון של המדינה מבטיחה הרים וגבעות, אך ההר הוליד עכבר והראיון עם רביבו הוא סתמי, לא מעניין ובטח שלא מפוצץ. למי שציפה למצוא תובנות מיוחדות מהראיון של אלי סניור וערן להב עם רביבו מצפה אכזבה רבה. הפגרה מליגת העל הזניקה את מדור הקוסמוס לשני העמודים הראשונים המספרים על אירועי הכודרגל בעולם בסופ"ש. הפרוייקט בו מתהדר האי-תון של בחירת ה-11 של המדינה, אינו מעניין ולא מחדש דבר (במיוחד היות שבאוולה החלו בפרוייקט דומה לפני חודשיים). חבל שדווקא ביום שאין כדורגל בארץ, הכדורסל הישראלי נדחק לעמוד האחורי. סחטיין ידיעות, עמדתם בציפיות פשוט מ-צ'-ע-מ-ם. 

במעריב החליטו לתת את הבמה לחגי סגל שעשה פרוייקט מיוחד לקראת העונה הבאה במכבי (חבל שהכתבה עלתה ב-nrg אתמול בלילה והרסה עבורי בכל אופן את אפקט הציפיה לכותרת של הבוקר). הפרוייקט של חגי סגל וכתבתו של יצחק וייסהוף עם מיקי דורסמן לקראת המשחק הערב מראים שמעריב בשיפור מתמיד בדרך להתבססות במקום השני המכובד אחרי הארץ. לעומת זאת, לא ברורה ההתעקשות לחפור לקוראים על משחק חצי גמר הצ'מפיונס בין ליברפול לצ'לסי (למה לא להעלות כתבה מחר ?). ניר איסקוב הוא הצדיק היחיד (לבינתיים) שעשה כתבה לקראת שלב העילית באליפות אירופה לנוער שיערך ביום חמישי. מעריב ללא ספק לוקח היום ובגדול. היריבים מרחוב מוזס יכולים ללמוד כמה דברים.

בחינמון נתנו לכדורסל את המקום הראוי לו (בהיעדר כדורגל…) ואבי סגל בכתבה טובה מאד לקראת העונה הבאה נותן את הסיבה היחידה לקרוא את מדור הספורט של ישראל היום, שמשום מה נראה כמו ישראל שלפני ארבעים שנה. הכתבות של עמית לוינטל לא פגעו במטרה למרות הפוטנציאל הטמון בהם. גם הטור של רונן דורפן לא הצליח להמריא, הסיפור על הסירחון בממלכה של רומן אינו חדש ומטיל בספק את חוש הריח של דורפן.

בהארץ עסקים כרגיל. יניב קובוביץ' ודוד מראוני זכו אצלי לדוז פואה על כתבה נפלאה העוסקת בבעיית המגורים והבדידות של שחקני קרית שמונה. לקראת המשחק הערב ב"אולם הפחים" בין מכבי ת"א להפועל חולון מביאים עופר מתן וורד כהן ראיון מעניין עם פי.ג'יי טאקר שחקנה של חולון, שווה קריאה. שאול אדר מבקר את הקסם התקשורתי של גרנט שלא צולח באנגליה, לעומת האומנות בה עשה זאת בישראל. המהדורה הדיגיטלית של העיתון חייבת לשפר את תצוגת הטבלאות של הליגות השונות. 

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com .