מחבקים את שחר

ביום שישי הקרוב יחול יום הולדתה ה-21 של שחר פאר והתקשורת כבר התחילה לחלק לה מתנות. שני ההפסדים ביומיים האחרונים למדורגות 95 ו-100 בעולם היו צריכים להדליק נורה אדומה בקרב כל גוף תקשורת אפשרי שהיה צריך לנצל את ההרמה ולהנחית לפאר על הראש מכל כיוון אפשרי. נכון, היא הטניסאית הלאומית, אך כבר לא המחבט מס' 1 (אובזילר הוכיחה את זה אתמול יפה מאד). ליטוף מימין, חיבוק משמאל וטור ביקורת פעם בגראנד סלאם עושים חיים קלים לפאר ולא ברור למה.

לאור המפלות מאמש (סליחה, אבל אם נבחרת ישראל בכדורגל הייתה מפסידה ליריבות נחותות ממנה היו משפדים את המאמן על המנגל הקרוב ביותר) היו חייבים לשאול את שחר שאלות נוקבות כמו זו שנשאלה ע"י ניר וולף (סחתיין) במסיבת העיתונאים וגרמה לילדה מהישוב רעות לעזוב בכעס את מסיבת העיתונאים. היום בבוקר חשכו עיניי, פרט לעיתון הארץ (ניר וולף ואיתן ברקמן) ולאמיר מרום ממעריב, שום גוף תקשורת לא ביקר את היכולת של פאר מהיומיים האחרונים מעבר לסיקור הבנאלי של אירועי המשחקים מול צ'כיה. נכון, היא "רק" בת 21 (ליאו מסי בן 20, אז מה ?) וקשה לסחוב מדינה שלמה על הגב, אבל את השאלות הקשות מישהו חייב לשאול, אהמר שאלו לא יהיו כתבי ידיעות אחרונות שבוודאי יחלקו לה שוב מצלמות בטורניר הבא אליו פאר תיסע כדי לקבל תמונה עם איזה שייח' סעודי. א-י-כ-ס.

חביתה עיתונאית

אמש ספגה מכבי את הפסדה השביעי העונה והפעם הייתה זו נהריה שחגגה על חשבונו של צביקה שרף ושחקניו. ערן סלע בטור אישי לאתר "בואו לראות את האמת על בית"ר ירושלים" מתהפך במחבת כדי לספר על כך שזוהי אחת הקבוצות הבינוניות של מכבי. לפני חודש וחצי לערך (אחרי הניצחון על ריאל מדריד) קבע סלע נחרצות כי "למכבי יש מקום בפיינל פור". אפשר להבין את סלע שמתהפך במחבת לפי יכולתה של מכבי,אך לטעון שזה נס שיש למכבי עדיין סיכוי לזכות בגביע אירופה היות שמספר ההפסדים גדול מזה שבעונת האליפות של גליל זה אבסורד ולא רציני…תשאל את רפא בניטז.

כמה קטנות בין הרגליים

מאבד מהערך – אחד ממשחקי הכדורגל היותר גדולים בעולם הוא "הסופר קלאסיקו" בין ריבר לפלייט לבוקה ג'וניורס. למרות זאת ממשיכים להשתמש במושג השגור בכל הזדמנות. בעוואןטה המשיכו את הניגון הישן והצולע והנה שוב סופר קלאסיקו בין נדאל לפדרר. מספיק לקחת את הקסם ממה שעוד נותר בספורט העולמי. קצת יצירתיות רבותיי לא תזיק…

דע מאין באת – אשר גולדברג ודורון ברגר מהמכללה עבדו בעברם בעיתון "הארץ". ייתכן שבגלל העובדה הזו או סתם מתוך אתיקה עיתונאית שנעלמה מהעולם בחרו השניים לתת את הקרדיט לפרסום של דוד מרואני מהארץ על שיתופו של קובי מוסא בטורניר הקטרגל שנערך ב"גולטיים".

אלברמן הגנאי – אחרי שאסף שקד פירסם את הידיעה על כך שפרנקפורט מעוניינת באלברמן העלו במכללה ידיעה משלהם (כ-3 שעות אחרי), כנראה שמרוב התרגשות החליט גולדברג לשנות את אזרחותו של אלברמן לגנאי היות שדרק בואטנג "קשרה הגנאי האחר" של הקבוצה מועמד לפורטסמות'. גולדברג אני חייב לנסוע לאולימפיאדה, יש מצב לאיזה אזרחות סינית ברגע האחרון ?!?!

לאט, לאט – המטרה : להעלות ידיעה, הדרך : לא בוחלים באמצעים, הנושא : שידור המשחק בין צ'לסי לליברפול בערב יום השואה, המבצע : אתר "המימונות והמופלטות", המתכון : לוקחים ידיעה ומוסיפים לה קורטוב של "פרסום ראשון" לאחר מכן מערבבים כ-10 דקות את הקוראים ולבסוף חייבים למהר כדי שנוכל להיות ראשונים גם בלי לשחק עם השעונים, אז מה שיוצא זה….תקלה טכנית אחת גדולה.

 

מה עם עבודת שורשים?

 בשבועות האחרונים דיברו הרבה בברנז'ת הספורט על התחקיר של ערוץ 10 בנוגע ל"לה פמילייה" ארגון אוהדי בית"ר הדוגל לטענת התחקיר באלימות יתר. סיוון כהן אחת מהעיתונאיות היותר טובות שצמחו בתקשורת הספורט בעשור האחרון, ניסתה לפצח בשבועות האחרונים את פשר ההתארגנות. לשם כך בערוץ 10 לא בחלו באמצעים, ראיינו את ראשי הארגון ואפילו רדפו אחר ארקדי גאידמק עד רוסיה בכדי לקבל את תגובתו. ואכן מבט ראשון בכתבה מראה כי כל אלו הניבו פירות, מחלקת הספורט של הערוץ הצליחה להעביר לצופים בבית את תחושת האי נוחות של ערבוב פוליטיקה  – כסף – אלימות וספורט ביציע המזרחי של בית"ר בצורה טובה. אך בסיומם של שש וחצי הדקות של הכתבה נותרו רוב הצופים כמעט באותה נקודה כפי שהיו בתחילתה, אולי עם תחושת אי נוחות קלה, אך באותה נקודה. שכן התחקיר הצליח לחקור עד לשלב מאד רדוד של התופעה, הניתוח שביקשו בערוץ לעשות נעצר עם ההגעה של התער אל העור של המטופל. לא הייתה בכתבה שום התייחסות אל העומק, ומשכבר נעו לכיוון השאלה האם ארקדי משלם על בתי המלון של החבר'ה הללו בשם הבחירות שיבואו ביום מן הימים – נסוגו לאחור כמתנצלים. קשה להאמין כי בערוץ 10 ינסו לתקן את הרושם שנוצר עם עוד כתבה יותר עמוקה הפעם, קשה עוד יותר להאמין כי גוף תקשורתי אחר יסיים את מה שהחבורה של גיא לרר החלה. ובכך אנו הצופים בעיקר יוצאים מופסדים, אנו נוטים לבקר עיתונות עולמית הרבה בארץ, אך בכל הקשור לתחקיר העיתונאי ולאומץ שהכתב זקוק בכדי להשלימו אנו נמצאים במרחק רק בפיגור מאחורי הבריטים והספרדים, שם היו עושים ל"לה פמילייה" עבודת שורשים.

מעיתוני היום

ימים כמו אמש הם הימים הכי אהובים על עורכי מדורי הספורט ושלא ינסו להגיד לכם אחרת. שתי מפלות רשמיות נרשמו אמש בארץ האחת של הצוללת הצהובה של צביקה שרף והשנייה צבועת כתום בדמות שחר פאר ולנו הקוראים נותר רק היה לצפות לבוקר ולראות מי יורה יותר חיצים על איזו מטרה?

החינמון מעלה היום את ערכו עם כתבה נפלאה של עמית לוינטל על הליגה היוונית וההתערבות של ה-CAS לאחר הערעור של אחת מקבוצות התחתית ביוון, כל זאת על רקע ההחלטה הצפויה היום בנוגע לערעורה של בית"ר ירושלים. הסיפור המעניין מובא בצורה קלילה ומרתקת, ובעזרת הכותרת "בין לוזון ללוזאן" פותח בסערה את מדור הספורט של העיתון. אם עד עכשיו כל הטענות על שיטת הפיינל פור בכדורסל הישראלי לא הספיקו, אז אלי סהר (על רקע העפלתה של הפועל חולון למקום הראשון) דואג שוב לפנות לאבנר קופל בנודע לשינוי השיטה האווילית. נחמד, לא מעבר. הקוף חד כתער בטורו על התנהלות איגוד הטניס ועל המצב העגום בו נמצא הענף. טור בהחלט מבורך לאור תוצאות משחקי המשחקים מול צ'כיה והעתיד הקודר שצפוי לענף עם פרישתה של אובזילר. חבל בחינמון שכחו שמתקיים היום משחק 3 בגמר סל נשים.

באי – תון של המדינה דווקא הפתיעו, אם כי ההפתעה נבעה משיקולי עריכה מפורטים מראש, הציטוט שהוליד הראיון עם וויל ביינום על עודד קטש היה חייב מבחינתם להיכנס לעיתון של היום לפני הסרט אודות עונתו של קטש ביום חמישי בערוץ 10. הניוז הלוהט, ההפסד של מכבי והבכי של פאר נדחקו לקרן זווית רק בכדי להראות למספר אנשי ברנז'ה כי האי-תון של המדינה עוד יכול להספיק לפרסם קטע קצר מראיון שעתיד להתפרסם לפני הקרנת סרט שמועד הקרנתו ידוע מראש – גן ילדים הינם צמד מילים ראוי למצב.

 עד כדי כך היו להוטים בידיעות לפרסם את הפרסומת לראיון עם ביינום שכל מארז העיתון שונה בהתאם. סיקורי משחקי הכדורסל (משעממים כרגיל) התגובות לניצחונו של גרנט (בזבוז של אינצ'ים הרי רובנו קוראים גם אתרי אינטרנט) ועוד שאר ירקות עמדו לפני ההפסד של נבחרת הפדרציה שנדחק לעמוד האחרון. האם זה נכון לוותר על הסיפור החם בכדי לקדם עניינים אחרים? ובכן מדובר בשיקולי עורך, אישית אינני מבין כיצד מישהו במערכת ידיעות יוכל הבוקר לחלוף על פני מערכת הספורט מבלי לשחרר צחקוק של בושה…למזלם של האנשים מרחוב מוזס הגיעו אבינועם פורת ואורי גולדבורט אשר הנפיקו כפולה יפה על הימים בהן היו הולכים כאן למגרשים.   

אם באי-תון של המדינה החליטו ללכת על הכדורסל, במעריב המגמה הייתה ברורה, "מה לך ילדה" זעקה הכותרת של העיתון ופתחה שלושה עמודים של דיונים סביב כושרה הנוכחי של שחר פאר. חובבי פאר יכולים היו להתנחם בין מילותיה של ציפי שמילוביץ' שתמיד הראתה חיבת יתר לטניסאית והאשימה בין היתר את המדינה שנחה על כתפיה של הבחורה הצנומה ממכבים, המשכנתא, משבר המים ומה לא בכדי להוציא את פאר עם מעט כבוד מההשפלה שעברה ברמת השרון ביומיים האחרונים. אפילו הצעה של ירידה מהארץ ניתנה לפאר על ידי שמילוביץ' שכיאה לעיתונאית חצר שכחה שישנה גדר קטנה שמפרידה בין החברות שלה עם פאר לתעודת העיתונאות שהיא נושאת בכיסה. אמיר מרום כאמור היה הקוטב לדברי של שמילוביץ', טור הביקורת שלו נטף ארס מזל שלקראת סיומו הצליח לשנס מותניים ולכתוב מילה טובה על אובזילר.

לצד מחול השדים הזה ניצבה כתבה מרתקת של רון עמיקם שניסה להתחקות אחר מקור הרכב בית הדין העליון שידון הערב בערעורה של בית"ר ירושלים. זוהי עיתונות לשמה וטוב כי עמיקם מתפקד היום כזאב בודד, אך צדיק בין עשרות עיתונאים שמצטטים אחרים בנימה שתיחשב מעניינת. הטיפול של מעריב בהפסדה של מכבי הפתיע אותי, יממה לאחר שהעיתון הכריז כי הוא זה שיוביל את עם ישראל למדריד בעזרת צוות הפרשנים המעולה שלו פישלו חגי סגל ועפר שלח עם טורי פרווה על ההפסד של מכבי אמש בנהרייה.

הבחירה בכותרת "תתבגרי" של עיתון הארץ מוכיחה שוב שבעיתון הפחות פופולארי יודעים לעשות את המלאכה טוב וללא הרבה מאמץ. הכתבה שבאה לאחר הכותרת של ניר וולף כמו גם טור הדעה של איתן בקרמן מסכמים בצורה הכי נכונה את היומיים ברמת השרון ללא התחנפות יתר או התקפה מוגזמת כלפי איש. בקרמן מגדיל לעשות כשהוא מסביר אולי את אחת הסיבות לביקורת הקשה על פאר בזה שהטניסאית גרמה לעיתונאים לחכות כמחצית השעה לפני שהגיעה למסיבת העיתונאים לאחר ההפסד. כמו בשאר העיתונים גם ההפסד של מכבי ת"א מקבל את המקום הראוי לו עם שני טורי דעה. כמעט כרגיל זהו עוזי דן שמביא את המדור לרמה הגבוהה ביותר עם סיפורה של העונה המרתקת שעוברת על ריינג'רס הפצועה. שוב הוכח כי לחשוב מחוץ לקופסא הינו המהלך הכי נכון בעיתונות כיום.   

לפניות, טענות ומענות themistopoloi@gmail.com