פרסום ראשון עתידני

מגיפת ה"פרסום ראשון" ששוטפת את הארץ מזה מספר שנים הצליחה לייצר מוטציה חדשה – ישנה אמש בשניים מאתרי האינטרנט המובילים במדינה. זה קרה כאשר ב-nrg ובאתר עoneטה החליטו להצמיד את צמד המילים שפעם היה כה קדוש לעורכים לידיעה כי לפיה מחר (הבוקר) תחליט ההתאחדות לדחות את מחזור הליגה הקרוב. בשאר האתרים התפרסמו אמש ידיעות זהות לזו אך עורכיהם לא דאגו לקשט אותה בפס אדום של גאווה עצמית.

בעוד שלא התפאלתי ממציאת המוטציה באתר של "מנהלת התוכן" (בכל זאת מדובר מבחינתה בסוג של ביטול מסיבה אפשרי) די נדהמתי מהנחרצות שהפגינו החבר'ה מ-nrg בנושא. יפה היה לו בשני האתרים היו לוקחים נשימה עמוקה להבא ופועלים בצורה עיתונאית רהוטה יותר כפי שעשו שאר האתרים שדיווחו על האפשרות הסבירה, אך לא יצאו בהצרה.

ביקורת בריטית

מספר שעות לאחר פרסום הבלוג של אתמול קיבלתי למייל שלי מכתב מאלי, ישראלי המתגורר זה שנים באנגליה ושב לביקור מולדת בחג הפסח האחרון. מסתבר כי אדון אלי הינו קורא קבוע של הבלוג עוד מימי ייגר ולאחר שראה את שידור משחק חצי גמר ליגת האלופות בין ליברפול לצ'לסי יש לו לא מעט מילים רעות על השידור של עריץ הספורט. לפניכם מובא המייל בעל הביקורתו הבריטית של אלי:

"אפשר לסכם את אולפן ליגת האלופות במשפט אחד, מהומה רבה מלאת הלצה שלא תורמת לשום דבר. העובדה שהיא לא מזיקה הינה המעלה היחידה שמצאתי בשידור הישראלי הרדוד של משחק חצי הגמר בין ליברפול וצ'לסי. זה מתחיל באולפן הפרי גיים, יושבים להם ארבעה אנשים ומצחקקים כילדות את דרכם עד לשריקת הפתיחה. בסיומו שאלתי את עצמי מי ישיב לי בחזרה את אותן דקות? הפרי גיים הוא אולי קצבי ונותן תחושה של אווירת סבבה, אך נטול כל פוזה של ניתוח אמיתי של המשחק הנפלא. הדיונים נעים סביב ישבנו של גרנט, התקשורת הבריטית ואפקט אנפילד – שום מילה על טקטיקה, מערכים או דיון מעמיק בשיעורים הסטטיסטיים  של מפגשי העבר. עוסקים כל הזמן בצבע ואז יוצאים לכתבות צבע (טובות יש לציין). כך נדמה כי השיחה תמיד נשארת במים הרדודים בהם שוחים העיתונות הצהובה ומשרדי ההנהלה של ליברפול. שוב ללא התעסקות בעיקר, אלא רק בהתזת אור ענקית על התפל.

שידור המשחק עצמו דווקא היה מהנה וניתן לומר שלמרות שהוא נופל בהרבה מהשידור הבריטי אליו אני רגיל, צמד השדרים ניחן בהרבה יותר ידע בכדורגל מהליצנים באולפן (שוב מילים אלו לא נכתבות מידע אישי אלא על סמך המשדר מאמש). באשר למה שמתחולל באולפן במהלך המחצית אין לי יותר מידי מילים לכתוב מאשר לשאול "למה"? למה פתאום באמצע המתח לוקחים אתי השדרנים והפרשנים למקומות רחוקים ומתחילים לספר סיפורים שלא קשורים למה שהתרחש במשחק. באולפן המחצית של ה-itv האנגלית אתה מקבל סיקור וניתוח של המחצית הראשונה כולל מבט חוזר על הרגעים הגדולים. כששבו למגרש למחצית השנייה אמש תהיתי מה צריך לעשות אדם שהגיע הבייתה לאחר הבקעת השער של קויט ורוצה לצפות בו? לאנשים מערוץ הספורט התשובה.

הפוסט גיים היה דווקא יותר ממצה מהפרי גיים אך חוששני שזה רק בגלל שהיה לליצנים באולפן משהו לדבר עליו – המשחק שהתרחש מולם רגע לפני כן. למרות שהיו שם דברי בינה דווקא הם טבעו בין הריצות של המנחה (הוא בכלל קשור לכדורגל?) שרצה להספיק את הכל ומהר כולל חידות וחיות אחרות לפני בואה של הזמרת לאולפן. הרעיון שלסיים שידור שכזה בשירה הוא מעניין בעיני, לא יותר מזה, אולי זה פשוט אני שלא מתחבר לקטע. אך עדיין אפילו אם החלטתם לעשת כך, אסור שהשירה תהפוך לחשובה יותר מניתוח המשחק כפי שקרה אמש. סך הכל שידור סביר של המשחק במעטפת של פרי גיים ופוסט גיים ריקים מתוכן הובילו אותי לאכזבה".

פרשנות חדשה לדיעה בטורי דיעה

באופן אישי, אני חושב כי המילים של אלי מספרות הרבה על הצורך שלנו לדרוש הרבה יותר מהחברים בעריץ הספורט. מצד שני אמש שודר משחק חצי הגמר השני בערוץ 2 הפתוח לרווחה ללא פרי גיים, ללא פוסט גיים ובעיקר ללא ההייפ שדורש חצי גמר כלשהו בשידורו. ללא כל פרשנות של לאחר המשחק בטלביזיה (ובואו לא נקרא לחמש דקות של איציק זוהר בחדשות הספורט פרשנות) היו אלו אתרי האינטרנט שניסו למלא את החסר בעזרת מספר טורי דיעה. הפחד הגדול ביותר שלי לפני תחילת קריאת הטורים הייתה שקיעה עייפה בשיעמום. אך מי שהצליח להעיר אותי בעזרת מבט על צמד משחקי חצי גמר מזווית אחרת היה יואב בורוביץ' מאתר עריץ הספורט שניסה לנתח את חולשתם של הכוכבים בארבעת הקבוצות אל מול דרישות המאמנים מהם. בעוד שבורוביץ' השתמש בכל היכולות העיתונאיות שלו היה זה דניאל שחק ממעריב שאיכזב עם טור דיעה על המשחק שבפתיחתו מספר הצהרות אהדה ברצלונה אשר ישר שמות את מילות טורו תחת זכוכית מגדלת והופכות את הטור מטור פרשנות לטור של אוהד חצי מתוסכל. מוטב יהיה לו כותבי טורים בארץ ילמדו להניח את דיעותיהם ואהדתם הקדומים בצד או לכל הפחות לא לחשוף אותן באופן כה גלוי בפני הקוראים.

מלחמה כשרה בעריץ הספורט

למרות כל הפרסומים כאילו לא יעשה כך, בעריץ הספורט שוב החלו בזליגת התכנים הגדולה לעונת הקיץ. הפעם מדובר במשחקי הפלייאוף של ה-nba, ייתכן ובעריץ רוצים לקבל צל"ש על שלושה שידורים חיים משבוע הפלייאוף הראשון, אך השאלה היא כיצד נוכל לתת לו אחד שכזה אם לא כולם משודרים בערוץ הפתוח? האדונים בר את טלפז כנראה מאמנים כי צופי ה-NBA שכחו כי בעבר הובטח להם כי השידורים לא ינדדו לערוץ בעל צירוף הספרות הגבוה יותר בממיר וכך בשקט בשקט החליטו להעביר את חלקן לערוץ הלייב. לאנשי nrg זה הספיק בכדי לכתוב כתבה משעשעת בנושא .

נענע10 הופך לשחקן צמרת

בשקט בשקט הפך מדור הספורט של נענע10 למשמעותי ביותר מבין אתרי האינטרנט שאינן מחזיקות במחלקת ספורט עצמאית.  האתר שמעביר בשידור חי בכל שבוע את המשחק המרכזי מליגת העל, נפרדו לפני כחודש מוואן ועברו לקבלת כתבות מאתר עריץ הספורט, ממשיך להתחזק והפעם לקראת האולימפיאדה. אמש נודע כי נענע10 רכשה את כל רגעי השיא של האולימפיאדות בעבר וכי באתר מתכוונים לשדרן בחודשים הקרובים כמתאבן למשחקים בבייג'ין, בהחלט יוזמה ברוכה.  

מעיתוני היום

השוני הגדול בגישה בין האי – תון של המדינה למעריב ניכר החל מהשער של צמד העיתונים הבוקר. בעוד שבאי – תון החליטו ללכת על ארבעת הסיפורים המרכזיים של אמש, במעריב בחר יואב גולן להתמקד בבחירת ספורטאי ה-60 פרויקט מיוחד וחדש של מעריב. השאלה שעולה משני שערים אלו הינה אחת: מהי תקידה האמיתי של העיתונות המודפסת בעידן האינטרנט לתפקד כיומן מגזיני או כיומן ניוז טהור?

ההחמצות באי – תון של המדינה הינם רבות הבוקר, זה מתחיל בעובדה שהחליטו לתת שם טור אורח לאלי גוטמן שניתח את משחק חצי גמר ליגת האלופות בין ברצלונה למנצ'סטר יונייטד מאמש בצורה יבשה וחסרת ברק (במיוחד כשבמעריב אפשר היה לעלעל בטורו של אביעד פוהורילס שתהה מה היה קורה אם…ולא ניתח את המשחק בצורה קרה). אך לא רק גוטמן נמצא בין אלו שכשלו לכתוב טור דעה מעניין באי – תון של המדינה, ריח של קראנו את זה כבר בעבר אפף את טורו של אריה מליניאק בנוגע לרעיון דחיית המחזור. מי שהציל את העיתון של המדינה הוא זאב גולדשמיט שהביא ראיון ממצה וטוב עם אושרי לוי, פעם גיבור פרשייה בכדורגל המקומי והיום בעיקר נושא טוב לכתבת צבע. נראה כי ברחוב מוזס לקחו לתשומת ליבם את הערתי מיום שישי האחרון בו פרסמו כתבה קצרה על חוסר ההיענות של אוהדי מכבי לנסוע למדריד במחירים שמוצאים על ידי סוכני הנסיעות והבוקר הרימו רפאל נאה וגידי ליפקין כתבה יותר ראויה בנושא.

במעריב כאמור הלכו בכל הכוח על נושא בחירת הספורטאי המצטיין לשנת ה-60, והציגו את שישים המועמדים שלהם. הפרויקט הפך את מדור הספורט של היום ללא יותר ממגזין ספורט עם מעט ניוז בפתיחתו, או אם תרצו חולה סכיזופרני שנע בין החדש לישן. האמת היא שגם הפרויקט היוקרתי של החבר'ה מקרליבך לא מנע מהם להתעסק יותר בפרטנות מבידיעות בכל הנושאים הבוערים דוגמאת המחזור הקרוב ליגת העל ובמשחק חצי גמר ליגת האלופות…פשוט רמה אחת מעל לחבר'ה ממוזס.

כרגיל מדור הארץ נמצא הרחק לפני צמד הטלואידים של מעריב וידיעות. עיתון ספורט שעוסק במושא הסיקור שלו בצורה טהורה תוך כדי שימוש בקשרים טובים לעיתונאים בחו"ל שמעניקים למדור הבוקר לא פחות מארבעה כתבות צבע טובות בנושאים שונים.

נ.ב. ראשון: אופירה, כולנו ראינו שברגע שהקלדנית שלך לא הקלידה מספיק מהר את הודעת העיתונות של הפועל י-ם על התפטרותו של דן שמיר הפך פרסום ראשון ססגוני להודעת דובר בלבד.

נ.ב. שני: באותו עניין, אופירה כשאת מפרסמת בפרסום ראשון אדמדם על התעניינות של מכבי ת"א בעומר גולן כדאי שתתני את הקרדיט לאשר גולדברג מטלספורט שפרסם על אותה התעניינות אמש.

נ.ב. שלישי: כן, אני בסדר, לא לדאוג לי יותר מידי, בשל בעיה טכנית הפוסט עלה מאוחר היום.